הלכה

עיינו גם בפורטל פורטל הלכה הוא שער לכל הנושאים הקשורים בהלכה היהודית על ענפיה השונים. בפורטל פירוט על ספרי ההלכה השונים, התקופות השונות והאישים שחיו ופעלו בכל תקופה, שלבים ומאפיינים בהתפתחות ההלכה, תחום המשפט העברי ועוד.

הלכה היא כינוי ביהדות לכלל הדינים והמצוות שעל פיהם מצווה היהודי לנהוג. כאשר מתקיים דיון בין החכמים כיצד יש לנהוג על פי היהדות, הדיון נקרא דיון הלכתי, וההכרעה מכונה "פסק הלכה", "הלכה למעשה" או "הלכה" בסתם.

היהדות התפלגה לזרמים שונים על רקע של פסיקת הלכה. בחלק מהמקרים הפילוג היה על רקע פרשנות שונה למקרא, כמו המחלוקת בין הצדוקים לפרושים, והמחלוקת בין הקראים לרבניים. במקרים אחרים הפילוג היה על רקע התאמת ההלכה לתקופה, כמו המחלוקת בין היהדות הרפורמית, והקונסרבטיבית לאורתודוקסית.

העמוד הראשון בתלמוד הבבלי, מהדורת וילנא

הלכה ופרשנות

ביסודה של ההלכה עומדות המצוות והאיסורים שנכתבו בתורה שבכתב ואלה שבתורה שבעל פה. כמו כל מטרייה משפטית, אף ההלכה אינה ניתנת ליישום מעשי בלא פרשנות, בין היתר כדי להתאימה לתנאי החיים המשתנים, ובשל כך חכמים ורבנים במרוצת הדורות פירשו והכריעו בשאלות פרשניות. כאשר הכרעות החכמים הפכו לתקדימים, נזקקו אף הם לפרשנות, וכך נוצרה ספרות ענפה של פרשנות לפרשנות, תהליך שממשיך עד עצם היום הזה.‏

הרקע להבדל בין הפרושים, הצדוקים וכתות אחרות בזמן בית שני נבע מהבדלים בגישות להלכה ולאמונה. לפי המתואר בתלמוד בוויכוחים שונים בין פרושים לבני כתות אחרות ("מינים") הדיונים נסובו על פרשנות למקרא. יוסף בן מתתיהו מספר על ערנותם של חכמי הפרושים לרחשי לבו של העם ולצרכיו, ועל יכולתם להראות איך ליישם את ההלכה בהתאם לתנאי השעה המתחדשים, בניגוד לכתות האחרות באותה תקופה.

הרקע להבדל בין היהדות הרבנית לזו הקראית הוא התנגדותם של הקראים לקבל את סמכות חכמים כגוברת על הטקסט המקראי כפשוטו.

לפי התפיסה המסורתית, פרשנות החכמים למקרא, כולל הדרשות, מונעת משיקולים פרשניים, וכך גם הפרשנויות הדרשניות לתקדימים הלכתיים. אחרים מצדיקים את הפרשנות מבחינה היסטורית, בטענה שהיא ניתנה במסורת לחכמים ונאמרה למשה בהר סיני יחד עם התורה עצמה. לעומת זאת, התפיסה המודרנית טוענת שפרשנות החכמים משנה במקרים רבים את החוק המקורי, ולעתים הפרשן מתכוון במודע לשינוי זה, ואולי מנסה להסתיר את השינוי בעזרת פרשנות.

גדרים, תקנות ומנהגים

החכמים התייחסו למצוות התורה כחוק שנקבעו בו רק העקרונות הכלליים, ועסקו ב"חקיקת משנה" בה נעשית הירידה לפרטים. לשם דוגמה, לכתוב "ודברת בם... ובשכבך ובקומך" (דברים ו,ז) שהתפרש על ידי חז"ל כחיוב לקרוא פרשייה זו (דברים ו ד-ט) בערב ובבוקר (קריאת שמע), נקבעו שעות ברורות לתחילת וסוף "זמן השכיבה" ו"זמן הקימה" שבהם ניתן לקיים מצווה זו.

בנוסף, קבעו החכמים תקנות וגזירות, שהם תוספות מוצהרות של החכמים לצוויי התורה. מעמד התקנה ירוד ביחס לחוק המיוחס למקרא, ומכונה מ"דרבנן" (=של החכמים), בניגוד לחיוב הנובע מ"דאורייתא" (=של התורה).

כמו כן אף מנהגים נדונו לעתים קרובות בספרות ההלכתית וקיבלו מעמד מחייב.

התפתחות ההלכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. סיבה: אין התייחסות להתפתחות ההלכה במחקר.

התפיסה המסורתית גורסת שההלכה אמורה להשתמר בדיוק כפי שנקבעה במקור ולא להשתנות בהתאם לשינויי תפישה חברתיים ולא מסיבות אחרות. שינויים שכן בוצעו מיוחסים בדרך כלל לשיבושים במסורת, או לפשרות הכרחיות הנוגעות לצורות הפסיקה ולא להלכה היבשה‏. תפיסה זו קשורה באמונה שמקור ההלכה כולה ממסורת שנאמרה למשה בהר סיני: "... הראהו הקדוש ברוך הוא למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין לחדש"‏. הסברים שונים ניתנו לעובדה שקיימות מחלוקות בין החכמים, הסבר אחד גורס ש"אלו ואלו דברי אלוהים חיים", כלומר המסורת עצמה העבירה את האפשרויות השונות לפרשנות‏. הסבר אחר^{[דרוש מקור]} שהדיונים נובעים משכחת פרטים. מבין אלו שנוקטים בהסבר השני, יש טוענים שההשגחה דואגת שההלכה תיקבע לפי ה"אמת", כלומר ההלכה המקורית.

לעומת זאת, בקרב הזרם הקונסרטיבי וגם בקרב מקצת מהמזהים עצמם עם הזרם האורתודוקסי רווחת התפיסה שההלכה "דינמית" והחכמים "מחדשים" פרשנויות והלכות.

החילוק שבין הזרם האורתודוקסי לבין הזרם הקונסרטיבי נובע מיחסם להתפתחות ההלכה. הזרם הקונסרבטיבי תופס את ההלכה כמתפתחת ומשתנה במודע על ידי החכמים כדי להתאים את ההלכה לתקופה, והם מבקשים להמשיך מסורת זו. לעומתם, גם המאמינים בהתפתחות ההלכה מתוך הזרם האורתודוקסי מתנגדים לשינוי מוצהר.

קובצי הלכה

השתלשלות ההלכה

חז"ל זוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרונים

המשנה והתלמוד

ההלכות והדינים קובצו בידי רבנים לקבצים הלכתיים שונים:

הקובץ הראשון הוא המשנה, שנערכה, לפי נושאים, על ידי רבי יהודה הנשיא בארץ ישראל בשנת 220 לספירת הנוצרים לערך. החוקרים חלוקים בדעותיהם האם התכוון רבי לכתוב ספר הלכות או לא, אך כולם מסכימים על כך שהמשנה אינה ספר פסקים או ספר הלכה והיא כוללת את כל המשא ומתן ההלכתי של תקופתה כולל מדרשים וסיפורים.

מקובל שאפילו במקרים שבהם המשנה אומרת "הלכה כפלוני", אין מקבלים את דבריה מבלי לבדוק את הסוגיה בתלמוד, משום שלהם היה הסבר והשלמות בעל פה למשנה (חסורי מחסרא והכי קתני, ועוד).

הקבצים הבאים הם התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי בהם יש לרוב פסיקה, הכרעה בדבר ההלכה. למרות זאת גם התלמודים אינם מוגדרים כספרות פסיקת הלכה שכן גם הם מביאים את כל המשא ומתן ההלכתי וכן אגדות ומעשים שהיו.

מקובל שלא פוסקים הלכה לפי התלמוד לבד.

מעיון במשנה ובתלמוד ניתן לראות כי למרות שברוב ההלכות היה מנהג אחיד, בתקופות אלה לא תמיד הייתה הלכה מוסכמת, כך למשל נהגו על פי הוראת חכם המקום למרות שדעתו לא תאמה את הלכת ימינו או הלכת מקומות אחרים באותה תקופה. כך למשל בשבת דף קל ע"א, מסופר שבמקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף מבושל בחלב, ומוזכר שהחלטה זו הייתה מקובלת על החכמים שכך יש לנהוג במקומו. גם כיום ישנם מקרים כאלו, כמו ההבדלים בין אשכנזים וספרדים, אך ברוב מוחלט של ההלכות נפסקה הלכה מוגדרת.

על פי התלמוד בזמנם של הזוג הלל ושמאי היו מעט מחלוקות בהלכה, וריבוי המחלוקות התעורר, לאחר שתלמידיהם לא למדו והתבוננו מספיק בדברי רבותם, או בנוסח התלמוד, "משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צורכן, רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות" (בבלי, מסכת סוטה דף מז/ב).

ספרות השאלות ותשובות (שו"ת)

קיימת ספרות ענפה של שאלות ותשובות בהלכה, כדי לענות על שאלות שעולות עם השתנות הזמנים. ספרות זו נקראת ספרות השו"ת, אשר פעלה עוד מימי הגאונים והיא נמשכת עד ימינו אלה. אוניברסיטת בר-אילן אספה מאות ספרי שו"ת, בפרויקט ממוחשב ייחודי ששמו פרויקט השו"ת ומאז שהחלה בפרויקט נוסף לו כל הספרות היהודית החשובה (התנ"ך, המשנה, שני התלמודים, קובצי מדרשי הלכה ומדרשי אגדה, פרשנות התנ"ך והמשנה והתלמודים, ספרי הלכה ופסיקה חשובים כמו "משנה תורה" "ארבעה טורים" ושו"ע ועוד).

בימינו, נוצרו שו"תים נרחבים באינטרנט. כגון השו"תים באתרים: מורשת, כיפה וישיבה והשו"ת המצולם באתר מעלה (בו התשובה ניתנת בוידאו) ואתר הרב יעקב אריאל. כמו כן התחילו שו"תים בסמס שחלקם מפורסמים בעלוני השבת.

ספרי הלכה בתקופת הגאונים

ספרי הלכה מובהקים רבים שמטרתם לפסוק הלכה, נכתבו החל מתקופת הגאונים, שפעלו על מנת ליצור הלכה אחידה לעם ישראל על פי השקפתם והשקפת התלמוד הבבלי. החשובים שבהם:

• שאילתות דרב אחאי - שחובר על ידי רב אחא משבחא, חכם מישיבת פומבדיתא שבבבל, ומסודרות בו כל ההלכות הנוגעות לזמן הזה על פי סדר פרשיות השבוע.
• הלכות פסוקות - הספר הראשון שניתן לראותו כ"ספר הלכות", הוא מיוחס לרב יהודאי גאון, ראש ישיבת סורא (757-761). הספר מסודר על פי נושאים העוקבים, על פי רוב, אחר סדר המסכתות של התלמוד הבבלי. ספר זה עוסק בהלכות שנוהגות לאחר החורבן בחוץ לארץ. לספר זה נתחברו קיצורים רבים.
• הלכות גדולות - חובר בעקבות "הלכות פסוקות", בידי רבי שמעון קיירא. ספר זה מושפע מקודמו, אך הנושאים בספר מגובשים יותר ונרחבים יותר.

ספרי ההלכה בתקופת הראשונים

• הלכות אלפסי חובר בידי רבי יצחק אלפסי (1013-1103) הספר עוסק בשלושת הסדרים הנהוגים בימינו: סדר מועד, סדר נשים וסדר נזיקין הוא בנוי בהתאם למתכונת הלכות גדולות, אך בניגוד אליו לא מתמצת את התלמוד הבבלי אלא מעתיק ממנו קטעים שלמים.
• משנה תורה, הנקרא גם הי"ד החזקה, שכתב הרמב"ם, קובץ הלכה בן 14 חלקים (14 = י"ד), שמקיף את כל התלמוד כולו. גם החלקים שלא נלמדו ולא היה עליהם תלמוד בבלי כמו סדר זרעים וסדר טהרות. בשונה מרוב הפוסקים, נטה הרמב"ם לפסוק לפי הירושלמי, לעתים אפילו כאשר הייתה מחלוקת בין הבבלי לירושלמי. זאת למרות שמקובל כי צריך לפסוק כתלמוד הבבלי. על פי כוונתו המקורית של הרמב"ם, כפי שכתובה בהקדמתו, הוא ניסה באופן חדשני להציע את ספרו כתחליף ללימוד התלמוד, ועל כן קרא לו משנה תורה.
• פסקי הרא"ש, ספר ההלכה של רבינו אשר על סדר הש"ס. הספר כולל דיון בקטעי תלמוד והוצאת הפסק מהם והיא מצויה ברוב ספרי התלמוד המודפסים בימינו כנספח לספר. לחיבור זה נכתבו לאורך הדורות מספר פרושים והגהות (כדוגמת הגהות אשרי). רבי יוסף קארו עשה שימוש בפסקיו כבסיס לשולחן ערוך, יחד עם פסקי הרמב"ם והרי"ף.
• ארבעה טורים, נקרא גם "הטור", חיבורו של רבי יעקב בן הרא"ש (הנקרא גם "בעל הטורים"). ספר זה כולל ארבעה חלקים: אורח חיים (הלכות הנוגעות לכל יום ולמועדים), יורה דעה (הלכות הנוגעות לאיסור והיתר כגון בשר בחלב), אבן העזר (הלכות הנוגעות לנישואין וגירושין), חושן משפט (הלכות הנוגעות לדיני ממונות).

ספרי הלכה בתקופת האחרונים

שלחן ערוך, חלק אבן העזר, אמסטרדם, ה'תקס"ג

החל מגירוש ספרד מתחילה תקופה הידועה בשם תקופת האחרונים.

• בית יוסף - חיבור שכתב רבי יוסף קארו שחי במאה ה-16 בצפת בתקופת הפריחה של הקבלה של האר"י ותלמידיו. חיבור המהווה הרחבה תוך דיון בראשונים בדברי הטור, בבית יוסף נפסקה לרוב ההלכה לפי שלושת עמודי ההלכה הגדולים, הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, כאשר הייתה מחלוקת נפסקה ההלכה לפי הרוב, לספר זה נוספה מהדורה שנייה ובירורים נוספים כהרחבה, שם החיבור הנוסף (הכלול בבית יוסף) הוא בדק הבית (כלומר אחר שבדק את הבית-בית יוסף-ראה צורך להוסיף עוד הערות מספר).
• שולחן ערוך - אחר שנכתב הבית יוסף עדיין לא היה ניתן להכריע ממנו להלכה מחמת ריבוי הדעות שהובאו בו, לכך כתב רבי יוסף קארו סיכום להלכה מהבית יוסף, ספר זה נקרא "שלחן ערוך" אשר תחילתו יועד כקיצור המאפשר לחזור על כל ההלכות תוך חודש, במהרה הפך להיות השו"ע ספר ההלכה המרכזי והחשוב ביותר, שהתקבל על רוב קהילות ישראל. נקרא בשם הזה על פי מימרא של חז"ל שיש לערוך הדינים לפני התלמידים כשלחן ערוך.
• דרכי משה - הרמ"א (רבי משה איסרליש) שחי במאה ה-16, השיג על הספר "בית יוסף" בשלושה דברים: אורכו, השמטת ההלכות שאינן מופיעות בתלמוד על ידו, וצורת פסיקת ההלכה שבו. לכן הרמ"א כתב את הדרכי משה, שהיה במקורו קיצור של הבית יוסף, יחד עם פסקי הלכות שמופיעים בראשונים, ובצורת פסיקת הלכה שהתבססה על דברי הפוסקים האשכנזיים. המדפיסים השמיטו מהמהדורות הרגילות של הטור, את דברי הרמ"א שבהם הוא מקצר את הבית יוסף, וכך נוצרו שני ספרים: "דרכי משה" - הקיצור של המדפיסים. "דרכי משה הארוך" - הספר המקורי של הרמ"א.
• המפה או הגהות הרמ"א - כמו שרבי יוסף קארו עשה קיצור על הב"י כן עשה הרמ"א קיצור על ה"דרכי משה" וצירפו לשלחן ערוך . שמו של החיבור המפה נובע מכך שהרמ"א פרס כביכול מפה על ה"שולחן" והתאים אותו להלכות אשכנז.
• שולחן ערוך הרב, ספר שנערך על ידי רבי שניאור זלמן מליאדי, בעקבות השולחן ערוך המקורי, בהוספת טעמים וביאורים. כמו כן נוספו דינים חדשים, שלא היו רלוונטיים בתקופת השולחן ערוך. הספר הוגדר "הלכות בטעמיהן".
• קיצור שולחן ערוך - ספר שמלקט את ההלכות העיקריות בשולחן ערוך ומספרים אחרים. נכתב על ידי הרב שלמה גנצפריד. נועד לשמש ספר הלכות מעשי יותר. (השולחן ערוך מרבה לעסוק במקרים נדירים).
• חיי אדם - ספרו של הרב אברהם דנציגר מחותנו של הגר"א ספר הלכה מקוצר כדוגמת קיצור שולחן ערוך, שמבטא את המגמה של תמצות ההלכה, לצורך החדרתה לציבור הרחב, ספר זה כולל גם הסברים רעיוניים (שלא כמו הקיצור ש"ע) ונכתב על אורח חיים. ספר "חכמת אדם" מהווה מעין המשך של הספר על יורה דעה.
• משנה ברורה - ספרו של ה"חפץ חיים" (רבי ישראל מאיר הכהן מראדין) על חלק "אורח-חיים" מהשולחן ערוך. מטרתו הייתה סיכום הדיונים בספרי האחרונים שנתחברו לאחר השולחן ערוך- בין אם בהבאת הסבריהם לשולחן ערוך ובין אם תוספת הלכות הקשורות לנושאים הנידונים בשולחן ערוך.
• ערוך השולחן - נתחבר על ידי הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטין, במטרה לבאר את דיני השולחן ערוך תוך הבאת הסוגיה בקצרה מהגמרא, הראשונים והאחרונים. כמו כן הספר מביא דינים רבים מהאחרונים שאינם מוזכרים בשולחן ערוך. הספר נכתב על כל חלקי השולחן ערוך.
• ילקוט יוסף - ספרו של הרב יצחק יוסף מותאם לפי לשון דורינו, מוסבר היטב לפי שיטת הרב עובדיה יוסף ורוב עולם הספרדי הולך לפי פסיקה זאת. (פסקיו לקוחים מתוך ספרי הרב הגע"י יביע אומר, חזון עובדיה, יחוה דעת, הליכות עולם ועוד...)

רשימה זו מכילה רק את הספרים המרכזיים, אלפי ספרי הלכה נוספים נכתבו במהלך הדורות.

סמכותם של ספרי הלכה

בבלי וירושלמי

מקובל כיום שאסור לחלוק על הכתוב בתלמוד הבבלי, והדבר מעלה שתי שאלות:

• מדוע אין לחלוק על הכתוב בתלמוד בבלי? ומה המקור ההלכתי לכך?
• מדוע פוסקים כמו התלמוד הבבלי ולא כירושלמי, במיוחד לאור העובדה שבתלמוד הבבלי עצמו נאמר שתורתם של חכמי ארץ ישראל עדיפה?

לשאלות אלו נתנו מספר תשובות. היו שראו את התקבלות התלמוד הבבלי כמעין הסכמה כללית שאמנם איננה מחייבת ממש, אך מאחר שהיה ידוע לפוסקים בדורות מאוחרים יותר כי חכמי התלמוד הבבלי היו חכמים מהם, לא יחלקו על דבריהם. אחרים סברו כי כל דיני התלמוד נפסקו בבית דין גדול בהכרעת רוב, ולכן רק בית דין גדול אחר (שלא קיים בימינו) יכול לבטל את פסקיהם. דעה שלישית סבורה כי עצם התקבלותם של פסקי התלמוד הבבלי על חכמי ישראל כולם, הוא זה שנותן להם את התוקף ההלכתי ולכן אסור לחלוק עליו. לפי דעה זו, גם הפסיקה כבבלי בניגוד לירושלמי תוסבר כך. דעות אחרות יסבירו זאת בכך שהבבלי מאוחר מהירושלמי ולכן אנו בטוחים שלא היו פוסקים החכמים כפי שפסקו לולא בחנו את פסקי הירושלמי והיו בטוחים שאלה אינם נכונים.

מדרשים

אין חולק על כך שבמקום בו מדרש חולק על התלמוד הוא בטל מפניה, אך לא ברור האם יש חובה לשמוע למדרש הפוסק דבר שלא נידון בתלמוד. גם לפי אלו המחייבים לשמוע למדרשים, ברור שיקלו בדבר כשיש צורך אחר הנפגע בשל כך.

דוגמה לפסיקה על פי מדרש היא ההלכה לומר בכל יום את הפסוק "ושחט אותו על ירך המזבח וכו'" (ויקרא א, יא, ההלכה נפסקה בשולחן ערוך א, ח). מקור הלכה זו בויקרא רבה (ב,י) שם המדרש אומר שהקורא פסוק זה מזכיר את עקידת יצחק לפני ה'.

ספרות הראשונים והאחרונים

החיוב שלא לחלוק הוא על התלמוד הבבלי בלבד, אך לדעת רוב הפוסקים, על כל ספרי ההלכה המאוחרים יותר, מותר. ביחס לספרים אלו קיימת מחלוקת שלא הוכרעה, החל מתקופת הראשונים (בעיקר סביב פולמוס הקאנוניזציה) ועד לימינו. לפי גישה אחת, בכל תקופה יש לכתוב ספר הלכה כולל שיקבע את ההלכה שנפסקה לדורות הבאים ויחייב בצורה מוחלטת. לפי הגישה המנוגדת, אין לקבע את ההלכה בספרים מוחלטים כמו השולחן ערוך, וניתן לחלוק על כל פסק שאיננו כתוב במפורש בגמרא.

כיום, רווחת יותר הגישה הראשונה, השולטת בחברה החרדית, אם כי לא באופן מוחלט. רוב הפוסקים ישתדלו להימנע מלחלוק על ספרים שנתקבלו בעם ישראל כספרי ההלכה המובהקים, כמו משנה תורה בזמנו, שולחן ערוך וכיום בדרך כלל גם המשנה ברורה.

הנושאים המרכזיים בהלכה

ההלכה עוסקת בנושאים רבים ומגוונים ונוגעת בכל תחומי החיים. הנושאים המרכזיים שההלכה עוסקת בהם הינם:

• תפילה וברכות - על פי ההלכה מתפללים שלוש תפילות בכל יום ומברכים לפני ואחרי כל מאכל שאוכלים, וכן קיימות ברכות נוספות על אירועים שונים. דיני התפילה והברכות מרוכזים במשנה במסכת ברכות. הלכות אלו מפורטות ברמב"ם בספר אהבה, ובשולחן ערוך בשליש הראשון של חלק אורח חיים.

• סממנים יהודיים - ארבע מצוות מרכזיות הקשורות למראה היהודי החיצוני מפורטות בספר אהבה לרמב"ם: לבישת ציצית, הנחת תפילין, קביעת מזוזה וברית מילה. למצוות אלו לא יוחדו מסכתות במשנה. בשולחן ערוך ההלכות מופיעות בחלקים אורח חיים ויורה דעה.

• מלאכה בשבת וביום טוב - על פי ההלכה, אסור לעשות מלאכה בשבתות ובחגים. פרטי ההלכות מתבארות במשנה במסכתות שבת, עירובין וביצה, ברמב"ם בחלק מספר זמנים, ובשולחן ערוך בשליש השני של חלק אורח חיים.

• חגים ומועדים - לכל חג ומועד ביהדות יש הלכות ייחודיות, כגון תקיעת שופר בראש השנה, צום ביום כיפור, בתשעה באב ובשאר התעניות, נטילת לולב וישיבה בסוכה בסוכות, הדלקת נרות בחנוכה, קריאת המגילה בפורים, ועריכת ליל הסדר, אכילת מצה ואיסור חמץ בפסח. הלכות אלו מפורטות במשנה בסדר מועד, ברמב"ם בספר זמנים, ובשולחן ערוך בשליש האחרון של חלק אורח חיים.

• כשרות - הלכות הנוגעות למותר ולאסור באכילה. ההלכות העוסקות במזון מן הצומח כוללות את דיני תרומות ומעשרות, איסורי חדש, ערלה וכלאיים, הפרשת חלה, ודיני שמיטה, ומפורטות במשנה בסדר זרעים וכן ברמב"ם בספר זרעים. ההלכות העוסקות במזון מן החי כוללות את פירוט בעלי החיים האסורים באכילה, הלכות שחיטה, איסורי נבלה, טרפה, חֵלֶב, דם, גיד הנשה ואבר מן החי, ומפורטות במשנה במסכת חולין, וברמב"ם ברוב ספר קדושה. הלכות הכשרות תופסות חלק ניכר מחלק יורה דעה בשולחן ערוך.

• נידה - האיסור על יחסי מין עם אשה בזמן המחזור שלה ולאחריו. מפורט במשנה במסכת נידה, ברמב"ם בחלק מספר קדושה, ומופיע בשולחן ערוך בחלק יורה דעה.

• נדרים ושבועות - החובה לקיים נדרים, והאיסור להישבע לשקר. בכך עוסקים מסכתות נדרים, נזיר ושבועות במשנה, וספר הפלאה ברמב"ם. בשולחן ערוך הלכות אלו מופיעות בחלק יורה דעה.

• אבלות - הלכות הקבורה ומנהגי האבלות היהודים, מפורטים במשנה במסכת מועד קטן, ומופיעים ברמב"ם בספר שופטים, ובשולחן ערוך בחלק יורה דעה.

• עבודה זרה - אחת העבירות החמורות ביהדות היא עבודת אלילים, ולפרטי ההלכות הקשורות בה יוחדה מסכת עבודה זרה במשנה. הרמב"ם מרכז בספר מדע איסורים רבים הקשורים במנהגי עובדי האלילים, כגון: איסורי כישוף, גילוח הזקן והפאות, לבישת שעטנז וכתובת קעקע. כל ההלכות האלו מופיעות בשולחן ערוך בחלק יורה דעה.

• דיני ממונות - מערכת משפטית ממונית, המפורטת במשנה בסדר נזיקין, ברמב"ם בספרי קניין, משפטים ושופטים, ומהווה את חלק חושן משפט בשולחן ערוך.

• חופה וקידושין - מערכת דיני המשפחה, הכוללת גם את הלכות הכתובה, הגט, הייבום והחליצה, מפורטת במשנה בסדר נשים, וכן ברמב"ם בספר נשים. על אלו יש להוסיף גם את איסורי העריות, ובכללם פסולי חיתון שונים, כאשר כלל ההלכות האלו יחד מהוות את חלק אבן העזר בשולחן ערוך.

• מקדש וקדשיו - סדר קדשים במשנה עוסק בהלכות בית המקדש וסדרי הקורבנות ויתר הפולחן שהתקיים בו. הלכות אלו מופיעות ברמב"ם בספרי עבודה וקורבנות, אך בשולחן ערוך כל זה לא מופיע משום שהלכות אלו אינן נוהגות בזמן הזה שבית מקדש חרב.

• טומאה וטהרה - סדר טהרות במשנה וספר טהרה ברמב"ם מפרטים את הדרכים שבהן נטמאים ונטהרים. הטומאה והטהרה ביהדות נוגעות בעיקר לעבודה במקדש, ולכן אינן נוהגות בזמן הזה ואינן מופיעות בשולחן ערוך. החריג הוא הלכות מקוואות שנוגע לטהרת הנשים הנידות, שמופיע בחלק יורה דעה בשולחן ערוך.

• מצוות שבין אדם לחברו - מצוות המסדירות התנהגות חברתית חיובית, כגון מצוות כיבוד אב ואם, צדקה, ואהבת לרעך כמוך, גמילות חסדים, והשבת אבדה, וכן איסורי רצח, גניבה, לשון הרע, וריבית. מצוות אלו מפוזרות בכמה מקומות במשנה, ברמב"ם ובשולחן ערוך.

ראו גם

• תורה שבכתב
• תורה שבעל-פה
• תלמוד בבלי
• תלמוד ירושלמי
• המעשים לבני ישראל
• המשפט העברי
• מטא-הלכה
• מדרשי הלכה
• אגדה
• שילוב הלכה ואגדה

מקורות

• מנחם אלון, המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו, הוצאת מאגנס, 1973
• אפרים אלימלך אורבך, חז"ל – פרקי אמונות ודעות, הוצאת מאגנס, 1982.
• חיים טשרנוביץ (רב צעיר), תולדות ההלכה ותולדות הפוסקים.