ספר חנוך א'

ספר חנוך א' הנקרא גם חנוך החבשי, הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, אשר נכתב ככל הנראה בארץ ישראל במאה השלישית לפני הספירה, על ידי מחבר יהודי יחיד או קבוצת מחברים בשפה הארמית. הוא לא נכנס לקאנון התנכ"י ועל כן נחשב לספר חיצוני. קטעים מספר זה נמצאו במגילות הגנוזות, אולם הספר בשלמותו לא השתמר בארמית. קטעים נוספים נשתמרו בכתבי יד ביוונית. עותק שלם של הספר השתמר רק בתרגום לשפת געז, שככל הנראה נעשה מתרגום יווני של המקור הארמי של הספר.

חנוך, גיבור הספר מסוגל לדעת את העתידות והנסתרות, ולפיכך הוא האיש שנועד לספר על תולדות האנושות מתחילתה ועד סופה, כאשר האור יגבר על החושך, והאל יגלה לצדיקים את "הבחיר" / את "בן האדם" (המשיח). ביום הדין יישפטו הנפילים יחד עם הרוחות הרעות, השדים והמזיקים. עזאזל, המלאך הרע, יימסר לידי רפאל, ובליעל, אדון החושך ואויבו של המשיח, יישפט גם הוא ביום ההוא. גם בני האדם ירגישו בחזון הבלהות הזה: רצח בתוך המשפחה, הפלות, קניבליזם, מלחמות ועוד צרות יהיו מנת חלקם של החוטאים, בעוד הצדיקים יזכו לאושר גדול.

ספר חנוך ב', על־אף שגם הוא עוסק בחנוך הוא ספר נפרד לגמרי ואינו קשור לספר חנוך א'.

ראו גם

• ספר חנוך

קישורים חיצוניים

• חנוך א'
• ספר חנוך בגעז

לקריאה נוספת

• ספר חנוך / מתרגם משפת כושית בעברית עם באור נרחב מאת יוסף הלוי, פריז: דפוס משה מרדכי צוקקערמאנן, תרנ"ב.
• אברהם כהנא, ספר חנוך א', ספרים החיצונים - חלק ראשון, תל אביב, תרצ"ז, עמ' 35-117

ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.