ספר יהודית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ספר יהודית הוא אחד הספרים החיצוניים לתנ"ך, שעוסק ככל הנראה בתקופת שלטון ממלכת פרס בארץ ישראל (המאות ה-6 עד ה-4 לפנה"ס).

יהודית עורפת את ראשו של הולופרנס (ציור של קאראווג'ו. 1598-1599)

הספר נמצא לראשונה בתרגום השבעים של התנ"ך ליוונית אם כי הוא נכתב במקור בעברית, והוא אף מוזכר בדברי הגאונים, שהכירו את הספר בגרסתו הסורית. שרידי הספר העברי נעלמו כליל, כמו רוב הספרים שלא נכנסו לקאנון היהודי. ברם, הכנסייה הקתולית והאורתודוקסית רואות אותו כחלק מ"הברית הישנה".

תקציר הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עוסק ביהודית ובהוֹלוֹפֶרְנֶס (על פי י"מ גרינץ יש להגות את השם "אולופרנא", כיוון שכך לדעתו נכתב במקור העברי) שר הצבא האשורי של נבוכדנצר שנשלח למסע כיבושים ארוך כדי לנקום בעמי האזור. עמים אלו סירבו לסייע לנבוכדנצר במלחמתו נגד ארפכשד מלך מדי, שנערכה כשש שנים קודם לכן. במהלך מסע הנקם כבש הולופרנס ארצות רבות מפרס ועד צידון, שנכנעו לו בלי כל התנגדות. למסע הולופרנס היו גם השלכות דתיות, הולופרנס ניתץ את מקדשי העמים שכבש, והעמים היו צריכים לעבוד את נבוכדנצר כאל.

הולופרנס פלש לארץ ישראל מכיוון עמק יזרעאל והיה, כנראה, בדרכו לירושלים. בני ישראל, שחיו ביהודה, רצו למנוע את הגעת הולופרנס לירושלים, בעיקר מתוך חשש למקדש - שזה עתה "טוהר" לפי הסיפור. לכן יצאה קריאה מירושלים לכל ערי הצפון למנוע מהולופרנס את המעבר. בתגובה צר הולופרנס על העיר בתוליה (ייתכן שהכוונה לעיר בשם בית אלוה או בית אל) שנמצאת בצפון השומרון. לאחר שהגברים בעיר איבדו תקווה והחליטו שאם תוך חמישה ימים האל לא יושיע אותם הם יסגירו את העיר, החליטה יהודית, שהייתה אלמנה עשירה ויפה, לעשות מעשה בעצמה. היא הגיעה למחנה הולופרנס בהצהירה שכיוון שהיהודים חוטאים היא יודעת שהם עתידים להפסיד וכי ברצונה לחסות במחנה ולהתפלל לאלוהים, וכך לדעת מתי ישראל יפלו בידי מחנה אשור. החיילים, שהתרשמו מיופייה ומאופייה של יהודית והאמינו בכנות דבריה, הביאו אותה לפני הולופרנס מפקדם. לאחר תחקור, נתן לה הולופרנס יד חופשית בתוך המחנה.

לאחר כמה ימים הוא יזם משתה, אליו הזמין אותה מתוך כוונה לפתותה. במהלך המשתה הוא שוחח עם יהודית, שיחה ששימחה אותו והוא שתה יין בכמות יוצאת דופן והשתכר מאוד. בשלב מסוים עזבו כולם את המקום והשאירו אותו לבד עם יהודית. בשכרונו נרדם הולופרנס על מיטתו ויהודית לקחה את חרבו, המכונה ביוונית "אכינכי", כרתה את ראשו, הכניסה את ראשו לתרמילה ויצאה מהמחנה לכיוון בתוליה. בהגיעה לבתוליה הודיעה לעם על מעשיה, הראתה להם את ראשו של הולופרנס והציעה להם לצאת למלחמה, כאשר האשורים ילכו לקרוא לשר הצבא שיצא עמם למלחמה, אמרה יהודית, הם יופתעו לגלות שהוא מת, ויובסו. ואכן, כשגילו האשורים שמפקדם נהרג, נפל עליהם פחד גדול, והם נסוגו.

ספר יהודית במסורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר יהודית במסורת היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר יהודית הוא "ספר חיצוני" - ספר שלא נשמר בקאנון כתבי הקודש היהודיים. כיוון שכך לא נשמר הספר בשפתו המקורית - עברית, וכמעט אין לו זכר במסורות יהודיות קדומות, כגון מסורות חז"ל. עם זאת, העובדה שהספר תורגם ליוונית במסגרת תרגום השבעים ונשמר במסגרת האפוקריפה - קאנון כתבי הקודש הנוצריים, הביאה לכך שבימי הביניים חזרו מסורות ספר יהודית להופיע בכתב, הפעם ככל הנראה בהשפעת הנוסח הלטיני של הוולגטה - תרגום התנ"ך ללטינית שנעשה על ידי הירונימוס. מוכרות מסורות ימי ביניימיות רבות של הסיפור, אותן ניתן למצוא למשל ב"ספר יפה מהישועה", ב"חמדת ימים" וב"בית מדרש" של יעלינק. המסורות לעתים מטעות כיוון שיש שינויים רבים בינן לבין הספר המקורי.

במסורות יהודיות נכרך הספר בסיפור חנוכה, כש'נבוכדנצר' הפך לאנטיוכוס אפיפנס, מסיבות לא ברורות. הסברה אומרת, כי מאחר שהוולגטה תירגמה את כל הספר כאילו התרחש בתקופת החשמונאים, המסורת היהודית שקיבלה ממנה את הסיפור הושפעה ממנה.

בקהילות יהודיות רבות בארצות ערב היה נהוג לציין את ראש חודש טבת שחל בחנוכה כחג הבנות- "עיד אל בנאת", שבעוד הגברים שמחים על גבורת החשמונאים שמחות הנשים על גבורתה של יהודית. בחג זה היו נהוגים מנהגים שונים ביניהם הענקת מאכלי גבינה לנשים. הקשר בין מסורת יהודית לבין מאכלי גבינה הוא בכך שעל פי המסורת יהודית בדומה ליעל השתמשה בחלב לשם הרדמתו. בספר המקורי, כפי שתורגם ליוונית לא הופיעו כל מאכלי גבינה אלא יין. ייתכן שבאחד התרגומים של הספר הופיעה גבינה, ומשם מקור המנהג.

ספר יהודית במסורת הנוצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר יהודית הינו הספר הרביעי מבין הספרים החיצוניים לתנ"ך. הספר נמצא בגרסאות התנ"ך היווני של הכנסייה הרומית קתולית והכנסייה היוונית אורתודוקסית.

ספר יהודית - אמיתות היסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודית אוחזת בראשו הערוף של הולופרנס שר צבאו של נבוכדנצר (ציור של קריסטופני אלורי מ -1613)

ככלל, נחלק המחקר בשאלה האם יש ביסודו של הספר גרעין היסטורי, או שמדובר בבדיה ספרותית. מחלוקת זו קשורה לסוגיית תאריך כתיבת הספר. המחקר מציע שתי אפשרויות מרכזיות: תקופת החשמונאים (החל מהמאה השנייה לפני הספירה) והתקופה הפרסית (בערך במאה הרביעית לפני הספירה).

חוקרי מקרא רבים, בעיקר בשנים האחרונות, טוענים שספר יהודית נכתב למטרות תאולוגיות-לימודיות, ואין בו אמת היסטורית. כך, למשל, טוען אדולפו רויטמן, שכתב דיסרטציה על ספר יהודית. לפי רויטמן ספר יהודית נכתב בין המאה השנייה לראשונה לפני הספירה (תקופת החשמונאים). לעומתו, טען י"מ גרינץ, חוקר מקרא מפורסם, שהספר נכתב בתקופה הפרסית וכי הוא מבוסס על מאורעות אמיתיים. (גרינץ פרסם בשנת 1957 את הספר "יהודית: תחזורת הנוסח המקורי" שאמור להוות תרגום לעברית הקרוב ככל האפשר לאופן בו הטקסט היה כתוב במקור).

כולם מבחינים בכך שנתונים רבים בספר סותרים עובדות היסטוריות ידועות. יש המסבירים זאת במטרה למקד את תשומת הלב במסר הדתי (למשל י' ליכט, במאמרו "ספר יהודית כיצירה ספרותית") ויש הטוענים (ובראשם גרינץ) כי הדבר נובע מאימת השלטון הזר בתקופה שבה נכתב הספר ומההכרח לצנזר את הספר כדי למנוע בעיות.

הסתירה ההיסטורית המרכזית היא הצגת דמותו של המלך היוזם את המלחמה על ישראל כ"נבוכדנצר מלך אשור היושב בנינוה". כידוע, נבוכדנצר השני היה מלך בבל ומעולם לא הוצג כמלך אשור, כמו כן בירתו לא הייתה נינווה שבאשור (אשר נהרסה על ידי אביו). כמו כן, מבחינה כרונולוגית השתתפותו של נבוכדנצר בעלילה בלתי אפשרית: נבוכדנצר מת בשנת 562 לפנה"ס בעוד העלילה מתרחשת לפי המסופר לאחר שיבת ציון בשנת 538 לפנה"ס. אך גם כאן אין בהכרח סתירה כיוון שבאותה תקופה ישב דריווש, הארתחששתא הפרסי בבבל (אשר מתחלפת עם אשור לא פעם)[דרושה הבהרה] לאחר שדיכא מרד בבלי בראשותו של נבוכדנצר שלישי (נידין בל).

כמו כן, כפי שמסביר ליכט במאמרו, ישנן סתירות טופוגרפיות וקשה ליישב את תיאור הערים בישראל כפי שהן מופיעות בספר עם הטופוגרפיה הישראלית הידועה לנו. החוקר פנחס חורגין טען שסתירות אלו, כמו טעויות אחרות בספר נובעות מכך שהמחבר חי בגולה - כנראה בארץ שהייתה נתונה תחת שלטון פרסי - ועל אף שרצה לכתוב אמת, והתבסס בספרו על גרעין היסטורי אמיתי, היו לו טעויות שנבעו מחוסר ידע.

כאמור, לדברי גרינץ הספר משקף אירועים מהתקופה הפרסית, "נבוכדנצר" הוא דריווש, "הולופרנס" הוא שם פרסי מובהק, והספר עצמו מייחס עצמו לתקופה זו. גרינץ לשיטתו מראה גם כי הטופוגרפיה של הספר משקפת את הטופוגרפיה והדמוגרפיה בתקופה הפרסית בצפון השומרון.

העיר בתוליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם שם המקום וגם מקום העיר נתונים לוויכוח בין החוקרים. יש הטוענים - למשל רויטמן - שהשם סמלי ומרמז לבתולים, במטרה להבהיר שיהודית, גיבורת הספר, היא אישה טהורה וחסודה. לעומתם, יש הטוענים שמדובר בשיבוש של שם אמיתי.

תאור העיר: עיר גדולה באזור ההרים של שומרון, השוכנת במקום השולט על מעבר חשוב, במרחק כמה שעות מגבע. גבע עצמה ממוקמת במרחק של שעתיים עד שלוש שעות הליכה משומרון. גרינץ מראה כי התיאור בספר מפורט מאוד ומתאים בעיקר לקבטיה או לסנור.

עם זאת, יש הגורסים כי השאיפה לפשטות והשיבוש היווני מצביעים על העיר בית-אל. אך דעה זו איננה מתאימה לתיאורים האחרים של השטח.

פרופ' אדם זרטל מזהה את בתוליה בעיר הפרסית ששרידיה נראים ב"חירבת ח'ראייק" שבצפון השומרון[1].

תוכן פרקי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מחולק ל-16 פרקים קצרים (כ-21 פסוקים בממוצע לכל פרק).

  • פרק א' - בשנה ה-12 למלכותו נלחם נבוכדנצר מלך אשור בארפכשד מלך מדי ושולח שליחים לארצות האזור, בבקשת עזרה, ואף לירושלים ולארצות עד לגבול אתיופיה. השליחים חוזרים כלעומת שבאו לאחר שעמי האזור אינם נשמעים אליו.
  • פרק ב' - בשנה ה-13 למלכותו של נבוכדנצר. נבוכדנצר מבטיח לנקום, שולח צבא רב בראשותו של הולופרנס. מתחיל מסע כיבושים עד לדמשק.
  • פרק ג' - מלכי מסופוטמיה, סוריה ולוב נכנעים לנבוכדנצר.
  • פרק ד' - בארץ יהודה גובר הפחד מנבוכדנצר שמא יהיה גורלם כשאר הערים שכבש. הכהן הגדול אליקים מורה לעם להתכונן למלחמה והעם כולו מתפלל להצלה.
  • פרק ה' - הולופרנס שר צבאו של נבוכדנצר בשערי ארץ יהודה. מלכי מואב ועמון מתארים בפניו את סוד כוחם שלבני ישראל, האמונה באל אחד.
  • פרק ו' - הולופרנס מתכוון להראות ליהודים שאין אל אחר מלבד נבוכדנצר.
  • פרק ז' - הולופרנס פוקד על צבאו לכבוש את ביתאיליה שביהודה. למראה הצבא הרב בני ישראל מתפללים ולאחר מכן מתבצרים בעמדות הגנה. בני מואב ועמון מציעים עזרה להולופרנס אשר צר על העיר. המלך עוזיה מבטיח שאם בתוך 5 ימים לא תבוא ישועה העיר תיכנע.
  • פרק ח' - יהודית אלמנה עשירה משבט ראובן מנסה לשכנע את המלך עוזיהו לא להיכנע.
  • פרק ט' - יהודית מתאבלת ומתפללת לאלוהים.
  • פרק י' - יהודית, יוצאת מהעיר הנצורה עם צידה לעבר מחנה האשורים, מציעה את עזרתה בכיבוש העיר.
  • פרק י"א - פגישתם של יהודית והולופרנס.
  • פרק י"ב - יהודית מפתה את הולופרנס. אוכלת מהמזון אותו הביאה בשעה שהולופרנס שותה לשוכרה.
  • פרק י"ג - יהודית עורפת את ראשו של הולופרנס.
  • פרק י"ד - האשורים מגלים את גופתו הערופה של הולופרנס.
  • פרק ט"ו - הצבא האשורי נס בבהלה.
  • פרק ט"ז - תפילת ההודייה של יהודית, ומותה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעל שמש, "'ולא עשה עמי חטא לטֻמאה ולבֹשת' (יהודית יג, טז): סיפור יהודית כסיפור מתקן לסיפור יעל וסיסרא", שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום טז (תשס"ז), עמ' 159¬–177.
  • אדולפו דניאל רויטמן, המבנה והמשמעות של ספר יהודית, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית, תשנ"ב 1992.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זרטל אדם, סקר הר מנשה כרך ג', אתר 79, עמ' 219-221.


ספרי הברית הישנה

החומש (Pentateuch): בראשיתשמותויקראבמדברדברים
ספרות ההיסטוריה: יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזרא - נחמיהטוביהיהודיתאסתרספר מקבים א'-ב-ג-ד
ספרות החכמה: איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים: ישעיהירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל נביאים קטנים: הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי


ספרים ברקע ירוק - חלק מכתבי הקודש לפי הקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אולם אינם חלק מכתבי הקודש בקאנון הפרוטסטנטי. ספרים ברקע סגול - מצויים רק בקאנון האורתודוקסי
Targum.jpg
הברית החדשה
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg