ספר עיר הגבירות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
איור מספר עיר הגבירות

ספר עיר הגבירות (1405) היווה את תגובתה של קריסטין דה פיזאן ל"רומן הוורד" מאת ז'אן דה מאון. כריסטין נאבקת באמונותיו המיזוגיניות של מאון באמצעות יצירת עיר גבירות משלית. היא מגנה על נשים, בכללן, באמצעות איסוף סדרת נשים אשר נודעו במהלך דברי הימים. נשים אלה משוכנות בעיר הגבירות, אשר אינה אלא ספרה של כריסטין. בבנות זו את עירה, העשויה פשטידה, היא משתמשת בכל אשה נודעת כחומר בניין לא לכותלי העיר ולבתיה לבדם, אלא אף כחומר בניין להגנתה על זכויות האשה. כל אשה הנוספת לעיר נוסכת יתר כח בטיעונה של כריסטין, לפיו ביכולתן של נשים להוות משתתפות פעילות בחברה. היא אף דוגלת בשוויון בין המינים בתחומי החינוך וההתנהגות הנאותה.

מקור המידע הראשי ממנו שאבה כריסטין היה "על אודות נשים נודעות" (De Mulieribus Claris), מאת ג'ובאני בוקאצ'ו. כתבו היה חיבור ביוגרפי על אודות נשים נודעות מן העת העתיקה. כן ציטטה כריסטין מ"דקאמרון" מאת בוקאצ'ו בשלביה המאוחרים של עיר הגבירות. אגדות גיסמונדה וליזבטה, למשל, מצוטטות כמו מקורן ב"דקאמרון" מאת בוקאצ'ו. ייתכן כי קראה כריסטין את "על אודות נשים נודעות" בגרסתו הצרפתית, Des Cleres et Nobles Femmes. השפעתו של בוקאצ'ו ניכרת בעמדת כריסטין כלפי חינוך נשים. באגדת ריאה איליה דוגל בוקאצ'ו בזכותן של נשים צעירות לבחור להן חיים חילוניים או חיי דת. הוא מצהיר כי יש כדי להזיק בשילוח נערות צעירות למנזרים בעודן "נבערות מדעת, או רכות, או תחת אילוץ." בוקאצ'ו מצהיר כי על נערות להיות "מחונכות כדבעי מילדותן בבית הוריהן, ללמוד גילוי לב והתנהגות ראויה לשבח ואו אז, לכשתבגרנה ותדענה בכל לבן מהו רצונן החופשי" תבחרנה חיי נזירות. לאמונת בוקאצ'ו, יש ללמד נערות צעירות על אודות החיים והמעלות הטובות טרם הקדשתן לאל. הוא אינו מתייחס להענקת השכלה רשמית לנשים, אולם הוא דוגל בשליטת מה מצד נשים בחייהן, וכן בזכותן להתוודע לאפשרויותיהן העתידיות.

ייתכן כי אמונת בוקאצ'ו בחינוך נערות צעירות בנושאי חיים חילוניים וחיי דת, היוותה אבן קפיצה עבור אמונת כריסטין בחינוך נשים. אפילו היה הדבר אחרת, לבוקאצ'ו הייתה השפעה בלתי מבוטלת על כריסטין. אילו לא היה כן, אין זה סביר כי הייתה מצטטת ממקורות בוקאצ'ו ומשתמשת בם לחיוב.

"ספר עיר הגבירות" הנו חברה משלית בה המילה "גבירה" משמעה "אשה אצילה ברוחה", להבדיל מ"אצילה במעמדה". הספר, ואם כן העיר, מכיל נשים מעידנים עברו הנעות מפגניות ועד קדושות. מתקיים בו דיון בין פיזן ובין שלוש מעלות טובות בדמות נשים, אשר נשלחו לסייע לכריסטין בבניין העיר. מעלות טובות אלה – הגיון, הגינות וצדק – מסייעות לכריסטין בבניין יסודות העיר ובתיה, וכן בבחירת הנשים אשר תדורנה בעיר הגבירות. כל אשה אשר נבחרה בידי המעלות הטובות לדור בעיר, משמשת נר לרגלי נשים אחרות. יתרה מזאת, נשים אלה מהוות דוגמה אף להשפעת נשים על החברה לחיוב.

הגבירה הגיון הנה מעלה טובה אשר פותחה בידי כריסטין לשם ספרה. הגיון היא המעלה הטובה הראשונה לסייע לכריסטין בבניין העיר. הגיון מסייעת לכריסטין בהנחת היסודות לעירה, ומשיבה לשאלותיה באשר למניע הגברים להשמצת נשים. בסייעה לכריסטין להבין את ההשמצה הגברית, היא מסייעת לה אף בהכשרת הקרקע עליה תיבנה העיר. היא אמרה לכריסטין "ליטול את התבונה [שלה] ולחפור עמוקות ליצירת מחפורת סביב [העיר] ... [והגיון] תסייע לשאת את דליי האדמה על הכתפיים [שלה]." "דליי האדמה" הללו הנם עמדות כריסטין בנוגע להשמצה הגברית אותן זנחה. בראשית המלל האמינה כריסטין כי על נשים להיות רעות מיסודן מפני כי היא: "יכלה, בקושי רב, למצוא עבודה בתחום המוסר מאת כל סופר העולה על הדעת, בה לא הוקדשו כל פרק או כל פסקה אשר הם להתקפת המין הנשי. [לכן, היא] נאלצה לקבל את דעותיהם הבלתי אוהדות [של סופרים אלה] כלפי נשים, מאחר כי בלתי סביר היה כי גברים מלומדים כה רבים, אשר נדמה היה כי ניחנו בתבונה רבה וביכולת להעמיק בכל, ישקרו במקרים כה רבים." כריסטין איננה משתמשת בהגיון לגילוי איכויות הנשים. היא מאמינה בכל אשר היא קוראת; זאת במקום לעסוק ברישום מכלול הישגי הנשים. על מנת להחדיר הגיון בתפישתה, הגבירה הגיון מלמדת את כריסטין. היא מסייעת לה לסלק את הבקורתיות בה נהגה בעצמה וכן את מחשבותיה השליליות בנוגע לכותבי העבר. ביוצרה את הגבירה הגיון, כריסטין אינה מחנכת את עצמה המשלי בלבד, אלא אף את הקוראים. היא מעניקה לעצמה, לקוראים ולנשים סיבה להאמין כי לנשים תרומה בעלת חשיבות לחברה, וכי אינן רעות.

הגבירות הגינות וצדק מסייעות אף הן לכריסטין ביצירת עירה המשלית. הגבירה הגינות מסייעת לכריסטין בבניין המבנים, המסמלים את המעלות הטובות. צדק מסייעת לכריסטין באכלוס העיר ובמציאת מלכה אשר תמשול בעיר הגבירות. פיזן שואלת את המעלות הטובות אם יש ללמד נשים בדומה לגברים, ומדוע סבורים גברים כי אין ללמד נשים. שאלות נוספות הנדונות הן: הפשיעה במעשה האונס, משיכתן הטבעית של נשים ללמידה וכשרונותיהן בתחומי הממשל.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Atchity, Kenneth J. The Renaissance Reader. HarperCollins Publishers: New York, 1996.
  • Blumenfeld-Kosinski, Renate and Kevin Brownlee. The Selected Writings of Christine De Pizan: New Translations, Criticism. New York, Norton Critical Editions, 1997.
  • Boccaccio, Giovanni. De mulieribus claris. English & Latin. Famous women. Ed. by Virginia Brown. Cambridge: Harvard University Press, 2001.
  • Brabant, Margaret. Politics, gender, and genre: the political thought of Christine de Pizan. Boulder: Westview Press, 1992.
  • Gaunt, Simon. Gender and genre in medieval French literature. Cambridge: Cambridge University Press, 1995.
  • Miller, Paul Allen, Platter, Charles, and Gold, Barbara K. Sex and gender in medieval and Renaissance texts: the Latin tradition. Albany: State University of New York Press, 1997.
  • Pizan, Christine. A Medieval woman’s mirror of honor: the treasury of the city of ladies. Trans. by Charity Cannon Willard, ed. by Madeleine Pelner Cosman. Tenafly: Bard Hall Press, 1989.
  • Quilligan, Maureen. The allegory of female authority: Christine de Pizan's Cité des dames. Ithaca: Cornell University Press, 1991.