סקוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סקוריה
Scoria Macro Digon3.jpg
סוג הסלע סלע יסוד
סביבת היווצרות געשית
הרכב פלגיוקלז, פירוקסן, אמפיבול ומגנטיט, לעתים מכיל גבישי אוליבין ופירוקסן
תכונות וזיהוי צבעים: אפור-שחור עד חום-אדום, נקבובי, גבישי, קשה, אבקה מגנטית

סקוריה (באנגלית: Scoria) היא סוג של סלע געשי כהה בעל נקבוביות גדולות. היא בדרך כלל בזלתית או אנדזיטית בהרכבה. הסקוריה קלה כתוצאה ממספר גדול של נקבים אליפסיים נראים לעין, אך רוב הסקוריה היא בעלת משקל סגולי גדול מ-1 ושוקעת במים. הנקבוביות הם תוצאה של התנדפות גזים ואדים מתוך הלבה לאחר הצינון.

הסקוריה שונה מן הפומיס בכך שיש לה חללים גדולים יותר, ו"קירות" עבים יותר בין החללים. כתוצאה מכך היא כהה יותר וצפופה יותר. ההבדל במרקם הוא כנראה התוצאה של צמיגות נמוכה יותר במאגמה, המאפשרת את פעולות מהירות יותר של התנדפות, גידול הבועיות, התמזגות והתנפצות. הסקוריה יכולה להיווצר כחלק מהלבה, או כחלקים מן הטפרה – חומרי הפליטה הגעשיים בהם אפר געשי ופצצות געשיות. לדוגמה, התפרצויות הסטרומבולי יוצרות חרוטי סקוריה בעלי פאה תלולה. סקוריה מורכבת מחלקים זכוכיתיים, ולעתים גם פנוקריסטים.

המחצבה בפונה פאו, אי הפסחא, היא המקור לסקוריה בצבע אדום, אשר שימשה את הילידים ליצירת כיפות הסלע המכסות את ראשם של המואי, וכן ליצירת כמה פסלים שלמים.

שמה של הסקוריה מגיע מן המילה היוונית σκωρία, חלודה.

היווצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר מאגמה בהתפרצות מגיעה למקום בו הלחצים נמוכים, מים וגזים מומסים יכולים להתנדף וליצור את הנקבוביות הנראות לעין. כמה מהחללים הקטנים הללו נכלאים כאשר המאגמה מתקררת, ומתקשים. הנקבים בדרך כלל קטנים, כדוריים או אליפטיים, ולא חודרים האחד לשני, ובמקום זאת נוצרים חיבורים קטנטנים בין ה"חדרים". ניתן למצוא חרוטים געשיים המורכבים מסקוריה לאחר התפרצות, מה שיוצר הרי געש עם לועות בפסגתם. כמה דוגמאות הן הר וולינגטון באוקלנד, ניו זילנד או כמה הרים בקווינסלנד, אוסטרליה, בהם נמצאו סוגים מיוחדים של סקוריה שלא נמצאו באף מקום אחר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]