סאקיה

(הופנה מהדף סקיה)
סאקיה (יישוב לשעבר)
ساقية
טריטוריה המנדט הבריטיהמנדט הבריטי המנדט הבריטי
מחוז לוד
נפה נפת יפו
שפה רשמית ערבית
תאריך ייסוד לפני המאה ה-16
שטח 5,850[1] דונם עות'מאני (1945)
סיבת נטישה מבצע חמץ
תאריך נטישה 25 באפריל 1948
יישובים יורשים אור יהודה
דת מוסלמים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 1,100[2] (1945)
קואורדינטות 32°01′44″N 34°50′35″E / 32.02896667°N 34.84313333°E / 32.02896667; 34.84313333 
אזור זמן UTC +2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סאקיהערבית: ساقية) או סקיה, היה כפר ערבי בבקעת אונו, בין כפר עאנה לאל-ח'ירייה, כ-8.5 קילומטרים מזרחית ליפו, בגובה 25 מטרים מעל פני הים. במלחמת העצמאות במהלך מבצע חמץ, הכפר נכבש על ידי חטיבת אלכסנדרוני ותושביו נמלטו לכיוון העיר לוד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1596, תחת השלטון העות'מאני, מנה הכפר 270 תושבים. אזכור נוסף לכפר מאמצע המאה ה-18 מופיע בכתביו של נוסע סורי בשם אל-בקרי אל-סידיקי שטייל באזור. תושבי הכפר היו כולם מוסלמים ובתי הכפר היו בנויים ברובם מטיט. התושבים עסקו בחקלאות, בעיקר בפרדסנות אך גם בגידולי דגנים ובננות. בית ספר יסודי לבנים הוקם בכפר בשנת 1936. משה ליטוינסקי רכש ב-1933 מידי הכפריים כ-1700 דונמים, עליהם הקים ב-1934 את המושבה תל ליטוינסקי. לקראת סוף שלטון המנדט הבריטי הוקם מסגד בכפר.

בבוקר 4 בדצמבר 1947 תקפו כ-150 ערבים חמושים מסקיה ומאל-ח'ירייה את קיבוץ אפעל. המגינים השיבו אש ועצרו את ההתקפה על גדרות הקיבוץ. באותו זמן הוזעק פטרול לוחם (פל"ם) מכפר אז"ר הסמוך ופתח באש על הערבים המופתעים. ההתקפה נשברה והערבים נסוגו עם 3 הרוגים ופצועים.

לאחר כיבוש הכפר, בשנת 1949, התיישבו עולים יוצאי לוב וטורקיה בבתים הנטושים של סקיה וכפר עאנה. במקום לא היו תשתיות מים וביוב, והמתיישבים הראשונים השקיעו במקום כסף ועבודה רבה בשיפוץ הבתים ובהקמת גינות פרטיות סביב בתיהם. בשנים 1953-1950 הוקמו על שטחי הכפר המעברות סקיה א' וב' ואליהן הגיעו עולים מעיראק במבצע עזרא ונחמיה. המעברות כללו אוהלים ("בדונים") וצריפונים. מספר התושבים במעברות סקיה הגיע לכ-6,700 תושבים.

מאוחר יותר פונו המעברות ובשטח הוקמו שיכונים שהפכו ליישוב הקבע אור יהודה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סאקיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוכם 447 דונם בבעלות יהודית
  2. ^ נתוני סקר הכפרים 1945