סרבן מצפוני
סרבן מצפוני הוא יחיד הטוען לזכות לסרב לשירות צבאי על בסיס חופש המחשבה, טעמי מצפון ו/או דת. חלק מן הסרבנים המצפוניים מבססים את זכותם על פרשנות סעיף 18 באמנה בינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, טענה שהתקבלה בחלק ממדינות העולם, אף שהאמנה אינה מכירה במפורש בזכות זו[1]. בחלק ממדינות העולם ניתנת לסרבני מצפוני האפשרות לשירות אזרחי, כתחליף לשירות צבאי. חלק מהסרבנים המצפוניים רואים בעצמם פציפיסטים, או בעלי עמדה של אי-התערבות, אי-התנגדות, ואנטי-מיליטריזם.
הגדרת סירוב מטעמי מצפון הורחבה באופן רשמי ב-8 במרץ 1995 בהחלטה 1995/83 של נציבות האומות המאוחדות לזכויות אדם[2] אשר קבעה כי "אין למנוע מבני אדם החייבים בשרות צבאי את הזכות לסרוב מטעמי מצפון לשירות צבאי"[3]. קביעה זו אושרה פעם נוספת בשנת 1998 כאשר מסמך נציב האו"ם לזכויות אדם פרסם את המסמך: "סרבנות מצפונית לשירות צבאי, החלטה 1998/77 של נציבות האומות המאוחדות על זכויות אדם" ובו הכיר באופן רשמי ב"בני אדם הנמצאים בשרות צבאי ועשויים לגבש סרבנות מטעמים מצפוניים."[4][5].
האומות המאוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הזכות להביא לידי ביטוי את מצפונו של אדם מצאה ביטוי בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם אשר אומצה על ידי העצרת הכללית של האו"ם ביום 10 בדצמבר 1948. סעיף 18 להכרזה קובע: "כל אדם זכאי לחירות המחשבה, המצפון והדת חירות זו כוללת את הזכות להמיר את דתו או את אמונתו ולתת ביטוי לדתו או לאמונתו - לבדו או בציבור, ברשות היחיד או ברשות הרבים, דרך הוראה, נוהג, פולחן ושמירת מצוות."
בשנת 1974, בעת שנשא הרצאה לכבוד קבלת פרס נובל לשלום, אמר עוזר המזכיר הכללי של האומות המאוחדות, שון מקברייד: "לזכויות המקודשות בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם ניתן להוסיף זכות אחת רלוונטית. זוהי 'הזכות לסרב להרוג.'"[6].
בשנת 1976 נכנסה לתוקף אמנה בינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות. אמנה זו מבוססת על ההכרזה לכל באי עולם ונוסחה לראשונה בשנת 1966. מדינות אשר חתמו על האמנה מחויבות להוראותיה. סעיף 18 לאמנה פותח במילים: "לכל אדם הזכות לחופש המחשבה, המצפון והדת..."[7]. אולם האמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות לא דנה במפורש בסרבנים מצפוניים על רקע התנגדותן של חלק מן המדינות החברות להכרה בזכות זו בטענה כי שרות צבאי הוא בגדר חובה מוסרית וכי סרוב לשירות עלול לסכן את שלום הציבור בעיתות מלחמה[8].
ב-30 ביולי 1993 פורסמה באומות המאוחדות הבהרה מפורשת של האמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, בידי ועדת האו"ם לזכויות אדם, ולפיה: "האמנה אינה מתייחסת ישירות לסרבנות מצפונית, אולם הוועדה מאמינה כי ניתן להסיק קיומה של זכות כזו מסעיף 18, בכך שהחובה לעשות שימוש בכוח קטלני עלולה ליצור קונפליקט חמור עם חופש המצפון והזכות לבטא את דתו ואמונתו של הפרט."[9]. בשנת 2006 החליטה הוועדה ברוב דעות כי קיימת זכות לסרבנות מצפונית מכוח סעיף 18 לאמנה[10].
בשנת 1998 שבה נציבות האומות המאוחדות לזכויות אדם על הצהרות מוקדמות יותר שפורסמו מטעם האו"ם והדגישה כי על המדינות החברות "...להימנע מלהטיל על סרבנים מצפוניים עונשי מאסר וענישה חוזרת ונשנית על שהם מסרבים לבצע שרות צבאי, ומזכירה כי אין למצוא אדם אשם או נושא בעונש על עבירה שעליה כבר הורשע, או זוכה, בדין חלוט בהתאם לחוק וההליך הפלילי בכל מדינה."[11]. באותו מסמך מעודדת הנציבות את המדינות החברות להעניק מקלט לפליטים שנמלטו מארצם על רקע סירובם לשירות צבאי מטעמי מצפון.
מניעי דת נוצריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנימוקים להתנגדות לשירות צבאי הם רבים ומגוונים. רבים מן הסרבנים המצפוניים תולים את התנגדותם על בסיס דת. אלה הדבקים באוניברסליזם יוניטריאני מתנגדים למלחמה על יסוד העיקרון השישי ולפיו: ”המטרה של קהילה בינלאומית עם חירות, שלום וצדק לכל”. כנסיות נוצריות פציפיסטיות בהן: אגודת הידידים (הקווייקרים), מנוניטים, והאמיש, מתנגדים למלחמה על יסוד האמונה כי האמונה הנוצרית אינה מתיישבת עם פעולה לוחמנית כיוון שישוע עודד את מאמיניו לאהוב את אויביהם ולהתנגד למעשי אלימות. מאז מלחמת האזרחים האמריקאית נודעו חברי הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי בהתנגדותם להשתתפות בכוחות הלוחמים ובחרו לעבוד בבתי חולים ובתפקידי חובשים ולא בתפקידים קרביים, זאת בעידוד הכנסייה. חברי עדי יהוה ואחוות ישוע, אף שאינם פציפיסטים במובן המלא של המונח, נמנעים מללמוד את אמנות הלחימה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תומר קנת "פטור מטעמי מצפון – על צו מצפון ופטור משירות צבאי" אתר משפט ועסקים (2015).
- סרבן מצפוני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סרבני גיוס מטעמי מצפון, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Conscientious objection, United States Human Rights.
- ^ גוף זה הוחלף בשנת 2006 על ידי מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם
- ^ Conscientious objection to military service. refworld, UNHCR
- ^ Conscientious objection to military service: Commission on Human Rights resolution 1998/77. United Nations Commissioner for Human Rights.
- ^ Conscientious objection to military servic. E/CN.4/RES/1998/77, refworld, UNHCR.
- ^ Seán MacBrid, The Imperatives of Survival. nobelprize.org, December 12, 1974.
- ^ International Covenant on Civil and Political Rights
- ^ A Conscientious Objector's Guide to the UN Human Rights System. War Resisters' International, May 1, 2000
- ^ Conscientious objection: Human Rights Committee general comment 22. Office of the United Nations High Commissioner for Human Rights
- ^ Conscientious objection on the basis of genuinely-held religious beliefs to enlistment in compulsory military service, Human Rights Committee, January 27, 2007.
- ^ Conscientious objection to military service: Commission on Human Rights resolution 1998/77, para. 5
