סרגיי אייזנשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סרגיי אייזנשטיין

סרגיי מיכאילוביץ' אייזנשטייןרוסית: Сергей Михайлович Эйзенштейн; ‏23 בינואר 1898 - 11 בפברואר 1948) היה במאי קולנוע סובייטי, שנודע בעיקר בשל סרטיו "אונית קרב פוטיומקין" ו"אוקטובר", שניהם מבוססים על סיפורים אמיתיים ומוצגים באופן ריאליסטי. לסרטים אלו הייתה השפעה רבה לאין שיעור על הבמאים התיעודיים המוקדמים, בעיקר בשל השימוש היצירתי של אייזנשטיין בטכניקת המונטאז' במהלך העריכה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בריגה למיכאל אייזנשטיין ששימש כאדריכל העיר ולאם ממוצא רוסי ממשפחת סוחרים. כשהיה בן 14 הוריו התגרשו וסרגיי נשאר עם אביו. בין השנים 19151918 למד במכון להנדסה אזרחית בפטרוגרד. מ-1918 עד 1920 עבד ברכבות התעמולה של המפלגה הקומוניסטית וכן התחיל להשתתף במועדוני הבמאים ולנסות את כוחו בבימוי. ב-1920 התמנה לאחראי על המחלקה הדקורטיבית בתיאטרון הראשון של התרבות הפרולטרית (הפועלים) במוסקבה. בין 19211922 למד בקורסים לבמאים של מיירהולד. מ-1923 עמד בראש בתי היוצר של תיאטראות התרבות הפרולטרית. מ-1928 לימד במכון הסובייטי הממלכתי לסינמטוגרפיה. ב-1938 קיבל תואר פרופסור.

אייזנשטיין היה חלוץ בשימוש בעריכה. הוא האמין כי עריכת סרטים היא יותר מאשר שיטה לחיבורן של סצנות לכדי סרט; הוא האמין כי עריכה זהירה יכולה לשמש להשפעה של ממש על רגשות הצופים. הוא ערך מחקרים ארוכים בתחום, ופיתח את מה שהוא כינה "מונטאז'". ספריו "צורת הסרט" ו"תחושת הסרט" מסבירים את התאוריות שלו בדבר מונטאז', והייתה להם השפעה רבה על במאים רבים.

בסרטיו הראשונים לא השתמש אייזנשטיין בשחקנים מקצועיים. העלילות נמנעו מדמויות יחידניות, ודנו בנושאים חברתיים רחבים, בעיקר מלחמת המעמדות. הוא השתמש בדמויות ממוצעות של אנשים מן השורה, והתפקידים שוחקו בידי שחקנים לא מיומנים מהרקע המעמדי המתאים.

נאמנותו של אייזנשטיין לרעיונות הקומוניזם גרמה לו להתעמת עם מספר בעלי תפקידים בשלטונו של יוסיף סטלין. סטלין היה מודע לכוחו של הסרט כאמצעי תעמולה, וראה באייזנשטיין דמות שנויה במחלוקת. הפופולריות של אייזנשטיין עלתה וירדה עם הצלחת סרטיו. הסרט "אניית הקרב פוטיומקין" היה ללהיט בינלאומי, והצלחתו תרמה לבחירתו של אייזנשטיין לביים את "אוקטובר: עשרה ימים שזעזעו את העולם" כחלק מהחגיגות הגדולות במלאת עשור למהפכת אוקטובר של 1917. אולם סרט זה לא התקרב בהצלחתו לזו של "פוטיומקין".

סטלין לא היה מרוצה מכישלון "אוקטובר", דרש מאייזנשטיין לשנות את סופו והגלה אותו מהמדינה.

אייזנשטיין ניסה להשתלב בתעשיית הסרטים במדינות שונות באירופה, אך ללא הצלחה. לעומת זאת, הוא השיג חוזה שמן בסך 100,000 דולר מאולפני פרמאונט בהוליווד, שרצו שיביים את גרסת הקולנוע של "טרגדיה אמריקנית" מאת תאודור דרייזר. הוא הגיע לניו יורק ב-20 במאי ומשם המשיך לקליפורניה. בואו נתקל בביקורת אנטישמית, אליה התייחס אייזנשטיין באומרו שמכיוון שסבו כבר לא רצה להיות יהודי הוא משוחרר מהעניין ‏‏‏[1]. בסופו של דבר, בשל חוסר הסכמה לגבי הליהוק, נפרד אייזנשטיין מאולפני פרמאונט באוקטובר של אותה השנה, והסרט הושלם בידי יוזף פון שטרנברג.

אייזנשטיין נסע למקסיקו, וניסה להפיק שם סרט תעודי דרמטי-למחצה בשם "Que Viva Mexico!". בטרם הסתיימה העבודה על הסרט דרש סטלין מאייזנשטיין לשוב לברית המועצות. אייזנשטיין נתן את הצילומים הבלתי-ערוכים לאפטון סינקלייר, שהיה גם המממן העיקרי של הסרט, תוך הבנה שהצילומים ישלחו בעקבות אייזנשטיין לברית המועצות בהזדמנות הראשונה, כדי שיוכל לערוך את הסרט במוסקבה. הצילומים מעולם לא הגיעו. הצילומים הוצגו לבסוף בניו-יורק ב-1933, לאחר שנערכו בידי סול לסר ללא הדרכה מידי אייזנשטיין, תחת הכותרת "רעם מעל מקסיקו". מאז הופקו מספר סרטים מצילומיו של אייזנשטיין, בדרגות שונות של נאמנות לכוונותיו המקוריות.

סטלין המשיך להיות חשדן כלפיו, וחשד זה מעולם לא הוסר בעיניה של האליטה הסטליניסטית. ביורוקרטיה פוליטית אילצה את אייזנשטיין לבטל את שני הפרויקטים הבאים שלו, ומשגיח "רשמי" מונה כדי להשגיח על אייזנשטיין בעת הכנת הסרט "אלכסנדר נבסקי".

סרטו "איוואן האיום, חלק ראשון", שהציג את הצאר איוואן האיום כגיבור לאומי, זכה באהדתו של סטלין (וגם בפרס סטלין), אולם סרט ההמשך, "איוואן האיום, חלק שני", לא אושר בידי הממשל. כל הצילומים של "איוואן האיום, חלק שלישי" הוחרמו, ורובם הושמדו (אם כי מספר סצנות שרדו עד היום).

אייזנשטיין סבל מדימום פנימי ונפטר בגיל 50. אגדה שלא אומתה מעולם מספרת כי מדענים רוסים שימרו את מוחו, שהיה (על-פי האגדה) גדול בהרבה ממוח אנושי רגיל... מה שהיווה עבור אותם מדענים סימן לגאוניותו.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Dominique Fernandez, Eisenstein, Paris, Grasset, 1975.
  • נסים דיין (עורך), סרגיי אייזנשטיין, הוצאת אורט ישראל, תשס"ו 2006.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]