סרגיי קירוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סרגיי קירוב

סרגיי מירונוביץ' קירוב (Сергей Миронович Киров;‏ 27 במרץ 1886 - 1 בדצמבר 1934), מדינאי סובייטי וממקורביו של הרודן יוסיף סטלין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם סרגיי קוסטריקוב בעיר אורז'ום שבמחוז ויאטקה (כיום מחוז קירוב). היה פעיל מפלגה החל משנת 1904. במרוצת השנים קיבל כמה תפקידים. בשנת 1926 נשלח ללנינגרד במטרה להחליף את גריגורי זינובייב בראשות הממסד העירוני. במשך שמונה השנים האחרונות לחייו היה קירוב מזכיר המפלגה הקומוניסטית הסובייטית בלנינגרד, והיה למעשה השליט הכול יכול של לנינגרד. קירוב היה עושה דברו של סטלין ופעל בנאמנות לחיסול מתנגדי סטלין.

ב-1 בדצמבר 1934 נרצח קירוב בן ה-48 בלנינגרד. הרצח בוצע על ידי צעיר בשם לאוניד ניקולאיב. הגרסה הרשמית הייתה כי המתנקש פעל בשליחותם של אויבי סטלין. סטלין נקט בגינוני אבל לאומי כבד על מות קירוב. היה זה רצח פוליטי שהיווה ציון דרך בבניית שלטון האימים של סטלין.

בוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית ב-1956 רמז ניקיטה חרושצ'וב, בנאומו המפורסם על פשעי סטלין - "הנאום הסודי", כי קירוב נרצח בפקודת סטלין. יחד עם זאת, חשיפת הארכיונים הסובייטים לא גילתה מעורבות אישית של סטלין ברצח.‏[1]

מורשת הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצח קירוב היה אות הפתיחה לתחילת הטיהורים הגדולים - סחרחורת של מאסרים וטיהורים ששיאם היה בחיסול רוב אנשי צמרת המפלגה הקומוניסטית (ובהם בכירי המפלגה כניקולאי בוכארין, גרגורי זינובייב ולב בוריסוביץ' קמנייב) במשפטי ראווה שנודעו בשם משפטי מוסקבה, שבהם הואשמו כבוגדים, מרגלים ושליחי מעצמות זרות, והוצאו להורג בעקבות הודאות שהוצאו מהם בכפיה. המהלך כלל הגליית מיליונים למחנות כפיה בסיביר ובחוג הקוטב, וחיסול צמרת הצבא האדום, דבר שהביא לתוצאות הרות אסון בחודשים הראשונים של פלישת הנאצים לברית המועצות. במהלך שנת 1935 מלנינגרד עצמה הוגלו מעל 36 אלף תושבים, מערכה זו נקראה זרם קירוב.

סיבת הרצח המשוערת היא כי קירוב, שהיה דמות כריזמטית, החל להאפיל על סטלין וגרם לסטלין החשדן לחשוש מפניו כמי שמסכן את מעמדו. מאידך קיימת גם גרסה כי קירוב יצר אופוזיציה אמיתית לסטלין והיווה סכנה ממשית לשלטונו. הוא נקבר בבית הקברות של חומת הקרמלין.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר ערים ועיירות שינו את שמן כדי להנציחו. החשובות ביניהן הן קירוב וקירובוגרד שנושאות גם כיום את שמו, וקירובוקאן (ונדזור) וקירובאבד (גנג'ה) ששמן הוחזר לשם המקורי לאחר נפילת ברית המועצות. כן הונצח שמו בשמן של סדרת סיירות מתקופת מלחמת העולם השנייה וסדרת סיירות קרב בעלות הנעה גרעינית. סיירות המערכה מסדרת קירוב הן מספינות המלחמה הגדולות בעולם.

קירוב תמך בתיאטרון מרינסקי ששמו הוסב לאחר מותו לתיאטרון קירוב (עד 1992) ושלהקת הבלט שלו מוכרת עד היום בשם "בלט קירוב".

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארצ'י בראון, עלייתו ונפילתו של הקומוניזם, הוצאת עם עובד, 2009, ע"מ 90 - 91