סרגיי קירוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סרגיי מירונוביץ' קירוב (27 במרץ 1886 - 1 בדצמבר 1934) (Сергей Миронович Киров) , מדינאי סובייטי וממקורביו של הרודן יוסף סטלין.
במשך שמונה השנים האחרונות לחייו היה קירוב מזכיר המפלגה הקומוניסטית הסובייטית בלנינגרד, והיה למעשה השליט הכול יכול של לנינגרד. קירוב היה עושה דברו של סטלין ופעל בנאמנות לחיסול מתנגדי סטלין.
ב-1 בדצמבר 1934 נרצח קירוב בן ה-48 בלנינגרד. הרצח בוצע על ידי צעיר אלמוני בשם לאוניד ניקולאיב (Nikolayev). הגרסה הרשמית הייתה כי המתנקש פעל בשליחותם של אויבי סטלין. סטלין נקט בגינוני אבל לאומי כבד על מות קירוב. היה זה רצח פוליטי שהיווה ציון דרך בבניית שלטון האימים של סטלין.
בוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית ב-1956 גילה ניקיטה חרושצ'וב, בנאומו המפורסם על פשעי סטלין - "הנאום הסודי", כי קירוב נרצח בפקודת סטלין.
רצח קירוב היה תחילתו של מהלך שכונה הטיהורים הגדולים - סחרחורת של מאסרים וטיהורים ששיאם היה בחיסול רוב אנשי צמרת המפלגה הקומוניסטית (ובהם בכירי המפלגה כניקולאי בוכארין, גרגורי זינובייב ולב בוריסוביץ' קמנייב) במשפטי ראווה שנודעו בשם משפטי מוסקבה, שבהם הואשמו כבוגדים, מרגלים ושליחי מעצמות זרות, והוצאו להורג בעקבות הודאות שהוצאו מהם בכפיה. המהלך כלל הגליית מיליונים למחנות כפיה בסיביר ובחוג הקוטב, וחיסול צמרת הצבא האדום, דבר שהביא לתוצאות הרות אסון בחודשים הראשונים של פלישת הנאצים לברית המועצות.
סיבת הרצח המשוערת היא כי קירוב, שהיה דמות כריזמטית, החל להאפיל על סטלין וגרם לסטלין החשדן לחשוש מפניו כמי שמסכן את מעמדו. מאידך קיימת גם גרסה כי קירוב יצר אופוזיציה אמיתית לסטלין והיווה סכנה ממשית לשלטונו. הוא נקבר בבית הקברות של חומת הקרמלין
על שמו של קירוב נקראו עיר תעשייתית חשובה במזרח רוסיה האירופית (לפני 1934 נקראה ויאטקה), סדרה של סיירות מתקופת מלחמת העולם השנייה וסדרה של סיירות קרב בעלות הנע גרעינית. הסיירות מסדרת קירוב הן מספינות המלחמה הגדולות בעולם ופיוטר ויליקיי היא ספינת הדגל של הצי הרוסי הצפוני.
