סרוגייט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סרוגייטאנגלית: Sex surrogate) הוא טיפול מיני מעשי בעל מאפיינים התנהגותיים אשר נעשה באמצעות בן זוג זמני.

פיתוח השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הטיפול פותחה על ידי הרופא ויליאם מסטרס והסוציולוגית וירג'יניה ג'ונסון. בשנות החמישים הם הקימו מעבדת מחקר בה בדקו מתנדבים במצב של פעילות מינית פרטנית או זוגית. הם השתמשו באמצעים שהיו קיימים אז ובדקו את לחץ הדם הדופק, קצב הנשימות, מתח השרירים, רוחב האישונים, התגובתיות העורית, הרטיבות הנרתיקית והשינויים באברי המין. מחקר זה פורסם בספר "Human Sexual Response". בספר נוסף, "Human Sexual Inadeqyacy", הם הציעו תוכנית טיפולית לאנשים הלוקים בתפקודם המיני.

בעקבות כך הגיעו למרפאתם בסנט לואיס אנשים מרחבי ארצות הברית וחלקם היו ללא בני זוג. מסטרס וג'ונסון ניסו לטפל בהם בשיטות שלהם ללא בני זוג וכשלו. מתוך גישה אתית לא לדחות אנשים במצוקה וגם לא להציע טיפול שאינו יעיל הם חיפשו מוצא לאותם פונים שלא הצליחו בשום אופן להביא בני זוג לטיפול. הצעה להפעיל נערות ליווי נדחתה על ידם על הסף, הם ראו בזה קטסטרופה שעלולה רק לפגוע במטופליהם. ואז הם העלו את הרעיון לגייס סרוגייט להכשיר אותם שתהיינה בנות זוג חליפיות (היה להם גם גבר סרוגייט אך מספר הנשים עלה על מספר הגברים). הם הגדירו את הסרוגייט כבת זוג לצורך הטיפול המפעילה הלכה למעשה את הוראות הטיפול ומהווה מודל למטופל לתפקידיה השונים של האישה במערכת הזוגית. הסרוגייט מצטרפת לטיפול בהמלצת מטפל מיני לגברים או נשים שאין להם מי שיספק להם את התמיכה הפיזיולוגית והפסיכולוגית בשלב הקריטי של הטיפול. IPSA ארגון הסרוגייט בחוף המערבי של ארצות הברית הוסיף להגדרה זו גם את החלקים החברתיים והאינטימיים של הקשר הזוגי.

בשנות השבעים והשמונים פורסמו מספר מחקרים שהשוו את תוצאות הטיפול בעזרת סרוגייט לטיפולים מיניים אחרים והראו שהטיפול יעיל יותר. גישתם הטיפולית של מסטרס וג'ונסון עוררה תגובות חצויות. נמתחה ביקורת רבה על שיטת הטיפול אשר טענה כי זהו סוג של זנות. מאידך, יש מי שרואים בטיפול זה כאמצעי חשוב לסייע לאנשים שאינם מסוגלים למצוא בן/ בת זוג או בעלי בעיות שונות בתפקוד המיני או בעיות אחרות. מסטרס וג'ונסון הפסיקו לעבוד עם סרוגייט לאחר שנתבעו על ידי בן זוג של אחת הסרוגייט שעבדה אצלם. הם המשיכו לעבוד בקליניקה שלהם בטיפול מיני פרטני וזוגי סטנדרטי שנים רבות לאחר מכן.

הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית הטיפול הינה אישית ומצריכה מהמטופל התמודדות עם קשיים רבים. התוכנית בנויה משלבים כאשר המטופל אינו יכול לעבור שלב, מבלי להרגיש מוכן לשלב הבא. בתוכנית זו הסרוגייטים נוהגים לשלב שלוש טכניקות - "הסברה", "הקשבה" ו"הדגמה"; הסיבה לכך היא לנסות ככל האפשר לפתור את בעיותיהם המיניות של המטופלים. שיטת הטיפול פועלת באמצעות שני סוגי מפגשים טיפוליים מקבילים, הנמשכים על פני תקופה ארוכה. האחד - פגישה שנערכת עם יועץ או פסיכולוג. והשני - התנסות מעשית עם הסרוגייט.

המטפל אחראי על הטיפול, ומנחה את הסרוגייט לאחר כל שיחה טיפולית עם המטופל. בכל שבוע מתקיימות שלוש פגישות: מטופל - מטפל, מטפל - סרוגייט, ומטופל - סרוגייט. בסיום כל פגישה עם המטפל, הסרוגייט רושם דיווח למטפל, המשתמש בדיווח זה בפגישתו הבאה עם המטופל. הקשר בין הסרוגייט והמטופל הוא רק למטרות הטיפול ובשעה שנקבעה לטיפול, ובסיומו הם נפרדים.

במפגשים אלו לומד תחילה המטופל לגעת, ללטף, להכיר את עצמו, להשלים עם תדמית הגוף שלו ועם המיניות שלו, וכך משפר את היכולת הבין אישית שלו. כך, נוצר קשר אינטימי בין המטופל לסרוגייט, דבר שמאפשר ללמוד מהניסיון ומהדרך שבה מתנהל הקשר. בסופו של דבר נערכת התנסות מעשית עם הסרוגייט, עד לקיום יחסי מין מלאים. ההתנסות המעשית מתרחשת רק במידה והמטפל מחליט שיש צורך בכך או שבשלו התנאים לכך. שלב זה מתקיים לקראת סוף תהליך הטיפול.

במהלך הטיפול עם הסרוגייט נערכות במקביל גם פגישות עם יועץ או פסיכולוג, דבר אשר הינו הכרחי להשלמת הטיפול והצלחתו כיוון שמקובל לסווג את הגורמים לליקויים בתפקוד המיני כפסיכולוגיים ולכן שיפור התקשורת הוא חלק ניכר והכרחי. הסרוגייט בדרך כלל מעביר דיווחים תקופתיים ליועץ על התקדמות המטופל ומקיים בקפידה אחר הוראות המטפל. ללא שיתוף פעולה מתמיד במשולש שבין הפסיכולוג, הסרוגייט והמטופל, סיכויי הצלחת הטיפול נמוכים ופוגמים ביעילותו.

הסיבות להפניה לטיפול באמצעות סרוגייט אצל גברים הן: אי שביעות רצון מאורגזמות; פליטות זרע מהירות או מעוכבות; בעיות זיקפה או אימפוטנטיות; פחדים מפני הביצוע המיני; מגע מיני מכאיב. אצל נשים הסיבות הן: בעיות חדירה; בעיות באורגזמה נשית; אורגזמה מהירה; מגע מיני הכרוך בכאב. בעיות המשותפות לשני המינים: חוסר ניסיון; פחד מאינטימיות; בושה ופחד הקשורים בתפקוד חברתי; בעיות תקשורת; סיבות נוספות יכולות לנבוע מבעיות רפואיות, דימוי עצמי ירוד, נכות, התעללות מינית, פגיעה גופנית, חוסר ביטחון בזהות המינית ועוד.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת הסרט "סרוגייט"

בארץ התחיל הטיפול המיני בעזרת סרוגייט בשנת 1989 במסגרת תחנה לשיקום של ברית התנועה הקיבוצית. בשנת 1991 הוצגו התוצאות הראשונות של הטיפול בכנס באמסטרדם, ולאחר מכן בכנס שיקום מיני בבית הלוחם באפקה. מאז נכנס הטיפול באמצעות סרוגייט ללקסיקון הישראלי, הטיפול אושר על ידי משרד הביטחון לנכי צה"ל נפגעי חוט שדרה ונפגעי מוח וגם עלה כתביעה לפיצוי במסגרת תביעות משפטיות[דרוש מקור].

בארץ פועלת גם המרפאה לטיפול ושיקום מיני בשילוב סרוגייט. המרפאה הוקמה על ידי רונית אלוני והיא הגדולה בתחומה בישראל. בשנת 2008 יצא הסרט הישראלי "סרוגייט" אשר מספר על בחור שמתקשה ליצור קשרים מיניים ופונה לסרוגייט שתסייע לו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסטרס, ו. ג'ונסון, ו. (1987), מין ואהבה. הוצאת זמורה ביתן, תל- אביב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]