סרפד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןסרפד
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: סרפדאים
משפחה: סרפדיים
סוג: סרפד
שם מדעי
Urtica
ליניאוס, 1753

סִרפָּד (שם מדעי: Urtica), הוא סוג צמחים חד-שנתיים או רב-שנתיים בעלי שערות צורבות ולא צורבות על אותו פרט ממשפחת הסרפדיים. תפוצתו קוסמופוליטית, אך כוללת בעיקר אזורים בעלי אקלים ממוזג . סוג זה המונה 70 מינים מהם 4 בישראל וסביבתה[1][2][3]. מרבית המינים בסוג זה הם צמחים עשבוניים רב-שנתיים, אולם חלקם חד-שנתיים ומיעוטם דמוי-שיח. מרבית מיני הסרפד מכוסים בשערות צורבות, היכולות לגרום לגירוי המתבטא באדמומיות ובתחושת גירוד, לאחר חיכוך בהן. שערותיהם של מרבית המינים מכילות רעלנים, ביניהם חומצה פורמית, סרוטונין והיסטמין; עם זאת, מחקרים שבוצעו ב-2006 (Fu et al) מצאו כי שערותיו של המין Urtica thunbergiana מכילות דווקא חומצה טרטרית וחומצה אוקסלית.

הצריבה של הסרפד בעת מגע קל בעלים מתאפשרת מכיוון שחלקן העליון של השערות הצורבות שעל העלים הן נוקשות, שבירות וחלולות, ובעת הדקירה נשבר קצה השערה, ולעור מוזרק החומר הצורב, במעין פעולת מחט של מזרק. לסרפד יש תכונות רפואיות, שהיו ידועות כבר בימי קדם. השתמשו בו לריפוי מחלות דם, מחלות בדרכי השתן, מחלות בכליות, ומחלות ראומטיות.

גובהם של הסרפדים נע בין 10 ל-250 סנטימטרים.

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרפד קרומי ברחוב הנשיא בירושלים

עשבים חד-שנתיים או רב-שנתיים, חד-ביתיים או דו-ביתיים, בעלי שערות צורבות ולא צורבות על אותו פרט.

הגבעולים מחורצים (מתולמים) או רְבוּעִים (בעלי 4 צלעות)[4]. הפטוטרות והלוואים קיימים.

העלים נגדיים ומצליבים זה לזה (זוגות העלים העוקבים ממוקמים בזווית ישרה זה לזה), פשוטים ומשוננים עד שסועים (האונות דמוי חרוט). הלוואים חופשיים זה מזה או מאוחים זה לזה. במקרה האחרון, משני צידי המפרק יושב לוואי אחד הנוצר מאיחוי שני לוואים סמוכים השייכים לשני עלים שונים (למשל, סרפד קרומי וסרפד החולה).

התפרחות הן חד-מיניות (זכריות או נקביות) או דו-מיניות (זכריות וגם נקביות) והן על אותה תפרחת של אותו פרט או של פרט אחר. התפרחות חיקיות, דמויות שיבולת (עגילים, catkins) או קבוצה קטנה וצפופה דמוית כדור של תִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת. הפרחים החד-מיניים, ללא חפים, עם עטיף ירוק בן 4 עלי עטיף.

הפרחים הזכריים בעלי 4 אבקנים, שערוכים מול עלי עטיף שווים ועם שריד של שחלה מנוונת שהתפתחותה ראשונית.

הפרחים הנקביים עם 4 עלי עטיף מהם 2 חיצוניים קטנים בהרבה מהפנימיים; השחלה אחת ובעלת צלקת יושבת (ללא עמוד שחלה)[5].

הפרי הוא אגוזית פחוסה במקצת, מוארכת, כלואה בתוך עטיף שעיר, משתייר ומתפרה (גדל עם הפרי). האגוזית הוא פרי יבש, לא נפתח, שנוצר מעלה שחלה אחד של שחלה עילית ומכיל זרע אחד. הזרע חופשי או מחובר בצורה רופפת או הדוקה לעטיף הפרח המשתייר[6].

מיני הסרפד בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרפד קרומי בעל תפרחות ארוכות ובולטות
סרפד הכדורים

בישראל גדלים ארבעה מינים מהסוג סרפד, מהם שלושה מינים חד-שנתיים בעלי שורש שיפודי ומין אחד רב-שנתי ונדיר (סרפד החולה) בעל קנה שורש.

  • סרפד הכדורים (Urtica pilulifera): צמח עשבוני חד-שנתי ואלרגני[7], התפרחות הנקביות של הצמח עשויות בצורת כדור שקוטרו כס"מ אחד ובכל מפרק של הגבעול 4 לוואים מפורדים וקרומיים. מין זה נפוץ כמעט בכל ישראל. ראו ערך מורחב.
  • סרפד צורב (Urtica urens)[7] - בכל מפרק של הגבעול 4 לוואים מפורדים וקרומיים, זוג לכל עלה. התפרחות הנקביות אינן כדוריות, התפרחות הזכריות קצרות ואינן ארוכות ומפושקות (בשונה מסרפד קרומי). תפוצתו העולמית משתרעת מהאזורים החמים של אירו-אסיה ושל צפון מזרח אפריקה הטרופית וצפונה. ראו ערך מורחב.
  • סרפד קרומי (Urtica membranacea) - צמח עשבוני חד-שנתי. בכל מפרק ישנם רק 2 לוואים ירוקים. התפרחות הזכריות ארוכות, 5 עד 10 ס"מ ומפושקות, צירן משוטח, בעל 2 כנפיים צדדיות וקרומיות. הפרחים יושבים בצדו העליון של הציר. תפוצתו העולמית משתרעת במזרח התיכון ובישראל הוא מצוי בשפלה, נמצא גם בירושלים.
  • סרפד החולה (Urtica kioviensis) - צמח עשבוני רב-שנתי נדיר, גדל בבתי גדול לחים בבקעת החולה. התפרחות הנקביות דומות לעגיל או שיבולת ואינן עגולות. ראש העלה מסתיים בחוד או שן צרה שאורכה גדול פי 2 או יותר משאר שני העלים.

הסרפד ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרפד נזכר במקרא פעם אחת בנבואת הנחמה של ישעיהו כצמח חסר ערך המנוגד לעצים רב-שנתיים וירוקי עד: ”תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס, וְהָיָה לַה' לְשֵׁם, לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת.”[8] בשל התקבולת ל"נעצוץ" ולפי הקשר הפסוק, רבים הם הפרשנים המסכימים שמדובר בצמח קוצני, אך אין לסרפד מסורת זיהוי אחידה ולכן הוא אינו ניתן לזיהוי וסבירות זיהויו נמוך. חלק מהחוקרים המודרניים צידדו בזיהוי של תרגום הוולגטה עם הצמח Urtica, ומכאן התקבל שמו העברי המודרני[9].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סרפד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Urtica L., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ Urtica L, WFO: World Flora Online. Published on the Internet
  3. ^ סרפד, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  4. ^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 92-94
  5. ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, כנה ירושלים 1998: כנה, 1998, עמ' 100-102
  6. ^ Urticaceae, Flora of North America, ‏14-1-2021
  7. ^ 1 2 מין זה הוא אלרגני לפי הספרות הבוטנית
  8. ^ ספר ישעיהו, פרק נ"ה, פסוק י"ג
  9. ^ זהר עמר, צמחי המקרא, ירשלים: ראובן מס, 2012, עמ' 205