עבדורחמן עבדי פאשה ארנבוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עבדרחמן עבדי פאשה "ארנבוט

עבדורחמן עבדי פאשה ארנבוטטורקית:Arnavut Abdurrahman Abdi Paşa, תאריך לידה לא ידוע, לפני 1616 - 2 בספטמבר 1686) היה וזיר, איש צבא ומינהל בכיר טורקי עות'מאני ממוצא אלבני. בתוקף תפקידו כוואלי וביילרביי (מושל) האחרון של בודה (בוּדין), נהרג בקרב בעת כיבוש מצודת בודה בידי האוסטרים והפרוסים ב-1 בספטמבר 1686.

מוצאו ושמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך הלידה ומקום הולדתו אינם ידועים. במותו היה לפי מקורות שונים מעל גיל 80 (לפי הכרוניקה של מהמט סורייה) או מעל גיל 70 (לפי הכתובת על מצבתו בבודה ). לכן ניתן לשער שנולד לערך בעשור האחרון של המאה ה-17. במקורות העו'תמאנים הוא ידוע תחת הכינוי "ארנבוט" כלומר "האלבני" וייתכן כי נולד באלבניה. קרוב לוודאי נולד כנוצרי וגויס במסגרת מבצעי ה"דוושירמה" של גיוס הבנים של האוכלוסיות משועבדות ליחידות העלית של היניצ'רים.

משמעות שמו היא בערבית העבד של "הרחמן", אחד מ-99 שנות של האל באסלאם. רבים מהמתאסלמים נשאו שם שכלל את המילה "עבד". "עבדי" הוא כינוי חיבה לשמו הראשון. נודע בקיצור כ"עבדי פאשה".

אגדות מערביות על מוצאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערב אירופה נפוצה שמועה עיקשת על די עבדורחמן עבדי פאשה היה דווקא ממוצא שווייצרי צרפתי. השערה זו מצאה את ביטויה בסיפור בצרפתית "Le Bacha de Bude", שפורסם בשנת 1765 בשווייץ בלי איזכור של המחבר.

היא שימשה בסיס גם לנובלה "הפאשה מבודה" (Der Pascha von Buda) (1811) מאת הסופר היינריך צ'וקה (Zschokke) שהיגר לשווייץ ממגדבורג. בו מסופר על איש צבא שווייצרי בעל השם הצרפתי קוני (Cugny) שנפל בשבי טורקי והתאסלם. מאוחר יותר זה היה הוא הפאשה שפיקד על מגני בודה מפני המצור האוסטרי.

כעבור 60 שנה אחרי הסיפור של צ'וקה, אותה שמועה הופיעה אצל הסופר הגרמני תאודור פונטאנה, בסיפורו ההיסטורי על חיי הנס אדם פון שנינג, מפקד הכוחות הברנדנבורגים שהשתתפו במצור של בודה בשנת 1686. פונטאנה ציין שם שעבדורחמן פאשה היה במקור שווייצרי בשם קואני (Coigny). "עוד בזמן המצור אחד הקצינים שהיה בשליחות בעיר זיהה אותו כבן ארצו".

בשנת 1936 בכתב העת הרשמי של ה"רייכסלופטשוצבונד" (איגוד ההגנה האווירית של הרייך) הזכיר ההיסטוריון הצבאי מרטין לציוס לרגל מלאת 250 שנה לכיבוש בודה, את "עבדרחמן באסה, רנגט בשם קוני משווייץ הצרפתית". ההיסטוריון והטורקולוג יוזף מטוץ שהקדיש מאמר לחיי המגן הטורקי האחרון של מצודת בודה העריך כי "אין ספק, לא היה שווייצרי".

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבדי פאשה עלה בהדרגה בהייררכיה של היניצ'רים עד לעמדות הגבוהות ביותר בצבא ובמינהל העות'מאני. ב-2 במאי 1559 התמנה למפקד העליון של היניצ'רים. הוא התנסה בהגנה על מבצרים, כמו בשנת 1669 במצור על קנדיה (הרקליון) בכרתים, שבו התופקים הוונציאנים נאלצו לסגת. במידה לא מבוטלת בגלל דיכוי המרד בכרתים, זכה עבדי פאשה להתמנות לווזיר. בשנת 1672 פיקד על היניצ'רים בכיבוש העיר קמנייץ פודילסקי בשנת 1674 פיקד על מסע צבאי באוקראינה בשם אדונו, הסולטאן מהמט הרביעי. הוא שמר את תפקידו כווזיר גם כשנשלח כמושל (ביילרביי) בפרובינציות גדולות (איילטים)ברחבי האימפריה. ב-25 ביולי 1674 נשלח לבגדד, שנכבשה בחזרה מידי הספווידים. ב-11 במאי 1676 היה למושל של מצריים המורדת. לא ידוע באילו נסיבות הודח בקיץ 1680 מן התפקיד, יש משערים שמסיבות גיל, בגלל היותו מעל גיל 75. אולם ב-24 במאי 1681 התמנה לביילרביי של בוסניה ובתוקף תפקיד זה השתתף בקרבות בהונגריה בשנת 1682. ב-12 באוקטובר 1683. ב-12 באוקטובר 1682 הופקד על הגנת קמנייץ ולאחר מכן ב-20 בדצמבר 1683 נקרא לשער הנשגב. בהמשך הועבר שוב בצורה תמוהה מתפקיד לתקפיד ומאזור אחד למשנהו. בסוף נובמבר 1684 התמנה בתפקיד הביילרביי של בודה, כשהשלטון העות'מאני בעיר הזאת נמצא מאויים על ידי כוחות מאוחדים של האימפריה הרומית הקדושה ושל בני בריתה. אך בחורף 1685 הועבר לתפקיד של מפקד הכוחות הטורקים בהונגריה וכעבור זמן קצר נשלח כביילרביי לחלב הרחוקה והשלווה. 20 בדצמבר1685 שוב נשלח להונגריה קודם כמפקד הצבא ולאחר מכן כביילביי של בודה.

המגן האחרון של בודה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצודת בודה בפיקודו הייתה מוגנת על ידי כוח של 10,000 לוחמים ו-400 תותחים, שאספקתם בתחמושת ובכל המצרכים הנחוצים נראתה מובטחת. בנוסף ציפה הביילרביי להגעת תגבורת חזקה בפיקודו של הווזיר הגדול סוליימן. אולם בסופו של דבר הפיצוץ של 800 טונות של אבקת שריפה מתחת לחומות הכריע את הכף. בתום מצור של 78 יום, של הפגזות רבות ומתקפות לא מוצלחות, יד הנוצרים הייתה סוף-סוף על העליונה. הפאשה, שסירב קודם לכן להסגיר את העיר, נאבק באומץ בראש צבאו וניסה לסתום את הפריצות. ב-2 בספטמבר חדרו הכוחות בפיקודו של הדוכס קארל מלורנה לעיר וכבשו אותה. עבדורחמן עבדי פאשה נהרג בקרב בקווים הראשונים. התגבורת המצופה של הווזיר הגדול סוליימן לא יכלה להגיע, אחרי שנחלה תבוסה בקרבות בדרכה. הכובשים הנוצרים ערכו טבח בתושבים הטורקים, ולא חסו אף על חיי 500 יהודים. שבויים טורקים רבים נרצחו. יש אומרים כי גופותיהם קולפו מעורם, שאחר ייבוש נרקחה ממנו אבקה מבוקשת.‏[1]

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצבה על המקום המשוער שבו נהרג עבדורחמן עבדי ארנבוט פאשה, על המבצר אנז'ו בבודה, 1936

באימפריה העות'מאנית דמותו של עבדי פאשה נותרה מוערכת בעד האומץ והנבידות. נודע גם בנטיותיו לחשיבה חופשית, לתענוגות השתייה החריפה וקרבתו לסופיות, המיסטיקה המוסלמית. על חותמו שיוצר בעת שהותו בבגדד נכתב:

או, ידיד של אלהים (אני מתחנן אליך)מתוך שכרון אלהי,
היכול אתה לשלוח לי פעם
ידע, שליטה, נדיבות
אמונה, ביטחון ובריאות

עבדורחמן עבדי פאשה ארנבוט השאיר גם התכתבות דיפלומטית עם היריבים הנוצרים מן התקופה שלפני הקרב הסופי בבודה. בין היתר - עם המרקגראף הפלדמרשל הרמן פון באדן, יושב ראש מועצת המלחמה של הקיסר לאופולד הראשון. ‏[2]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בגבעת הטירה בבודפשט, על המבצר אנז'ו (Anjou bástya),באמצע הדרך בין המוזיאון להיסטוריה צבאית ובין השער הוינאי (Bécsi Kapu) הוקמה בשנת 1932, לרגל מלאת 245 שנה לשחרור בודה מידי הטורקים, מצבה לזכרו של עבדורחמן עבדי פאשה ארנבוט, עליה צוין בהונגרית ש"היה אויב אמיץ" ובטורקית עות'מאנית שנפל כמו שהיד

Bûdîn vilâyeti son vâlîsi Vezîr Arnavud 'Abdurrahman 'Abdî Paşa 1686 senesi eylülünün ikisinde ba'de zuhr işbu mahall civârında şehîd olmuşdur. Rahmetullâhi 'aleyh" - "בשניים בספטמבר 1686, בשעת אחר צהריים, נפל חלל ברובע זה הוואלי האחרון של וילאייט בודה, הווזיר עבדורחמן עבדי פאשה. ירחם עליו האל."

. יוזמת הצבת המצבה באה מצאצאיו של אחד מהגיבורים ההונגרים שנהרגו בקרב לשחרור בודה, גיירג' סאבו.

מקורות חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2004 ,Miklós Molnar Histoire de la Hongrie , Paris, Editions Perrin (בצרפתית)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Josef Matuz, "Wesir Abdurrahmen Abdi Pascha, der letzte Ofner Beglerbeg (Versuch einer Vita)", Acta Historica Academiae Scientiarum Hungarivae 33 (2-4) S. 341 - 350 (1987)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Miklós Molnar עמוד 184
  2. ^ G.Jacob - i. Türkische Briefe der Paschas von Ofen