עבד אל-חכים עאמר
| עבד אל-חכים עאמר | |
|---|---|
 |
|
| נולד | 11 בדצמבר 1919 |
| מקום לידה |  מצרים העליונה |
| נפטר | 14 בספטמבר 1967, מצרים |
| השתייכות | הכוחות המזוינים של מצרים |
| תקופת שירות | 1967-1937 |
| דרגה | מארשאל |
| תפקידים צבאיים |
רמטכ"ל צבא מצרים |
| מלחמות וקרבות | |
| תפקידים אזרחיים | |
עבד אל-חכים עאמר (בערבית: عبد الحكيم عامر) (11 בדצמבר 1919 - 14 בספטמבר 1967), איש צבא ומדינאי מצרי. רמטכ"ל צבא מצרים בתקופת מבצע סיני, מלחמת האזרחים בתימן ומלחמת ששת הימים, וסגן נשיא מצרים מ-1964 ועד מלחמת ששת הימים.
תוכן עניינים |
קורות חייו [עריכה]
עאמר נולד במצרים העליונה בשנת 1919. לאחר שסיים את לימודיו הצטרף לאקדמיה הצבאית בקהיר והוסמך כקצין בצבא מצרים בשנת 1939. הוא נלחם נגד ישראל בזמן מלחמת העצמאות כחלק מחיל המשלוח המצרי.
לעאמר היה תפקיד מפתח בהפיכת הקצינים החופשיים בשנת 1952, שהפילה את המלך פארוק הראשון והעלתה לשלטון את מוחמד נגיב ואת גמאל עבד אל נאצר. בליל ההפיכה השתלט על בניין המטה הכללי של צבא מצרים כשהוא חמוש באקדח ומספר כדורים בלבד ועצר את קציני הצבא הבכירים שבו. כעבור שנה הוא התמנה לרמטכ"ל הצבא המצרי, ובשנת 1956 מונה למפקד הפיקוד המאוחד של צבאות מצרים וסוריה. באותה שנה פיקד על הכוחות המצריים במלחמת סיני. ערב מלחמת סיני ניסה צה"ל להורגו, באמצעות הפלת המטוס שבו טס מעל הים התיכון ("מבצע תרנגול"), אך לאחר שהופל המטוס התברר שהיו בו 16 קצינים בכירים של הצבא המצרי, אך עאמר נמנע ברגע האחרון מלעלות לטיסה.
בשנת 1962, לאחר התבוסה במלחמת סיני וההסתבכות במלחמת האזרחים בתימן, ניסה נאצר לכרסם במעמדו והקים מועצת נשיאות שכללה בנוסף לנאצר עצמו גם את חבריו להפיכה. בראשית דרכה של מועצת הנשיאות קבע נאצר כי המועצה תעסוק במינוי הקצינים הבכירים של הצבא. עאמר שנכח בישיבה עזב אותה בכעס וכתב מכתב התפטרות שבו האשים את המשטר ב"אי הגשמת יסודות דמוקרטיים". עאמר הכין עותקים רבים מהמכתב וחילקם למקורביו. לבסוף, לנוכח גילויי התמיכה בעאמר חזר בו נאצר מהחלטתו עד להחזרת הכוחות מתימן. בפועל נאצר לא העלה שוב את הנושא ובכך נסתיים המשבר בין השניים.
עאמר מונה לסגן הנשיא בשנת 1964 וסומן כיורשו של נאצר.
הדחתו והתאבדותו [עריכה]
ב-11 ביוני 1967, לאחר התבוסה המצרית במלחמת ששת הימים עאמר פוטר על ידי נאצר מכל תפקידיו כחלק מההדחת הקצונה הבכירה של צבא מצרים. במקומו מינה נאצר את מוחמד פאוזי. עאמר סירב לקבל אחריות מלאה לכישלון הצבאי וטען שיש אחרים שצריכים לשלם את המחיר. גם הפעם הוא ערך מכתב תוכחה והכין ממנו כ-2,000 עותקים שאותם חילק לתומכיו בתקוה לבטל את הפיטורים שלו ושל הקצינים הבכירים שפוטרו עימו. בתגובה ללחצו הציע לו נאצר את תפקיד סגן מפקד הכוחות המזוינים. אך עאמר לא הסתפק בכך והתנה את הסכמתו בהחזרת כל הקצינים המודחים. נאצר סירב לתנאי וביקש ממחליפו פאוזי לחסל את מוקדי הכוח של עאמר בצבא. בעקבות זאת ב-23 ביוני ביצע פאוזי שורה של הדחות ומעצרים של מקורבי עאמר. חלק מהקצינים המודחים וכאלה שנמלטו ממעצר החליטו לפעול בכוח כנגד נאצר חלקם מצאו מקלט בביתו של עאמר. הקצינים הצליחו לאסוף נשק רב חלקו נשק כבד כגון תותחים נגד מטוסים וטילים נגד טנקים. הקצינים בחנו חלופות שונות לפעולה כנגד נאצר בין היתר ליזום התקוממות בצבא, לחטוף את נאצר במעונו באיומי נשק ועוד. לבסוף הוחלט לחולל הפיכה צבאית ב-27 באוגוסט לפני יציאתו המתוכננת למחר היום לועדת פסגה בחרטום ובכך להדיח את משטר נאצר. אולם מאחר שנאצר הצליח להחדיר איש אמונו בקרב הקצינים המתקוממים, ידע מדי יום על ההתארגנות כנגדו והורה לעצור מבעוד מועד את עאמר ועמו כ-50 קציני צבא מתקוממים ושני שרים לשעבר, באשמה של תכנון הפיכה נגד נאצר. בזמן חקירתו נכחו מקורביו הבכירים של נאצר. בביתו של עאמר נמצא נשק שלדבריו של פאוזי יכול היה למלא 13 משאיות בעלות קיבולת 3 טון כל אחת.
קציני צבא מצריים שביקרו את עבד אל-חכים עאמר בכלאו ב-14 בספטמבר 1967 נתנו לו ברירה, לעמוד למשפט ולהיות מורשע ומוצא להורג כבוגד או לטרוף את נפשו בכפו ולמות מוות מכובד. עאמר בחר באפשרות השנייה, וזכה להלוויה צבאית מלאה.
לאחר התאבדותו [עריכה]
לאחר התאבדותו היה נאצר לראשונה מאז מהפכת הקצינים החופשיים של שנת 1952 המנהיג הבלעדי של מצרים פוליטית וגם צבאית. בתקופה שלאחר הסתלקותו הרבה נאצר לבקר בבסיסי צבא ולגלות מעורבות רבה בעניינים צבאיים שקודם לכן הותיר אותם לעאמר.
ראו גם [עריכה]
לקריאה נוספת [עריכה]
- חרב אל-אסתנזאף: מלחמת ההתשה בראי המקורות המצריים/ מוסטפא כבהא. אפעל: יד טבנקין, מכון ישראל גלילי לחקר מדיניות ההתיישבות, הביטחון והחוץ; אוניברסיטת תל אביב, 1995, עמ' 61-66
