עבד אל-קאדר אל-חוסייני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עבד אל-קאדר אל-חוסייני
Husayni.jpg
נולד 1907, ארץ ישראל Flag of Turkey.svg
נהרג 8 באפריל 1948, אזור מצודת הקסטל
השתייכות צבא מלחמת הקודש
תקופת שירות 1936 - 1948
מלחמות וקרבות

המרד הערבי הגדול, מלחמת העצמאות

לוויתו של אל חוסייני, 8 באפריל 1948

עבד אל-קאדר אל-חוסייניערבית: عبد القادر الحسيني, 1907 - 8 באפריל 1948), מנהיג הכוחות הערבים באזור ירושלים במלחמת העצמאות. נהרג במהלך קרבות הקסטל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת חוסייני הייתה אחת המשפחות העשירות בירושלים, ורבים מבניה שמשו כראשי עיריית ירושלים במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. אביו, מוסא כאט'ם אל-חוסייני, היה מנהיג פוליטי בולט בציבור הפלסטיני, כיהן כראש עיריית ירושלים בראשית ימי המנדט הבריטי והיה מנהיג התנועה הלאומית הפלסטינית מ-1922 ועד מותו. בן דודו היה המופתי חאג' אמין אל חוסייני.

למרות היותו בן למשפחה עשירה, לקח חלק צבאי פעיל במרד הערבי בשנים 1936 - 1939. אל-חוסייני, בהיותו בן למשפחה מיוחסת, בלט במעורבותו האישית, זאת על רקע המצב בו חלק גדול מהפעילים במרד היו כפריים או שכירי חרב מארצות זרות. עם זאת הכנופיה בראשותו לא הייתה מהבולטות במרד.‏[1] המעורבות במרד חייבה את עבד אל-קאדר אל-חוסייני לעזוב את הארץ. הוא נמלט לעיראק שם הואשם ב-1941 ברצח פח'רי נשאשיבי מנהיג מתנגדי המופתי בארץ שהגיע לביקור. במהלך המשפט חזרו בהם העדים מעדותם ואל חוסייני שוחרר וגורש לערב הסעודית ומשם עבר למצרים. לדברי יואב גלבר טענתם של ברוך קימרלינג ויואב מגדל כאילו רכש נסיון צבאי בצבא גרמניה הנאצית, אינה נכונה.‏[1]

בדצמבר 1947 הגיע ממצרים לארץ ישראל כדי לעמוד בראש אל ג'יהאד אל מוקאדס, הגרעין של הצבא הפלסטיני המיועד. עיקר השפעתו הייתה באזורי ירושלים וחברון. את מפקדותיו ובסיסי האימונים קבע בכפרים צוריף, ביר זית ועין סיניה. לרשותו עמדו כ-400 לוחמים.‏[1] ב-25 במרץ 1948 בתגובה להצעה לשביתת נשק אמר: "רק בכח החרב תיפתר שאלת ארץ ישראל. אנו דורשים שכל היהודים עד האחרון שבהם יצאו מארץ ישראל, ולאן ילכו? אין זה נוגע לנו. העולם גדול למדי לקלוט 600 אלף יהודים".‏[2]

אל חוסייני נהרג בקרב הקסטל, באזור מצודת הקסטל, בזמן ניסיון כיבוש המקום במסגרת הנסיונות להסרת המצור מעל ירושלים. בתום התקפת הכוחות הערביים, בלילה שבין 7 ל-8 באפריל, עם שחר, התקרב עבד על-קאדר אל-חוסייני עם שניים מלוחמיו, שנשאו מטעני חבלה, לעבר עמדת הפיקוד של חטיבת עציוני. הרס"פ שהיה בעמדה הבחין בדמויות וירה לעברן. חיפוש בגופות, שערך מפקד כוחות הקסטל מרדכי גזית, העלה כי אחת מהגופות הייתה זו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני.

את מקומו של חוסייני בראש ה'ג'יהאד אל מוקאדס' תפס איברהים אבו דאיה. מותו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני המריץ בתחילה את הכוחות הערביים, אשר כבשו במהירות את המצודה. אולם זו חזרה לידי הפלמ"ח כאשר יחידה שנשלחה לכבוש את המצודה מצאה אותה ריקה; הכוחות הערביים היו עסוקים באותה עת בהלוויתו של אל-חוסייני. בשל ההערצה הרבה אליה זכה, נקבר אל-חוסייני על הר הבית, הלוייתו הייתה גדולה והשתתפו בה כ-30,000 מתאבלים. מותו נחשב מכה מוראלית קשה לכוחות הערביים הבלתי סדירים.

בנו הוא פייסל חוסייני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 יואב גלבר, קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, אור יהודה, 2004, עמ' 41, 46, 108-107.
  2. ^ רבקה שפק ליסק, המיתוס על משבר הפליטים הפלסטינים, (סקירה על מחקרו של אפרים קארש מתוך הספר "Palestine Betrayed").
    הערבים דוחים את הצעת טרומן, דבר, 26 במרץ 1948