עבד א-סלאם עארף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עבד א-סלאם עארף

עבד א-סלאם עארף אל-ג'מיליערבית - عبد السلام محمد عارف الجميلي; 21 במרץ 1921 - 13 באפריל 1966) היה נשיאה השני של עיראק, ואיש מפתח בהפיכה שהפילה את בית המלוכה העיראקי ב-14 ביולי 1958.

עד למינויו לנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עארף נולד בבגדאד בשנת 1921 למשפחה עניה. אביו היה רוכל בבגדים. עוד בנערותו גילה נטייה לפוליטיקה לאומנית. הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון המרכזי בבגדאד במגמה ספרותית ב-1938 ולאחר מכן התגייס לאקדמיה הצבאית העיראקית. שם הצטיין, ולאחר שלוש שנים קיבל דרגת קצונה.‏[1]

בשנת 1958 היה עארף בדרגת קולונל, בעל תפקיד בכיר בצבא, וחבר במחתרת חשאית של קצינים. בקיץ זה נשלח הצבא העיראקי על ידי המלך פייסל השני לירדן על מנת לסייע צבאית למשטרו של חוסיין מלך ירדן במסגרת הסכם איחוד בין שתי המדינות. הצבא, בראשותו של עבד אל-כרים קאסם מרד, וב-14 ביוני 1958 ביצע הפיכה ובה הוצאו להורג פייסל ונאמניו, העוצר לשעבר עבד אל-אילה וראש הממשלה הפרו מערבי נורי סעיד. עארף, מראשי הקושרים, מונה לסגן ראש הממשלה ושר הפנים.‏[2]

יחסיו של עארף עם קאסם עלו עד מהרה על שרטון. עארף תמך במדיניות פאן ערבית ובהנהגתה של מצרים בראשות גמאל עבד אל נאצר, שהייתה אז באיחוד עם סוריה שכונה רע"מ. קאסם ייצג קו עצמאי ולאומני יותר, והתנגד לאיחוד עם מצרים בו תמך עארף. בספטמבר 1958 הודח עארף, והתמנה שגריר בבון. בנובמבר 1958 שב לעיראק וכפי הנראה קשר כנגד קאסם בשיתוף פעולה עם סוכנים מצריים. הוא נעצר, ובשנת 1959 נידון למוות.‏[3] ב-1961 קיבל עארף חנינה, והושב לשורות הצבא.

נשיא עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

עארף, ביחד עם נשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר, נשיא ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב ונשיא תימן, עבדאללה א-סלאל בעת חנוכת סכר אסואן בשנת 1964

ב-8 בפברואר 1963 הדיח עארף את קאסם בהפיכה צבאית. בראש ההפיכה עמדו אנשי מפלגת הבעת' העיראקית, ועמם גורמים נאצריסטים. ההפיכה הייתה אכזרית במיוחד, ואלפים נרצחו, בהם קאסם עצמו, שהועמד למשפט צבאי קצר, ומייד עם סיומו הוצא להורג.‏[4] עארף העלה עצמו לדרגת פילדמרשל, ומינה עצמו לנשיא. בראש ממשלתו העמיד את אחמד חסן בכר.‏[5]

המשטר החדש, שלהלכה תמך באיחוד עם מדינות רע"מ, והיה בקשרים עם סוריה, שגם בה עלו אנשי הבעת' לשלטון לאחר הפיכה במרץ 1963, נכנס למגעים בדבר איחוד, אך אלו כשלו. המשטר החדש היה נגוע בניגודים פנימיים בין אנשי הבעת' וגורמים מחוץ למפלגת הבעת' ובהם עארף עצמו. ב-18 בנובמבר 1963 התבצע טיהור אלים כנגד אנשי הבעת' שנועד לחזק את מעמדו של עארף, וזאת בשעה שראשי הבעת' הסורי, בהם האידאולוג מישל עפלק והגנרל אמין אל-חאפז שהו בבגדאד.‏[6] לאחר הטיהור שלט עארף בראש קואליציה של אנשי ימין לאומני מתון ונאצריסטים חסרי צביון מפלגתי מובהק. בראש הצבא הציב את אחיו, הגנרל עבד א-רחמן עארף. בראש הממשלה הציב את נאמנו, הגנרל טאהר יחיא.‏[7] נסיונותיו של עארף להציג חזית אחידה לא עלו יפה, ובספטמבר 1964 סיכל עארף נסיון הפיכה של תומכי הבעת' בקרב הצבא, בראשם עמד קולונל בשם עבד אל-כרים מוסטפא נסראת.‏[8] בין הקושרים היה אף סדאם חוסיין.

לאחר סילוק הבעת'יסטים מן הממשלה, התרחק עארף מסוריה והתקרב למצרים הנאצריסטית. ב-26 במאי 1964 חתמו עארף ונאצר על "הסכם איחוד" להקמת איחוד ערבי סוציאליסטי.‏[9] ההסכם הקים מוסדות שלטון משותפים, אך עארף הבהיר כי אין בכוונתו לנקוט במדיניות ההלאמה הנאצריסטית, וכי המשטר שומר על אופיו השמרני מבחינה כלכלית‏[10] על אף צעדים נוספים לקידום האיחוד שננקטו בשנת 1964, וצעדי הלאמה שננקטו כדי להתאים את המבנה המשקי של שתי המדינות בסופו של דבר לא בוצע תהליך ההאחדה הנדרש, ועל אף שביטולו הוכרז רק בשנת 1968 הוא נחשב לאות מתה זמן רב לפני כן.‏[11]

ב-13 באפריל 1966 נהרג עארף בתאונת מטוס. בתאונה נהרגו גם שר הפנים, שר התעשייה, ופקידים בכירים בממשלתו. נמסר כי בעת טיסה בדרום עיראק באזור בצרה נקלע המטוס לסופת חול והתרסק.‏[12] רבים סבורים כי התאונה הייתה למעשה התנקשות של אנשי הבעת'.‏[13] את מקומו החליף לתקופה של שלושה ימים המדינאי האזרחי עבד אל-רחמן אל-בזאז. לאחר מכן מונה אחיו של עארף, עבד אל-רחמן עארף, לנשיא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הייתי חברו של עארף, דבר, 10 בפברואר 1963
  2. ^ הפיכה צבאית בעיראק, דבר, 10 בפברואר 1963
  3. ^ י. שמעוני, מדינות ערב, פרקי היסטוריה מדינית, הוצאת עם עובד, 1994, עמ' 268
  4. ^ ראש עקוב מדם הוצג בטלוויזיה, מעריב, 11 בפברואר 1963
  5. ^ שמעוני, עמ' 528
  6. ^ ראשי הבעת' הסורי ששהו בבגדאד נעצרו ומוחזקים כבני ערובה, דבר, 19 בנובמבר 1963
  7. ^ שמעוני, עמ' 530
  8. ^ צבא מצרי סיכל הפיכה בעיראק, דבר, 10 בספטמבר 1964
  9. ^ נאצר ועארף חתמו הסכם איחוד חדש, דבר, 27 במאי 1964
  10. ^ שמעוני, עמ' 284
  11. ^ שמעוני, עמ' 284
  12. ^ נשיא עיראק עארף נהרג בתאונת מטוס, מעריב, 14 באפריל 1966
  13. ^ שמעוני, עמ' 533


נשיאי עיראק
מוחמד נג'יב א-רובעי - עבד א-סלאם עארף - עבד א-רחמן אל-בזאז - עבד א-רחמן עארף - אחמד חסן אל-בכר - סדאם חוסיין - ג'יי גארנר (צבא ארצות הברית) - פול ברמר (הרשות הזמנית של כוחות הקואליציה בעיראק) - ע'אזי אל-יאוור - ג'לאל טאלבאני - פואד מעצום
דגל עיראק כיום