עבד עברי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עבד עברי
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר שמותפרק כ"א, פסוקים א'-ו'; ספר ויקראפרק כ"ה, פסוקים ל"ט-מ"ד; ספר דבריםפרק ט"ו, פסוקים י"ב-י"ח
תלמוד בבלי תלמוד בבלימסכת קידושיןדף כ"א
משנה תורה לרמב"ם משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין, הלכות עבדים, פרק א'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה קצו, רלב. מצוות לא תעשה רלג, רנז, רנח, רנט

בהלכה, עבד עברי הוא אחד מהשניים: או יהודי נזקק, שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לקיים את עצמו והוא מוכר עצמו לעבד, או גנב שאינו מסוגל להשיב את הרכוש הגנוב או עלותו, והוא נמכר לעבדות‏[1]. בשונה מגבר, אשה לא יכולה למכור את עצמה, ואף אינה נמכרת לעבדות על מנת להשיב גניבה‏[2], אולם אב יכול למכור את בתו לעבדות (שמסתיימת בבגרותה). לאב שאינו מסוגל לקיים את משפחתו מותר למכור את בתו אם טרם מלאו לה 12 שנים ואם אין לה סימני בגרות מינית[3]. ילדה הנמכרת לעבדות בדרך זו נקראת אמה עברייה.

קניין עבד עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרונית, התורה מתנגדת לעבדות של יהודי, משום שלפי התורה, כל יהודי הוא כבר עבד לאלוהים -"כִּי-עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד"[4], לכן אדם רשאי למכור את עצמו לעבד רק אם אין לו את צורכי קיום הבסיסיים ביותר. כמו כן, גנב שאינו מסוגל להשיב את עלות גניבתו יימכר לעבד בעל כרחו על ידי בית הדין. בין אם העבד מוכר את עצמו ובין אם הוא נמכר על ידי בית דין, על המכירה להיעשות בצנעה על מנת לא לבייש את העבד‏[5].

דיני עבד עברי תלויים ביובל, ולכן כאשר שנת היובל אינה נוהגת, גם דיני עבד עברי אינם נוהגים.

שחרור עבד עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופו של עבד עברי, בניגוד לעבד כנעני, אינו מכור לאדון, אלא רק עבודתו, וגם זאת לתקופה מוגבלת. לאחר תקופה של שש שנים‏[6] או בהגיע שנת היובל[7] (המוקדם מבין השניים) העבד אמור להשתחרר לחופשי. אמנם בספר דברים כתוב כי אם עבד עברי איננו מעוניין לעזוב את אדונו הוא הופך לעבדו לנצח‏[8], אבל לפי ספר ויקרא הכוונה היא לכל היותר עד שנת היובל, וכך פסקו חז"ל[9]. בנוסף לתנאי השחרור של עבד עברי, אמה עברייה משתחררת גם אם מלאו לה 12 שנים, או שהגיעה לבגרות מינית‏[10]. כמו כן, על אביה של אמה עברייה מוטלת החובה לפדות את בתו מיד כאשר יש לו את הכסף לכך‏[11]. גם לעבד עברי הזכות לפדות את עצמו כאשר יש לו אפשרות לכך.

חובותיו של העבד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, לאדון נמכרה הזכות על כל עבודותיו של העבד, ומשום כך חלה החובה על העבד לעבוד בשביל האדון. בנוסף לכך, עבד שנמכר בעל כרחו, והיה נשוי ואב לילדים לפני מכירתו, זכותו של האדון לדרוש ממנו להביא בשבילו ילדים-עבדים משפחה כנענית‏[12].

תנאים סוציאליים של עבד עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה נעשית הבחנה בין עבד עברי, לבין עבד כנעני. בניגוד לעבד הכנעני, לעבד העברי תנאים סוציאליים המעוגנים בהלכה ומחייבים בצורה חד משמעית את בעליו.

כאמור, עבד עברי נחשב כשכיר של הבעלים, ולכן חלה על הבעלים החובה לספק לעבד מספר זכויות סוציאליות. זכויותיו העיקריות של העבד הן:

  1. אין להשפיל את העבד‏[13]:
    • אסור לקרוא לעבדו בשם "עבד" דרך בזיון
    • אסור לגרום לעבד לבצע עבודות בזויות, כלומר כל עבודה שאדון לא היה מבצע גם תמורת כסף.
    • אסור להטיל על העבד עבודות שאינן מוגבלות בזמן או בהספק נדרש.
    • אסור להעביד את העבד בעבודות שהבעלים אינו מפיק מהם תועלת.
  2. אם העבד היה נשוי לפני שנמכר לעבדות על האדון לדאוג לאישה ולילדים לכל צורכיהם‏[14].
  3. יש לדאוג לעבד למזון, שתייה ולמגורים נאותים הזהים לרמת חייו של האדון. ישנו דגש על שוויון מוחלט בין העבד לאדון‏[15]. אם שוויון הוא בלתי אפשרי והברירה היא בין העדפת האדון להעדפת העבד - העבד מקבל את ההעדפה.
  4. אין לפגוע בעבד פיזית. פגיעה פיזית בעבד מחייבת תשלום פיצויים על ידי האדון, כמו כל פגיעה באדם רגיל‏[16].

בגלל המחויבויות הרבות של אדוני העבד העברי לעבד, אמרו חז"ל: "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו"‏[17].

עבד נרצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, עבד עברי משתחרר לאחר שש שנים. אם הוא רוצה להמשיך לעבוד את אדוניו, מסיבות שונות כמו אהבת האדון וסביבתו התומכת, או בשל אהבת השפחה הכנענית שנתן לו אדונו וילדיו ממנה, התורה מצווה לרצוע את אוזנו על מזוזת הדלת עם מרצע. "וְהָיָה כִּי-יֹאמַר אֵלֶיךָ, לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ: כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת-בֵּיתֶךָ, כִּי-טוֹב לוֹ עִמָּךְ. וְלָקַחְתָּ אֶת-הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת, וְהָיָה לְךָ, עֶבֶד עוֹלָם; וְאַף לַאֲמָתְךָ, תַּעֲשֶׂה-כֵּן"[18]. דין העבד הנרצע חל רק בעבדים שנמכרו לעבדות על ידי בית דין, ולא על אלו שמכרו עצמם לעבדות ‏[19]. התורה מתייחסת בשלילה לעניין שהרי "כי לי בני ישראל עבדים - ולא עבדים לעבדים"‏[20]. וכן דרשו בגמרא: "רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף אמר הקב"ה אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים‏[21] ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע ור"ש ב"ר היה דורש את המקרא הזה כמין חומר מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית אמר הקב"ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והוצאתים מעבדות לחירות והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם"[22]. כדי להפוך ל"עבד עולם", העבד עובר תהליך שבמהלכו רוצע אדונו את אוזן העבד בדלת, אך רציעת העבד מתאפשרת אך ורק אם מתקיימים כמה תנאים:

  • רק עבד זכר נרצע‏[23].
  • עבד ממשפחת כוהנים לא יהיה עבד נרצע, כיוון שאסור להטיל מום בכוהנים משרתי הקודש ‏[24].
  • עבד יכול להיות נרצע במידה ולו וגם לאדוניו אישה ובנים ‏[25].
  • עבד יכול להיות נרצע רק במהלך החיים של אדונו, אם אדונו מת, הוא איננו "עובר בירושה" ליורשי אדונו ‏[26].

חז"ל קבעו תנאים רבים בהרצעה ‏[27], כמו אם היה העבד חולה, או אדונו חולה, אינו נרצע, ואם אין אדונו אוהבו אינו נרצע, עד כי קשה היה למצוא מציאות בה נרצע העבד‏[28]. בכל מקרה, אף שבתורה כתוב "עבד עולם" חז"ל פירושו שמדובר עד היובל, ובבוא שנת היובל, העבד העברי ישתחרר אף בעל כורחו.

המקורות ההלכתיים מחמירים על התהליך של בחירת האפשרות של עבדות "עולם" בדרך פרשנות שאינה מובנת מפשט המקרא. לדוגמה, העבד חייב לחזור על דבריו, ברצונו להפוך לעבד עולם ואין זה מספיק שיביע רצונו פעם אחת בלבד. ‏[29] המטרה של ההלכה הזו, היא לוודא כי העבד באמת מסכים להפוך לעבד נרצע, וביחד עם זאת, מבטיחה אפשרות של חרטה של העבד. בנוסף, הרציעה של העבד נעשית באיבר רגיש, דבר שהופך את העבד לבעל מום (בשונה מתנוך האוזן ובמרצע גס) ‏[30]. יחד עם זאת, אסור לתת לעבד משככי כאבים, כיוון שבדרך הזאת, הרציעה נעשית כבדרך אגב, ולא על ידי האדם, כפי שמחייבת התורה. ‏[31]

מצוות הענקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצוות הענקה

כאשר העבד משתחרר, חלה על האדון חובה להעניק לו מרכושו, על פי האמור בתורה "וְכִי-תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ--לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ, רֵיקָם. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק, לוֹ, מִצֹּאנְךָ, וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, תִּתֶּן-לוֹ"[32]. מצוות הענקה נוהגת רק בעבד שמכרו בית דין, ולא בעבד שמכר עצמו. חז"ל פירשו שמדובר בשווה ערך של לפחות שלושים סלעים, אך חז"ל כבר דרשו: "מה במצרים נתתי לך ברוחב יד, אף אתה תתן לו ברוחב יד"[33]. שווה ערך זה צריך להיות מן הצומח או מן החי, אך לא מן הדומם. סכום זה יאפשר למשתחרר להתחיל את חייו החופשיים מחדש, ולהשתקם. אם האדון לא מקיים את מצוות ההענקה לעבד בשחרורו, הוא עובר על מצוות לא תעשה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק א', הלכה א'
  2. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק א', הלכה ב'
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ד', הלכה א'-ב'
  4. ^ ספר ויקראפרק כ"ה, פסוק מ"ב
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק א', הלכה ה'
  6. ^ ספר דבריםפרק ט"ו, פסוק י"ב
  7. ^ ספר ויקראפרק כ"ה, פסוק מ'
  8. ^ ספר דבריםפרק ט"ו, פסוקים ט"ז-י"ז
  9. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה ז'
  10. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ד', הלכה ד'-ה'
  11. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ד', הלכה ב'
  12. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה ג'-ד'
  13. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק א', הלכה ו'
  14. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה א'
  15. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק א', הלכה ט'
  16. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ד', הלכה י'
  17. ^ תלמוד בבלימסכת קידושיןדף כ"ב
  18. ^ ספר דבריםפרק ט"ו, פסוקים ט"ו-י"ז
  19. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה ו'
  20. ^ תלמוד בבלימסכת קידושיןדף כ"ב
  21. ^ ספר ויקראפרק כ"ה, פסוק נ"ה
  22. ^ תלמוד בבלימסכת קידושיןדף כ"ב
  23. ^ ספר תוספתא, מסכת סוטה, פרק ב', הלכה ח'
  24. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה ח'
  25. ^ מכילתא דרבי ישמעאל, משפטים, מסכתא דנזיקין, משפטים פרשה ב', ד"ה
  26. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה ז'
  27. ^ תלמוד בבלימסכת קידושיןדף כ"ב, עמוד א'
  28. ^ אוצר דינים ומנהגים
  29. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה י'
  30. ^ תלמוד בבלימסכת קידושיןדף כ"א, עמוד עב'
  31. ^ תלמוד בבלימסכת קידושיןדף כ"א, עמוד עב'
  32. ^ ספר דבריםפרק ט"ו, פסוקים י"ג-י"ד
  33. ^ ספרי על דברים ט"ו פסוק יג-טז