עבודה ערבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עבודה ערבית
Thumb.jpg
סוגה דרמה קומית
יוצרים סייד קשוע
דני פארן
רוני ניניו
שי קפון
כותבים סייד קשוע
בימוי רוני ניניו (עונה 1)
שי קפון (עונה 2-4)
שחקנים נורמן עיסא
קלרה ח'ורי
מריאנו אידלמן
מירה עווד
סלים דאו
סלווה נקארה
פאטימה יחיא
דב נבון
אריה מוסקונה
רונה ליפז-מיכאל
סנדרה שדה
אלהאם עראף
ארץ מקור ישראל
שפות ערבית, עברית
מספר עונות 4
הפקה
אורך פרק 25 דקות
שידור
רשת שידור ערוץ 2 (קשת)
תקופת שידור
מקורית
24 בנובמבר 2007 - רץ
קישורים חיצוניים
דף הסדרה ב-IMDb

עבודה ערביתערבית: شُغْل عَرَب, תעתיק: שֻעְ'ל עַרַבּ) היא סדרת דרמה קומית ישראלית פרי עטו של הסופר והעיתונאי הערבי-ישראלי סייד קשוע, ובבימויים של רוני ניניו (עונה ראשונה) ושי קפון (עונה שנייה והלאה). הסדרה עוסקת ביחסי ערבים-יהודים בישראל, ומציגה זאת בדרך הומוריסטית. דמותו של אמג'ד מבוססת חלקית על הביוגרפיה של כותב הסדרה, סייד קשוע.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה הראשונה של הסדרה כללה 9 פרקים, ושודרה מנובמבר 2007 עד פברואר 2008. ביום העצמאות שודר פרק נוסף שחתם את העונה. העונה השנייה של הסדרה כללה 13 פרקים ושודרה מיולי 2010 עד אוקטובר באותה השנה. עוד במהלך שידורי העונה השנייה, הזכיינית "קשת" המשדרת את הסדרה, הזמינה עונה נוספת, שלישית במספר‏[1]. בספטמבר 2011 הודיעה קשת שהיא תפיק עונה רביעית לאחר סיום צילומי העונה השלישית, אך כחודשיים אחר כך, הודיעה קשת שהיא דוחה את עליית העונה השלישית עד להודעה חדשה, בשל המשבר הכלכלי שפקד את תעשיית הטלוויזיה בישראל.

בפברואר 2012 החלו שידורי העונה השלישית‏[2]. בינואר 2013 זכתה העונה השלישית בפרס האקדמיה לטלוויזיה ל"סדרה הקומית הטובה ביותר לשנת 2012"‏[3]. באותו הטקס הוענקו ליוצרי הסדרה עוד ארבעה פרסים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה: שני השחקנים הראשיים בה זכו בפרסים על משחקם בה כשחקנים ראשיים בסדרה קומית וכן זכו הבמאי שי קפון והתסריטאי סייד קשוע על תפקידיהם בסדרה זאת.

בראשית חודש יולי 2013, עלתה לשידור העונה הרביעית בערוץ 2.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה מציגה בצורה הומוריסטית וסרקסטית את חייה של המשפחה הערבית בישראל, ולועגת לסטריאוטיפים של האזרח היהודי והאזרח הערבי בישראל בדרך בה הם משתקפים אחד בעיני השני.

הדמות הראשית בסדרה היא אָמְגַ'ד, עיתונאי ערבי ישראלי בן 35 העובד בעיתון עברי ומתגורר בכפר במזרח ירושלים. אמג'ד נשוי לבושרה, עובדת סוציאלית במקצועה. לזוג בת אחת, ושמה מאיה, והם מצפים לילד נוסף (בן, שיקרא איסמעיל). לאמג'ד בעיית זהות: הוא מנסה להשתלב באליטה היהודית-ישראלית אך נקרע בין שני העולמות, היהודי והערבי. אשתו בושרה לעומתו, היא דמות מגובשת ונטולת בעיות זהות, היא דעתנית ועצמאית ומנסה להחזיר את אמג'ד לשורשיו הערביים.

מאיר, חברו של אמג'ד, עובד עמו בעיתון בתור צלם. מאיר "מדריך" את אמג'ד בניסיונותיו להשתלב בחברה היהודית ועושה זאת בדרך קומית וסרקסטית. מאיר מתאהב באמאל, חברתה הפמיניסטית של בושרה, שעובדת כעורכת דין באגודה לזכויות האזרח לאחר ששבה מלימודי תואר שני במשפטים מבוסטון שבארצות הברית.

במקביל מופיעים בסדרה גם הוריו של אמג'ד, איסמאעיל אבו אמג'ד ואֻם אמג'ד, המתווכחים ללא הרף. אביו הוא פנסיונר של משרד החינוך, איש עצבני החובב רווח ומשנה את דעותיו ועמדותיו לפי שיקולים כלכליים בלבד. באחד הפרקים הוא אף מרמה כספית את בנו. אמו, לעומת זאת, היא עקרת בית רגועה ואשת משפחה מסורה. הוריו של אמג'ד אינם אוהבים את ניסיונותיו להידמות ליהודי על חשבון מוצאו הערבי.

בעונה השנייה מקבל אמג'ד צו הריסה על ביתו שבכפר, והוא עובר לגור בשכונת רחביה בירושלים.

בעונה השלישית לאחר שאמג'ד השתתף בתוכנית האח הגדול, הוא הרגיש נערץ עד שבטעות הטיל את מימיו על מצבת זיכרון יהודית, ואז ניסה לעבוד בעיתון ערבי. בנוסף, למאיר ולאמאל נולד בן ואמאל החליטה לקרוא לילד סמי.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אָמְגַ'ד עליאן (נורמן עיסא) - הדמות הראשית בסדרה. נשוי לבושרה ואביהם של מאיה ואסמעיל. ערבי אשר מנסה להתקרב לעולמם של הישראלים, אוהב את חגיהם של היהודים ואף מושפע ממעשי היהודים. חברו הטוב הוא מאיר שעובד כצלם ביחד איתו. אמג'ד הוא עיתונאי אשר כותב כתבות על הערבים. בנם של אבו אמ'גד ואום אמג'ד.
  • בושרה עליאן (קלרה ח'ורי) - אשתו של אמג'ד ואמם של מאיה ואיסמעיל. כועסת רבות בסדרה על אמג'ד בגלל שהוא מושפע מהיהודים ושוכח שהוא ערבי. בושרה היא מרצה באוניברסיטה וחברתה הטובה היא אמאל.
  • מאיה עליאן (פאטימה יחיא) - בתם של אמג'ד ובושרה ואחותו של איסמעיל. נכדתם של אום אמג'ד ואבו אמג'ד. היא אוהבת נורא את סבה אבו אמג'ד ואף למדה ממנו דברים רבים. אמג'ד שואף שהיא תהיה כמו היהודים "ודוחף" אותה לכל מיני דברים בלי רצונה. למרות היותה ערביה, מאיה לומדת בבית ספר יהודי.
  • איסמעיל אבו אמג'ד (סלים דאו) - בעלה של אום אמג'ד, אביו של אמג'ד וסבם של מאיה ואיסמעיל. חמדן, מניפולטור ותאב בצע. נוהג להכות את בנו אמג'ד באמצעות נעל על מעשיו הטיפשיים. אוהב את נכדתו מאיה ואף לימד אותה דברים רבים. פנסיונר של משרד החינוך.
  • אֻם אמג'ד (סלווה נקארה - עונות 1-3, אלהאם עראף - עונה 4) - אשתו של אבו אמג'ד ואמו של אמג'ד. עקרת בית רגועה.
  • מאיר (מריאנו אידלמן) - צלם. חברו של אמג'ד לעבודה. מתאהב באמאל אך לרוב הם נוהגים לריב בגלל שהוא יהודי והיא ערביה.
  • אמאל (מירה עווד) - עורכת דין פמיניסטית אשר מתאהבת במאיר אך לרוב הם נוהגים לריב בגלל שהיא ערבייה והוא יהודי. חברתה הטובה של בושרה. בעונה השנייה ניהלה רומן עם ג'מיל.
  • אמנון (שמואל וילוז'ני) - עורך העיתון שבו עובד אמג'ד. הבוס של אמג'ד ומאיר.

דמויות שהצטרפו בעונה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתן (דב נבון) - נשוי לתמנע ואביו של נדב. שכן של מאיר, ובעונה השנייה גם של אמג'ד ובושרה. ימני אשר נוהג להתחזות לליברלי כאשר הוא רואה את אמג'ד. לנתן כלבה בשם מוצי.
  • תמנע (רונה ליפז-מיכאל) - אשתו של נתן ואמו של נדב. שכנה של אמג'ד ובושרה. בעלת דעות שמאלניות.
  • יוסק'ה (אריה מוסקונה) - נשוי ליוכבד ושכן של אמג'ד ובושרה.
  • יוכבד (סנדרה שדה) - אשתו של יוסק'ה ושכנה של אמג'ד ובושרה. בעלת פוביה שערבים ישתלטו על הבניין ועל החיים שלה.

בנוסף, שחקנים מוכרים רבים הופיעו בסדרה בתפקיד אורח. ביניהם: אוהד קנולר, שמוליק לוי, שרון אלכסנדר, גבי עמרני, אודיה קורן ואילן רוזנפלד.

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיר הפתיחה של הסדרה הוא "נע'ייר בוכרה" ("לשנות את המחר") של להקת הראפ דם עם הסולן תאמר נאפר. השיר לא נכתב במיוחד עבור הסדרה, אלא עבור אלבומה של הלהקה "אידה" שיצא כשנה לפני עליית הסדרה.‏[4] חברי הלהקה הלחינו גם את מוזיקת הרקע של הסדרה.

את הקדימונים לעונה השנייה של הסדרה ליווה שירו של אלון אולארצ'יק "בא לשכונה בחור חדש", בביצוע מחודש של רונן סאבו ואופיר קותיאל עם ההרכב "אקסום".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לי-אור אברבך, ‏קשת תשקיע ב-2011 סכום של 100 מיליון שקל בדרמות, באתר גלובס, 30 ביוני 2010
  2. ^ עדי גבאי, ‏תמונות ראשונות מהעונה החדשה של עבודה ערבית, באתר ‏mako‏‏, ‏1 בפברואר 2012‏
  3. ^ עמי פרידמן, טקס פרסי הטלוויזיה: עבודה ערבית היא המנצחת הגדולה, באתר nrg‏, 11 בינואר 2013
  4. ^ "הציבור הישראלי מנותק", 28 בנובמבר 2007, MOOMA


הקודם:
2010רמזור
פרס האקדמיה לטלוויזיה – סדרה קומית
2011, 2012 – עבודה ערבית
הבא:
2013הפרלמנט