עגלה ערופה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עגלה ערופה
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר דברים, פרשת שופטים
משנה מסכת סוטה
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף "
ספרי מניין המצוות רמב"ם ספר המצוות מצווה

בהלכה היהודית, מצוות עֶגְלָה עֲרוּפָה הוא טקס כפרה על רצח שבו לא נודע מיהו הרוצח.

תיאור המצוה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיני המצווה מובאים בספר דברים כא,א-ט. אם נמצא בארץ ישראל יהודי מת המוטל על הקרקע ולא ידוע מי הרגו, יוצאים שלושה דיינים (ויש אומרים: חמישה) מבית הדין הגדול שבירושלים (הסנהדרין), ומודדים את המרחק מהמת אל הערים הסמוכות, כדי לקבוע איזו עיר היא הקרובה ביותר. לאחר מכן קוברים את המת באותו מקום.

מבית הדין של העיר הקרובה ביותר מביאים עֶגְלָה (פרה צעירה), שלא נעשתה בה עבודה מעולם, ומביאים אותה אל "נחל איתן"‏[1]. אז, עורפים את ראש העגלה בעזרת קופיץ (סכין גדולה) וקוברים אותה שם.

חכמי העיר הקרובה רוחצים את ידיהם ואומרים בזמן שהם עומדים בנחל: "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו", והכהנים אומרים: "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה’, ואל תיתן דם נקי בקרב עמך ישראל".

חז"ל במשנה תמהים על הצהרת זקני העיר שלא שפכו את דמו של הנרצח: "וכי על דעתינו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם?!", ולפיכך הם מסבירים שמשמעות הכרזה זו היא, שזקני העיר אומרים שלא נמנעו מללוותו ומלתת לו אוכל. חכמי בבל מסבירים את זה על פי הירושלמי על הנהרג שלא ליוו אותו ונתנו לו את המענה הכלכלי ולכן הלך מחוץ לעיר ונרצח ואילו חכמי ארץ ישראל מסבירים שמשמעות ההכרזה היא, שזקני העיר אומרים שלא 'עמעמו' את דינו של הרוצח[2].

לאחר טקס עריפת העגלה, קיים אסור לעבוד במקום עבודה חקלאית, הנעשית בגוף הקרקע, אך מותרת עבודה שאינה נעשית בגוף הקרקע, כגון סיתות אבנים.

אם לאחר עריפת העגלה נמצא הרוצח - הרי הוא נידון למוות ככל רוצח, ואין עריפת העגלה פוטרת אותו מן העונש.

הטקס בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשנה מציינת שמשרבו הרוצחים, הטקס בוטל. משנה, מסכת סוטה, פרק ט', משנה ט' בתוספתא מוסבר שהמצווה בוטלה משום שהיא נעשית רק כאשר לא נודע מי הרוצח, ובתקופה זו היו רוצחים בגלוי (תוספתא סוטה פרק יד, הלכה א). לפי פרשנות המנחת חינוך, המצווה נוהג בכל תוקפה בעת שבני ישראל יושבים על ארצם ואף כשאין בית המקדש בנוי ואין הסנהדרין יושבים בלשכת הגזית. כל זה רק בתנאי שבני ישראל על ארצם וגם קיים מועצת הסנהדרין של שבעים זקנים.[3]

דיני העגלה הערופה מפורטים בפרק תשיעי של מסכת סוטה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי תורה, נחל איתן הוא נחל שהמים זורמים בו תמיד ואינו יבש לעולם (לפחות לא פעם אחת ב-7 שנים).
  2. ^ כלומר: שלא התעלמו מחובתם לדון את הרוצח; ע"פ תלמוד ירושלמי, סוטה, פרק ט, הלכה ו.
  3. ^ מנחת חינוך לחינוך מצווה תק"ל, סעיפי קטן ב, יג, כה
Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.