עד כלות הנשימה
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |
| בימוי |
ז'אן-לוק גודאר  |
|---|---|
| הופק בידי |
Georges de Beauregard |
| תסריט |
ז'אן-לוק גודאר, פרנסואה טריפו |
| עריכה |
Cécile Decugis |
| שחקנים ראשיים |
ז'אן-פול בלמונדו ז'אן-לואי רישאר ז'ון דושה ז'ון דומארשי José Bénazéraf ריצ'רד באלדוצ'י ליליאן דוד רוז'ה אנן ז'ק סיקליאה פרנסואה מורייל דניאל בולונז'ה ג'ין סיברג אנרי-ז'ק אואה ז'אן-פייר מלוויל Claude Mansard André S. Labarthe Van Doude |
| מוזיקה |
Martial Solal |
| צילום |
ראול קוטאר |
| מדינה |
צרפת |
| חברה מפיצה |
UGC, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
5 ביולי 1960 |
| משך הקרנה |
87 דק' |
| שפת הסרט |
צרפתית, אנגלית |
| סוגה |
סרט דרמה, סרט פשע |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
עד כלות הנשימה (בצרפתית: À bout de souffle) הוא סרט דרמה צרפתי משנת 1960 בבימויו של ז'אן-לוק גודאר. זהו סרטו הראשון באורך מלא של גודאר, והוא נחשב לסרט מפתח בתנועת "הגל החדש בקולנוע הצרפתי". הסרט, שמבוסס על סיפור שכתב פרנסואה טריפו, יצא לאקרנים כשנה אחרי צאת סרטו של טריפו- "400 המלקות", וסרטו של אלן רנה, "הירושימה אהובתי". שלושת הסרטים הללו, יחד עם הסגנון הוויזואלי האמיץ והעריכה החדשנית בסרטו של גודאר, הביאו את ההכרה העולמית בתנועת הגל החדש הצרפתי.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מישל פואקר (ז'אן-פול בלמונדו) הוא גנב מכוניות צעיר ששואב מדמותו הקולנועית של האמפרי בוגארט. מישל גונב מכונית במרסיי, ונוסע איתה בכביש כפרי. הוא נוסע בפראות, וכאשר המשטרה מסמנת לו לעצור בצד הדרך, הוא בורח. שוטר על אופנוע נוסע אחריו, ומישל יורה בו למוות עם אקדח שמצא במכונית הגנובה. ללא כסף ועם המשטרה בעקבותיו, הוא מגיע לפאריס. הוא גונב כסף מחברה לשעבר, ופונה לעזרה לחברתו האמריקאית פטרישה פרנקיני (ג'ין סיברג), סטודנטית לעיתונאות בסורבון, שלפרנסתה מוכרת את עיתון הניו יורק הראלד טריביון ברחובות פאריס. מישל מסתתר בדירתה של פטרישה, וכשהיא חוזרת הביתה ומעירה אותו בבוקר הוא מנסה, בו זמנית, לאתר אדם בשם אנטוניו שחייב לו כסף, לשכב עם פטרישה, ולשכנע אותה להצטרף אליו בנסיעה לרומא. פטרישיה אומרת למישל שהיא בהריון ממנו. בצהריים כשהיא מגיעה לעבודה שוטר חוקר אותה, והיא מבינה שמישל בורח מהמשטרה. פטרישה מסייעת למישל לגנוב מכונית אחרת על מנת להסתתר מהמשטרה, ואת הלילה הם מבלים בדירתה של חברה בפאריס. בבוקר, כאשר היא יורדת לקנות חלב, היא מתקשרת לחוקר המשטרה, ונותנת לו את כתובת הדירה שהם שוהים בה. בדירה היא מספרת למישל מה עשתה, ומצפה ממנו לברוח, אך הוא משלים עם גורלו ומחליט לחכות להם. מישל יורד לרחוב, לקבל בינתיים את הכסף שחייב לו אנטוניו. אנטוניו משכנע אותו לברוח אך באותו הרגע השוטרים מגיעים. חמוש באקדח שאנטוניו נתן לו, השוטרים יורים במישל ופוצעים אותו, ולאחר ריצה לאורך הרחוב, הוא מתמוטט ומת.
ליהוק והפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זיאן פול בלמונדו הופיע בסרטים לפני "עד כלות הנשימה", אך עדיין לא קנה לו שם בעולם בזמן שגודאר תכנן את הסרט. כדי להגדיל את הכנסות הסרט, גודאר חיפש שחקנית מובילה לתפקיד האישה, שתהיה מוכנה לעבוד בסרט דל תקציב. הקישור לג'ין סיברג נעשה דרך בעלה דאז, פרנסואה מורייל, שאותו הכיר. בזמן ההפקה, סברג פקפקה בינה לבין עצמה על סגנונו האוואנגארדי של גודאר, ותהתה אם הסרט יוכל להצליח בקופות כלל; לאחר הצלחתו הגדולה של הסרט, היא שיתפה פעולה עם גודאר בשנית בסרט קצר בשם "Le Grande escroc", שהחזיר לחיים את הדמות שלה מ"עד כלות הנשימה".
גודאר התייחס לסרט "עד כלות הנשימה" כדוקומנטרי, והפקיד את הצילום בידי הקולנוען ראול קוטאר, שצילם עם מצלמת כתף בלבד וכמעט ללא תאורה מלאכותית. הסרט צולם בפאריס בין אוגוסט לספטמבר בשנת 1959, כאשר כמעט כל הסרט דובב בפוסט-פרודקשן, בגלל הרעש של המצלמה.
הרקע ההיסטורי של הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה פסיפס של מדינות שאיבדו חלק מזהותן, ואשר הושפעו מאוד מהנוכחות האמריקאית הכבדה באירופה, ומתרבות הפנאי האמריקאית שהביאה לצריכה מוגברת של קולנוע הוליוודי. בסרט "עד כלות הנשימה" ניכר ההומאז' לדמות הגנגסטר האמריקאי: שפשוף השפתיים האובססיבי של מישל, והסיגריה התמידית התלויה מפיו מתכתבת עם דמותו הקולנועית של המפרי בוגארט. התרבות האמריקאית שחדרה לצרפת ניכרת היטב בסרט; מהמכוניות האמריקאיות, דרך המוזיקה שבוקעת מהרדיו וכלה בכרזות סרטים בכיכובו של האמפרי בוגארט.
סוף שנות השישים בעולם היו מאופיינות במהפכנות; תנועות פמיניסטיות והומו-לסביות, הקרב על זכויות שחורים בארצות הברית, "האביב של פראג", ו"מרד הסטודנטים" בצרפת. בתקופה זו יש מיאוס בעיסוק בפוליטיקה, והפוליטיקה מגיעה לרחוב, כדוגמת "ילדי הפרחים". גודאר עושה את הסרט "עד כלות הנשימה" על רקע המחאה שמתחילה להישמע. הוא פועל מתוך אידאולוגיה כנה ואמונה במרכסיזם, וברצון לשנות את הסדר הבורגני הקיים ולהשמיע את קולם של מעמד הפועלים.
חשיבות הטכניקה בסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'אן לוק גודאר מכוון בסרטו "עד כלות הנשימה" למהפכנות ולשבירת מוסכמות הקולנוע. גודאר לא ביקש לבדר את הצופים שלו- גודאר ביקש להעביר ביקורת ולגרום לקהל לחשוב. הסרט אינו בנוי במבנה סיפור קלאסי, נקודות המבט אינן שגרתיות, וישנו שימוש אגרסיבי ושונה בקאט, כאשר טכניקת הצילום בסרט רווית ג'אמפ-קאטים. גודאר לוקח את הקאט, שהיה עד אז רק כלי טכני בשירות אופן הצגת הסיפור בקולנוע, והופך אותו למרכיב בסיפור הקולנועי. בנוסף, הווליום של רעשי הרקע, הוא כמעט באותה העוצמה כמו הדיאלוגים של הדמויות. השוויון ביניהם משקף את הדמוקרטיזציה שגודאר מבקש לעשות לקולנוע. זהו ביטוי לאופן שבו גודאר משתמש בטכניקת הסרט על מנת להעביר לצופים מסר. דרך השפה המיוחדת שלו, גודאר מונע מהקהל להיות אדיש ופאסיבי, ומכריח אותו להפוך לצופים אקטיביים. כך, דרך חוויית צפייה מודעת לעצמה, גודאר מבקש להביא את הצופה לביקורתיות על הסדר החברתי הקיים בסרט כמו במציאות עצמה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יגאל בורשטיין, 5 בחלק שני: "סוף האשלייה הקולנועית: 'עד כלות הנשימה'", קולנוע: פענוח, פרשנות, פיתוי, תל אביב: סל תרבות ארצי (מפתחות), 1998, עמ' 71–75
- דני מוג'ה, אהבנו כל כך – 100 סרטי מופת, מפה - מיפוי והוצאה לאור, 2003, הערך "עד כלות הנשימה", עמ' 128–140
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"עד כלות הנשימה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"עד כלות הנשימה", באתר נטפליקס
"עד כלות הנשימה", באתר AllMovie (באנגלית)
"עד כלות הנשימה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "עד כלות הנשימה", באתר אידיבי
"עד כלות הנשימה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- ביקורת של אורי קליין
