עד פופ
 | |
| סמליל התכנית | |
| סוגה | מוזיקה |
|---|---|
| בימוי | פנחס הר זהב |
| מנחים |
אהוד מנור ענת דולב אברי גלעד יואב קוטנר מיכל ניב מנחם גרנית |
| ארץ מקור | ישראל |
| שפות |
עברית  |
| הפקה | |
| אורך פרק | 50 דקות |
| שידור | |
| רשת שידור | הערוץ הראשון |
| תקופת שידור מקורית | 17 באוקטובר 1982[1] – 17 באוקטובר 1992 |
  | |
עד פופ היא תוכנית פופ טלוויזיונית ישראלי, ששודרה לראשונה ב-17 באוקטובר 1982 ועד לתחילת שנות ה-90 בערוץ הראשון. הרעיון לתוכנית היה של אהוד מנור, שהיה גם המנחה הראשון שלה.
בתוכנית שודרו וידאו קליפים של זמרים מישראל ומחוצה לה, ובנוסף שולבו בו ראיונות. לאחר פרישתו של מנור ב-1985 ועד לסגירתה ב-1992 הנחו את התוכנית מנחים שונים, בהם: יואב קוטנר, מנחם גרנית, ענת דולב, אברי גלעד, יואב גינאי.
הפורמט הראשון 85–1982[עריכת קוד מקור | עריכה]
את הפורמט הראשון הנחה אהוד מנור עם שירים ישנים לצד חדשים, בחלק מן התוכניות ראיין אמנים, הראיונות נמשכו כרבע שעה. על כל שיר היה מנור מסביר מידע מפורט על כל שיר וזמר. פורמט זה שודר משנת 1982 ועד שנת 1985. בתוכנית הפרידה שלו אירח מנור את עפרה חזה.
מנגינת הפתיחה הייתה Les Chants Magnetique, נעימה מאת ז'אן מישל ז'אר.
הפורמט השני 87–1985[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 1985 שונה מעט הפורמט והפעם המנחים היו ענת דולב ומנחם גרנית. עדיין היו ראיונות ולהיטים לצד שירים ותיקים יותר[2]. פורמט זה כלל 72 תוכניות עד 14 בפברואר 1988, וכלל פינת "סקירת תקליטים חדשים" ו"מוזיקה בקולנוע", את האינפורמציה על השירים הגישה ענת דולב, ואת הראיונות מנחם גרנית, שהגיש מספר תוכניות לבד לקראת הסוף. באוקטובר 1986 קוצרה התוכנית מ-50 דקות ל-20 דקות[3]. בשנת 1988 פרש מנחם גרנית מצוות מערכת התוכנית ומהגשתה[4].
מנגינת הפתיחה הייתה Good-Bye Bad Times של פיל אוקי וג'ורג'ו מורודר.
הפורמט השלישי 91–1988[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר השביתה ברשות השידור, בפברואר 1988 התוכנית חזרה בהגשתם של מיכל ניב ואברי גלעד[5].
ביולי 1988 הצטרף להגשה יואב קוטנר במקום מיכל ניב, שהמשיך עם אברי גלעד באותה המתכונת. במאי 1989 פרץ סכסוך עם חברות התקליטים על התעריף שישולם להם על שידורי קליפים, שעמד על 30 דולר בלבד[6].
בפברואר 1990 השתנתה התפאורה ומנגינת הפתיחה, ובנוסף למגזין הערב הרגיל, פעמיים החודש בימי א', התווספה גם תוכניות מגזין לילה תחת השם "עד פופ לילה", ששודרה במשך שעה כל יום רביעי בחצות. בתוכנית הלילה שודרו קליפים וקטעי הופעות של מוזיקאים מהעולם[7]. בספטמבר החליט מנהל הטלוויזה יוסף בראל לקצר את התוכנית ל-15 דקות בלבד, ולבטל את מגזין הלילה. בתגובה הודיעו אברי וקוטנר על פרישה מהגשת התוכנית[8]. לאחר פרישתם של אברי וקוטנר, התוכנית עברה למתוכנת מצומצמת בהגשתו של חיים צינוביץ'[9].
במהלך מלחמת המפרץ בינואר-פברואר 1991 התוכנית לא שודרה ובאפריל חזרה במתכונת לילית בהגשתם של דידי הררי, לאה עוז ואחרים.
מנגינת הפתיחה בחלקו הראשון של פורמט זה הייתה Touched by the Hand of God (אנ') של ניו אורדר ולאחר מכן Midnight Man של Flesh and the Pan (אנ') שהיה גם הפתיח בהמשך.
הפורמט הרביעי 92–1991[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 1991 החל הפורמט האחרון של התוכנית בהגשת יואב גינאי. בפורמט זה בוטלו הראיונות ומגזין הלילה באופן סופי ושודרו בו קליפים לועזיים בלבד.
באוגוסט 1992 גינאי החל להגיש מספר תוכניות של קליפים עבריים מארכיון הערוץ הראשון בשם "עד פופ נוסטלגי", אחרי מספר תוכניות בסגנון זה, ירדה התוכנית מהמסך.
מנחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אהוד מנור (1982-1985, סיכום שנתי 1986)
- ענת דולב (1985-1987)
- מנחם גרנית (1985-1987) חבר מערכת (1982–1988)
- שרון מולדאבי (1987) חבר מערכת (1988–1990)
- אביהו מדינה (1987)
- יואב קוטנר (1987 בסיכום שנתי תשמ"ז, 1988-1990)
- אברי גלעד (1988-1990)
- מיכל ניב (1988)
- חיים צינוביץ' (1990-1991)
- דידי הררי (1991)
- לאה עוז (1991)
- יואב גינאי (1991-1992)
סיכומים שנתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1984 אירח אהוד מנור באולפן את האמנים הבולטים שהיו באותה שנה: שלמה ארצי, ירדנה ארזי, עפרה חזה, מאיר בנאי וג'קי מקייטן לסיכום שנת תשמ"ד. בשנת 1987 מנחם גרנית וענת דולב אירחו באולפן את רמי קלינשטיין, אהוד מנור ויעקב גלעד בסיכום הפזמונים לשנת 1986. בספטמבר 1987 אירח מנחם גרנית את אביהו מדינה, שרון מולדאבי ויואב קוטנר והראו קליפים משנת תשמ"ז.
תוכניות מיוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
התוכנית השנייה, ששודרה ב-31 באוקטובר 1982 הוקדשה התוכנית לשנתיים לרצח ג'ון לנון[10], וביוני 1987 במלאת 20 שנה לתקליט של הביטלס Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band.
מתוך התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנובמבר 1986 בפינה הקבועה "תקליט חדש" צוין אוהב להיות בבית של אריק איינשטיין לדיסק העברי הראשון.
- אהוד מנור אירח את עפרה חזה בתוכניתו האחרונה כמגיש.
- ענת דולב המציאה את המונח "תסמין התקליט השני", המתייחס לאמן שתקליטו הראשון נחל הצלחה אך תקליטו השני נכשל.
- קורין אלאל בריאיון לאלבום "פירות אסורים" שכחה להזכיר את שותפיה לאלבום ולהופעות, להקת "גן עדן" ודורון פיקר. בעקבות זה הם ניתקו את הקשר עמה.
- יואב קוטנר ואברי גלעד נהגו להשתטות בזמן הגשת התוכנית.
- דנה אינטרנשיונל הופיעה לראשונה בתוכנית בטרם עברה ניתוח שינוי מין וביצעה את השיר "סעידה סולטנה" בליווי עופר ניסים.
- בין האמנים שהתראיינו בתוכנית היו: שלמה ארצי (1982, 1984, 1986, 1988, 1990), עפרה חזה, (1984, 1985, 1987) משינה (1985, 1987, 1988), ירדנה ארזי, (1984, 1985, 1989) רמי קלינשטיין (1986) ואחרים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "עד פופ", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- הערוץ של עד פופ, באתר YouTube
- יעקב בר-און, אריאל זילבר - הערב כוכב "עד פופ" בטלוויזיה, דבר, 26 באוקטובר 1983
- איציק יושע, מי יחליף את אהוד מנור - משאל בזק בין כתבי פופ, באתר חדשות, 4 בפברואר 1985
- אבי מורגנשטרן, עד פופ, מעריב, 19 בספטמבר 1986
- איציק יושע, אל תיגעו בעד פופ, באתר חדשות, 23 באוקטובר 1986
- דב אלפון, עד פלופ, כותרת ראשית, 12 באוגוסט 1987
- עירית לינור, שידורים - ראיתי זקנים מאושרים, כותרת ראשית, 13 בינואר 1988
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יום ראשון - טלוויזה, דבר, 15 באוקטובר 1982
- ^ יוסי חרסונסקי, "עד פופ": תמו ימי החסד, מעריב, 12 בנובמבר 1985
- ^ אבי מורגגשטרן, מקצרים את "עד פופ", מעריב, 28 באוקטובר 1986
- ^ מנחם גרנית, מלחמת התשה. טור פרידה: מנחם גרנית עוזב את עד פופ, באתר חדשות, 18 בפברואר 1988
- ^ עירית לינור, טעון שיפור, כותרת ראשית, 9 במרץ 1988
- ^ אבי מרוגנשטרן ויובל ניב, עד פופ ־ בלי קליפים?, מעריב, 24 במאי 1989
- ^ שחר בן ברק, "עד פופ" תשודר גם בימי ד, אחרי הסרט, מעריב, 7 בפברואר 1990
- ^ רונית אנטלר תמי לוביץ׳, ״עד פופ״: 15 דקות בלבד, חדשות, 27 בספטמבר 1990
- ^ טל פרי, מה שבטוח, הוא לפחות מצטלם יפה, מעריב, 22 באוקטובר 1990
- ^ מבחר משדרים - עד פופ, מעריב, 31 באוקטובר 1982