עובדיה הדאיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי עובדיה הדאיה
הרב עובדיה הדאיה, אב"ד בית הדין הגדול לערעורים של הרבנות הראשית, שנת 1959
הרב עובדיה הדאיה, אב"ד בית הדין הגדול לערעורים של הרבנות הראשית, שנת 1959
לידה דצמבר 1889
תר"ן
חלב, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בפברואר 1969 (בגיל 79)
כ' בשבט תשכ"ט
ירושלים, ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ירושלים
תקופת הפעילות ? – 8 בפברואר 1969 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ישיבת המקובלים בית אל
תחומי עיסוק קבלה, הלכה
תפקידים נוספים רבה הספרדי של פתח תקווה, חבר בית הדין הרבני הגדול ומועצת הרבנות הראשית, ראש ישיבת המקובלים בית אל
רבותיו רבי שלום בוחבוט, רבי יצחק שרים, רבי יצחק אלפייה, רבי שלום הדאיה
תלמידיו הרב מאיר יהודה גץ, הרב מרדכי אליהו
חיבוריו שו"ת "ישכיל עבדי", "עבד המלך, עבדא דרבנן", שו"ת "דע"ה והשכל", "שלום עבדו"
אב שלום הדאיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב עובדיה הדאיה (חנוכה[1] תר"ן, סוף דצמבר 1889כ' בשבט תשכ"ט, 8 בפברואר 1969), היה דיין ומקובל, ומחבר שו"ת ישכיל עבדי. שימש ראש ישיבת המקובלים בית אל, כחבר מועצת הרבנות הראשית וכחבר בית הדין הרבני הגדול, רבה הספרדי של פתח תקווה וחתן פרס ישראל לספרות תורנית לשנת תשכ"ח.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בחלב שבסוריה, לרב שלום הדאיה ולשרה לבית לבטון. משני צדדיו היה נצר למשפחות רבנים ידועות. סב סבו, הרב חיים מרדכי לבטון, היה הרב של העיר. אביו עלה לזמן קצר לארץ ישראל בשנת תרמ"ז. בשנת תרנ"א יצא האב לאלכסנדריה לצורך ניתוח עיניים ולבסוף עלה עם משפחתו לארץ ישראל בסוף שנת תרנ"ח[2][3].

ילדותו ובחרותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחנך בתלמוד תורה "דורש ציון" ולאחר מכן בישיבות "חסד אברהם" ו"תפארת ירושלים", בהמשך שכר אביו את הרב המקובל שלום בוחבוט שילמדו. למד גם מפיהם של המקובלים רבי יצחק שרים ורבי יצחק אלפייה.

בשנת ה'תרס"ז נשא לאישה את צלחה (שולמית) בת הרב עזרא שרים. בזמן מלחמת העולם הראשונה נמלט לחלב מאימת הגיוס לצבא הטורקי לכארבע שנים[4][5].

פורת יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תרפ"ג, עת הוקמה ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה, התמנה הרב הדאיה לר"מ ללימודי הפשט והסוד שם. היה פעיל גם בישיבת "עוז והדר", ישיבת מקובלים שפעלה במסגרת פורת יוסף ובה התפללו על פי כוונות האר"י, ושם שימש שליח ציבור במשך שנים רבות.

משרות דיינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תרפ"ה התמנה להיות חבר בית הדין של העדה הספרדית בירושלים[6], ובשנת ה'תרצ"ט התמנה להיות דיין בבית הדין בפתח תקווה[7] וכיהן דה פקטו כרב העדה הספרדית במקום[8]. על נייר המכתבים שלו היה רשום "רב ראשי בפתח תקווה"[2].

בשנת ה'תש"ה לאחר פטירת אביו התמנה במקומו לראש ישיבת המקובלים בית אל. באותה השנה השתתף בבחירות למועצת הרבנות השלישית, הגיע למקום הרביעי ולא נכנס למועצה. עם פטירת חבר המועצה הרב יוסף הלוי בט"ו אלול תש"ז, נבחר לממלא מקומו, אולם עקב בעיות הביטחון והמצור בירושלים נדחתה כניסתו לתפקיד בחודשים אחדים[9].

בשנת תשי"א נתמנה לחבר בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים. בשנת תשט"ו נבחר שוב למועצה[10].

בשנת ה'תשכ"ד התמודד על כהונת ה"ראשון לציון" מול הרב יצחק נסים, אך לא נבחר[11].

ישיבת המקובלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תש"ה מונה לראש ישיבת המקובלים בית אל כממלא מקומו של אביו הרב שלום הדאיה. במלחמת העצמאות הרסו הירדנים את מבנה הישיבה, והישיבה חדלה מלהתקיים.

בשנת תשי"ד שיקם את ישיבת המקובלים בית אל, הוא אסף את תלמידיה והקים את הישיבה מחדש. בתחילה פעלה הישיבה כארבע שנים בבית כנסת "מדרש מטלון" הדמשקאי בשכונת רוחמה בירושלים[12] ובשנת תשי"ח העבירה למבנה חדש שהקים על גג ביתו שבמערב העיר בשכונת יגיע כפיים, ובנוסף בנה לצידה ישיבה ללימוד נגלה - "שלום עבדו", על שם אביו. בסוף ימיו תכנן כנראה להעביר את הישיבה חזרה לעיר העתיקה[13].

הסכמות וציונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט זיכרון לרב הדאיה על ישיבת המקובלים

חיבורו המרכזי הוא שו"ת ישכיל עבדי הכולל שמונה כרכים, שבעה נדפסו בחייו והשמיני במלאת עשר שנים לפטירתו. כרך א' בשו"ת זה נושא הסכמות של אביו, הרב יעקב מאיר, הרב אליהו קלצקין, הרב יוסף חיים זוננפלד, הרב קוק והרב איסר זלמן מלצר.

זכה בפרס הרב קוק בספרות רבנית מקורית - על חלקו החמישי של שו"ת 'ישכיל עבדי' בשנת תשי"ט, ובפרס ישראל לספרות תורנית (תשכ"ח)[14], כמו כן זכה באות "איש ירושלים" בשנת 1967[15].

פטירתו והנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב הדאיה נפטר בכ' בשבט ה'תשכ"ט ונקבר בחלקת הרבנים הספרדים בהר המנוחות. רחוב על שמו נקרא בנחלאות בירושלים (בשכונת "שבת צדק") ובשכונת הדר גנים בפתח תקווה.

בנו, הרב שלום מרדכי חיים הדאיה, ירש את מקומו בתור ראש ישיבת המקובלים בית אל במערב העיר[16].

אוסף על שמו שמור בספרייה הלאומית[17].

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנגד להתקנת תקנות שנועדו לקרב את ההלכה למקובל בעולם המודרני, כמו הצעתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג שהבת תירש עם הבנים, בטענה שתקנות מעין אלו עלולות להוביל לדרישה שהרבנים יבטלו את כל התורה[18].

תמך בהיתר המכירה בשנת שמיטה, וכתב: "והנח להם לישראל שלא להרהר אחרי המכירה, ושלא לפרוש מן הציבור, שרב ככל סומכים על הפוסקים שהנהיגו עניין המכירה בשופי..."[19].

סבר שקום המדינה ובמלחמת ששת הימים, בהן חזרה שליטת עם ישראל על ארץ ישראל - נפדו מקומות הקודש מידי הסטרא אחרא וחזרו "לגבול הקדושה". ומכח כך אסר למסור מאדמות ארץ ישראל שנכבשו על ידי צה"ל לגויים, בין היתר בטענה כי זו נתינת חלק לסטרא אחרא, מלבד הנימוק ההלכתי של "לא תחנם" האוסר למסור שטח מארץ ישראל לידי נכרים. מנימוקים אלו אסר למסור אפילו את חבל סיני[20].

כתב תשובה התומכת בזכותה ההלכתית של מדינת ישראל לגבות מסים[21].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שו"ת ישכיל עבדי מפעלו העיקרי - ספר שו"ת בשמונה כרכים (חלק א', חלק ב', חלק ג', חלק ד', חלק ה', חלק ו', חלק ז', חלק ח').
  • שו"ת דע"ה והשכל - נדפס בסוף שו"ת ישכיל עבדי, ועוסק בתשובות לשאלות בחכמת הקבלה (יצא גם ככרך נפרד).
  • וייקח עבדיהו - דרשות והספדים (חמשה חלקים בשני כרכים).
  • עבדא דרבנן - חידושים על הש"ס.
  • עבד המלך - חידושים על הרמב"ם.
  • שלום עבדו - דרושים על התורה.
  • מבוא וביאור על תרגום ספר הזהר על התורה המיוחס לרבי ברכיאל איוב בן משלם קפמן (פתח תקווה תש"ו). יצא על פרשת בראשית בלבד.
  • ודבר שלום - הוספות והערות (ודרשה) בשו"ת 'ודבר שלום' מאת הרב שלום הדאיה (ירושלים תשמ"ה).
  • שני פרקים אחרונים מתוך ש"ה לבית אבות - פירוש למסכת אבות מאת הרב שלום הדאיה (ירושלים תש"א).
  • שו"ת בסוף ספר "שמחת כהן" (ח"ב) לרבי מסעוד אלחדאד, ירושלים, תרפ"ו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהונתן גארב, "קבלה מחוץ לחומות: תגובתו של הרב הדאיה להקמת המדינה", בתוך הרב עוזיאל ובני זמנו: פרקי עיון בהגותם של חכמי המזרח בישראל במאה העשרים, בעריכת צבי זוהר, ירושלים ה'תשס"ט, עמודים 13–27.
  • צבי זוהר, "מדינת ישראל והציונות הדתית בעיני חכמים ספרדיים-מזרחיים בכירים", בתוך: שני עברי הגשר: דת ומדינה בראשית דרכה של ישראל, בעריכת מרדכי בר און וצבי צמרת. ירושלים ה'תשס"ב, עמודים 320–349.
  • ירון הראל, היצירה התורנית בסוריה ולבנון בשנים 1750-1950, פעמים, 86–87 (ה'תשס"א), בעמודים 118–119.
  • שילה פכטר, אם הלכה נקבל: משנתו ההלכתית של הרב עובדיה הדאיה, עבודת גמר, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, ה'תשס"ג.
  • נתנאל הרשקוביץ, קבלה, לאומיות ומודרנה: משנתו ההגותית קבלית של הרב עובדיה הדאיה, עבודת גמר, באר שבע, ה'תשע"ו.
  • אביאל חיים חורי, ראש המכוונים, שיחה עם נכדו וזקני ירושלים על דרכו הרב גונית של הרב עובדיה הדאיה, תור הזהב 74, י"ח שבט תשע"ט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בערך עליו באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו לדוד תדהר (תל אביב, 1947, עמ' 911) וב"עיניך רואות" למאיר וונדר (ירושלים תשס"ט) נולד בכ"ז בטבת, אך בספר יהודי המזרח בארץ ישראל (ח"ב, תרח"צ) למשה דוד גאון כתוב שנולד בכ"ז בכסלו. בהקדמה לשו"ת ישכיל עבדי ח"א מהדורה שנייה, רשום שנולד בר"ח טבת, ובהוצאה החדשה של ספרו "עבד המלך" (ירושלים תשס"ט) מאת המשפחה כתוב שנולד בחנוכה.
  2. ^ 1 2 הרב עובדיה הדאיה, הרה"ג שלום הדאיה ז"ל, הד-המזרח, 29 בדצמבר 1944
  3. ^ הרב עובדיה עצמו (ראה בהערה הקודמת) אומר שעלה בתרנ"ח. בראש חודש ניסן תרנ"ח היה האב עדיין בחלב, ראו במאמר ששלח הרב שלום הדאיה ל"המאסף". עם זאת, מ.ד. גאון, יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, עמ' 219, כותב שהגיע באלול תרנ"ט.
  4. ^ איגוד עמלי התורה, לוח הקהילות - גיליון ב', ירושלים: הוצאת טקסט רץ, 2020
  5. ^ מדרשותיו (וייקח עבדיהו ח"א) משמע שהיה שם לפחות בין תרע"ה (דרוש י"ח) לל"ג בעומר תרע"ט (דרוש י"ט).
  6. ^ הרבנות הראשית לעדת הספרדים בירושלים, דואר היום, 6 במאי 1936
  7. ^ רבנות ראשית כרך א', באתר ארכיון המדינה, עמ' 53
  8. ^ במוסדות ובארגונים - פתח תקווה, הד-המזרח, 29 בספטמבר 1943
  9. ^ אברהם חיים, ייחוד והשתלבות: הנהגת הספרדים בירושלים בתקופת השלטון הבריטי, תרע"ח-תש"ח (1917–1948), ירושלים תש"ס, עמ' 125-126.
  10. ^ אור המזרח, ניסן תשט"ו, עמוד 59
  11. ^ "הרבנות הרשאית לישראל: בעבר ובהווה" ירושלים תשכ"ד. עמ' 31-32.
  12. ^ גפני, ראובן, נוסח ירושלים: עדות ובתי כנסת במרכז ירושלים - מחנה יהודה, שערי צדק, בתי הורודנא, זכרון משה, אחוה, יגיע כפיים, בתי הורנשטיין, רוחמה, מקור ברוך, כרם, קומונה, ירושלים: יד בן צבי, תשע"ב, עמ' 286 ושם בהע' 7 המקור.
  13. ^ הפרדס, אדר ניסן תשכ"ט, עמודים 50–51
  14. ^ מקור
  15. ^ ידיעה במעריב מתאריך 10 באוקטובר 1966, שם מצוין שהאות יינתן בחנוכה. המקור בעיריית ירושלים.
  16. ^ אלי שלזינגר, המקובל רבי שלום מרדכי הדאיה זצ"ל, באתר בחדרי חרדים, 21 במרץ 2010
  17. ^ ארכיון אוסף עובדיה הדאיה, בספרייה הלאומית
  18. ^ ישכיל עבדי, כרך ו', חו"מ סימן כב, עמוד רע"ח
  19. ^ ישכיל עבדי, כרך ח', יו"ד סימן כח, סעיף ו'
  20. ^ ישכיל עבדי חלק ח' סימן מג
  21. ^ התורה והמדינה, חלק א', הוצאת צומת
ראשי ישיבת המקובלים בית אל
הרב גדליה חיון הרב שלום שרעבי הרב יום טוב אלגאזי הרב חזקיהו יצחק שרעבי הרב רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי הרב חיים אברהם גאגין הרב ידידיה רפאל אבולעפיה הרב אהרן עזריאל
תקצ"ז (1737) -
תק"י (1750)
תק"י (1750) -
תקל"ז (1777)
תקל"ז (1777) -
תקס"ו (1806)
תקס"ו (1806) -
תקס"ח (1808)
תקס"ח (1808) -
תקפ"ז (1827)
תקפ"ז (1827) -
תר"י (1850)
תר"י (1850) -
תרל"א (1871)
תרל"א (1871) -
תרמ"א (1881)
הרב שלום משה חי גאגין הרב ששון בכר משה פרסיאדו הרב מסעוד הכהן אלחדאד הרב שלום הדאיה הרב עובדיה הדאיה (במערב העיר) הרב שלום מרדכי חיים הדאיה (במערב העיר) הרב מאיר יהודה גץ הרב ישראל אביחי
תרמ"א (1881) -
תרמ"ג (1883)
תרמ"ג (1883) -
תרס"ג (1903)
תרס"ג (1903) -
תרפ"ז (1927)
תרפ"ז (1927) -
תש"ה (1945)
תשי"ח (1958) -
תשכ"ט (1969)
תשכ"ט (1969) -
תש"ע (2010)
תשל"ג (1973) -
תשנ"ה (1995)
תשנ"ה (1995) -
מכהן