עוזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עוזי
Uzi smg.jpg

תמ"ק עוזי עם מחסנית

מידע כללי
סוג תת מקלע
נגזרות מיני-עוזי, מיקרו-עוזי,
אקדח-עוזי, פארא-מיקרו-עוזי,
מיקרו-עוזי-פולימר
תכנון עוזיאל גל, 1948
יצרן תע"ש, 1950 - 2005
IWI, ‏2005 - היום
שנות שירות צה"ל: 1955-2003
מלחמות מבצע קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת וייטנאם, מלחמת יום הכיפורים ועוד
מדינות המשתמשות ישראל ואחרות,
ראו #משתמשים
יחידות שיוצרו כ-10 מיליון
מידע טכני
קליבר 9 מ"מ פרבלום
פעולה רתע, מכנס פתוח
הזנה מחסנית של 20, 25 ו-32 כדורים
אורך כולל 650 מ"מ
אורך קנה 260 מ"מ
משקל ריק 3.5 ק"ג
קצב אש 600 כדורים לדקה
מהירות לוע 400 מטר לשנייה
טווח אפקטיבי 120 מטר
טווח מקסימלי 200 מטר

העוזי הוא תת מקלע קומפקטי ופופולרי תוצרת התעשייה הצבאית הישראלית.

התעשייה הצבאית ייצרה כ-10 מיליון יחידות של העוזי שיוצאו למדינות רבות. בשנת 2005 נמכרה פעילותו של מפעל הנשק הקל של התעשייה הצבאית, "מגן", לחברת "תעשיות נשק לישראל" (IWI), ובה נמשך, בהיקף מצומצם, ייצור דגמים מיוחדים של העוזי‏[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוחו של העוזי החל בסוף שנות ה-40 והושלם ב-1955. העוזי תוכנן על ידי עוזי גל. הנשק התבסס על התכנון של תת-המקלע M23/25 הצ'כי. בחודש יוני 1949 הקים הרמטכ"ל יעקב דורי ועדה לבחירת תת-מקלע חדש לצה"ל, אשר יחליף את הסטן. שני דגמי תתי-מקלעים עמדו בפני הוועדה, האחד העוזי והשני תת-מקלע ק-12 "קארה" אשר פותח על ידי המהנדס חיים קארה שעבד במחלקה לפיתוח כלי נשק קל במסגרת חיל המדע. העוזי פותח על ידי עוזי גל בתעשייה הצבאית. ב-26 באוקטובר 1950 נערכה בדיקה השוואתית לשני כלי הנשק המתחרים. לצורך ההשוואה צורפו לבדיקה שלושה תתי-מקלעים נוספים: הסטן, ה-MP40 ("שמייסר") הגרמני והברטה האיטלקי. בסיום הבדיקה נבחר העוזי לתת המקלע הצה"לי החדש מן הסיבות הבאות: היותו קל וזול יותר לייצור, היותו מורכב ממספר חלקים קטן יותר, נוח יותר לפרוק והרכבה ועלויות אחזקתו זולות יותר.

בבדיקות מבצעיות שנערכו לצורך השוואה בין העוזי לבין ה-ק-12 לא נמצאה עדיפות ברורה לאחד מכלי הנשק על האחר. לצורך המשך בדיקות העוזי הוזמנה סדרה ניסיונית של 100 כלי נשק. הניסויים בסדרה זו נמשכו עד למחצית שנת 1953. עם תום הניסויים ושיפור כלי הנשק בהתאם לממצאי הבדיקות, הוזמנה סדרה ראשונה בת 5,000 כלים לצה"ל.

גל לא רצה שכלי הנשק יהיה על שמו אך התעלמו ממנו. על תכנון העוזי זכה גל בצל"ש הרמטכ"ל, מהרמטכ"ל משה דיין[2] ובפרס ביטחון ישראל.

ה"עוזי" הוצג לציבור לראשונה בעת מצעד יום העצמאות ב-27 באפריל 1955. הוא הוכנס לראשונה לשירות בחטיבת הצנחנים שנזקקה לנשק קטן וקומפטי לפעילותה הדינמית שכללה סיור, מארבים, פשיטות ומבצעים מיוחדים. למעשה, אבות-טיפוס של העוזי נכנסו לשירות מוקדם יותר, ושימשו את יחידת הקומנדו 101 בפעולותיה. העוזי קנה את תהילתו בשירות הצנחנים ומאוחר יותר במבצע קדש (1956) ומלחמת ששת הימים (1967). בשנת 1968 בחרו לוחמי סיירת הצנחנים, בפיקוד מתן וילנאי, בתתי מקלע מסוג עוזי ועליהם מורכבים משתיקי קול, כנשקם האישי במבצע הלם[3].

חייל צה"ל עם עוזי על הכביש לאיסמעיליה, במלחמת יום הכיפורים

העוזי קנה לעצמו מוניטין של נשק מצוין ונדיר באיכותו. העוזי היה אמין, קל לתפעול וקל לתחזוקה. הוא אפשר ירי אוטומטי מלא בכלי קומפקטי וקטן מידות, ובכך היה אידאלי לפעולות קומנדו. חסרונו העיקרי של העוזי היה הקנה הקצר שלו, שכתוצאה מכך העוזי היה מדויק רק בטווחים קצרים (זוהי בעיה מסורתית של תתי מקלע (תמ"ק), שנפתרה רק עם המצאת רובי הסער שכיום החליפו כמעט לחלוטין את התמ"קים בצבאות העולם ובכוחות המיוחדים). כדי לפצות על בעיית הטווח רכש צה"ל את הרומ"ט (רובה FN FAL) שהיה רובה כבד (קליבר 7.62 מ"מ) וחצי אוטומטי שירה לטווחים של כ-700 מטרים.

עד שנת 1973 העוזי היה פופולרי בצה"ל, ושימש כנשק האישי של חיל הרגלים לצד הרומ"ט ((FN FAL)) וכנשקם של צוותי טנקים. בעקבות נחיתותם של הרומ"ט והעוזי בקרבות מלחמת יום כיפור למול המצרים והסורים שהיו חמושים ברובה סער מודרני: הקלצ'ניקוב, הוחלט להוציאם מהשירות ולהחליפם ברובה הסער (גליל ומאוחר יותר ב-רובה M-16)‏[4]. העוזי איבד את מקומו כנשק החי"ר הסטנדרטי בצה"ל אך המשיך לשמש כנשק עבור כוחות מיוחדים, ייעוד המתאים יותר לתת מקלע מאשר קרבות בשטח פתוח של מאות מטרים.

העוזי המשיך לשמש כנשק ייצוגי לחיילות‏[5], אך לבסוף הוצא מהשירות לחלוטין עקב פליטות כדורים, וזאת למרות ניסיונות לשפר את בטיחותו באמצעים שונים‏[6].

כיום, נגזרות של העוזי ממשיכות לשרת במערך המבצעי, ומשמשות בעיקר יחידות מיוחדות ללוחמה בטרור, בשל מהירות הלוע הנמוכה, וקוטר הקליע הגדול שלו, שמאפשרים פגיעה בעלת אבחנה גבוהה ובעלת כושר עצירה גבוה. כיום מיוצר ונמכר תחת חברת "תעשיות נשק לישראל" (אי. דבליו. אי, IWI).

ב-2011 נכנס לשירות דגם חדש של ה"עוזי" - "מיקרו-עוזי-פולימר" - שנרכש על ידי פיקוד המרכז עבור היחידות המיוחדות של הפיקוד. הדגם כולל מתפסים מחומרים פולימרים להפחתת המשקל ל-2.3 ק"ג, קת חדשה ומספר שיפורים ארגונומיים. הדגם החדש נועד להיות קומפקטי וניתן להסלקה, אורכו הוא כ-50 ס"מ עם קת פתוחה ו-30 ס"מ עם קת מקופלת.‏[7]

בזכות הילת הגבורה שרכש לעצמו בשירות צה"ל והמוניטין שלו כנשק אמין ועמיד, שווק העוזי לעשרות יחידות צבא ומשטרה ברחבי העולם, בלמעלה מ-90 מדינות (החל משנות ה-60 של המאה ה-20 נמכר יותר מכל תת מקלע אחר). לפיכך, מלבד מלחמות ישראל, העוזי לקח חלק במספר מלחמות ברחבי העולם כדוגמת: מלחמת וייטנאם, מלחמת האזרחים בסרי לנקה, מלחמת פוקלנד, מלחמת האזרחים בסומליה, המלחמה בסחר בסמים במקסיקו ועוד.

העוזי התחבב על ארגוני טרור ופושעים בשל מידותיו הקטנות, והוא מופיע בהרבה סרטים, שלא בטובתו. עם חלוף השניים נטשו הללו את העוזי לטובת תתי מקלע קטנים יותר, דוגמת ה-MAC-10.

מבנה והנדסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העוזי מכיל מספר מאפיינים תכנוניים מיוחדים, שנחשבו ליוצאי דופן בזמנם והשפיעו רבות על עיצוב תתי מקלע אחרים:

  • מחסנית: בית המחסנית של העוזי מצוי בתוך ידית האחידה (Pistol grip) ונועד לאפשר טעינה מהירה ואינטואיטיבית (הן לימנים והן לשמאליים) בשיטת "אגרוף מוצא אגרוף".
  • ידית דריכה: ידית הדריכה של העוזי היא בצורת גליל קטן המורכב על פלטה מלבנית שנמצאת בין הכוונות, בחלקו העליון של הנשק. מיקומה של ידית הדריכה נועד לאפשר דריכה מהירה הן לימנים והן לשמאליים.
  • קת: העוזי מגיע עם שני סוגים של קתות. קת עץ קבועה, וקת ברזל מתקפלת, שממזערת את מידותיו יותר.
  • מנגנוני בטיחות:
    • נצרה: לעוזי יש נצרה בשלושה מצבים. נצור, בודד ואוטומטי.
    • משבת: לעוזי יש משבת בידית האחיזה שלא מאפשר לנקור רק בלחיצה על ההדק, אלא צריך שכף היד תלחץ במקביל על המשבת.

מנגנון הפעולה של העוזי הוא אחת הסיבות לעמידות והאמינות של העוזי בתנאי חול קשים, אך נחשב ללא בטיחותי יחסית.

  • מכנס פתוח: הכדור לא מוכנס לבית הבליעה, אלא "נחטף" מראש המחסנית בעת היריה, כך שאם בוצעה דריכה ללא מחסנית והוכנסה מחסנית מאוחר יותר, או אם בוצעה דריכה שלא הושלמה, הדבר יגרום בשני המקרים לירי. דבר שגרם לו להיות נשק לא בטיחותי, עם אחוז פליטות גבוה, מכיוון שנפילה אקראית של הנשק, גרמה במקרים רבים להשלמת דריכה שלא הושלמה ולפליטת כדור.
  • מנגנון הכבדה: הפעולה לאחור נעשית מכח הדף הגזים, כך שהיא מונעת הצורך בגליל גזים, מקצרת את מסלול המחלק ומאפשרת קצב אש מהיר. מחיר השימוש במנגנון הכבדה הוא רתע חזק יחסית.

בדגמים המאוחרים יותר הוצעה אפשרות גם של ירי במכנס סגור. בדגם האקדח הירי מתבצע רק במכנס סגור.

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוזי עם קת מתקפלת פתוחה
מיני עוזי
אקדח עוזי
  • עוזי (קת מעץ): הדגם המקורי, נכנס לשירות בצה"ל ב-1955. כיום, דגם זה לא נמצא בשימוש מבצעי. אורכו 65 ס"מ.
  • עוזי (קת מתקפלת): מבוסס על הדגם המקורי, בו הוחלפה קת העץ הקבועה בקת מתקפלת "נשברת". דגם זה פותח במיוחד עבור הצנחנים והוצג כבר בתערוכת הנשק בבית-דגן ב-1957. היתרון בכך הוא נשק קצר וקל יותר, אך הקת החדשה הייתה "נתקעת" לפעמים. החל מסוף שנות ה-60 נופק דגם זה גם לשריונאים. דגם זה כמעט שלא נמצא בשימוש היום, אם כי ניתן לראות אותו בידי חיילים וחיילות עורפיים. אורכו 47 ס"מ עם קת מקופלת.
  • מיני-עוזי: פותח ב-1981, זוהי גרסה מודרנית של העוזי הכוללת בנוסף לקיצור הכלי מגוון של שיפורים ושדרוגים בכוונות ובמערכות הירי. אחד השינויים הבולטים הוא החלפת הקת המתקפלת ה"נשברת" בקת מתקפלת-סובבת רגילה, דבר שפתר את בעיות הדגם הקודם. דגם זה יועד בעיקר לשימוש כוחות משטרה ויחידת מיוחדות. אורכו 60 ס"מ עם קת פתוחה ו-36 ס"מ עם קת מקופלת.
  • מיקרו-עוזי: פותח ב-1990, דגם זה קצר עוד יותר מהמיני-עוזי והוא נחשב כדגם הקטן ביותר. ייעודו העיקרי של המיקרו-עוזי הוא לשמש נשק להגנה עצמית עבור אח"מים, מאבטחים, טייסי חיל האוויר וכן נשק למאבטחים בגודל הדומה לזה של אקדח, אבל בעל כוח אש חזק יותר. אורכו 48 ס"מ עם קת פתוחה ו-28 ס"מ עם קת מקופלת.
  • אקדח-עוזי: גרסת אקדח של המיקרו-עוזי. ללא קת, ירי ממכנס סגור וללא אפשרות לירי אוטומטי. אורכו 24 ס"מ.
  • פארא-מיקרו-עוזי/עוזי-פרו: זוהי גרסה מיוחדת של המיקרו-עוזי שתוכננה במיוחד עבור יחידות מיוחדות ללוחמה בטרור דוגמת הימ"מ. נשק זה מופעל במכנס סגור, כולל מסילת פיקטיני (כתוצאה מכך, ידית הדריכה עברה מגג הנשק לצד שמאל שלו) ומגוון עזרים טקטים, בית מחסנית המסוגל לקבל מחסניות של אקדחי גלוק 17 וגלוק 19 ועוד.

מפרט טכני[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתון עוזי מיני-עוזי מיקרו-עוזי אקדח-עוזי
קליבר 9 מ"מ פרבלום 9 מ"מ פרבלום 9 מ"מ פרבלום 9 מ"מ פרבלום
פעולה רתע, מכנס פתוח רתע, מכנס פתוח או סגור רתע, מכנס סגור רתע, מכנס סגור
אורך כולל
(קת פתוחה)
650 מ"מ 600 מ"מ 486 מ"מ 240 מ"מ
אורך כולל
(קת סגורה)
470 מ"מ 360 מ"מ 282 מ"מ 240 מ"מ
אורך קנה 260 מ"מ 197 מ"מ 134 מ"מ 115 מ"מ
משקל 3.5 ק"ג 2.65 ק"ג 2 ק"ג 1.7 ק"ג
מהירות לוע 400 מטר לשנייה 375 מטר לשנייה 350 מטר לשנייה 345 מטר לשנייה
קצב אש תאורטי 600 כדורים לדקה 950 (מכנס פתוח),
1700 (מכנס סגור)
1700 כדורים לדקה חצי אוטומטי בלבד
הזנה מחסנית חיצונית של 20, 25 ו-32 כדורים
כוונות כוונות ברזל כוונות ברזל מתקדמות, ניתנות לכוונון באמצעות קפיץ
שימוש תמ"ק לכוחות צבא תמ"ק ללש"ב, משטרה ויחידות מיוחדות תמ"ק להגנה עצמית, אבטחה ויחידות מיוחדות אקדח להגנה עצמית

תקלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעוזי המקורי מספר בעיות בטיחות שגרמו לנטישתו כנשק מבצעי. בדגמים מתקדמים יותר בוצעו שינויים על מנת למנוע את התקלות ולשפר את הבטיחות. התקלות הנפוצות היו:

  • ירי ללא דריכה. עם נפילת העוזי או קבלת מכה בחלקו האחורי, הנשק נדרך אך לא ננעל במצב דריכה. אם הייתה מחסנית בפנים, או נותר כדור בקנה, הרובה ירה.
  • פליטת צרור או זוג כדורים במקום אחד: מצב של אי תפיסת הדריכה, ושחרור המנגנון קדימה יצר, במקרים רבים, מצב של פליטת צרור, למרות הכוונה ליריה בודדת.
  • פיצוץ קנה - בעיה נדירה יותר: במצב של כדור שנותר בקנה ולא נורה מסיבה כלשהי, הכדור הבא היה נורה על הכדור הראשון, דבר שיכל לגרום לפיצוץ הקנה ולפגיעה ביורה.
  • טווח קטן מדי.
  • ירי לאחר תקלה: כמו בירי ללא דריכה, במקרה של תקלה, העוזי יכול לירות עם שחרור המנגנון, וקשה לעצור אותו מכך. (בדגמים הראשונים הייתה גם סכנה לשים את היד על הדורך אם זה השתחרר בטרם דריכה).

בכל שנה, בעת שהעוזי היה מבצעי נודעו אסונות קטלניים בעקבות תקלות אלו [דרוש מקור].

משתמשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוכנים של השירות החשאי האמריקני מגינים על הנשיא רונלד רייגן במהלך ניסיון ההתנקשות של ג'ון הינקלי ב-30 במרס 1981
חייל ניז'רי ועוזי

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורה קורן, ה"תבור" של סמי קצב יורה בלבנון, באתר הארץ, 26 ביולי 2006
  2. ^ סרן גל עוזיאל, באתר אגף כוח האדם
  3. ^ במחנה, ‏איזה פריט צה"לי היה הכי משמעותי עבורכם?, באתר ‏mako‏‏, ‏26 בספטמבר 2011‏
  4. ^ מעדויות מהקרבות על המעוזים במלחמת יום כיפור התברר שחיילים ירו בעוזי, אך המצרים המשיכו להתקדם עד מאות מטרים בודדים מהמעוזים. רובי ה-M-16 הגיע לישראל במסגרת המשלוח האוירי האמריקני באחריות (או למרות התנגדות) הנרי קיסינג'ר, החל מהיום השלישי למלחמה.
  5. ^ בכתבה במעריב משנת 1985 יהונתן גפן סיפר שבטירונות החיילות במחנה 80 הבנות מקבלות עוזי בלי מחסנית. הם מזהירות את המתקרב שלש פעמים "עצור או שאני יורה", ואם החשוד ממשיך להתקרב מותר להן לשקשק בנשק. בבדיחות, הוא סיפר שחיילת אחת עצרה חשוד בקריאה: "עצור או שאני משקשקת!"
  6. ^ ראה #תקלות
  7. ^ צה"ל חוזר לעוזי: דגם חדש של הרובה המיתולוגי ייכנס לשימוש ביחידות מיוחדות, במחנה ו-mako-פז"ם, 24.11.2011