עוני בהודו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מאלף נחשים ברחובות דלהי.

הודו סובלת מבעיה קשה של עוני, ולפי הערכות של הבנק העולמי החדש, המבוססים על נתונים מ-2005, יש בהודו 456 מיליון איש (41.6% מהאוכלוסייה) המוגדרים עניים. הגדרת העוני במדינה זאת היא משכורת של פחות מ-1.25 דולר ליום (לפי שווי כוח קנייה). 24.3% מהאוכלוסייה הרוויחו פחות מ-1 דולר אמריקאי ליום ב-2005, מה שמהווה ירידה מ-33.3% ב-1990.‏‏‏[1] עוד מעריך הבנק העולמי, שכ-33% מהעניים בעולם חיים בהודו. בסך הכל 75.6% מהאוכלוסייה שם, או 828 מיליון איש - חיים מפחות מ-2 דולר ליום, זאת לעומת 72.2% בתנאים אלו באפריקה שמדרום לסהרה.‏‏‏‏‏[2]‏‏‏[3] ‏‏‏[4]‏‏‏[5]

מנגד, ועדת התכנון הלאומית של הודו בוחנת את הדברים על פי קריטריונים משלה, ולפי הערכותיה רק כ-27.5% מהאוכלוסייה שם חיה מתחת לקו העוני בשנתון 2004-2005, מה שעל פי נתונים אלה מהווה ירידה בשיעור העוני לעומת 51.3% בשנתון 1977-1978, ו-36% בשנתון 1993-94.‏‏‏‏‏[6] ‏המספר של 27.5% הוא מספר "רגיש" בכל הנוגע לשיטות הסקירה והמדידה שמשתמשים בהן. למשל דו"ח אחד נותן את המספר הזה הזה של 27.5%, בעוד שדו"ח אחר מדבר על 21.8%‏</ref> המקור לנתונים אלה הוא הסבב (Round) ה-61 של סקר המדגם הלאומי (National Sample Survey) והקריטריון שלפיו בוצע הסקר היה של 356.35 רופי הודי לאזורים הכפריים, ו-538.60 לאזורים העירוניים. רוב המשיבים לסקר זה היו עובדים המקבלים שכר יומי, בעלי עסקים עצמאיים זעירים או המנהלים עצמאית את משק ביתם, ופועלים שאין ברשותם קרקע או נדל"ן. אף על פי שהכלכלה ההודית גדלה בצורה הדרגתית בשני העשורים האחרונים, אופן הגידול היה בלתי שווה כאשר נמדד על פי מגזרי אוכלוסייה שונים, מעמדות חברתיים, מגזרים כלכליים, אזורים גאוגרפיים ואזורים כפריים ועירוניים.‏‏‏[7]

חלוקת העושר בהודו איננה מאוזנת, כאשר 10% בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר נהנים מ-33% מההכנסות הכלליות. למרות ההתקדמות הכלכלית שהושגה, כרבע מהאוכלוסייה (25%) מרוויחים פחות מקו העוני של 0.40% ליום. דו"ח משנת 2007 שערך ה-NCEUS (הועדה הלאומית ליזמות בסקטור הבלתי מאורגן: Enterprises in the Unorganized Sector) גילה כי 25% מההודים, או 236 מיליון בני אדם, חיו אז על פחות מ-20 רופיות ליום. רובם של אלה עובדים במגזר העבודה הציבורי, או שהם מובטלים, או מתפרנסים מהביטוח הלאומי של הודו, ובכל מקרה חיים בתנאים של דלות מחפירה.

הפער במצב האי שוויון בחלוקת ההכנסות בהודו הולך וגדל (32.5 במדד ג'יני בשנתון 99-2000).‏‏‏[8] כמו כן בהודו השיעור הגבוה ביותר בעולם של תת-תזונה בקרב ילדים בני שלוש ומטה: כ-46% ב-2007.

הגורמים לעוני בהודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות לפחות שתי אסכולות מחשבה המנסות להסביר את מצב העוני החמור בהודו.

התפיסה ההתפתחותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ווהרלל נהרו ציין פעם אבחנה שלו, שלפיה: "זה דבר בולט לעין שהחלקים העניים ביותר בהודו כיום הם אלו שהיו זמן ממושך ביותר תחת שלטון בריטי" (ללא מראה מקום). הכלכלה ההודית עברה באופן מכוון ובהשלכות חמורות למדי, דה-תיעוש (deindustrialization). זאת עקב הפרטות מטעם הכוחות הקולוניאליים, תקנות מחמירות, מכסי מגן שהוטלו על טובין מתוצרת הודית או שעברו השבחה כלשהי בהודו, מסים, והפקעות.‏‏‏[9] ב-1830 17.6% מהייצור התעשייתי העולמי בא מהודו, לעומת 9.5% מבריטניה, אך בשנת 1900 חלקה של הודו ירד ל-1.7% לעומת 18.5% של בריטניה (כאשר הירידה בשיעור התוצר התעשייתי לנפש הייתה אפילו יותר חדה עקב גידול האוכלוסין).

לא רק שהתעשייה ההודית נקלעה להפסדים, אלא שלצרכנים גם לא הייתה ברירה אלא לרכוש טובין יקרים מאוד מתוצרת בריטית, שיוצרו על ידי שיטת מונופולין גלויה, ותופעה זאת על אחת כמה וכמה השתרשה עקב החקיקה המגבילה והמדכאת ששררה אז, ושגישתה הייתה לחלוטין בלתי מעודדת כלפי סחר חליפין מקומי, בעלי מלאכה ועבודות יד מקומיות, וחקלאות אותרכית. מוצרי הגלם החקלאיים שיובאו להודו היו כפופים לסחרחרת של עליות וירידות במחירים ולתנאי מסחר משתנים.

המדיניות הבריטית בהודו בשילוב עם תנאי מזג האוויר הגרועים הביאו להידרדרות המצב, עד כדי רעב המוני, שעל פי מה שעולה מהנתונים העומדים לרשות המחקר כיום, הביא ליותר מ-30 עד 60 מיליון מקרי מוות במושבות ההודיות. מצבורי תבואה בכפרים ובערים נוטרלו, דונמים רבים של קרקעות שקודם לכן שימשו לגידול דגנים ותבואה לייצור מזון הוסבו עתה לצורך גידול כותנה, אופיום, תה ודגנים למטרות ייצוא, שהעיקרית שבהן הייתה הכנה מספוא ומוצרים אחרים להזנת בעלי חיים.‏‏‏[10]

בסיכומו של דבר, הדה-תיעוש (deindustrialization) הידרדרות ושיבוש יחסי המסחר בתוך הארץ, והצרה הבאה ושוב הולכת של רעב ומוות בגלל מעשי אדם היו הדרכים העיקריות שבהן הממשלה הקולוניאלית הרסה את ההתפתחות הכלכלית של הודו וגרמה לעיכוב בה. עיכוב זה עתיד היה להימשך עוד מאות בשנים.

התפיסה הנאו-ליברלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שיעור אבטלה גבוה בקרב העניים, או בקרב אלו שכן עובדים מצב של תעסוקה בלתי מספקת עבורם (המונח "תעסוקה בלתי מספקת" Underemployment באנגלית יכול להתפרש בכמה מובנים, שכל אחד ואחד מהם נזכר למטה בסעיף הערות השוליים. ראה הערת שוליים)‏‏‏[11]. שני אלו נבעו בחלקם ממדיניות של איפה ואיפה (protectionist) שהוסיפו להתקיים עד 1991 ומנעו השקעה רצינית מצד משקיעים זרים. אם כי יש לציין כי שיעור העוני ירד גם הוא באופן רציני החל משנות ה-80 ועד 1990.
  • נושא זכויות הרכוש: עניין זכויות הרכוש איננו מעוגן במערכת החוקים של הודו כפי שמקובל במערב.‏‏‏[12]
  • תלות יתר במגזר החקלאי: בהודו יש עודף בתוצרת חקלאית. האיכרים מהווים אחוז ניכר משיעור המצביעים והם משתמשים בקולותיהם כדי למנוע חלוקה מחדש של האדמות, הליך שאילו צלח, ייתכן והיה מאפשר הקמת פרויקטים תעשייתיים בעלות גבוהה (higher income industrial projects). מה שקרה הוא שבעוד שמגזרי השירותים והתעשייה צמחו בשיעורים של עשרות אחוזים, שיעור הצמיחה הכלכלית צנח מ4.8% עד 2%. הנאו-ליברלים נוטים לראות את הבטחת אספקת המזון בתור מטרה שאינה הכרחית, לכל הפחות בהשוואה לצמיחה הכלכלית פשוטו כמשמעו (purely financial economic growth).

בנוסף, קיימים גם כמה גורמים טכניים ישירים יותר:

  • בערך 60% מהאוכלוסייה נותרים תלויים בחקלאות וזאת בשעה שתרומת החקלאות לתוצר המקומי הגולמי אינה עולה על 18%.
  • קצב מהיר של גידול אוכלוסייה. אם כי המומחים לדמוגרפיה נוטים להסכים כי זהו סימפטום של תופעת העוני ולאו דווקא גורם שלה.

כמו כן הוצעה גם סיבה אחת שעניינה התרבות השלטת בחברה ההודית: מערכת הקאסטות, אשר תחתיה מיליוני הודים הורחקו מכל הזדמנות לחינוך, השגת רכוש, תעסוקה, וכן היו נתונים להפעלת אמצעים אלימים על כל מה שנתפס כ"חריגה מהגבולות" אנשי הממשל הבריטי עודדו מתן פריווילגיות לנמנים עם קאסטות כאלה ואחרות וסייעו להם לקדם נוהגים חברתיים כאלה ואחרים, לפחות עד תחילת המאה ה-20.

למרות זאת, מדי שנה נוספים כ-40 מיליון איש למעמד הביניים בהודו. אנאליסטים שונים נגעו בעניין זה. אחד מהם הוא מארווין ג. סטרון (Marvin G. Cetron) , מייסד Forecasting International שכתב כי בערך 300 מיליון הודים נמנים כיום על מעמד הביניים בהודו, כאשר שליש מהם הגיעו לשם אחרי שחיו במצב של העוני במהלך 10 השנים האחרונות. עוד עולה מהאנאליזה שלו, כי עד שנת 2025 יהיה בהודו רוב המורכב ממעמד הביניים. שיעור האוריינות עלה במהלך אותה תקופה מ-52% ל-65%.‏‏‏[13]

מגמות היסטוריות בסטטיסטיקות אודות מצב העוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור ההודים שרמת החיים שלהם דורגה כנופלת מתחת לקו העוני ידע עליות וירידות רבות לאורך השנים, אבל המגמה הכללית הייתה כלפי מטה. עם זאת, ניתן לדבר על שלוש תקופות מרכזיות של מגמות בניתוח ההיסטוריה של העוני (הכוונה לעוני המוגדר על פי רמת הכנסה).

1950 – 1970: בתקופה זו איננו מוצאים מגמה חד משמעית שניתן להצביע עליה במובהק מלימוד הנתונים. ב-1951 47% מהאוכלוסייה הכפרית בהודו הייתה מתחת לקו העוני. השיעור עלה ל-64% בשנתון 1954-55, ירד שוב ל-45% ב-1960-61 אך שוב עלה, הפעם ל-51% בשנתון 1977-78.

מאמצע שנות ה-70' עד 1990: העוני שעל פי הכנסה ירד בשיעור דרמטי ביותר בין שנות ה-70' עד סוף שנות ה-80'. הירידה הייתה מובהקת במיוחד בין השנים 1977 ועד 1987, כאשר הירידה בשיעור העוני על פי הכנסה באזורים הכפריים הייתה מ-51% לרמה של 39%, ואז הוסיפה לרדת עד 34% בשנתון 1989-1990. שיעור העוני בערים ירד מ-41% ב-1977-78 ל-34% ב-1986-87 ועוד ל-33% ב-1989-1990.

מאז 1991: בתקופה זו שאחרי הרפורמה הכלכלית ניתן היה להבחין במגמה של התקדמות ולעומת זאת גם צעידה אחורה. העוני על פי ההכנסה הכפרי עלה בתקופה זו משיעור של 34% ב-1989-90 עד ל-43% ב-1992 ואז ירד ל-37% ב-1993-94. העוני על פי הכנסה בערים עלה מ-33.4% ב-1989-90 ל-33.7% ב-1992 ואז ירד שוב ל-32% ב-1993-94. כמו כן, נתוני ה-NSS (מכון הסקר הלאומי של הודו) מהשנים 1994-95 עד 1998 אינם מצביעים על איזו ירידה בעוני בכלל, או לכל הפחות ירידה בשיעור נמוך מאוד. אבל האומדן הרשמי של מצב העוני ב-1999-2000 היה ב-26.1% - ירידה דרמטית שהביאה לגל של ויכוחים ואנאליזות. זה היה מכיוון שלשנה זו מכון הסקרים הפעיל מתודולוגיית סיקור חדשה שהביאה לקבלת נתון של ממוצע צריכה גבוה יותר. הסקר האחרון לשנת 2004-5 הוא בר השוואה לחלוטין לסקרים שלפני 1999-2000 ומראה עוני של 28.3% באזורים הכפריים ו-25.7% באזורים עירוניים ו-27.5 במדינה כולה באמצעות שימוש בשיטה אנאליטית אחרת לניתוח הנתונים. לפיכך, ידוע ששיעור העוני פחת מאז 1998, אם כי מוסיף להתחולל הוויכוח האם בין השנים 89-90 ל-1999-2000 אכן הייתה ירידה בשיעור משמעותי.

המחלוקת סביב שיעור צמצום העוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי ששיעור העוני ככלל בהודו אכן פחת, עדיין יש מחלוקת לגבי שיעור צמצום העוני. למרות שיש קונצנזוס לגבי כך ששיעור העוני לא גדל בין השנים 1993-94 ו-2004-05, התמונה אינה כה ברורה אם מסתכלים על אספקטים אחרים ולא-כספיים כגון בריאות, חינוך, פשע וגישה לתשתיות. לאור הצמיחה הכלכלית המהירה שעוברת על הודו, סביר שחלקים גדולים מהאוכלוסייה הכפרית ייהגרו לערים מה שיהפוך את הנושא של עוני אורבני ליותר משמעותי בטווח הארוך.‏‏‏[14]

הכלכלן פראווין ויסארייה הגן על תקפותם רבים מהנתונים הסטטיסטטיים שהראו את ההפחתה הכוללת בשיעור העוני בהודו, וגם על הצהרתו של שר האוצר ההודי לשעבר ישוואנט סינא שלפיה שיעור העוני בהודו פחת. הוא התעקש על כך שהסקר משנתון 1999-2000 היה בנוי נכון ומפוקח, וחש כי רק מפני שהיה נדמה שהנתונים לא תואמים תפיסות קדומות לגבי הודו, זו עדיין לא סיבה לבטל אותם.‏‏‏[15] ניקולאס סטרן, סגן נשיא הבנק העולמי, הוציא לאור מסמכים המגנים על הסטטיסטיקות של הפחתת מצב העוני בהודו. הוא טוען שהתגברות הגלובליזציה ופתיחת אפשרויות השקעה חדשות בהודו תרמו תרומה משמעותית להפחתת העוני במדינה. הודו, יחד עם סין, הן שתי המדינות שהראו את המגמות הברורות ביותר של גלובליזציה יחד עם העלייה המואצת בהכנסה לנפש.‏‏‏[16] דו"ח מ-2007 של הועידה הלאומית למפעלים בסקטור הבלתי מאורגן (NCEUS) מצאה כי 77% מההודים או 836 מיליון איש, חיו על פחות מ-20 רופיות ליום (0.5 דולר אמריקאי נומינלי, 2.0 דולר אמריקאי בשווי כוח קנייה) ‏ ‏‏‏[17], כאשר רובם עובדים במגזר "העבודה הבלתי פורמלית" ללא עבודה או ביטוח לאומי וחיים בעוני מחפיר.‏‏‏‏‏[18]‏‏‏‏‏[19]

מחקר של מכון מקינסי הגלובלי מצא שב-1985 93% מאוכלוסיית הודו חייה מהכנסה כוללת של פחות מ-90,000 רופיות לשנה לבית אב, או בערך דולר לאדם ליום; עד 2005 השיעור הזה ירד בערך בחצי, ל-54%. יותר מ-103 מיליון אנשים יצאו ממצב של עוני נואש במהלך דור אחד, באזורים כפריים ועירוניים. הם צופים שאם הודו תשיג צמיחה שנתית של 7.3% במהלך 20 השנים הבאות, ניתן יהיה לחסוך חיים של דלות קיצונית מיותר מ-465 מיליון איש נוספים. בניגוד לתפיסה מקובלות הודו הכפרית הרוויחה מהצמיחה, העוני הכפרי הקשה ירד מ-94% ב-1985 ל-61% ב-2005, והם צופים שהוא ירד עור, עד 26% ב-2025. הדו"ח מסכם שהרפורמות הכלכליות של הודו והצמיחה המוגברת שנבעה מכך, היו התוכניות המצליחות ביותר למיגור העוני בארץ.‏‏ ‏‏‏[20]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.business-standard.com/india/storypage.php?autono=332669 ‏‏
  2. ^ ^ "One-third of world's poor in India: Survey-India-The Times of India". Timesofindia.indiatimes.com. http://timesofindia.indiatimes.com/India/One-third_of_worlds_poor_in_India/articleshow/3409374.cms. Retrieved on 2008-11-03. ‏‏
  3. ^ ^ "The Hindu : National : World Bank’s new poverty norms find larger number of poor in India". Thehindu.com. http://www.thehindu.com/2008/08/28/stories/2008082856061300.htm. Retrieved on 2008-11-03.‏‏
  4. ^ ^ "The Hindu : National : World Bank’s new poverty norms find larger number of poor in India".‏‏
  5. ^ Business
  6. ^ ‏‏^ Poverty estimates for 2004-05, Planning commission, Government of India, March 2007. Accessed: August 25, 2007
  7. ^ ‏‏^ a b ""Inclusive Growth and Service delivery: Building on India’s Success"" (PDF). World Bank (2006). Retrieved on 2007-04-28.
  8. ^ ‏‏"Fact Sheet: Gini Coefficient" (PDF). Source: The World Bank (2004) and Census and Statistics Department (2002). Legislative Council Secretariat Hong Kong. Retrieved on 2007-08-01. "Note: The Gini coefficient in this datasheet is calculated on a scale of 0 to 1 and not 0 to 100. Hence, on a scale of 100 India's Gini coefficient (1999-2000) is 32.5 rather than 3.25"
  9. ^ ^ "Define poverty anew- Opinion-The Economic Times". Economictimes.indiatimes.com. Retrieved on 2008-11-03.‏‏
  10. ^ Business
  11. ^ להבדיל מאבטלה, הוא במצב שבו יש תעסוקה במגזר כזה או אחר, אך שיעורה או מידת התפוקה שלה אינם עונים היטב על הצרכים של המשק, ומכאן השם underemployment. תופעה זו מתבטאת בשלושה תחומים המפורטים כדלהלן בערך באנגלית: ניצול חלקי מדי של כישורי העובדים, שימוש חלקי מדי ביכולת הכלכלית, ותמורה לא מספקת מכוח האדם העובד. ‏‏
  12. ^ ‏‏ב: [1] נאמר : "the right to property is not a fundamental right in India
  13. ^ ‏‏^ Dr. Marvin J, Cetron
  14. ^ ^ The Multidimensions of Urban Poverty in India,Centre de Sciences Humaines - New Delhi ‏‏
  15. ^ ^ Lifting The Poverty Veil J. Ramesh, India Today ‏‏
  16. ^ ^ World BankICRIER ‏‏
  17. ^ ‏באנגלית: PPP, ראשי תיבות של Purchasing Power Parity‏
  18. ^ [2]
  19. ^ [3] National Commission for Enterprises in the Unorganised Sector, Government of India, August, 2007. Accessed: August 25, 2007.
  20. ^ [4]/‏