עופר נמרודי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עופר נמרודי

עופר נמרודי (נולד ב-23 במאי 1957) הוא משפטן, איש עסקים ישראלי ומו"ל לשעבר.

עופר, בנו של יעקב נמרודי, עמו ועם בני משפחת נמרודי האחרים, חולשים על שורה ארוכה של חברות ועסקים בעיקר בתחומי הנדל"ן, התקשורת והאנרגיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עופר נמרודי נולד באיראן ב-1957, בעת שאביו, אל"ם יעקב נמרודי, שימש שם נספח צבאי וראש משלחת משרד הביטחון. לאחר סיום שליחותו של האב ומספר שנים באיראן כאיש עסקים מצליח, שבה המשפחה לישראל ומתגוררת מאז בסביון. בצה"ל שירת עופר נמרודי כמפקד סוללה בחיל התותחנים ובהמשך כמפקד סיוע חטיבתי, השתחרר ב-1979 וכעבור שלוש שנים השתתף במלחמת לבנון. הוא סיים בהצטיינות לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, עשה את התמחותו אצל שופטת בית המשפט העליון מרים בן פורת, לימים מבקרת המדינה ולאחר מכן אצל פרקליטת מחוז ת"א (אזרחי) עו"ד נעמי שטרן וקיבל רישיון עורך דין. ב-1989 סיים לימודי תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית.

ב-1988 רכש יעקב נמרודי את חברת הכשרת הישוב מהסוכנות היהודית, וכעבור שנה התמנה בנו עופר נמרודי למנכ"ל החברה.

ב-1992 רכשה המשפחה את העיתון "מעריב" לאחר מותו של רוברט מקסוול, ועופר נמרודי התמנה למו"ל ועורך ראשי.

ב-1995, על רקע התחרות החריפה בין שני העיתונים הגדולים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", נעצר עופר נמרודי בחשד להאזנות סתר, וכעבור שלוש שנים הורשע ונידון לקנס של 1.16 מיליון ש"ח ול-8 חודשי מאסר אותם ריצה עד שחרורו ב-1999. פרשה זו מוכרת בציבור כ"פרשת נמרודי א'". בעקבות פרשה זו, השעה עצמו מתפקידיו בעיתון "מעריב", אולם משפחתו נותרה המוציאה לאור של העיתון. האימג' הזכור ביותר מפרשה זו, שודר במסגרת התוכנית תיק תקשורת. בקטע וידאו שצולם בחדר החקירות, נראה נמרודי מנצל את יציאתו של החוקר מן החדר, כדי להכניס אל פיו מסמך שעלול להפלילו.

בדצמבר 1999, כעשרה חודשים לאחר שחרורו ממאסר, נעצר נמרודי שוב בפרשה הידועה כ"פרשת נמרודי ב'". פרשה זו יסודה במידע שהעביר החוקר הפרטי רפי פרידן למשטרה ולפרקליטות. על פי המידע הזמין נמרודי מפרידן את חיסולם של נוני מוזס ועמוס שוקן, בעלי העיתונים המתחרים. לאחר הגשת כתב אישום הכולל סעיפים חמורים וביניהם קשירת קשר לרצח, התקיים משפט ארוך. בית המשפט לא האמין לעדי המדינה (בהם פרידן), ובסופו של דבר חתמו הצדדים על עסקת טיעון, לפיה נמרודי הורשע בעבירות של שיבוש מהלכי חקירה ומשפט. על נמרודי נגזרו 15 חודשי מאסר וכן הופעל העונש של עשרה חודשי מאסר על תנאי שנגזר עליו במשפטו הקודם. בנוסף נגזר עליו עונש של שנה מאסר על תנאי וקנס בסך 349,200 ש"ח. המאסר בפועל שנפסק לו, חפף את תקופת מעצרו בעת ניהול המשפט ובסיומו של זה, הוא שוחרר. במהלך המשפט התרחש אירוע שבעקבותיו הורשעו אריה קרישק ויעקב נמרודי בשיבוש מהלכי משפט. עם הגשת כתב האישום נגדו התפטר נמרודי מתפקידו כמנכ"ל "מעריב". עם זאת, הרשעתו לא נשאה קלון, דרגותיו הצבאיות לא נשללו, החברות הציבוריות שבשליטת משפחתו המשיכו לתפקד ללא כל פגיעה ואף זכו להצלחה בהנפקות שונות של מניות לציבור. לאחר שחרורו, שב נמרודי לנהל את "מעריב", "הכשרת הישוב" ועסקי המשפחה ולהובילם. תחת ניהולו התרחבה פעילות קבוצת נמרודי באופן משמעותי והיא חולשת כיום על עסקים וחברות בתחומי הנדל"ן בארץ ובחו"ל (ביניהם קניון שבעת הכוכבים בהרצליה), האנרגיה, התקשורת ומלונאות ונופש (רשת רימונים). בעבר היו לקבוצה החזקות גם בתחום הביטוח באמצעות "הכשרת היישוב חברה לביטוח", אולם אלה נמכרו בשנת 2006 לקבוצת אלעזרא.‏

אחותו של עופר, רות נמרודי-וייסברג, נהרגה בסיני ב-1996 כאשר רכב בו נסעה עלה על מוקש מצרי ישן בשדה מוקשים לא מסומן. המשפחה הנציחה את זכרה בתרומה גדולה לארגון "וראייטי ישראל" המטפל בילדים פגועים, ומרכזו בירושלים נושא את שמה.

תחום התקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כניסתו של נמרודי לתחום התקשורת, ולעיתון "מעריב" בפרט, נחשבה חריגה בענף, מאחר שנמרודי עצמו, ואף כל בני משפחתו, לא עסקו עד אז בעיתונות או בכל תחום תקשורתי. כניסה זו של בעלי הון לוותה בחשש ובעוינות של "משפחות התקשורת" הוותיקות (מוזס ב"ידיעות אחרונות" ושוקן ב"הארץ") ובתחרות קשה, שאותותיה ניכרים בתחום התקשורת הישראלית עד היום. תחרות זו גם גררה את המו"לים המובילים לבלוע בתקופות מסוימות גם אמצעי תקשורת אחרים כגון ערוצי טלוויזיה בכבלים, עד לשלב בו נחקק חוק האוסר על בעלויות צולבות בתחום התקשורת.

ביוני 2011 מכרה חברת הכשרת הישוב את השליטה במעריב לחברת "דיסקונט השקעות" מקבוצת IDB שבשליטת נוחי דנקנר. "הכשרת הישוב" ממשיכה להחזיק ב-27% ממניות מעריב. נמרודי אף ממשיך להחזיק בבעלות על בית "מעריב". ב-2012 כאשר העמיד דנקנר את מעריב למכירה, התברר שבקופה חסרים כ-30 מיליון ש"ח מכספי הפנסיה והפיצויים של העובדים. עובדי העיתון האשימו בכך את נמרודי והפגינו מול ביתו בסביון‏[1].

עסקים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות האלפיים הרחיב עופר נמרודי מאד את עסקיה של "הכשרת הישוב" בחו"ל. החברה נכנסה לפיתוח נכסים גדולים בתחומי הנדל"ן למגורים (שכונות מגורים בוורשה ובבוקרשט), נדל"ן מסחרי (חברת MLP- Millennium logistic parks מחסנים לוגיסטיים בפולין ורומניה), קניונים (רומניה, רפובליקת מולדובה, מרוקו), מלונות ואתרי נופש (קנדה, מרוקו). ב-2010 שוב הכניס את החברה לתחום חדש עם הקמתה של "הכשרה אנרגיה". החברה הצעירה רכשה במהירות רישיונות ואופציות לרישיונות לחיפושי גז ונפט באגן המזרחי של הים התיכון (במים הטריטוריאליים של ישראל) ובים האדריאטי. ב-2012 הופסקו הקידוחים בשדות "שרה" ו"מירה" לאחר שלא נמצא בהם גז.

קניון שבעת הכוכבים בהרצליה

נמרודי נשוי בפעם השנייה, אב ל-6 ילדים, מתגורר בסביון בבית הידוע בתור "הבית הלבן", אשר מהווה חלק מנחלה המשתרעת על פני 30 דונם. על פי פרסומים של החברות הציבוריות שבשליטת משפחתו, "מעריב" ו"הכשרת הישוב", עד מרץ 2012 הייתה משכורתו החודשית של עופר נמרודי 150 אלפי ש"ח ברוטו (צמוד למדד בגין נובמבר 2007). החל ממועד זה, שונתה משכורתו החודשית והיא 160 אלפי ש"ח ברוטו (צמוד למדד בגין פברואר 2012).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארכיון נמרודי - Nimrodi Archive[עריכת קוד מקור | עריכה]



הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סיון איזסקו, נתי טוקר, אמיר טייג, בקופת "מעריב" חסרים 30 מיליון שקל לפיצויים - העובדים: נמרודי אשם, באתר TheMarker‏, 12 בספטמבר 2012