חטיבה 188

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חטיבה 188, המכונה גם "עוצבת ברק", הינה חטיבת שריון סדירה, הנמצאת תחת פיקודה של עוצבת געש (אוגדה 36) בפיקוד הצפון של צה"ל.

• במלחמת ששת הימים לחמה החטיבה (אז תחת השם חטיבה 45) בעמק דותן, כנגד השריון הירדני והדפה אותו אל מעבר לגשר אדם.

מאוחר יותר הועלתה צפונה ולחמה בקרבות ההבקעה לרמת הגולן.

• במלחמת ההתשה הייתה החטיבה פרוסה לאורך הגבול עם סוריה ברמת הגולן,השתתפה במבצע קיתון 10 ובימי קרב רבים.
• במלחמת יום הכיפורים נשאה החטיבה בעול הבלימה של הכוחות הסוריים ברמת הגולן והושמדה כמעט כליל.
• במבצע שלום הגליל השתתפה בקרב על הכפר סיל.
• במהלך "תוכנית ההתנתקות" השתתפה החטיבה בפינוי היישובים תל קטיפא, כפר דרום, עצמונה ושא-נור בעזרת גדודים שהוקמו במיוחד לצורך זה. בעוד ששלושת הגדודים הפעילים של החטיבה (סער,רשף וסופה) היוו את עיקרו של המעגל השלישי בפינוי-מעגל האבטחה.
• במלחמת לבנון השנייה הועלו שני הגדודים של החטיבה (גדוד סער וגדוד סופה) לצפון והשתתפו בקרבות רבים במסגרת מבצע שינוי כיוון, בעוד שגדוד רשף נותר ברצועת עזה והשתתף במבצע גשמי קיץ.

תוכן עניינים 1 מבנה החטיבה 2 היסטוריה 2.1 מלחמת העצמאות 2.2 מלחמת סיני 2.3 מלחמת ששת הימים 2.4 מלחמת יום הכיפורים 2.5 מלחמת שלום הגליל 2.6 אינתיפאדת אל-אקצה 3 קישורים חיצוניים

[עריכה] מבנה החטיבה

מפקד החטיבה אל"מ עופר צפריר שהחליף את קודמו בתפקיד אל"מ משה שטרית.

החטיבה השתמשה בטנקי שוט משנת 1959 עד 1992, אז עברה הסבה לטנק מדגם מרכבה סימן 3 ובכך הייתה החטיבה הסדירה האחרונה שהשתמשה בטנקי שוט, כאשר גדוד סופה היה הגדוד האחרון בחטיבה שנפרד מטנק השוט. לחטיבה יש שלושה גדודי טנקים וגדוד הנדסה הנמצא ת"פ (תחת פיקוד) החטיבה:

• גדוד 53 ("גדוד סופה")
• גדוד 71 ("גדוד רשף")
• גדוד 74 ("גדוד סער")
• גדוד 605 ("גדוד המחץ") של חיל ההנדסה

גדוד סופה

גדוד רשף

גדוד המחץ

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] מלחמת העצמאות

חטיבה 188 הוקמה עוד לפני קום המדינה כעוצבת חי"ר ונקראה עוצבת "כרמלי". העוצבה לחמה בצפון הארץ מהגליל המערבי ועד מנרה בצפון. תג חטיבת כרמלי הוא התג המשמש את החטיבה עד היום.

[עריכה] מלחמת סיני

לאחר הקמת המדינה הפכה עוצבת כרמלי לעוצבה 18. במבצע קדש ישבה העוצבה על גבול ירדן ולא נטלה חלק פעיל בלחימה. אולם מבצע קדש הוכיח כי השריון הוא החיל המוביל ביבשה וכוח ההבקעה העיקרי. התוצאה הישירה לאחר המלחמה הייתה כי הצבא זקוק ליחידות שריון נוספות ועוצבה 18 הוסבה לעוצבה ממוכנת מספר 45.

[עריכה] מלחמת ששת הימים

במלחמת ששת הימים לחמה חטיבה 45 באזור צפון השומרון.

ב-5 ביוני לפנות ערב, נכנסה החטיבה למבואות עמק דותן, כדי למנוע פריצה של כוחות שריון ירדנים הנעים לעבר ג'נין ושכם. החטיבה בפיקודו של אל"מ משה בר כוכבא, הצליחה חלקית לחסום את האזור ההררי מדרום לעמק והמשיכה בנסיון לכיבוש העיר ג'נין, אך שאז הצליחה חטיבת השריון 40 הירדנית להפתיע את חטיבה 45 מכיוון שכם, מה שאילץ את החטיבה להקים מערך הגנה נחפז. בבוקר של ה-6 ביוני איגפה חטיבת השריון הקלה 37 את החטיבה הירדנית ושיחררה את חטיבה 45 מהכיתור והמשיכה לפיצוץ הגשרים בעמק יריחו.

באפריל 1969 שונה שוב שם החטיבה לאחר שהועלתה ממחנה מנסורה למחנה פילון ונקראה עוצבת השריון מספר 188.

[עריכה] מלחמת יום הכיפורים

במלחמת יום הכיפורים הייתה חטיבה 188 ("ברק"), בפיקודו של אל"מ יצחק בן-שהם (1), חטיבת השריון העיקרית שנשאה בעול הבלימה ביום הראשון של המלחמה ברמת הגולן. שני גדודי שריון של חטיבה 188, גדוד 74 בפיקודו של סא"ל יאיר נפשי וגדוד 53 בפיקודו של סא"ל עודד ארז (בסה"כ 77 טנקים) היוו את כל כוחות השריון של צה"ל בקו הקדמי של רמת הגולן (חטיבה 7 התרכזה בקו השני, כעתודה פיקודית, ונשלחה בתחילת הלחימה לגזרה הצפונית).

לוחמי חטיבה 188 נאלצו להתמודד עם כוחות שריון סוריים גדולים פי עשרה ויותר, ונשחקו בצורה קשה ביותר: תוך 24 שעות מתחילת הלחימה נותרו שני גדודי החטיבה עם 15 טנקים בלבד. ביום השני ללחימה נותרה החטיבה ללא הפיקוד הבכיר שלה כאשר מפקד החטיבה יצחק בן-שהם, סגנו וקצין האג"ם של החטיבה נהרגו בקרבות. לסורים נפגעו בקרבות שריון בשריון אלה מאות טנקים, כך שבעוז רוחם ובלחימתם הנואשת תרמו לוחמי חטיבה 188 תרומה מכרעת לבלימת הצבא הסורי, והניחו את הבסיס להכרעת הלחימה בחזית הצפון. בסה"כ נהרגו במלחמה 112 מלוחמי ומפקדי החטיבה.

אחד מסיפורי הגבורה הנודעים של קרב זה הוא סיפורו של "כוח צביקה", כוח שמנה שלושה טנקים בפיקודו של סרן צביקה גרינגולד, ופעל לבלימת התקדמות הסורים לעבר צומת נפח. שניים מהטנקים של הכוח נפגעו, והטנק בפיקודו של צביקה המשיך להילחם לבדו במשך שעות ארוכות. על לחימתו קיבל גרינגולד את עיטור הגבורה. על פועלם בקרבות ברמת הגולן קבלו יוסי בן-חנן ושמואל אסקרוב, אף הם ממפקדי החטיבה, את עיטור העוז. עמוס כץ החליף את יצחק בן-שהם בפיקוד על החטיבה

דבריו של אורי אור, מפקדה של חטיבת המילואים 679 שהצטרפה ללחימה ברמת הגולן, משקפים את תסכולו לנוכח לחימתה הנואשת של חטיבה 188:

"לא אשכח כל חיי את אותו הלילה שבו התייצבו אנשי המילואים. אני מקשיב לרשת הקשר של חטיבת הטנקים 188, הנלחמת ברמה, מבין את מצבם הקשה, ולי אין עדיין כוחות מוכנים, ואלה שיוצאים אתי מאוחר בלילה גם הם אינם מוכנים היטב". ("הארץ", 1.12.04)

[עריכה] מלחמת שלום הגליל

במלחמת שלום הגליל, לחמו שלושת גדודי השריון של החטיבה בעומק לבנון תחת פיקודו של אל"ם מאיר דגן (לימים ראש המוסד). יומיים לאחר פרוץ הלחימה הגיעו גדודי החטיבה לאזור צידון, שם לחמו יחד עם כוחות גולני וצנחנים לכיתור וכיבוש העיר. מאוחר יותר הופסקה הלחימה, מתוך הבנה שלוחמת שטח בנוי אינה מניבה את התוצאות שנתבקשו והלחימה מסוכנת מידי.
כוחות של גדוד 74 לחמו במחנה הפליטים עין-חילוה, אחד ממחנות הפליטים הגדולים בדרום לבנון, תוך קרב קשה ועיקש בשטח בנוי.
ב8 ביוני בערב התקדמו כוחות החטיבה צפונה לכיוון הכפרים הדרומיים לבירות, כדי לסייע לכוחות שנחתו מהים. למחרת קיבלה החטיבה פקודה לכיבוש כפר סיל, כפר החולש על כביש החוף הלבנוני המשמש עורק לעיר בירות. בשל מיקומו וחשיבותו היה הכפר מבוצר ומוגן על ידי כוחות שריון וחי"ר סורי. הקרב היה קשה במיוחד והסתיים לבסוף רק בליל 10 ביוני. בקרב נהרגו 9 מלוחמי החטיבה. בסך הכל נפלו במלחמת לבנון הראשונה 25 לוחמי החטיבה.
לאחר שהפסקת האש הראשונה (שהושגה אחרי שבוע הלחימה הראשון) נכנסה לתקופה התארגנו כוחות החטיבה בכפרים סיל, דומא ודמור למשך כחודש. ב-12 ביולי עברו גדוד 53 וגדוד 71 לגזרה המזרחית וניהלו לחימה מול הסורים. בתחילת חודש אוגוסט, חזרה החטיבה והתארגנה במאמץ להפעיל לחץ על העיר בירות. החטיבה לחמה בפאתי העיר יחד עם כוחות גולני באזורי בורג'-אל-בוג'נה, אל-עוזא ובנמל התעופה הבינלאומי של העיר.

[עריכה] אינתיפאדת אל-אקצה

באינתיפאדת אל-אקצה לקחה החטיבה חלק בפעילות הצבאית למניעת הטרור.

החטיבה נטלה חלק במבצע חורף חם וגדוד 74 הרג בו עשרות מחבלים. [1]

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אמיר בוחבוט, פרשת איוב של חטיבה 188 22/4/2007, nrg
• תמונות (וסרט) מיום כשירות של חטיבת ברק, פורום צבא וביטחון בפרש