עות'מאן בן עפאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערכי אסלאם
אסלאם
Mosque02.svg
פורטל אסלאם
מונחים בסיסיים · כל הערכים

עות'מאן בן עפאן (ערבית: عثمان بن عفان) (574 - 656) היה הח'ליפה השלישי במניין "ארבעת הח'ליפים הצדיקים" שבאו לאסלאם לאחר מוחמד. עות'מאן כיהן כח'ליפה משנת 644 ועד 656.

עות'מאן הוכתר כח'ליפה לאחר מותו של הח'ליפה השני, עומר בן אל-ח'טאב, אשר נרצח בידי עבד פרסי. בעודו גוסס, מינה עומר מועצה שתחליט על הח'ליפה הבא - "מועצת השורא". לאחר התייעצות ותוך מחלוקות החליטה המועצה למנות את עות'מאן, שהיה שייך לאומיים (לעומת שני הח'ליפים הראשונים, שהיו האשמים) לח'ליפה, דבר שעורר זעם בקרב הענפים השונים במשפחת הנביא. אחד הפלגים האלו, צאצאי עלי בן אבי טאלב, הפך ברבות הימים לשיעי.

עות'מאן היה מהאצולה המכהית, מתוך הקבוצה של חשובי מכה והנביא התייחס אליו באופן מיוחד. ישנם חוקרים הסוברים שבחירתו לח'ליפה נעשתה על ידי שבט קורייש כאיש בעל הסיכויים הכי גבוהים, בתקופתו האצולה הג'האלית חזרה לשלוט. עות'מאן היה ח'ליפה במשך 12 שנה. המוסלמים מחלקים את תקופתו לשתיים: שש השנים הראשונות הטובות ושש השנים הנותרות הרעות, כאשר קו פרשת המים הוא איבוד הטבעת – אירוע מגי, שגרם למזל רע שפקד את עות'מאן למרות היותו צדיק.

עות'מאן הבין שאם ברצונו להתקבל על העם, עליו להמשיך במסעות הכיבושים של קודמיו אבו בכר ועומר, להמשיך במיסוי ולהמשיך להגן על האימפריה המוסלמית המתפתחת. עם זאת, בניגוד לקודמיו אשר קיבלו את הנוהג לפיו הכספים הנגבים בכל מחוז נכבש יושקעו חזרה באותו מחוז, עות'מאן ביקש להבטיח כי המסים שנגבו על ידי האמירים (נסיכים) השונים יועברו לקופת המדינה במכה, ומשם יועברו בחלוקה צודקת על ידי הח'ליף לכל מחוז. בכך ביקש עות'מאן לחזק לא רק את מעמדו של מוסד הח'ליפות, כי אם גם את מעמדו האישי כמנהיג בפועל של האומה האסלאמית המתפתחת. עם עלייתו לח'ליפות, הפרסים ניסו להשיב אליהם את האזור בו נמצאת כיום עיראק, אך נבלמו על ידי חיילי עות'מאן שאף כבשו חלקים נרחבים מהאימפריה הפרסית – כיבושים שלא נעשו למטרות התיישבות, אלא למטרות גביית מיסים מהתושבים הנכבשים. עד שנת 655 לערך נכבשה כל האימפריה הפרסית על ידי המוסלמים.

כהונתו של עות'מאן גררה התנגדות, בעיקר מבני משפחת הנביא מוחמד שהאשימו אותו בנפוטיזם ומינוי מקורבים רבים למשרות החשובות באימפריה האסלאמית הצעירה, חיי הוללות ופאר בניגוד לחוקי הדת ובזבוז כספים רבים. אחת ההאשמות נגד עות'מאן הייתה שהוא קידם קרובים לעמדות מפתח והשאיר את הרושם שהוא מעוניין יותר בהעשרת משפחתו מאשר בטובת הציבור המוסלמי. כל המשרות של מושלי המחוזות היו בידי משפחתו בתום תקופה של 5 שנים. הוא העניק את כל החלק הממשלתי של שלל כיבוש אפריקה לבן דודו וכאשר הוכיחו אותו על כך, הוא ניסה להתגונן על ידי ציטוט פסוקים מהקוראן, אותו הוא ערך בעצמו.

ההתנגדות לעות'מאן הייתה בשלושה מוקדים: בכופה (עיראק), מצרים ואלמדינה:

כופה – עות'מאן ניסה להעביר את האחוזות שנכבשו לטובת בני משפחתו וניסה לשלוח את אנשי שבט קורייש כדי לנהל את האדמות. מספרים שהמושל החדש התרברב שכל עיראק הוא הגן הפרטי של קורייש. אנשים שניסו להתנגד למדיניות עות'מאן פגשו תגובה חריפה מצידו. לדוגמה אחד מוותיקי האסלאם וחברי הנביא מוחמד שניסה להוכיח את עות'מאן הוכה בתוך המסגד. בשנות שלטונו נבנו תחושות של קיפוח ומתח כלכלי ודתי. הייתה תחושה חזקה של אי צדק כאשר דברים אינם מתפתחים לכיוון הנכון. מרד אנשי כופה החל ב-655 כאשר אנשי כופה סירבו לתת למושל החדש להיכנס לעיר ובחרו מושל חלופי משלהם שלא קיבל מינוי מעות'מאן וצעדו לכיוון מדינה להתעמת עם עות'מאן.

מצרים – גם במצרים היה חוסר שביעות רצון ודרישה מעות'מאן לתקן את דרכו. בתחילה המצרים הגישו עצומה לעות'מאן כדי לתקן את מעשיו והוא הבטיח להם שהוא יתקן את מעשיו, יחד עם זאת שלח שליח למושל כדי להרוג את האנשים המתנגדים לו. כאשר התגלה להם העניין הם האשימו את עות'מאן בבגידה באסלאם והתחילו בצעדה לכיוון מדינה כדי לדרוש את התפטרותו.

מדינה – בעקבות קידום אנשי משפחתו של עות'מאן על חשבון מכובדים אחרים ותלונות רבות בנושאים כלכליים, אי עשיית צדק ושחיתות, אמרו אנשי מדינה כי לא ייתכן שמישהו המייצג את הדת ומסמל את נציג האל ינהג כך. אנשים אלו הציגו את המרד כגי'האד וכאשר אנשי מצרים חזרו למדינה והטילו מצור על ביתו של עות'מאן, הוא נותר לבד במערכה ואף אחד לא בא להגן עליו.

עות'מאן סירב להתפטר וב-656 פרצו המורדים לתוך ביתו ורצחו אותו. מיד לאחר רציחתו הוכרז עלי אבן אבו טאלב כח'ליפה.

עות'מאן נרצח מפני שהיה בדעתו לקיים את שליטתה של העילית האסלאמית הקוריישית גם במחיר דריסת זכויות היתר של ותיקי האסלאם. הירצחו של עות'מאן הביא לקרע המשמעותי הראשון באסלאם, קרע שהביא לאחר מכן למלחמת האחים הראשונה באסלאםפִתנה הגדולה). ככל הנראה עלי בן אבי טאלב, הח'ליפה שירש את מקומו של עות'מאן, לא היה מעורב בתכנון רציחתו, אבל לאחר שעלה לשלטון שיתף פעולה עם יוזם הרצח מאלכ אל-אשתר. נקמת דם על רציחתו של עות'מאן הייתה הסיבה למלחמתו של מועאויה בעלי, ולעליית שושלת בני אומיה.

בשנת 650 החליט עות'מאן על העלאת הקוראן על הכתב, צעד שגרר ביקורת קשה, כאשר השיעים, אליהם הצטרפו גם ההאשמים, טענו כי הושמטו קטעים רבים הטוענים לכתרו של עלי כח'ליפה. למרות ההתנגדות, הצליח עות'מאן להציג נוסח אחיד לקוראן (בין השאר על ידי השמדת נוסחים שאינם זהים לגרסה שהציג), ותרם בכך תרומה רבה בגיבוש האסלאם.

עות'מאן כונה "ד'וּ נוּרַיְן" ("בעל שני האורות"), מאחר שהתחתן עם שתי בנותיו (=אורות) של הנביא, אום כולת'ום ורקיה.

רחוב על שמו נמצא בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים.