עזרא ועזריאל בני שלמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי עזרא בן שלמה מגרונה, ואחיו רבי עזריאל בן שלמה מגרונה, היו מגדולי המקובלים בקטלוניה בסביבות שנת ד'תתקן, 1190. רבי עזרא נפטר בשנת ד'תתקפ"ח 1227. שניהם היו תלמידים של רבי יצחק סגי נהור בנו של הראב"ד בתורת הקבלה, ורבותיו של הרמב"ן. חיברו חיבורים קצרים בתורת הקבלה, בניסוח סתום המאפשר הבנה בהם רק למי שכבר ידועים לו ענייני הקבלה ממקורות אחרים.

במקורות מסוימים מחליפים בין רבי עזריאל בן שלמה זה, לבין רבי עזריאל בן מנחם, מקובל אחר בן אותה תקופה.

תולדותיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת לידתם ופטירתם של האחים אינה מבוררת. על שנת פטירתו של רבי עזרא יש עדויות סותרות: יש המקדימים אותה לשנת ד'תתקנח, 1188, עובדה שאינה עולה בקנה אחד עם היותו תלמיד בנו של הראב"ד שנפטר שנה מאוחר יותר. יש המאחרים את תאריך פטירתו לט' טבת ד'תתקפח (20.12.1227), ויש המאחרים אותה בעוד עשר שנים.

רבי עזרא היה מבוגר מרבי עזריאל.

מדברי רבי עזריאל בספרו את תולדות חייו, ניכר שהיה מטבעו פילוסוף ומבקש חכמה, ומתוך אמונה שסודות היקום נמסרו ליהודים הוא חיפש את האמת ומצאה בדברי המקובלים היהודיים, שתורתם לא זכתה בזמנו לפרסום. ואלו דבריו: "מאז היותי צעיר ועד הנה לא נחתי מהיותי מחפש ומבקש בסודי ה' יתברך ויתעלה ומעניין בריאת מעשיו ברוך הוא שהגיד מעשיו לעמו, ואני ברוב תאותי בכל מקום שהייתי לא עצרתי כח לשאול מכל אדם מעניין הקבלה ולקבלה כאשר ייתכן, והאמנתי בדברי המקובלים אשר להם נגלו סתרי אל וכל תעלומותיו... ואני כהיום בארץ ספרד הביאני הזמן במקום עומד השפל בין פילוסופים, ואחבר זה הספר להיות לפניהם...".

החיד"א בספרו שם הגדולים כותב שרבי עזרא בן שלמה הוא רבי עזרא הנביא ממונקטור (Moncontour), המובא בתוספות (שבועות כה, א דיבור המתחיל רב).

יחסי הקירבה בין שני המקובלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עובדת דמיון שמו של רבי עזרא לשמו של עמיתו רבי עזריאל, הביאה לידי כך שבמקומות רבים מובאים דברים בשמו של האחד, שעה שבמקורות אחרים הם מובאים בשמו של האחר. יש מהחוקרים שהסיקו מחמת כך שאדם אחד היה שלפעמים קראוהו עזרא ולפעמים קראוהו עזריאל (אור החיים מיכל, בערכו, וכך סבורים גם צונץ וילינק ור' מתתיהו שטראשון).

עם זאת, מסקנת החוקרים היא שאכן שני אנשים היו ופעלו יחד. אחת הראיות המכריעות לכך היא שתלמידם רבי משולם דאפירה כותב בספר הדיואן שלו קינה, ובה נאמר: "אקונן על שני אחים כשרים, יחדש מספדי יומי ולילי, לעזרא ועזריאל אבך ואבכה, ונזכר בן ברכיה באבלי...". גם בשירים אחרים בספרו הוא מזכיר את שני האחים.

סתירות רבות קיימות בדבר יחסי הקירבה בין שני המקובלים. בשער כתב יד של פירושי תפילות שחיברו, נאמר: "פירושי תפילות מרבי עזרא שחיבר והיה מקובל עם חתנו רבי עזריאל". אך בדברי רבי משולם דאפירה הנזכרים מבואר שהיו אחים, אם כי ניתן לקבל את דבריו כמטאפורה לידידותם ופעילותם המשותפת. אך במקומות רבים מופיע שמם של אביהם, רבי שלמה, מה שמחזק את ההשערה שאחים היו בני אב אחד, ובמקומות רבים מביא רבי עזריאל את רבי עזרא ומכנה אותו אדוני אחי.

כך או כך, ניתן להסיק שרבי עזרא היה מבוגר מרבי עזריאל, עד שניתן היה לחושבו כחותנו, מה גם שרבי עזריאל מביא הרבה מדברי אחיו רבי עזרא ומכנה אותו אדוני אחי, ואילו רבי עזרא אינו מביא מדברי רבי עזריאל.

משנתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנתם העיקרית עוסקת בפירוש עשר הספירות כשלשלת של אצילות שבה התגלה האל במידותיו. מופיעים בה מאפיינים סימבוליים הלקוחים מתוך ספר יצירה, וסימבוליזם אנתרופומורפיים על שיעור קומה של האל. רבי עזרא התעניין בכל תחומי ההויה: האלהות, המלאכים, העולם והאדם. לעומתו רבי עזריאל התרכז בעיקר בתחום ההתבוננות בעולמות האצילות העליונים.

רבי עזרא נהג לחזור על דבריו במקומות שונים כמעט ללא שינוי, ולעומתו רבי עזריאל מנסח את רעיונותיו בכל מקום בניסוח שונה ובתוספת גוון רעיוני חדש.

מושגים רבים מתורת הפילוסופיה של הרמב"ם במורה נבוכים מקבלים צורה מיסטית בתורתם של מקובלים אלו, וכך יוצרת משנתם סינתיזה בין הפילוסופיה לקבלה. כך לדוגמה המושגים החומר והצורה והאפס, המקבלים במשנתם פירוש מסטי. בכתבי רבי עזריאל בלבד מופיעה חלוקת עשר הספירות לפי מערכת העולמות הנאו-אפלטונית, למוטבע, מורגש ומושכל.

בפירוש שיר השירים של רבי עזרא לא מוזכר שמו של חכם אחר כלשהו, מלבד רבנו החסיד (רבי יצחק סגי נהור) בפסוק עורי צפון. עובדה ראויה לציון לנוכח עדותו הנזכרת של אחיו רבי עזריאל על כך שהיה מקבל ולומד חכמה מאנשים רבים.

בפירוש שיר השירים של רבי עזרא מבואר שזמן הגאולה הוא בשנת ה'ר (1440). הרדב"ז בספרו מגן דוד (אות סמ"ך) מתחבט רבות בהשוואת מסורת זו ואחרות עם המציאות לפיה המשיח טרם בא.

הנחתם הפשוטה הייתה כי תורת הקבלה שבידיהם הייתה גלויה לכותבי התלמוד, והם רמזוה באגדות התלמוד. הם ראו את רעיונותיהם כגילוי, פיתוח וסידור בלבד של הרעיונות המובעים באגדות אלו. את מחלוקות החכמים בענייני אגדה הם ראו כמחלוקת שולית, "בעניין הנאות לגלות בו את הסוד". אך לעומת רבי עזרא שהאמין בתמימות כי כוונת חז"ל בדבריהם היא לסודות הקבלה שבידו, רבי עזריאל מתאמץ מאמצים פרשניים רבים כדי לבצע את ההתאמה הזו.

למרות תפיסתם את תורת הקבלה כתורה שנמסרה דור אחר דור ממשה עד ימיהם, רבי עזרא אינו מונה בין מעבירי המסורת את רבי שמעון בר יוחאי, לו יוחס לאחר מכן ספר הזוהר, וחכמים אחרים כרבי עקיבא ורבי יוחנן בן זכאי תופסים את מקומו כמקובלים מדור המשנה. בספר ברית מנוחה, המאוחר מעט לגילוי הזוהר, ניסה לפתור בעיה זו תוך שהוא מייחס את הזוהר לרבי שמעון בנו של רבי יהודה הנשיא, שחי בסוף תקופת התנאים, תקופה שלא מפורטת בתיאורו של רבי עזרא.

תלמידיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבוריהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פירושי תפילות, כתב יד בספרית פארמה, מרבי עזרא, ויש המייחסים אותו לרבי עזריאל.
  • פירושי אגדות התלמוד ופירושי מעשה בראשית ומעשה מרכבה, מרבי עזרא.
  • פירוש האגדות לרבי עזריאל, ירושלים תש"ד/ה 1945. מהדורה מוערת בצירוף מבוא לשם קבלת דוקטורט על ידי ישעיה תשבי, בהנחיית גרשם שלום.
  • פירושי שיר השירים, מרבי עזרא. נדפסו על שמו של הרמב"ן, בתוך כתבי רמב"ן, מוסד הרב קוק תשכ"ד, בליווי הערותיו של ר' חיים דוב שעוועל.
  • פירוש על התורה, מרבי עזרא. מוזכר בפירושו על שיר השירים.
  • פירוש על ספר יצירה, מרבי עזרא. מוזכר בספרי רבי אברהם אבולעפיה ורבי משה די ליאון ועוד.
  • אגרת בתורת הקבלה מרבי עזרא בבירור הסתירות שבין דברי הרמב"ם לדברי המקובלים, ספר ביאליק תרצ"ד 1934, עמ' 155, בליווי הערותיו של גרשם שלום.
  • פירוש על ספר יצירה, מרבי עזריאל, נדפס על שמו של הרמב"ן.
  • פירוש על עשר ספירות במבנה של עשרים שאלות ותשובות, בשם עזרת ה', נדפס בברלין תרי"ח 1858, ובברדיטשוב תקנ"ח בשם "שו"ת עקרים ויסודים לחכמת הנסתר". [1]
  • שרידים חדשים מכתבי ר' עזריאל מגירונה, בתוך ספר זיכרון לגולק ולקלין תש"ב 1942, בליווי הערותיו של גרשם שלום.
  • משך תקופה ארוכה, יוחס לרבי עזריאל, ככל הנראה בטעות, חיבור ספר הבהיר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזיהויו של רבי עזרא הנביא ממונקטור:


לתולדותיהם והגותם של רבי עזרא ורבי עזריאל:

  • חיים מיכל, אור החיים סימן אלף קנא.
  • אהרון ילינק, לתורת הקבלה א.
  • ישעיה תשבי, פירוש האגדות לרבי עזריאל: מראשוני המקובלים בגירונה, הוצאת מאגנס.
  • ישעיה תשבי, המקובלים ר' עזרא ור' עזריאל ומקומם בחוג גירונה, ציון כרך ט עמ' 178.
  • ישעיה תשבי, אגדה וקבלה בפירושי האגדות של ר' עזרא ור' עזריאל מגירונה, מנחה ליהודה עמ' 170.
  • ישעיה תשבי, כתבי המקובלים ר' עזרא ור' עזריאל מגירונה, סיני טז עמ' קנט-קעח. מאמר יסוד במשנתם.
  • ישראל וינשטוק, המחקר במבוכיו סביב לספר ה"בהיר", סיני נ עמ' תמב-תנב.
  • משה יאיר וינשטוק, תוכן הספירות לשיטתם, שלחן המערכות בסתרי החכמה מערכה א מחלקה א סימן ג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ראשוני המקובלים בימי הביניים

הראב"ד השלישי • ר' יצחק סגי נהור • ר' עזרא ועזריאל בני שלמהרמב"ןפרץ הכהן • ר' מנחם רקנאטי • ר' יעקב בן ששת • ר' יהודה בר יקר • ר' אשר בן דוד • ר' ברוך התוגרמי • ר' אברהם אבולעפיה • ר' משה בן שמעון מבורגוס • ר' יוסף ג'יקטיליה • ר' יצחק דמן עכו • ר' משה די לאון • ר' שם טוב אבן גאון • ר' מאיר אבן גבאי