עז א-דין אבו אל-עייש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עז א-דין אבו אל-עייש
לידה 3 בפברואר 1955 (בן 69)
מחנה הפליטים ג'באליה, רצועת עזה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרשות הפלסטינית
השכלה
מעסיק אוניברסיטת טורונטו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Burgerschapsprijs Stichting P&V (2012)
  • מסדר אונטריו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עז א-דין אבו אל-עיישערבית: عز الدين ابو العيش) הוא רופא פלסטיני שבמהלך מבצע עופרת יצוקה נהרגו שלוש מבנותיו ונפצעה בת נוספת עקב פגיעת שני פגזי טנקים של צה"ל בביתו בג'בליה ובחימוש שהוסתר בבית זה.[1] האירוע קיבל תהודה רבה כאשר מיד לאחר מכן זעק האב לעזרה בטלפון בשידור חי בערוץ 10.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריירה הרפואית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבו אל-עייש נולד במחנה הפליטים ג'בליה. הוא סיים לימודי רפואה באוניברסיטת קהיר ב-1983, התמחה בגינקולוגיה ויילוד באוניברסיטת לונדון, וקיבל תואר מוסמך בבריאות הציבור באוניברסיטת הרווארד.[2] שימש כרופא בעזה, והיה לרופא הראשון מעזה שעבד בבית חולים ישראלי. עבד באופן חלקי במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא - תל השומר, ובמרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, שם ביצע טיפולי פוריות. במסגרת עבודתו בסורוקה השתתף גם במחקר על מחלות גנטיות בקרב האוכלוסייה הבדואית.[3] הוא ניסה ליזום הקמת מרכז רפואי ישראלי משותף בעזה. אחרי השתלטות החמאס על רצועת עזה המשיך לעבוד בישראל, והיה אחד מתושבי עזה המעטים שנכנסו בקביעות לישראל. המשיך להתגורר ברצועת עזה, בבניין בן כמה קומות שבנו הוא ואחיו בג'בליה, ועבד גם במערכת הבריאות המקומית. כשלושה חודשים לפני פרוץ מבצע עופרת יצוקה נפטרה אשתו של אבו אל-עייש נאדיה ממחלת הסרטן, והוא נותר לטפל בשמונת ילדיהם.

הריגת שלוש בנותיו במבצע עופרת יצוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוץ מבצע עופרת יצוקה מצא את אבו אל-עייש בתוך הרצועה מבלי יכולת לצאת. כלי התקשורת הישראליים, שהיו מנועים מלדווח מתוך הרצועה, ובייחוד ערוץ 10, שכתבו שלומי אלדר הכיר את ד"ר אבו אל-עייש, השתמשו בקשריהם איתו כדי לקבל דיווחים וראיונות המתארים את המצב ברצועה. במהלך ימי המבצע נוצר קשר בינו לבין פרופסורים בפקולטה לרפואה באוניברסיטת טורונטו בקנדה, דרך תורם שרצה לתת מענק מחקר שיממן את שהותו שם למשך שלוש שנים, ואחרי שהתרשמו מקורות החיים שלו והסכימו להצעה, ניסו לפעול מול ישראל על מנת לאפשר את יציאתו עם המשפחה מהרצועה,[4] אולם לא הספיקו לעשות זאת בזמן.

ביום שישי, 16 בינואר 2009, ימים ספורים לפני תום המבצע, ירה טנק ישראלי שני פגזים לעבר ביתו של אבו אל-עייש בג'בליה. כתוצאה מן הירי התפוצצו חימושים שהוסלקו בביתו של אל-עייש.[5] מן הירי ומן הרסס שהתפזר מן החימוש שהוסתר בבית נהרגו שלוש מבנותיו ואחת מאחייניותיו.[1] אחת מבנותיו האחרות נפצעה בכל חלקי גופה. אבו אל-עייש התקשר לשלומי אלדר, וזה מיהר להעלות אותו לשידור חי שבו הוא זעק לעזרה.[6] צה"ל איפשר לו באופן חריג להכניס את בתו למדינת ישראל דרך מעבר ארז על מנת לקבל טיפול בתל השומר שהציל את אצבעותיה ואת הראייה בעינה הפגועה.

נסיבות ההפגזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי מבצע עופרת יצוקה הפכה סביבת ביתו של ד"ר אבו אל-עייש, באזור עזבת עבד רבו שמצפון לשג'אעיה, לזירת לחימה עיקרית עבור כוחות צה"ל[7][8][9]. כתוצאה מהלחימה נחרבו או ניזוקו קשות למעלה משלוש מאות מבנים ונהרסו למעלה מ-12 ק"מ של דרכים בעזבת עבד רבו[8]. בפרט נפגעו קשות חמישים מבנים באזור בשבוע שקדם להפגזת בית אבו אל-עייש, ועוד תשעים מבנים נפגעו קשות ביומיים שחלפו מהפגזת הבית ועד להפסקת המבצע[8]. לטענת צה"ל, ביום שישי ה-16 בינואר 2009 בערב נורתה אש צלפים ומרגמות מבית הסמוך לבית אבו אל-עייש, וזוהו דמויות בבית אבו אל-עייש שנחשדו כתצפיתנים המכווינים את הירי מהבית הסמוך. לאור זאת הורה מפקד גדוד מחטיבת גולני לירות שני פגזי טנקים לעבר מקור הירי, ושני פגזים נוספים לעבר הדמויות החשודות בבית אבו אל-עייש. כתוצאה מההפגזה התפוצצו חימושים שהוסלקו בבית אבו אל-עייש, תוך פיזור רסס והעלאת עשן שחור וסמיך שאינו אופייני לפגיעת פגז[10][11]. שבעה רסיסים חולצו מגופן של שלוש מהנפגעות באירוע על ידי גורמים רפואיים ישראליים ופלסטיניים, ולגבי שישה מתוכם נקבע כי מקורם בחימוש מאולתר ולא בחימוש המשמש את צה"ל[12]. בכל ששת הרסיסים נמצא אבק שריפה שחור מסוג אשלגן חנקתי המשמש להנעת רקטות מאולתרות כגון קסאם ואינו מצוי בראשי קרב של חימושים המשמשים את צה"ל[11] בנוסף, ברסיס שחולץ מגופה של הפצועה גיידא אבו אל-עייש נמצא חומר נפץ מסוג ציקלוטרימתילאנטריניטרוסאמין (CTMTNA), שאינו נמצא בשימוש צה"ל אך שכיח במטעני נפץ מאולתרים שהונחו ברצועת עזה[11][13]. לטענת מפקד הגדוד, בעת שפקד להפגיז את הבית ופיקח על ההפגזה לא ידע כי שוהים בו אזרחים או כי מוסלק בה חימוש[14], ולא היה מתיר את הירי לו ידע על הימצאות אזרחים בבית[15].

התגובות לאירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד למקרים אחרים בזמן המבצע, המקרה של אבו אל-עייש זכה לתהודה רבה בשל השידור החי.[16]

בראיונות הרבים שהעניק אבו אל-עייש לאחר האירוע טען שמביתו לא נעשתה שום פעילות נגד חיילי צה"ל, והדגיש שלמרות האסון שפקד אותו הוא לא זונח את דרך השלום.

חלק גדול מהציבור הישראלי הביע הזדהות עם כאבו של אבו אל-עייש. מחוץ לבית החולים התקבצו אזרחים והדליקו נרות. אבו אל-עייש יצא אליהם ואמר: "לכל מלחמה יש את הסמל שלה. עכשיו לאחר שאיבדתי את שלוש בנותי אני יכול לקוות רק שהן יהפכו סמל למלחמה הזו. סמל חיובי, סמל שיחזק את התקווה לימים של שלום".

אולם חלק גדול מהציבור ואף מהממסד בישראל לא האמין בדבריו, וניסה לערער עליהם. כשקיים מסיבת עיתונאים בבית החולים תל השומר, יום לאחר האירוע, התפרצה לעברו אישה וצעקה: "הבן שלי בצנחנים! מי יודע מה היה לך בבית? אף אחד לא אומר את זה!" ברשת הופץ גם אי-מייל שקרי תחת הכותרת "מה נתגלה בביתו "שוחר השלום והדו קיום" של ד"ר עז א-דין אבו אל-עייש" ובו תמונות של כלי נשק שכביכול נתפסו בביתו.[17] בתחילה גם צה"ל ניסה לטעון שמהבית נורתה אש צלפים.[18]

פעילותו לאחר האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר אבו אל-עייש הקים לזכר בנותיו קרן בשם "Daughters for Life" למען הענקת חינוך וגישה לבריאות לנערות ולנשים בעזה ובמזרח התיכון.[19]

בקיץ 2009 הוא היגר לקנדה עם משפחתו, בעקבות קבלת משרה לחמש שנים באוניברסיטת טורונטו. מעבר לעבודתו הרפואית והמדעית הוא מרצה בקביעות על סיפור חייו, הטרגדיה שפקדה אותו, והצורך בשלום על מנת למנוע קורבנות נוספים.[20] שמו של אבו אל-עייש אף הועלה כמועמד לפרס נובל לשלום לשנת 2009.[21]

ב-2011 הוציא ספר בשם "לא אשנא", שתורגם לעברית.[22] בשנת 2012 עוּבד הספר על ידי שי פיטובסקי ושחר פנקס להצגת יחיד בכיכובו של גסאן עבאס.[23] בשנת 2017 יצא הסרט התיעודי "ארץ זרה" בבימויו של העיתונאי שלומי אלדר, בו השתתף אבו אל-עייש.

משפט תביעת הנזיקין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 הגיש אל-עייש תביעת נזיקין נגד משרד הביטחון.[24] ב-27 בנובמבר 2018 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את תביעתו, וקבע שהירי שביצע הטנק היה טעות סבירה במסגרת לחימה שבה מחבלים פעלו במכוון בסביבה אזרחית, ושחלק גדול מהנזק שנגרם לדירה וליושביה נבע מאמצעי לחימה ותחמושת שמחבלים החביאו בדירתו ללא ידיעתו.[1] אל-עייש ערער לבית המשפט העליון וערעורו נדחה.[25]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עז א-דין אבו אל-עייש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 ת"א (באר-שבע) 40777-12-10 עזבון המנוחה ביסאן אבו אלעיש ז"ל ואחרים נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון, ניתן ב-27 בנובמבר 2018 (באתר "נבו").
  2. ^ קורות חיים באתר Keele University(הקישור אינו פעיל, 21.1.2019)
  3. ^ A Hunt for Genes That Betrayed a Desert People - "ניו יורק טיימס", 21 במרץ 2006.
  4. ^ The tragic test of a peace-loving man מאמר של הפרופסורים הקנדיים באתר העיתון הקנדי "National Post"(הקישור אינו פעיל, 21.1.2019)
  5. ^ דניאל הרץ, ‏נדחתה תביעת הרופא ששלוש בנותיו נהרגו, באתר כיכר השבת, 3 בדצמבר 2018.
  6. ^ טרגדיה: ביתו של רופא בעזה הופגז במהלך שיחה עם חדשות 10 באתר נענע10. ‏ 16-1-09
  7. ^ [1], סעיף 21
  8. ^ 1 2 3 https://www.ohchr.org/Documents/HRBodies/HRCouncil/SpecialSession/Session96 UNITAR_UNOSAT_GFFM_UNOHCHR_31July2009.pdf עמודים 14-16
  9. ^ https://www.un.org/unispal/satellite-based-gaza-strip-damage-assessment-overview-unitarunosat-map/
  10. ^ [1], סעיפים 7, 10-17
  11. ^ 1 2 3 אתר למנויים בלבד אלמוג בן זכרי, צה"ל: במבנה שבו נהרגו בנות הרופא הפלסטיני בעופרת יצוקה היה מצבור נשק, באתר הארץ, 13 במרץ 2017
  12. ^ [1], סעיפים 11-17
  13. ^ [1],[2]
  14. ^ [1], סעיפים 7 ו-25
  15. ^ [1], סעיף 25
  16. ^ אורן פרסיקו, סדק במראה, באתר העין השביעית, 18 בינואר 2009
  17. ^ מידע תעמולתי בקשר למלחמה בעזה באתר "לא רלוונטי"(הקישור אינו פעיל, 21.1.2019)
  18. ^ חנן גרינברג, צה"ל: מבית הרופא וממתחם אונר"א נפתחה אש, באתר ynet, 17 בינואר 2009
  19. ^ Daughters for Life - אתר זיכרון לבנותיו של ד"ר אבו אל-עייש ואתר הקרן לזכרן. (בעברית, אנגלית וערבית)
  20. ^ חייו החדשים בקנדה של הרופא מעזה שאיבד שלוש מבנותיו ב"עופרת יצוקה" – כתבה בחדשות ערוץ 10
  21. ^ דניאל אדלסון, הרופא שאיבד בנותיו במבצע בעזה - מועמד לנובל, באתר ynet, 5 באפריל 2009
  22. ^ שהם סמיט, "לא אשנא" מאת עזאלדין אבו-אלעיש, באתר הארץ, 1 ביוני 2011
  23. ^ סמדר פלד, קרבות בימה: סיפורו של ד"ר אבו אל-עייש עולה כמחזה, כתבה מ"אולפן שישי", באתר Mako,‏ 19 באוקטובר 2012; לא אשנא, באתר "הבימה"
  24. ^ אתר למנויים בלבד אלמוג בן זכרי, צה"ל: במבנה שבו נהרגו בנות הרופא הפלסטיני בעופרת יצוקה היה מצבור נשק, באתר הארץ, 13 במרץ 2017.
  25. ^ ע"א 220/19 עזבון המנוחה ביסאן אבו אלעיש ז"ל ואחרים נ' משרד הבטחון, ניתן ב־24 בנובמבר 2021