עטלף פירות מצוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgעטלף פירות מצוי
PikiWiki Israel 11327 Wildlife and Plants of Israel-Bat-003.jpg
עטלף פירות מצוי
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: עטלפים
משפחה: עטלפי פרי
סוג: עטלף בעל זנב
מין: עטלף פירות מצוי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Rousettus aegyptiacus
תחום תפוצה
Egyptian Rousette area.png

עטלף הפירות המצוי (שם מדעי: Rousettus aegyptiacus) הוא מין ממשפחת עטלפי הפרי. משקלם הוא 81 - 171 גרמים, ומוטת הכנפיים היא כ-60 ס"מ‏[1]. הם נפוצים במגוון רחב של אזורי אקלים, בעיקר אזורים חמים – הן ביערות טרופיים והן במדבריות[2].

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטלפי הפירות נפוצים בדרום ומערב אפריקה, במזרח התיכון, ובארצות הים התיכון‏[3]. ב-2004 תועדה לראשונה מושבה של עטלף פירות מצוי בצפון סוריה[4], בשנת 2001 פורסם כי אף נמצא מאובן שן השייכת ככל הנראה לעטלף פירות במרכז פולין, וייתכן והוא היה נפוץ שם בעבר לפני שחל שינוי אקלים באזור‏[5].

מראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבעם יכול להשתנות באזורי המחיה השונים, בגווני אפור-חום, כאשר הכנפיים בעלות גוון כהה יותר, והאזור הוונטרלי בהיר יותר. מין זה חסר שערות ארוכות באזור הצוואר אשר קיימות במינים רבים אחרים. פניו דומים לפני שועל, וחסרים קפלי עור באזור הנחיריים או האוזניים שקיימים במיני עטלפים אחרים, לכן עטלפים אלה מכונים גם flying foxes (אנגלית: שועלים מעופפים).

מיון טקסונומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוג העטלפים בעלי הזנב – Rousettus

  • זהו הסוג היחיד מבין העטלפים הגדולים (Megachiroptera) שמבצע איכון הד (אקולוקציה). הצלילים בהם הם משתמשים לכך שונים מאוד מאלה של העטלפים הקטנים (Microchiroptera), ויש חוקרים המשערים שיכולת איכון ההד של ה-Rousettus התפתחה בנפרד במהלך האבולוציה, מכיוון שהם נוטים להתגורר במערות‏[6] והיא מאפשרת להם לחיות בחושך מוחלט. עטלפי הפירות המצויים משתמשים לצורך איכון ההד בצלילי נקישה של לשונם בדופן הלוע, ולא בצלילים גרוניים‏[7]. צלילים אלו הם בעלי תדירות נמוכה יותר מאלה שמשמיעים העטלפים הקטנים. עם זאת, אותות אלה מקנים לעטלף יכולת הימנעות טובה ממכשולים. השמיעה של עטלף הפירות המצוי מותאמת היטב לאותות האקולוקציה שהוא משדר‏[8]. הצלילים הם אימפולסים קצרים בעלי אנרגיה נמוכה, ולכן קשה לאתר את הצליל המוחזר מהמכשול, והיכולת המרשימה של העטלף להימנע ממכשולים הן באור והן בחשכה נשארת כרגע בגדר חידה‏[9]

התנהגות ומטבוליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטלף פירות מצוי אוחז בקליפות תפוזים
עטלף פירות מצוי אוכל תאנה

עטלפי הפירות המצויים מקימים מושבות בעיקר במערות, מחבואים תת-קרקעיים, ולעתים על עצים. הם גמישים בבחירת מקומות הקינון שלהם, ויכולים להשתכן גם בעליות גג חדשות, מרתפים, חניונים תת-קרקעיים ושאר חללים סגורים‏[10]. הם בוחרים את אזור המחיה בעיקר לפי טיב המחבוא התת-קרקעי ולא לפי זמינות המזון והקרבה לעצי פרי. תועדו מקרים בהם העטלפים עפו 15 ק"מ בחיפוש אחר מזון‏[2] אך בישראל המרחק הממוצע בין מושבות העטלפים שנחקרו לבין עצי הפרי מהם הם ניזונים הוא 30 מטר‏[11].

עטלפים אלה יוצאים מן המערה בחיפוש אחר מזון בשעות הדמדומים, וחוזרים אל המערה רק עם אור ראשון. הם ניזונים בעיקר מפירות ויודעים להימנע מאכילת פירות רקובים או פירות בוסר. משערים שיכולתם לזהות פרות כבשלים או כבשלים מידי נעוצה ביכולתם לזהות ריח של אדי אתנול. עטלפים נמנעים מלאכול מזון המכיל בין אחוז לשני אחוזים של אתנול, בעוד שבפרי בשל אך לא רקוב ריכוז האתנול ירד בדרך כלל מאחוז‏[12]. בחודשי החורף, כאשר זמינות הפירות ואיכותם יורדת, הם נוטים לאכול גם עלים ואבקנים‏[13].

כאמצעי להסתגלות לתזונה עתירת פחמימות, מסוגל עטלף הפירות המצוי לספוג כמויות גבוהות מאוד של גלוקוז מהמעי במהירות רבה. לצורך כך קיים בעטלפים אלה אחוז גבוה של רקמה אנדוקרינית בלבלב, בעיקר תאי PP‏‏[14].

עטלפים אלה אוכלים ביום כמות מזון השווה ל-0.8-1.0 פעמים משקל גופם. ככל הנראה הם נוקטים באסטרטגיה של עיכול כמות מזון רבה ככל הניתן, קבלת כמות מקסימלית של אנרגיה, ולאחר מכן התאמת ההוצאות האנרגטיות שלהם כך שתיאגר כמות אופטימלית של אנרגיה (כך שמסת הגוף לא תפריע לתעופה) ובזבוז יתר האנרגיה‏[15].

חושים וניווט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטלפי הפירות המצויים הם בעלי ראיה טובה, אם כי הם חסרי ראיית-צבע לחלוטין, והן מסוגלים לנווט הן בהסתמך על הראייה בלבד והן בהסתמך על אקולוקציה בלבד (אף על פי שהאותות של האקולוקציה הם קצרי-טווח לעומת הראיה). מיקום כל חפץ במרחב נלמד בנפרד על ידי כל אחת מהמערכות, והעטלף מסוגל לנווט על-פי מפה מרחבית ולא על-פי סימני דרך‏[16].

התנועתיות הרבה של אוזניי העטלפים מסייעת להם לקלוט את האותות של האקולוקציה בצורה יעילה מאוד. יכולת העטלף לשמוע את הצליל עולה משמעותית כאשר קונכיית האוזן מופנית כלפי מקור הצליל‏[17].

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העטלפים מתרבים היטב בשבי, ויש צורך בפיקוח על הרבייה שלהם. בטבע נקבה מולידה וולד יחיד פעמיים בשנה (לעתים נולדים תאומים) אותו היא נושאת על גופה במשך 2-3 חודשים, עד אשר הוא מסוגל להאחז בקירות המערה. בשלב זה הוא נותר במערה כאשר האם יוצאת לחפש מזון, זאת עד אשר הגור מסוגל לעוף בעצמו. תקופת ההנקה היא קצרה יחסית, ועל מנת להיות מסוגלת להניק למרות התזונה דלת-החלבון האם נוקטת במספר אסטרטגיות: אכילה מרובה לקראת סוף ההריון וצבירת שומן, ודיכוי מטבולי עצמי‏[18].

המין בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטלף פירות מצוי בתעופה בשדרות רוטשילד, תל אביב

בישראל בתקופה מסוימת היו עטלפי הפירות מרובים עד כדי כך ששיערו כי הם מהווים מזיק לחקלאות. למעשה, מחקר שפורסם ב-1999 הראה שרק 15% מהפירות מהם העטלפים ניזונים היו גידולים חקלאיים, ורק שניים מהם גודלו קרוב לאזור המחקר‏[13]. ההכרזה על עטלף הפירות המצוי כעל מזיק חקלאי על ידי רשות שמורות הטבע הובילה לניסיונות מיגור העטלפים, בעיקר פעולות של עישון מערות על ידי אתילן-די-ברומיד (1958) והרעלה בגז לינדן אשר פגעו פגיעה קשה באוכלוסיות עטלפי החרקים בארץ, אך לא הביאו להקטנת אוכלוסיית עטלפי הפירות (למרות הרעלה ישירה של אלפים מהם). אוכלוסיית עטלפי הפירות קטנה, בסופו של דבר, כנראה עקב פיצוץ אוכלוסין.‏[10]

עטלפי הפירות המצויים משמשים מאביק בלעדי של עצי הבאובב[1] והם משמשים גם כמאביקים וכמפיצים חשובים עבור עצי פרי בישראל. הם מפזרים את זרעי הפרי אותם הם יורקים אל מעבר לצלו של העץ, וחלק מהזרעים הקטנים יותר עוברים במערכת העיכול של העטלף. הטיפול שעוברים הזרעים יכול לעתים לסייע לנביטתם‏[11].

הטורפים העיקריים של העטלפים הם דורסי הלילה השונים, והגורמים העיקריים המגבילים את גודל האוכלוסייה הם טפילים למיניהם, מחלות (בעיקר מחלות וויראליות – ליזווירוסים מסוג EBL ;Van der Poel et al, 2000; Wellenberg et al, 2002), ומחסור בפירות זמינים בתקופת החורף.

עטלף פירות הוא ערך טבע מוגן בישראל‏[19].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 RM Nowak, EP Walker. Walker's bats of the world. Baltimore, Maryland: JHU Press, 1994. ISBN 0801849861
  2. ^ 2.0 2.1 DR Rosevear. The Bats of West Africa. London: The British Museum (Natural History), 1965
  3. ^ A Kataras et al. Contribution to Rousettus aegyptiacus (Mammalia: Chiroptera) from Turkey. Folia Zoologica-Praha 2003;52:137-142
  4. ^ AH Shehab, IH amkhair. First record of the Egyptian Fruit Bat, Rousettus aegyptiacus, from Syria. Zoology in the Middle East 2004;33:73–78.
  5. ^ B Rzebik-Kowalska, K Kowalski. The northernmost locality of fruit bats (Chiroptera, Mammalia) in the Miocene of Bełchatów (Poland). Acta zoologica cracoviensia 2001;44:58
  6. ^ (Eick et al, 2004)
  7. ^ DA Waters, C Vollrath. Echolocation performance and call structure in the megachiropteran fruit-bat Rousettus aegyptiacus. Acta Chiropterologica 2003;5:209-219
  8. ^ RS Heffner, G Koay and HE Heffner. Sound localization in an Old-World fruit bat ~Rousettus aegyptiacus: Acuity, use of binaural cues, and relationship to vision. Journal of Comperative Psychology 1999;113:297–306.
  9. ^ AH Holland, DA Waters and JMV Rayner. Echolocation signal structure in the Megachiropteran bat Rousettus aegyptiacus Geoffroy 1810. Journal of Experimental Biology 2004;207:4361-4369.
  10. ^ 10.0 10.1 D Makin, H Mendelssohn. Insectivorous bats victims of Israeli campaign. Bats 1985;2(4):1–4
  11. ^ 11.0 11.1 I. Izhaki, C. Korine and Z. Arad. The effect of bat (Rousettus aegyptiacus) dispersal on seed germination in eastern Mediterranean habitats. OECOLOGIA 1995;101:335-342
  12. ^ F Sánchez, et al. The Possible Roles of Ethanol in the Relationship between Plants and Frugivores: First Experiments with Egyptian Fruit Bats. Integrative and Comparative Biology 2004;44:290-294
  13. ^ 13.0 13.1 C Korine, I Izhaki, Z Arad. Is the Egyptian fruit-bat Rousettus aegyptiacus a pest in Israel? An analysis of the bat's diet and implications for its conservation. Biological Conservation 1999;88:301-306
  14. ^ AJ Michelmore, DJ Keegan, B Kramer. Immunocytochemical Identification of Endocrine Cells in the Pancreas of the Fruit Bat, Rousettus aegyptiacus. General and Comparative Endocrinology 1998;110:319-325
  15. ^ M Delorme, DW Thomas, Comparative analysis of the digestive efficiency and nitrogen and energy requirements of the phyllostomid fruit-bat (Artibeus jamaicensis) and the pteropodid fruit-bat (Rousettus aegyptiacus). Journal of Comparative Physiology B: Biochemical, Systemic, and Environmental Physiology 1999;169:123-132
  16. ^ RA Holland, P Winter, DA Waters. Sensory Systems and Spatial Memory in the Fruit Bat Rousettus aegyptiacus. Ethology 2005;111:715-725
  17. ^ RA Holland, DA Waters. Echolocation signals and pinnae movement in the fruitbat Rousettus aegyptiacus. Acta Chiropterologica 2005;7:83-90
  18. ^ C Korine, J Speakman, Z Arad. Reproductive Energetics of Captive and Free-Ranging Egyptian Fruit Bats (Rousettus aegyptiacus). Ecology 2004;85:220-230
  19. ^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס"ה-2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה (15 בפברואר 2005), עמוד 426 (תוקן ב־31 במרץ 2009)