עיגול הטשטוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עומק השדה הוא האזור בו עיגול הטשטוש קטן יותר מכושר ההפרדה של העין האנושית, או של אמצעי התצוגה.

עיגול הטשטוש באופטיקה הוא הכתם המתקבל מדימות של עצם נקודתי. הכתם מתקבל במקום נקודה, על ידי חרוט האור המגיע מעדשה כתוצאה מאי יכולתה של העדשה ליצור דמות נקודתית מושלמת של העצם הנקודתי.

עיגול זה משמש בצילום לקביעת עומק השדה, כלומר, את חלק הדמות הנתפס כחד. מאחר שגודל זה תלוי בתפיסת הראיה האידיבידואלית, ערכו נקבע על-פי תקן התלוי בפורמט של הדמות. עם זאת, גם עבור התקן המתאים ביותר, עדיין, כאמור, הערך תלוי בחדות הראיה, בתנאי הראות, ובמידת ההגדלה.

בשל עיוותים אופטיים ובשל מגבלת העקיפה, עדשות אינן מסוגלות ליצור דמות נקודתית של עצם נקודתי, כלומר, הן אינן יכולות למקד בצורה מושלמת, וגם מערכת אופטית בעלת כושר המיקוד הטוב ביותר, תיצור עדיין כתם אור במקום נקודה. עיגול הטשטוש הקטן ביותר שניתן לקבל על ידי עדשה מכונה עיגול מיעוט הטשטוש.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]