עידן הציר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יאספרס טען שעידן הציר הביא להיווצרותה של הפילוסופיה.

עידן הציר הוא מושג הנטבע על ידי הפילוסוף הגרמני קרל יאספרס כדי לתאר את התקופה בין השנים 800 ל-200 לפנה"ס, במהלכה, על פי יאספרס, מחשבות מהפכניות דומות עלו במרחבים שונים: בפרס, הודו, סין ובמערב. יאספרס מונה מספר הוגי דעות מתקופת עידן הציר אשר השפיעו רבות על פילוסופים ודתות בעתיד, הוא זיהה מאפיינים משותפים לכל תקופה אליה הוגים אלו השתייכו. יאספרס זיהה בהתפתחויות הללו בדת ובפילוסופיה הקבלה ניכרת. על אף שקשר ישיר בין האזורים לא היה קיים. לא אותרו שום ממצאים המעידים על תקשורת ענפה בין יוון העתיקה, המזרח התיכון, הודו וסין. יאספרס ראה את העידן הזה כייחודיי, אשר ניתן להשוות אליו את שארית ההיסטוריה של המחשבה האנושית. גישתו של יאספרס לתרבות של אמצע המילניום הראשון לפנה"ס אומצה על ידי האקדמיה, והפכה לנושא דיון מהותי בהיסטוריה של הדתות.

עידן רב-חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאספרס טען שבזמן עידן הציר "היסודות הרוחניים של האנושות הוצבו בו-זמנית ובאופן עצמאי בסין, הודו, פרס, יהודה ויוון. ואלו הם היסודות אשר עד עצם היום הזה האנושות מתקיימת עליהם."[1] היסודות הללו הובעו על ידי הוגי דעות שונים תחת מסגרת של סביבה חברתית משתנה.

הוגים ותנועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תזוזות הציר של יאספרס כללו את עלייתו של האידאליזם האפלטוני, אשר מאוחר יותר יהפוך להשפעה עיקרית על העולם המערבי דרך גם הנצרות וגם הגות חילונית לאורך ימי הביניים והרנסאנס. פרסווה[2][3] (המאה התשיעית לפנה"ס) ומהווירה (המאה השישית לפנה"ס) הידועים בתור חלוצי דת הג'ייניזם חיו בתקופת עידן הציר.[4] הם השפיעו על פילוסופיה הודית על ידי העלאת העקרונות של אהימסה (אי-אלימות), קארמה (יחסי סיבה ותוצאה), סמסרה (גלגול נשמות) ואסטיציזם.[5] גם הבודהיזם הייתה אחת מהפילוסופיות המשפיעות ביותר בעולם, נוסד על ידי סידהארתה גאוטמה, או בודהה, שחי בזמן העידן הזה. להפצתו סייע גם אשוקה, אשר חיי מאוחר בעידן. בסין בתקופה הזו עלה הקונפוציאניזם, היכן שעד עצם הים הזה הוא נותר משפיע עיקרי על חיי החברה והדת. דת הזרתוסטרא, עוד דוגמה שמביא יאספרס, הייתה חיונית בהתפתחות המונותאיזם.[6] יאספרס כלל בין היתר גם את לאו דזה, הומרוס, פרמנידס, הרקליטוס, תוקידידס, ארכימדס, אליהו, ישעיהו, ירמיהו ואת הסופרים של האופנישדות כדמויות ציריות. את סוקרטס, קונפוציוס ובודהה יאספרס העריך באופן במיוחד, הוא תיאר אותם כאנשי מופת ובעלי "אישיות פרדיגמתית".[7] בנוסף ליאספרס, הפילוסוף אריק פייוגלין התייחס לעידן הזה כ'זינוק אדיר בקיום', הכולל התעוררות רוחנית חדשה ושינוי בתפיסה מערכים חברתיים לערכים אישיים.[8] הוגים ומורים כמו בודהה, פיתגורס, הרקליטוס, פרמנידס ואנכסגורס תרמו להתעוררות הזו אשר אפלטון מאוחר יותר קרא לה אנמנסיס, כלומר הזכרות בדברים נשכחים.

מאפייני עידן הציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאספרס מתאר את עידן הציר כ-"תקופת מעבר בין שני עידנים של אימפריה גדולה, הפוגה למען חירות, נשימה עמוקה המביאה את המודעות הצלולה ביותר".[9] דהיינו, עידן הציר מייצג תקופת ביניים, תקופה בה אמיתות ישנות איבדו את תוקפן, וחדשות טרם היו מוכנות, כך שעידן הציר יכול להיחשב לתקופה לימינלית מבחינה היסטורית.[10] יאספרס התעניין במיוחד בקווי הדמיון בין דמויות עידן הציר, הן מבחינת המחשבה והן מתחינת הנסיבות. קווי הדמיון הללו כללו התעסקות בחיפוש אחר משמעות הקיום האנושי[11], ועלייתו של מעמד חדש של מנהיגים והוגים דתיים בסין, הודו ובמערב.[12] שלושת האזורים הללו הולידו, ואז מיסדו, מסורת של מלומדים נודדים אשר עברו מעיר לעיר והמירו רעיונות. המלומדים הללו היו לרוב שייכים למסורות דת בר קיימא: בסין קונפוציוניזם וטאואיזם, בהודו הינדואיזם, בודהיזם וג'ייניזם, בפרס דת הזרתוסטרא, בכנען היהדות וביוון סופיזם ופילוסופיות קלאסיות אחרות. יאספרס טוען שהמאפיינים הללו הופיעו תחת נסיבות פוליטיות דומות: סין הודו והמערב כל אחד מהן כללה מספר מדינות קטנות עסוקות במאבקים פנימיים וחיצוניים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jaspers, Karl (2003). The Way to Wisdom : An Introduction to Philosophy. New Haven, CT: Yale University Press, 98. ISBN 0-300-09735-2.  Page image.
  2. ^ Fisher, Mary Pat (1997). Living Religions: An Encyclopedia of the World's Faiths. London: I.B.Tauris. ISBN 1-86064-148-2.  p. 115
  3. ^ "Parshvanatha". Encyclopædia Britannica. Encyclopædia Britannica Online. 2007. http://search.eb.com/eb/article-9058576. אוחזר 2007-10-22. 
  4. ^ "Mahavira." Britannica Concise Encyclopedia. Encyclopædia Britannica, Inc., 2006. Answers.com 28 Nov. 2009. http://www.answers.com/topic/mahavira
  5. ^ Robert_J._Zydenbos (2006). Jainism Today and Its Future. München: Manya Verlag. pp. 11, 56–57, 59
  6. ^ Mary Boyce (1979). Zoroastrians: Their Religious Beliefs and Practices. London: Routledge. ISBN 0-415-23903-6. 
  7. ^ Karl Jaspers (1962). The Great Philosophers: The Foundations, Hannah Arendt, trans., London: Ralph Manheim, 99–105.  cited in Karen Armstrong (2006). The Great Transformation: The Beginning of our Religious Traditions, First edition, New York: Knopf, 287. ISBN 0-676-97465-1. 
  8. ^ Eric Voegelin [1985] (2000). Order and History (Volume V): In Search of Order, Collected Works of Eric Voegelin. Columbia, Missouri: The University of Missouri Press. ISBN 978-0-8262-1261-0. 
  9. ^ Jaspers, 1953, p. 51 quoted in Armstrong, p. 367
  10. ^ תבנית:Cite Book
  11. ^ Neville, Robert Cummings (2002). Religion in Late Modernity. SUNY Press, 104. ISBN 0-7914-5424-X. 
  12. ^ Shmuel Eisenstadt (1986). “Introduction”, The Origins and Diversity of Axial Age Civilizations. SUNY Press, 1–2. ISBN 0-88706-094-3. 

הערות:

  • Jaspers, Karl; Bullock, Michael (Tr.) (1953). The Origin and Goal of History (1st English ed.). London: Routledge and Keegan Paul. LCCN 53001441. Originally published as Jaspers, Karl (1949). Vom Ursprung und Ziel der Geschichte (1st ed.). München: Piper Verlag. LCCN 49057321.