עיוותי חשיבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עיוותי חשיבה הם הטיות חשיבתיות הבאים לידי ביטוי בפרשנות שגויה של המציאות. להבדיל מהטיות קוגניטיביות, הנחשבות מאפיין הטיה נורמלי ושיטתי של החשיבה האנושית. עיוותי חשיבה מאופיינים בנטייה אקראית וסובייקטיבית של בני אדם לתפוס את המציאות או את השלכותיו באופן שגוי.

עיוותי חשיבה פתולוגיים מאפיינים אנשים הסובלים מדיכאון, הפרעות חרדה, והפרעות נפשיות נוספות. במסגרת הטיפול, המטופלים לומדים לזהות עיוותים בחשיבתם, לערער אליהן, או להחליפן בחשיבה רציונלית. הטיפול מתבסס על למידה מחודשת באמצעי למידה התנהגותיים וקוגניטיביים. אחת המטרות היא שהמטופל גם יהיה מסוגל לזהות את עיוותי החשיבה בעת הופעתן, ולתקן אותן במהלך האירוע. הטיפול מוגבל בזמן ועיקר העבודה היא בין המפגשים - במהלכם המטופל מתבקש לעשות "שיעורי בית" בעזרת "דפי מחשבות" ייעודיות המבוססות על מודל הטיפול הקוגניטיבי. וכן להיחשף בהדרגתיות לאירועים מעוררי ההפרעה בהתאם למודל הטיפול ההתנהגותי.

היסטוריה ומחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבסיס התאורטי לעיוותי החשיבה הוא הגישה הביהביוריסטית והמודל הקוגניטיבי-התנהגותי. עיוותי החשיבה תוארו לראשונה על ידי הפסיכיאטר אהרון בק במהלך עבודתו עם מטופלים הסובלים בעיקר מדיכאון. בק שם לב, שאצל מטופליו קיימת נטייה לפרשנות שלילית של המציאות, שבא לידי ביטוי במחשבות אוטומטיות, שהתבססו על דפוסי חשיבה כלליים ומכלילים על העולם ועל עצמם. בק הסיק מכך שעיוותי חשיבה הן אלו שגורמים לרגשות השליליים. בהמשך פיתח בק את מודל עיוותי החשיבה לתחום הפרעות חרדה וכן להפרעות נפשיות נוספות.

חשיבה ועיוותי חשיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג לחלק את החשיבה לחשיבה מודעת, ולחשיבה לא מודעת. החשיבה הלא מודעת מתחילה מהקלטים המתקבלים מהחושים, עבור דרך מערכת עיבוד מידע חושי המעבד ייצוגים וסמלים של הקלט, לצורך איתור והתרעה של הזיכרון המייצג את הקלט ואת התיוג שלו, ובהמשך קבלת החלטה האם, וכיצד להתייחס לקלט והאם לתת לו עדיפות על קלטים אחרים שהתקבלו במקביל. כמו כן בזמן ההתרעה הזיכרון יכול לחזות אירועים המאוחסנים בזיכרונות אחרים שבהסתברות מסוימת עשויים להתרחש בעקבותיו, כך שהתרעה יכולה לבוא ישירות ממערכת הזיהוי החושי, או דרך חיזוי מזיכרון שמתריע. לשם כך כל תא זיכרון שמאחסן זיכרון הצהרתי מתאפיין בארבעה מערכות התרעה כדלהלן:

  1. מערכת התרעת חיזוי: שתפקידה להתריע לקלט התא שהאירוע המאוחסן בו עומד להתרחש, ואת רמת ההסתברות שהתרחש. ההתרעה מתקבלת מתא או מתאים המאכסנים אירועים שנחשבים כגורמים לאירוע הנוכחי, לאחר שהם עצמם קבלו התרעה.
  2. מערכת התרעת זיהוי: תפקידה להתריע שאירוע המאוכסן בתא מתרחש, ואת רמת ההסתברות שהוא מתרחש. ההתרעה מתקבלת מקלטים שמתקבלים מהחושים דרך מערכת עיבוד מידע חושי.
  3. מערכת התרעת תיוג רגשי: מציינת בעת התרעת חיזוי או זיהוי בתא האם האירוע הוא שלילי או חיובי, באמצעות שחרור הורמונים שמפעילים סנסורים ייעודיים שבתורם יוצרים רגשות שונים והפכם, כמו סיפוק\אכזבה. גאווה\כעס, שנאה\אהבה ועוד. בהתאם לסוג התיוג המאפיין את האירוע ומשקלו.
  4. מערכת התרעת תיוג שכלתני: התיוג השכלתני הוא למעשה מערכת חיזוי של פלט הזיכרון, שתפקידו לחזות אירועים שעשויים להתרחש כתוצאה מהאירוע המיוצג בזיכרון בעת שהוא מתריע, כדי שיתריעו אף הם. כלומר התיוג השכלתני חוזה את השלכות האירוע. האירוע יתויג כחיובי יחסית אם נמנים בו בעיקר השלכות חיוביות, וכשלילי יחסית אם ההשלכות הן בעיקר שליליות.

עיוות חשיבה מתאר מצב שבו מתקבל התרעת שווא מאחד מארבעת המערכות שתוארו. כשבמקרה של עיוות חשיבה שלילי קיימת גם השפעה רגשית שלילית, המתעצמת הן כאשר מערכות החיזוי או הזיהוי מתריעות בהסתברות גבוהה על התרחשות האירוע השלילי, והן כאשר האירוע מתויג באופן שלילי קיצוני. כשכל אחד משני המצבים עשוי לגרום לרגשות שליליים בעת החשיפה לאירוע. זאת בהתאם לתיאורית התועלת של דניאל ברנולי, לפיו רמת ההסתברות להתרחשות אירוע, כפול רמת התיוג השלילי\החיובי של האירוע, קובע את רמת הבעיה\פתרון של האירוע. ולמעשה גם את ערך הרגש המהווה את ההפרעה. 

סוגים של עיוותי חשיבה- ומצבי הקיצון שלהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיוותי חשיבה האופייניים למקרים של הפרעות נפשיות תוארו על ידי אהרון בק, וממשיכי דרכו כגון דייויד ברנס שתיאר אותם בספרו 'בוחרים להרגיש טוב'. כל סוג של עיוות חשיבה להלן עשוי להתייחס לעצמי (ייחוס עצמי), לזולת, או לעולם בכלל.

  1. חיזוי שלילי- 'הכללה חפוזה' מתאר עיוות קיצוני של חיזוי שלילי, שסימן ההיכר שלו הוא 'תמיד' או 'לעולם לא' המתווספים לעיוות החשיבה. כלפי העצמי-"התלמיד סבור ש'תמיד ייכשל' וש'לעולם לא' יצליח". כלפי הזולת- "המורה סבור שהתלמיד תמיד יכשל ושלעולם לא יצליח". כלפי העולם- המצב תמיד ישאר גרוע ולעולם לא ישתפר".
  2. אי חיזוי חיובי- 'מסננת מנטלית' של חיזוי, מתאר מצב קיצון של אי חיזוי חיובי, שבו הפרט מתעלם מאירועים חיוביים. כלומר הפרט חוזה את האירוע השלילי שיגרם בעקבות אירוע מסוים, אך מתעלם מאירוע נוסף וחיובי שיגרם אף הוא בעקבות אותו האירוע.
  3. זיהוי שלילי- 'הכל או כלום' מתאר מצב קיצון של זיהוי שלילי, שבו למשל הצלחה לא מושלמת מזוהה על ידי הפרט ככישלון. 'מתן תווית' מתאר סוג קיצוני יותר של זיהוי שלילי, לפיו כישלון גורם לפרט לזהות את עצמו או את זולתו ככישלון באופן כללי.
  4. אי זיהוי חיובי- 'מסננת מנטלית' של זיהוי, מתאר מצב קיצון של אי זיהוי חיובי. כלומר הפרט מזהה את החלק של הכישלון ומתעלם מהחלק של ההצלחה, ולכן האירוע כולו מזוהה אצלו ככישלון מוחלט.
  5. תיוג שלילי- 'חשיבה דיכוטומית' מסוג 'העצמה' מתאר מצב קיצוני ומוחלט של תיוג שלילי המלווה ברגש שלילי התואם לסוג התיוג. או בצירוף תיוג שכלתני שלילי, כלומר בצירוף הצגת השלכות שליליות מסוימות.
  6. אי תיוג חיובי- 'חשיבה דיכוטומית' מסוג 'מזעור' מתאר מצב קיצון של אי תיוג חיובי, המתבטא בהיעדר רגש ובהתעלמות מתיוג חיובי שתואם את האירוע.

עיוותי חשיבה דומים קיימים גם במובן החיובי: בכללם חיזוי חיובי מעוות- אי חיזוי שלילי- זיהוי חיובי- אי זיהוי שלילי- תיוג חיובי, אי תיוג שלילי. גם עיוותי חשיבה חיוביים עשויים להתברר כלא חיוביים בהכרח, זאת מפני שהעיוות עשוי לפגוע ביכולת קבלת ההחלטות וכך למנוע את ההצלחה, מה שעשוי בעקיפין לחזק רגשות שליליים. למשל התמודדות שגויה עם חרדה שנובע מחיזוי אופטימי מדי לגבי התוצאה של פעולת ההתמודדות עשוי דווקא להעצים את החרדה במקום להפחיתה. לכן מילת המפתח בטיפול הקוגניטיבי היא חשיבה אובייקטיבית, ולא בהכרח חשיבה חיובית ואי חשיבה שלילית.

גורמי עיוותי חשיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למידה מהכללה היא למידה קוגניטיבית עצמאית של מערכות הזיכרון המתבצעת בעזרת הדמיון לאחר היווצרות זיכרון חדש. לפיה מערכת החיזוי לומדת מזיכרונות הדומים ביותר מבחינה חיצונית לזיכרון החדש, לגבי מה הם האירועים שעשויים להיגרם כתוצאה מהתרחשות האירוע ובאיזו הסתברות. וכן מה הם האירועים שעשויים לגרום לאירוע. כמו כן מערכת הזיהוי לומדת מזיכרון דומה לגבי החלקים המרכיבים את האירוע, ומידת הייצוג של כל מרכיב, לצורך חישוב הסתברות הזיהוי בעת החשיפה לאירוע. גם מערכת התיוג לומדת באמצעות הכללה לגבי סוג התיוג ומשקלו.

תכונת ההכללה הכרחית לצורך הישרדות והתפתחות של הפרט. כי לולא ההכללה לא ניתן היה לדעת מהן הסכנות הטמונות באירוע, או מה ניתן לעשות בו. אולם למרות שבדרך כלל שני זיכרונות בעלי מכנה משותף עשויים להיות דומים זה לזה גם בשאר התכונות, הדבר נכון רק באופן חלקי. כשבמידה רבה למידה זו טומנת בחובה גם הכללת יתר שעשויה לגרום להתרעות שווא ובמקרים מסוימים עקב כך גם להפרעה נפשית. הכללת יתר מהווה אם כן גורם מרכזי לעיוותי חשיבה. אם כי גם למידה קוגניטיבית מהוראה עשויה לגרום לעיוותי חשיבה, בעיקר כאשר הפרט נתון למרות אנשים שבעצמם סובלים מעיוותי חשיבה ולומד מהם.

עיוותי חשיבה והפרעות נפשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למידה התנהגותית היא למידה המתבצעת באמצעות חשיפה חוזרת ונשנית לאירוע בזמן אמת ומעדכנת את מערכות הזיכרון בהתאם. מטבע הדברים הלמידה ההתנהגותית מדויקת מאוד ביחס ללמידה מהכללה, ולכן תפקידה גם לתקן מידע שגוי שנוצר באמצעות הכללת יתר או אחר. לעומת זאת העדר חשיפה והתנסות מול זיכרון חדש, עשוי לקבע את הכללת היתר ואף ליצור בהמשך סכמה של עיוותי חשיבה. סכמה מעוותת מתגבשת מזיכרונות חדשים שמוכללים עם זיכרונות קיימים בעלי מכנה משותף המכילים עיוותי חשיבה, לכן כל זיכרון חדש שדומה לסכמה המעוותת עשוי להרחיב את הסכמה.

סכמות מעוותות נרחבות עשויות גם לגרום להפרעה נפשית מוכללת כלפי מגוון האירועים הנכללים בסכמה הבעייתית. לעומת עיוות חשיבה בודד או סכמה המכילה כמה אירועים בודדים שעשויים לגרום להפרעה יותר נקודתית. ההפרעה הנפשית נובעת ומתוחזקת על ידי חסמים פיזיים או נפשיים המונעים את החשיפה לאירוע ולכן מונעים גם את הלמידה התנהגותית. החסמים מקבעים את הסכמה שממשיכה להזין את ההפרעה, ואת עיוותי החשיבה גם לזיכרונות שהתווספו לסכמה בעתיד.

אבחון עיוותי חשיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל הפרעה יש שלושה מרכיבים, רגש שלילי, אירוע מעורר הרגש, ועיוות של מרכיבי הזיכרון. תלונה המתייחסת לרגש שלילי בלי ציון האירוע. יש לאתר את האירוע הגורם לרגש. וכן את סוג העיוות. בתלונה המתייחסת לרגש וכוללת גם ציון אירוע, יש לאתר את עיוות החשיבה. תלונה גם עשויה לכלול במקביל ציון של רגש, אירוע, ועיוות.

לעתים המטופל יבטא באקראי עיוות חשיבה החשוד כגורם לרגש שלילי. העיוות יכול גם להשתמע מהפתרון שלו, כגון 'אסור' 'צריך'. במקרה זה יש לאתר את הבעיה, כלומר מדוע צריך או אסור. וכן לבדוק האם הפתרון שהוצג אובייקטיבי. בדרך כלל עיוות החשיבה הדומיננטי היא התשובה הראשונה שעולה למודעות כאשר מנסים להבין את הסיבה להרגשה מסוימת, התשובה עשויה לכלול חיזוי פסימי, אם כי מקור העיוות עשוי דווקא להימצא בזיהוי או בתיוג של האירוע השלילי הנחזה. לאחר זיהוי עיוות החשיבה משייכים אותו לאחד מסוגי עיוותי החשיבה והתיקון מתבצע בהתאם.

נהוג לשלב בין שיטת הטיפול ההתנהגותי והקוגניטיבי, כגון ביצוע תיקוני חשיבה לפני החשיפה על מנת להתמודד טוב יותר עם החשיפה ועל מנת לנצל ללמידה התנהגותית את פרק הזמן שבו הזיכרון גמיש יחסית ללמידה כתוצאה מהפעלתו בעת התיקון הקוגניטיבי, ולהפך.

תיקון התנהגותי של עיוותי חשיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור החשיבה נחלקת לחשיבה מודעת ולחשיבה לא מודעת. החשיבה המודעת מתבצעת במסלול הפוך מהחשיבה הלא מודעת. כלומר מתא הזיכרון דרך מערכת עיבוד מידע חושי לכיוון החושים, זהו המסלול שמופעל בעת שליפת זיכרון. כך שלמעשה אותן מערכות שפועלות בעת הקלט פועלות גם בעת שמדמיינים את הקלט על ידי שליפתו מהזיכרון רק בכיוון ההפוך, בעת שליפת הזיכרון המוח צופה ומודע לאובייקטים למרות שהוא לא חשוף אליהם באופן ישיר. גם הלמידה של הזיכרונות ההצהרתיים מתבצעת בעיקר במסלול ההפוך קרי בעת שליפתו מהזיכרון אל המודע.

כדי להבין כיצד מתבצע תיקון מחשבות בפועל יש להבין תחילה כיצד בנויות מערכות החיזוי והזיהוי של הזיכרון. מערכות החיזוי והזיהוי מתבססים על התרעה של מרכיבים מעוררים ומעכבים. המעוררים במערכת החיזוי הם האירועים הנחשבים כגורמים לאירוע. והמעכבים הם האירועים הנחשבים כמונעי האירוע. במערכת הזיהוי, המעוררים הם חלקי מידע שמתקבלים ממערכת עיבוד מידע חושי המרכיבים את התמונה השלמה של האירוע. והמעכבים הם חלקי מידע שמתקבלים גם הם ממערכת עיבוד מידע ומפחיתים את האפשרות שמדובר באירוע. במערכת התיוג יש מרכיבים חיוביים ושליליים, שיכולים לכלול סוגים שונים של תיוג המלווים ברגשות, כגון סיפוק, גאווה. והפכם אכזבה, כעס, ועוד. לכל מרכיב יש משקל בהתאם לרמת הייצוג שלו באירוע.

באירוע המתויג כחיובי העדפה תהיה שבמערכות החיזוי והזיהוי יתריעו בזמן נתון כמה שיותר מרכיבים מעוררים ורצוי בעלי משקל גבוה, וכמה שפחות מרכיבים מעכבים או לפחות שיהיו בעלי משקל נמוך. ואם האירוע מתויג כשלילי העדפה תהיה הפוכה קרי שמשקל המרכיבים המעוררים המתריעים יהיה פחות ממשקל המרכיבים המעכבים המתריעים, או לחלופין לשנות את התיוג השלילי לחיובי או לפחות להפחית את משקל השלילי.

בעת למידה התנהגותית משקל המעוררים משתנים ביחס למשקל המעכבים בכל חשיפה בהתאם למידת הדומיננטיות של כל מרכיב בעת החשיפה ובהתאם למידת המשוב (החלשה או חיזוק של המרכיבים נקבע על ידי משוב חוזר המאשר או דוחה את ההתרעה בהתאם לכללים מסוימים). כך מתקבל אירוע בעל תפיסה מציאותית יותר ככל שנחשפים יותר לאירוע. בטיפול ההתנהגותי מנחים את המטופל להיחשף באופן מדורג לאירוע הבעייתי על מנת להקל על החשיפה ולאפשר התמודדות עם החסמים הנפשיים.

תיקון קוגניטיבי של עיוותי חשיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטיפול קוגניטיבי מעלים למודעות את האירוע המעוות ומערערים עליו, או מעלים אירוע חיובי כהיפוך או כפרשנות אלטרנטיבית לעיוות החשיבה השלילי, זאת כדי לאפשר חשיבה מציאותית יותר כלפי האירוע, וכדי להעביר את הזיכרון לסכמה חיובית יותר. התיקון הקוגניטיבי מתבצע בין היתר באמצעות למידה מהכללה בעזרת הדמיון. אולם כדי למנוע הכללת יתר התיקון גם מבוסס על איסוף נתונים ממקורות מוסמכים, או באמצעות לוגיקה, כלומר בעזרת איסוף נתונים מעוררים ומעכבים המוכיחים את הפרשנות החדשה, או גם נתונים המפריכים את הפרשנות השלילית. הערעור על הפרשנות המעוותת מתבצע באמצעות איסוף נתונים מעכבים, כלומר איסוף של נתון אחד לפחות שמפחית את ההיתכנות שהפרשנות המעוותת נכונה- או ביצוע סוגסטיה (איזכור) לנתון כזה שכבר ידוע. פרשנות אלטרנטיבית מתבצע באמצעות הצגת הפרשנות האלטרנטיבית. שאותו ניתן לחזק על ידי איסוף נתונים מעוררים, קרי איסוף נתון אחד לפחות המחזק את ההיתכנות של הפרשנות החדשה- או ביצוע סוגסטיה לנתון כזה שכבר ידוע.

כאמור הפרשנות האלטרנטיבית יכול להיות היפוך של החשיבה השלילית, או בנוסף אליו, זאת במידה והחשיבה השלילית אובייקטיבית ואין סיבה לשנותה. או כאשר ההיפוך יוצר התנגדות אצל המטופל, בעיה הקיימת למשל במקרה של "חשיבה רגשית" לפיו המטופל יוצר התנגדות הכרתית או תת-הכרתית לשינוי בדפוס חשיבה קיים. (חשיבה רגשית היא סוג של זיהוי מעוות, קרי, "אם אני מרגיש כך משמע שזה כך"). אופן תיקון כל אחד משלושת מערכות ההתרעה הוא כדלהלן:

  • תיקון חיזוי שלילי (ובמקרי קיצון 'הכל או כלום')- כתיקון יש להציג כמשקל נגד נתון (מרכיב) שעשוי למנוע את האירוע ולהפחית את החיזוי השלילי. או להציג חיזוי לאירוע אחר וחיובי כמשקל נגד לאירוע השלילי הנוכחי, אשר יכול להיות היפוך של השלילי, או כפרשנות נוספת. 
  • תיקון אי חיזוי חיובי (ובמקרי קיצון 'מסננת מנטלית')- יש להציג נתון שעשוי לגרום לאירוע החיובי ולחזק את החיזוי שלו.
  • תיקון זיהוי שלילי (ובמקרי קיצון 'הכללה חפוזה')- יש להציג נתון באירוע שמפחית את הסיכוי שהזיהוי נכון. או יצירת זיהוי אירוע אחר וחיובי כמשקל נגד לאירוע השלילי, אשר יכול להיות היפוך של השלילי, או בנוסף אליו במידה והשלילי אובייקטיבי ואין סיבה לשנותו. או כאשר ההיפוך יוצר כאמור התנגדות אצל המטופל.
  • תיקון אי זיהוי חיובי (ובמקרי קיצון 'מסננת מנטלית')- יש להציג נתון שמחזק את הזיהוי החיובי.
  • תיקון תיוג שלילי שכלתני- יש להציג נתון המעכב את האפשרות שהאירוע השלילי יקרה בעקבות האירוע הנוכחי. או להציג אירוע אחר וחיובי, לו ניתן להוסיף נתון מעורר שמחזק אותו.
  • תיקון אי תיוג חיובי שכלתני- יש להציג את האירוע החיובי שעשוי להתרחש בעקבות האירוע הנוכחי, ולהוסיף לו נתון שמחזק זאת.
  • תיקון תיוג שלילי רגשי (ובמקרי קיצון 'העצמה')- התיוג הרגשי מקבל משוב מסכימה של השלכותיו. כלומר התיוג השכלתני מלמד את התיוג הרגשי שמתעדכן בהתאם. לכן תיקון התיוג הרגשי יכול להתבצע באמצעות תיקון התיוג השכלתני. בטיפולים כמו דמיון מודרך מטפלים בתיוג הרגשי גם באופן ישיר. באמצעות הכנסת המטופל לאירוע באופן דמיוני ותוך כדי מעוררים בו רגשות חיוביים. בטיפול קוגניטיבי אם התיוג הוא אכזבה כתוצאה מכישלון, ניתן לבצע היפוך סוגסטי ולהציג את ההצלחה שכן הייתה אם הייתה במידה כזו או אחרת כדי לחזק תחושת סיפוק. ואם תחושת הכישלון אובייקטיבית ניתן להציג תיוג חיובי אחר לאירוע שיעמעם את תחושת הכישלון, למשל את תיוג הגאווה שנוצרת כשהפרט מייחס דברים לעצמו, דוגמה לתיקון: "למרות הכישלון עשיתי את מירב המאמצים להצליח". או למשל את תיוג האהבה "למרות הכל קבלתי יחס חם ומבין".
  • תיקון אי תיוג חיובי רגשי (ובמקרי קיצון 'מזעור')- כאמור תיקון התיוג השכלתני משפיע על למידה של התיוג הרגשי. כמו כן ניתן לטפל בתיוג הרגשי באופן ישיר באמצעות הצגת התיוג החיובי שנכון לאירוע.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]