עיוותי חשיבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עיוותי חשיבה הם הטיות חשיבתיות הבאים לידי ביטוי בפרשנות שגויה של המציאות. להבדיל מהטיות קוגניטיביות, הנחשבות מאפיין הטיה נורמלי ושיטתי של החשיבה האנושית. עיוותי חשיבה מאופיינים בנטייה אקראית וסובייקטיבית של בני אדם לתפוס את המציאות או את השלכותיו באופן שגוי. עיוותי חשיבה מאפיינים מאוד אנשים הסובלים מדיכאון, הפרעות חרדה, והפרעות נפשיות נוספות.

במהלך הטיפול, במיוחד במסגרת טיפול קוגניטיבי, המטופלים לומדים לזהות מחשבות לא-תפקודיות (לא-רציונליות), לבחון אותן, ולערער אליהן, או להחליפן במחשבות תפקודיות יותר. הטיפול מתבסס על למידה מחודשת באמצעות שכנוע לוגי, אך קיימת בו גם השפעה סוגסטית. אחת המטרות היא שהמטופל גם יהיה מסוגל לזהות את המחשבות האוטומטיות בעת הופעתן, ולתקן אותן במהלך האירוע. הטיפול מוגבל בזמן ועיקר העבודה היא בין המפגשים - המטופל מתבקש לעשות "שיעורי בית" בעזרת "דפי מחשבות" ייעודיות המבוססות על מודל הטיפול הקוגניטיבי.

היסטוריה ומחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבסיס התאורטי לעיוותי החשיבה הוא הגישה הביהביוריסטית והמודל הקוגניטיבי-התנהגותי. עיוותי החשיבה תוארו לראשונה על ידי הפסיכיאטר אהרון בק במהלך עבודתו עם מטופלים הסובלים בעיקר מדיכאון. בק שם לב, שאצל מטופליו קיימת נטייה לפרשנות שלילית של המציאות, שבא לידי ביטוי במחשבות אוטומטיות, שהתבססו על דפוסי חשיבה כלליים ומכלילים על העולם ועל עצמם. בק הסיק מכך שעיוותי חשיבה הן אלו שגורמים לרגשות השליליים. בהמשך פיתח בק את מודל עיוותי החשיבה לתחום הפרעות חרדה וכן להפרעות נפשיות נוספות.

חשיבה ועיוותי חשיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל תא זיכרון במוח שמאחסן זיכרון הצהרתי מתאפיין בשלושה מערכות התרעה.

  1. מערכת התרעת חיזוי: שתפקידו להתריע שהאירוע המאוחסן בתא עומד להתרחש, ואת רמת ההסתברות שהתרחש. ההתרעה מתקבלת מתא או מתאים המאכסנים אירועים שנחשבים כגורמים לאירוע הנוכחי, לאחר שהם עצמם קבלו התרעה.
  2. מערכת התרעת זיהוי: תפקידו להתריע שאירוע המאוכסן בתא מתרחש, ואת רמת ההסתברות שהוא מתרחש. ההתרעה מתקבלת מקלטים שמתקבלים מהחושים במערכת עיבוד מידע חושי.
  3. מערכת התרעת תיוג: מציין בעת התרעת חיזוי או זיהוי בתא האם האירוע הוא שלילי או חיובי, ואת משקל התיוג. ממערכת התיוג גם משתחררת הורמונים שמפעילים סנסורים ייעודיים שבתורם יוצרים רגשות כגון סיפוק\אכזבה. גאווה\כעס, שנאה\אהבה ועוד. בהתאם לסוג התיוג המאפיין את האירוע ומשקלו.

עיוות חשיבה מתאר מצב שבו מתקבל התרעת שווא מאחד משלושת המערכות שתוארו. כשבמקרה של עיוות חשיבה שלילי קיימת גם השפעה רגשית שלילית, המתעצמת כשמערכות החיזוי או הזיהוי מתריעים בהסתברות גבוהה על התרחשות האירוע השלילי, או כאשר האירוע מתויג באופן שלילי קיצוני. כך שעיוות חשיבה יכול להיות עיוות מוחלט ולא מציאותי, או מציאותי אך מוקצן מדי. 

סוגים של עיוותי חשיבה- ומצבי הקיצון שלהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל סוג של עיוות חשיבה להלן עשוי להתייחס לעצמי, לזולת, או לעולם בכלל.

  1. חיזוי שלילי- 'הכללה חפוזה' מתאר עיוות קיצוני של חיזוי שלילי, שסימן ההיכר שלו הוא 'תמיד' או 'לעולם לא' המתווספים לעיוות החשיבה. כלפי העצמי-"התלמיד סבור ש'תמיד ייכשל' וש'לעולם לא' יצליח". כלפי הזולת- "המורה סבור שהתלמיד תמיד יכשל ושלעולם לא יצליח". כלפי העולם- המצב תמיד ישאר גרוע ולעולם לא ישתפר".
  2. אי חיזוי חיובי- 'מסננת מנטלית' של חיזוי, מתאר מצב קיצון של אי חיזוי חיובי, שבו הפרט מתעלם מאירועים חיוביים. כלומר הפרט חוזה את האירוע השלילי שיגרם בעקבות אירוע מסוים, אך מתעלם מאירוע נוסף וחיובי שיגרם אף הוא בעקבות אותו האירוע.
  3. זיהוי שלילי- 'הכל או כלום' מתאר מצב קיצון של זיהוי שלילי, שבו למשל הצלחה לא מושלמת מזוהה על ידי הפרט ככישלון. 'מתן תווית' מתאר סוג קיצוני יותר של זיהוי שלילי, לפיו כישלון גורם לפרט לזהות את עצמו או את זולתו ככישלון באופן כללי.
  4. אי זיהוי חיובי- 'מסננת מנטלית' של זיהוי, מתאר מצב קיצון של אי זיהוי חיובי. כלומר הפרט מזהה את החלק של הכישלון ומתעלם מהחלק של ההצלחה, ולכן האירוע כולו מזוהה אצלו ככישלון מוחלט.
  5. תיוג שלילי- 'חשיבה דיכוטומית' מסוג 'העצמה' מתאר מצב קיצוני ומוחלט של תיוג שלילי המלווה גם ברגש שלילי התואם לסוג התיוג.
  6. אי תיוג חיובי- 'חשיבה דיכוטומית' מסוג 'מזעור' מתאר מצב קיצון של אי תיוג חיובי, המתבטא גם בהעדר רגש חיובי התואם לסוג התיוג.

עיוותי חשיבה דומים קיימים גם במובן החיובי: בכללם חיזוי חיובי מעוות- אי חיזוי שלילי- זיהוי חיובי- אי זיהוי שלילי- תיוג חיובי, אי תיוג שלילי. גם עיוותי חשיבה חיוביים עשויים להתברר כלא חיוביים בהכרח, זאת מפני שהעיוות עשוי לפגוע ביכולת קבלת ההחלטות וכך למנוע את ההצלחה, מה שעשוי בעקיפין לחזק רגשות שליליים. למשל התמודדות שגויה עם חרדה שנובע מחיזוי אופטימי מדי לגבי התוצאה של פעולת ההתמודדות עשוי דווקא להעצים את החרדה במקום להפחיתה. לכן מילת המפתח בטיפול הקוגניטיבי היא חשיבה אוביקטיבית, ולא בהכרח חשיבה חיובית ואי חשיבה שלילית.

גורמי עיוותי חשיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למידה מהכללה היא למידה של מערכות הזיכרון המתבצעת מרגע היווצרות זיכרון חדש. לפיה מערכת החיזוי לומדת מזיכרונות הדומים ביותר מבחינה חיצונית לזיכרון החדש, לגבי מה הם האירועים שעשויים להיגרם כתוצאה מהתרחשות האירוע ובאיזו הסתברות. וכן מה הם האירועים שעשויים לגרום לאירוע. כמו כן מערכת הזיהוי לומדת מזיכרון דומה לגבי החלקים המרכיבים את האירוע, ומידת הייצוג של כל מרכיב, לצורך חישוב הסתברות הזיהוי בעת החשיפה לאירוע. גם מערכת התיוג לומדת באמצעות הכללה לגבי סוג התיוג ומשקלו.

תכונת ההכללה הכרחית לצורך הישרדות והתפתחות של הפרט. כי לולא ההכללה לא ניתן היה לדעת מהן הסכנות הטמונות באירוע, או מה ניתן לעשות בו. אולם למרות שבדרך כלל שני זיכרונות בעלי מכנה משותף עשויים להיות דומים זה לזה גם בשאר התכונות, הדבר נכון רק באופן חלקי. כשבמידה רבה למידה זו טומנת בחובה גם הכללת יתר שעשויה לגרום להתרעות שוא ובמקרים מסוימים עקב כך גם להפרעה נפשית. הכללת יתר מהווה אם כן גורם מרכזי לעיוותי חשיבה. אם כי במידה מסוימת גם למידה מהוראה עשויה לגרום לעיוותי חשיבה, בעיקר כאשר הפרט נתון למרות אנשים שבעצמם סובלים מעיוותי חשיבה ולומד מהם.

עיוותי חשיבה והפרעות נפשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למידה התנהגותית היא למידה המתבצעת באמצעות חשיפה חוזרת ונשנית לאירוע בזמן אמת ומעדכנת את מערכות הזיכרון בהתאם. מטבע הדברים הלמידה ההתנהגותית מדויקת מאוד ביחס ללמידה מהכללה, ולכן תפקידה גם לתקן מידע שגוי שנוצר באמצעות הכללת יתר או אחר. לעומת זאת העדר חשיפה והתנסות מול זיכרון חדש, עשוי לקבע את הכללת היתר ואף ליצור בהמשך סכמה של עיוותי חשיבה. סכמה מעוותת מתגבשת מזיכרונות חדשים שמוכללים עם זיכרונות קיימים בעלי מכנה משותף המכילים עיוותי חשיבה, לכן כל זיכרון חדש שדומה לסכמה המעוותת עשוי להרחיב את הסכמה.

סכמות מעוותות נרחבות עשויות גם לגרום להפרעה נפשית מוכללת כלפי מגוון האירועים הנכללים בסכמה הבעייתית. לעומת עיוות חשיבה בודד או סכמה המכילה כמה אירועים בודדים שעשויים לגרום להפרעה יותר נקודתית. ההפרעה הנפשית נובעת ומתוחזקת על ידי חסמים פיזיים או נפשיים המונעים את החשיפה לאירוע ולכן מונעים גם את הלמידה התנהגותית. החסמים מקבעים את הסכמה שממשיכה להזין את ההפרעה, ואת עיוותי החשיבה גם לזיכרונות שהתווספו לסכמה בעתיד.

תיקון עיוותי חשיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה של מערכות החיזוי והזיהוי הם מרכיבים מעוררי התרעה ומרכיבים מעכבי התרעה. מעוררי ההתרעה במערכת החיזוי הם האירועים הנחשבים כגורמים לאירוע. ומעכבי ההתרעה הם האירועים הנחשבים כמונעי האירוע. במערכת הזיהוי, המעוררים הם חלקי מידע שמתקבלים ממערכת עיבוד מידע חושי המרכיבים את התמונה השלמה של האירוע. והמעכבים הם חלקי מידע שמתקבלים גם הם ממערכת עיבוד מידע ומפחיתים את האפשרות שמדובר באירוע. במערכת התיוג יש מרכיבים חיוביים ושליליים, שיכולים לכלול סוגים שונים של תיוג המלווים ברגשות, כגון סיפוק, גאווה. והפכם אכזבה, כעס, ועוד. לכל מרכיב יש משקל בהתאם לרמת הייצוג שלו באירוע.

באירוע המתויג כחיובי העדפה תהיה שבמערכות החיזוי והזיהוי יתריעו בזמן נתון כמה שיותר מרכיבים מעוררים ורצוי בעלי משקל גבוה, וכמה שפחות מרכיבים מעכבים או לפחות שיהיו בעלי משקל נמוך. ואם האירוע מתויג כשלילי העדפה תהיה הפוכה קרי שמשקל המרכיבים המעוררים המתריעים יהיה פחות ממשקל המרכיבים המעכבים המתריעים, או לחילופין לשנות את התיוג השלילי לחיובי או לפחות להפחית את משקל השלילי.

בעת למידה התנהגותית משקל המעוררים משתנים ביחס למשקל המעכבים בכל חשיפה בהתאם למידת הדומיננטיות של כל מרכיב בעת החשיפה ובהתאם למידת המשוב (החלשה או חיזוק של המרכיבים נקבע על ידי משוב חוזר המאשר או דוחה את ההתרעה בהתאם לכללים מסוימים). כך מתקבל אירוע בעל תפיסה מציאותית יותר ככל שנחשפים יותר לאירוע. בטיפול ההתנהגותי מנחים את המטופל להיחשף באופן מדורג לאירוע הבעייתי על מנת להקל על החשיפה ולאפשר התמודדות עם החסמים הנפשיים. בטיפול קוגניטיבי לעומת זאת מעלים למודעות את המרכיבים של האירוע ומפריכים אותם, או מחזקים מרכיבים של אירוע חיובי כהיפוך או כפרשנות אלטרנטיבית לעיוות החשיבה השלילי, כך משנים את משקל המרכיבים כדי לאפשר חשיבה מציאותית יותר כלפי האירוע, וכדי להעביר את הזיכרון לסכמה חיובית יותר באמצעות שינוי מאפייניו.

הטיפול הקוגניטיבי העצמי הוא בעיקר סוגסטיה למרכיבים קיימים חיזוקם או החלשתם בהתאמה בעת העלתם למודעות. בניגוד לחשיפה שעשויה לגבש גם מרכיבים חדשים. אם כי טיפול בעזרת מאמן או שימוש במקורות מידע, כלומר למידה מהוראה, עשוי לגבש גם הוא מרכיבים חדשים.

נהוג לשלב בין שיטת הטיפול ההתנהגותי והקוגניטיבי, כגון ביצוע תיקוני חשיבה לפני החשיפה על מנת להתמודד טוב יותר עם החשיפה ועל מנת לנצל ללמידה התנהגותית את פרק הזמן שבו הזיכרון כבר גמיש בעקבות הפעלתו בעת התיקון הקוגניטיבי, ולהפך.

אבחון ותיקון קוגניטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל הפרעה יש שלושה מרכיבים, רגש שלילי, אירוע מעורר הרגש, ועיוות של מרכיבי הזיכרון. תלונה המתייחסת לרגש שלילי בלי ציון האירוע. יש לאתר את האירוע הגורם לרגש. וכן את סוג העיוות. בתלונה המתייחסת לרגש וכוללת גם ציון אירוע, יש לאתר את עיוות החשיבה. תלונה גם עשויה לכלול במקביל ציון של רגש, אירוע, ועיוות.

לעתים המטופל יבטא באקראי עיוות חשיבה החשוד כגורם לרגש שלילי. העיוות יכול גם לישתמע מהפתרון שלו, כגון 'אסור' 'צריך'. במקרה זה יש לאתר את הבעיה, כלומר מדוע צריך או אסור. וכן לבדוק האם הפתרון שהוצג אוביקטיבי. בדרך כלל עיוות החשיבה הדומיננטי היא התשובה הראשונה שעולה למודעות כאשר מנסים להבין את הסיבה להרגשה מסוימת, התשובה תכלול בדרך כלל חיזוי פסימי, אם כי מקור העיוות עשוי גם להימצא בזיהוי או בתיוג של האירוע השלילי הנחזה. לאחר זיהוי עיוות החשיבה משייכים אותו לאחד העיוותים להלן והתיקון מתבצע בהתאם.

  • תיקון חיזוי שלילי- כתיקון יש להדגיש כמשקל נגד מרכיב שעשוי למנוע את האירוע ולהפחית את החיזוי השלילי. או ליצור חיזוי לאירוע אחר וחיובי כמשקל נגד לאירוע השלילי הנוכחי, אשר יכול להיות היפוך של השלילי, או כפרשנות נוספת במידה והשלילי אובייקטיבי ואין סיבה לשנותו. או כאשר ההיפוך יוצר התנגדות אצל המטופל, בעיה הקיימת למשל במקרה של "חשיבה רגשית" לפיו המטופל יוצר התנגדות הכרתית או תת הכרתית לשינוי בדפוס חשיבה קיים. (חשיבה רגשית היא סוג של זיהוי מעוות, קרי, "אם אני מרגיש כך משמע שזה כך").
  • תיקון אי חיזוי חיובי- יש להדגיש מרכיב שעשוי לגרום לאירוע ולחזק את החיזוי החיובי.
  • תיקון זיהוי שלילי- יש להדגיש מרכיב באירוע שמפחית את הסיכוי שהזיהוי נכון. או יצירת זיהוי אירוע אחר וחיובי כמשקל נגד לאירוע השלילי, אשר יכול להיות היפוך של השלילי, או בנוסף אליו במידה והשלילי אובייקטיבי ואין סיבה לשנותו. או כאשר ההיפוך יוצר כאמור התנגדות אצל המטופל.
  • תיקון אי זיהוי חיובי- יש להדגיש מרכיב שמחזק את הזיהוי החיובי
  • תיקון תיוג שלילי- אם התיוג הוא אכזבה כתוצאה מכישלון, ניתן לבצע היפוך סוגסטי ולהדגיש את ההצלחה שכן הייתה אם הייתה במידה כזו או אחרת כדי לחזק תחושת סיפוק. ואם תחושת הכישלון אובייקטיבית ניתן להדגיש תיוג חיובי אחר לאירוע שיעמעם את תחושת הכישלון, למשל את תיוג הגאווה שנוצרת כשהפרט מייחס דברים לעצמו, דוגמה לתיקון: "למרות הכישלון עשיתי את מירב המאמצים להצליח". או למשל את תיוג האהבה "למרות הכל קבלתי יחס חם ומבין".
  • תיקון אי תיוג חיובי- יש להדגיש סוג תיוג חיובי שנכון לאירוע.

דוגמאות לעיוותי חשיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיוותי חשיבה האופייניים למקרים של הפרעות נפשיות תוארו על ידי אהרון בק, וממשיכי דרכו כגון דייויד ברנס שתיאר אותם בספרו 'בוחרים להרגיש טוב'.

  1. חשיבה דיכוטומית או "הכל או כלום" - נטייה לחלק את העולם באופן דיכוטומי, שחור ולבן בלבד, תוך התכחשות למדרגות הביניים ולקיומו של תחום אפור רחב (בדומה לכשל הלוגי ברירה כוזבת). לדוגמה: אם לא קיבלתי 100 במבחן אז נכשלתי; אם לא סיימתי את מה שתכננתי לעשות אז לא עשיתי כלום. עיוות זה הוא דוגמה נפוצה לזיהוי מעוות. די לתלמיד להיווכח שלא קיבל ציון 100 כדי להניח שהוא נכשל במבחן.
  2. קפיצה למסקנות - הסקת מסקנות על בסיס עובדתי לא מספק, או ללא בסיס עובדתי כלל. עיוות זה כולל מספר אפשרויות:
    • הכללת יתר - נטייה להסיק מסקנות כוללניות על סמך אירוע המהווה בסיס עובדתי יחיד ולא מספק, או על סמך אירועים בודדים (בדומה לכשל הלוגי הכללה חפוזה). לדוגמה: אדם שנכשל במבחן נהיגה אחד מסיק שלעולם הוא לא יעבור את מבחן הנהיגה. זהו חיזוי מעוות אופייני.
    • קריאת העתיד - הכללת יתר עשויה להיות גם מקיפה יותר, לדוגמה "נכשלתי במבחן נהיגה אחד, אז לעולם לא אצליח בשום מבחן בחיי", עיוות חשיבה הנובע מהכללה מקיפה עשוי להיראות לעתים כקריאת העתיד. כלומר המחשבה שהדברים יקרו כי כך הפרט צופה שהם יקרו, למרות שלא קיים בסיס עובדתי הנראה לעין. לדוגמה: אני מאמין שלא אוכל ללמוד לנגן על פסנתר, למרות שאף פעם לא הלכתי לשיעורי פסנתר. אולם הבסיס העובדתי עשוי להיות טמון בהכללה המקיפה שנעשתה בעבר לגבי כלל המבחנים.
  3. הפשטה סלקטיבית או מסננת מנטלית - נטייה להתייחס ולשקוע בנתונים עתידיים שליליים מתוך אוסף של נתונים, ולהתעלם מהשאר (בדומה לכשל הלוגי חיוניות מטעה). לדוגמה: אישה שהתקבלה לעבודה חדשה מוטרדת מאוד מכך שהיא לא תצליח להרשים מספיק את מעסיקיה, אך מתעלמת ומתקשה ליהנות מעצם העובדה שמעתה ואילך היא תתחיל לפרנס את עצמה בכבוד. הפשטה סלקטיבית מתארת מצב שבו קיימת התעלמות מהחיובי והתמקדות בשלילי. זהו אינו עיוות חשיבה במובן הרגיל אלא תוצאה האופיינית לעיוותי חשיבה.
  4. חשיבה רגשית - נטייה להניח שהדברים קורים או יקרו משום שכך הפרט מרגיש. אנשים בעלי חשיבה רגשית מאמינים שהאופן שבו הם חשים את המציאות מבטא את המציאות האובייקטיבית, ולכן הם מתקשים לבחון את המציאות מחדש באופן רציונלי. זהו עוד סוג של זיהוי מעוות, שלפיה עצם קיומו של הרגש מוכיח שהמחשבה נכונה למרות שהמחשבה לא נבחנה באופן אובייקטיבי. כאשר המטופל מתעקש על עמדותיו הדבר עשוי לעכב את הצלחת הטיפול המבוסס על תיקון מחשבות. ניתן לעקוף את הבעיה במידה מסוימת על ידי הצגת המחשבות המתוקנות כפרשנות נוספת לאירוע. ולאו דווקא כתחליף לפרשנות השלילית של המטופל, כך המטופל לא יביע בדרך כלל התנגדות למחשבה המתוקנת ויסכים לקבל אותה כל עוד היא נשמעת לו די הגיונית ומתקבלת על הדעת. הדבר יכול למנוע גם ויכוחים לא רצויים, וממזער את החשש שהמטופל מציב התנגדות למסרים הטיפוליים באופן הכרתי או תת-הכרתי.
  5. אובדן פרופורציות - נטייה להגדיל אירועים שליליים מעבר לממדים הטבעיים שלהם, או להקטין אירועים חיוביים. עיוות זה נובע מתיוג חיובי או שלילי, שמקורם כאמור בחיזוי או בזיהוי מעוות ביחס להשלכות האירוע, כלהלן:
    • הערכה מוגזמת של אירועים שליליים: למשל אדם שעושה טעות בעבודה ומצפה להשלכות קשות.
    • זלזול בחיובי: למשל אדם שהצליח במבחן ואומר לעצמו שהמבחן היה קל מדי.
    • צריך ואסור - עיוות הגורם לנטייה מוגזמת של אדם ליטול על עצמו משימות בלתי אפשריות, ובמקרים חמורים עד כדי כפייתיות. עיוות זה בשונה מאחרים מתייחס לפתרון ולא לבעיה. לדוגמה "אסור לי להיכשל במבחן". או "אני לא אצליח במבחן- לכן אני צריך להישאר ער כל הלילה". עיוות זה הוא גורם דומיננטי בהעצמת הפרעות נפשיות. לולא נטילת אחריות המוח לא היה מתמקד בבעיה וכך היה נמנע ממתחים ורגשות שרק מכבידים ומעצימים את הבעיה. נטילת אחריות עשויה לגרום להפרעה בעיקר כאשר היא מלווה במחשבות מדרבנות כמו מהר או חזק הגורמות לתחושת דחיפות ולמאמץ יתר פיזי או מנטלי. וכך למתח נפשי המעצים את הרגשות השליליים.
  6. מקרים פרטיים של חשיבה דיכוטומית, קפיצה למסקנות או אובדן פרופורציות - הטלת אחריות או אשם על עצמי או על אחרים בעקבות אירועים שליליים שקרו או יקרו. עיוות זה כולל מספר אפשרויות:
    • ייחוס עצמי או פרסונליזציה - נטייה להניח שאירוע אובייקטיבי קורה בגלל הפרט. לדוגמה: אני אשם בכך שיורד גשם כי זה קורה תמיד בדיוק כשאני יוצא לפיקניק, או אני אשם בכך שהקניון תמיד עמוס כי זה קורה תמיד בזמן שאני יוצא לקניות. זהו חיזוי מעוות המתייחס לעצמי.
    • מתן תוויות - נטייה להצמיד לפרט או לאדם אחר תוויות כלליות, מוחלטות וסופיות כתוצאה מאירוע אחד או ממספר אירועים בודדים. לדוגמה: נכשלתי אז אני כישלון, חברי התעצל לבצע משהו אז הוא עצלן. התווית מתארת זיהוי מעוות וגורף ביחס לעצמי או לאחרים. די לפרט בזה שהוא נכשל כדי להוכיח שהוא כישלון.
    • קריאת מחשבות - נטייה לנחש מה כוונתם של אנשים אחרים מבלי שהפרט בדק זאת איתם, או על סמך אירועים בודדים. לדוגמה: אדם שהעירו לו על משהו סבור שעשו זאת כדי לפגוע בו. זהו עוד דוגמה לזיהוי מעוות נפוץ, לפיה כל הערה קטנה נתפסת כפגיעה אישית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]