עיוותי חשיבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עיוותי חשיבה הם הטיות חשיבתיות המאופיינים בנטייה אקראית וסובייקטיבית של בני אדם לתפוס את המציאות או את השלכותיו באופן שגוי. זאת להבדיל מהטיות קוגניטיביות, הנחשבות מאפיין הטיה נורמלי ושיטתי של החשיבה האנושית. עיוותי חשיבה פתולוגיים מאפיינים אנשים הסובלים מדיכאון, הפרעות חרדה, והפרעות נפשיות נוספות. במהלך הטיפול, במיוחד במסגרת טיפול קוגניטיבי, המטופלים לומדים לזהות עיוותים בחשיבתם, לערער עליהם ולשנותם, כמו גם להיחשף בהדרגתיות לאירועים מעוררי ההפרעה בהתאם למודל הטיפול ההתנהגותי.

היסטוריה ומחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבסיס התאורטי לעיוותי החשיבה הוא הגישה הביהביוריסטית והמודל הקוגניטיבי-התנהגותי. עיוותי החשיבה תוארו לראשונה על ידי הפסיכיאטר אהרון בק במהלך עבודתו עם מטופלים הסובלים בעיקר מדיכאון. בק שם לב, שאצל מטופליו קיימת נטייה לפרשנות שלילית של המציאות, שבא לידי ביטוי במחשבות אוטומטיות, שהתבססו על דפוסי חשיבה כלליים ומכלילים על העולם ועל עצמם. בק הסיק מכך שעיוותי חשיבה הן אלו שגורמים לרגשות השליליים. בהמשך פיתח בק את מודל עיוותי החשיבה לתחום הפרעות חרדה וכן להפרעות נפשיות נוספות.

חשיבה ועיוותי חשיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג להבדיל בין חשיבה מודעת לחשיבה לא מודעת. כחלק מהחשיבה הלא מודעת נמנה תהליך הזיהוי האוטומטי שמתבצע לפי סדר היררכי. כאשר בשכבה הראשונה בהיררכיה נמצאים קולטני החושים שתפקידם לקבל את הקלטים מהסביבה מפורקים למרכיבי היסוד שלהם. כך לדוגמה קו אופקי שבנוי לפחות משתי נקודות צמודות נקלט ברשתית העין על ידי לפחות שני פיקסלים צמודים שכל אחד מהם יכול לייצג בנפרד נקודה אחת מהקו. בשכבה השנייה בהיררכיה הקלטים משוחזרים ומקודדים למבנה המקורי על ידי צירוף שלהם לתא בודד. כך למשל שני הפיקסלים שקלטו את הקו, מתחברים באמצעות שלוחות לתא בשכבה השנייה שנועד לייצג את הקו השלם במיקום ובזווית שבו הוא נקלט. הצירוף הזה מאפשר לתא לקבל התרעת זיהוי בכל פעם ששני הפיקסלים מקבלים גירוי באמצעות קלט. 

צירופים מהן אלה הנמצאים במערכת עיבוד מידע חושי משמשים אבני בניין לזיכרונות סמנטיים שנמצאים בשכבה השלישית שמבוססים על אותו עיקרון. כך למשל שני תאים בשכבה השנייה שמייצגים בנפרד שני קווים בזוויות ובמיקומים שמתאימים לאות L, יכולים להתחבר דרך שלוחות לתא בשכבה שלישית שמייצג את האות L באמצעות צירוף מרכיביו, וכך כשמתקבל קלט חושי של האות L התרעת הזיהוי נשלחת היררכית, מהרשתית אל תאי הקווים בשכבה השנייה ומהם לתא האות בשכבה השלישית. בדומה לזיכרון הסמנטי גם הזיכרון האירועי מורכב מסכימה של הצירופים המרכיבים אותו, כשכמרכיבי הזיכרון האירועי משמשים בעיקר הזיכרונות הסמנטיים המורכבים יחסית, שמקודדים באופן היררכי דומה אולם בסדר כרונולוגי אל תאי הזיכרון האירועי שנמצאים בשכבה עמוקה יותר בהיררכיה וכך מתאפשר גם קבלת התרעת זיהוי היררכית של אירועים.

כל גירוי של החושים באמצעות קלט עשוי לגרום במקביל להתרעה במספר רב של זיכרונות סמנטיים ואירועיים הדומים לקלט, ההבדל נעוץ ברמת ההתרעה, התא הדומה ביותר לקלט יקבל התרעה מיותר שלוחות או משלוחות בעלי משקל גבוה, מה שאומר שההסתברות שהתא הזה מייצג את הקלט הוא הגבוה ביותר. 

בזמן ההתרעה תא הזיכרון שקבל התרעת זיהוי יכול גם לחזות אירועים המאוחסנים בזיכרונות אחרים שבהסתברות מסוימת עשויים להתרחש בעקבותיו ולשלוח להם התרעה מוקדמת דרך שלוחות חיזוי המחברות ביניהם, כך שהתרעה יכולה לבוא ישירות ממערכת הזיהוי החושי, או דרך חיזוי מזיכרון שקיבל התרעה או משניהם במקביל. לשם כך כל תא זיכרון שמאחסן זיכרון סמנטי או אירועי, מתאפיין במערכות התרעת זיהוי וחיזוי, ובמערכות נוספות כדלהלן:

  1. מערכת התרעת זיהוי: תפקידה להתריע שאירוע המאוחסן בתא מתרחש, ואת רמת ההסתברות שהוא מתרחש. ההתרעה מתקבלת מסכימה של קלטים שמתקבלים בתא ממערכת עיבוד מידע חושי. מערכת הזיהוי מתבסס על התראה של מרכיבים מעוררים ומעכבים. המעוררים הם קלטים הנחשבים כמרכיבי האובייקט הסמנטי או האירוע. והמעכבים הם קלטים הנחשבים כמרכיבים המפחיתים את הסיכוי שהקלט הוא האובייקט או האירוע. כאשר סכימת המעוררים המתריעים גבוה משמעותית מסכימת המעכבים המתריעים תתקבל רמת התרעה הסתברותית בתא בהתאם להפרש ביניהם. ואם סכימת המעכבים המתריעים גבוה יותר ההתרעה בתא תעוכב.
  2. מערכת התרעת חיזוי: תפקידה להתריע לקלט התא שהאירוע המאוחסן בו עומד להתרחש, ואת רמת ההסתברות שהתרחש. ההתרעה מתקבלת מתא או מתאים המאחסנים אירועים שנחשבים כגורמים לאירוע הנוכחי, לאחר שהם עצמם קבלו התרעה. גם מערכת החיזוי מתבסס על התרעה של מרכיבים מעוררים ומעכבים. המעוררים הם האירועים הנחשבים כגורמים לאירוע. והמעכבים הם האירועים הנחשבים כמונעי האירוע. כאשר סכימת המרכיבים המעוררים המתריעים גבוה משמעותית מסכימת המעכבים המתריעים תתקבל התרעה הסתברותית בתא בהתאם להפרש ביניהם. ואם סכימת המעכבים המתריעים גבוה יותר ההתרעה בתא תעוכב.
  3. מערכת התרעת תיוג רגשי: מציינת בעת התרעת חיזוי או זיהוי בתא האם האירוע הוא שלילי או חיובי, באמצעות שחרור הורמונים שמפעילים סנסורים ייעודיים שבתורם יוצרים סכימה של רגשות שונים והפכם, כמו סיפוק\אכזבה. גאווה\כעס, שנאה\אהבה ועוד. בהתאם לסוגי התיוג המאפיינים את האירוע ומשקלם.
  4. מערכת התרעת תיוג שכלתני: התיוג השכלתני הוא למעשה מערכת חיזוי של פלט הזיכרון, שתפקידו לחזות אירועים שעשויים להתרחש כתוצאה מהאירוע המיוצג בזיכרון בעת שהוא מתריע, כדי שיתריעו אף הם. כלומר התיוג השכלתני חוזה את השלכות האירוע. האירוע יתויג כחיובי יחסית אם נמנים בו בעיקר השלכות חיוביות, וכשלילי יחסית אם ההשלכות הן בעיקר שליליות.

באירוע המתויג כחיובי העדפה תהיה שבמערכות החיזוי והזיהוי יתריעו בזמן נתון כמה שיותר מרכיבים מעוררים ורצוי בעלי משקל גבוה, וכמה שפחות מרכיבים מעכבים או לפחות שיהיו בעלי משקל נמוך. ואם האירוע מתויג כשלילי העדפה תהיה הפוכה קרי שמשקל המרכיבים המעוררים המתריעים יהיה פחות ממשקל המרכיבים המעכבים המתריעים, או לחלופין שמשקל התיוג השלילי יהיה נמוך ממשקל התיוג החיובי, או לפחות שההפרש ביניהם יהיה קטן.

עיוות חשיבה מתאר מצבים בהם התא מקבל התרעת שווא מאחת מהמערכות שתוארו. התרעות שווא נוצרות כאשר שלוחות מעוררות או מעכבות של לפחות אחת מהמערכות הן חסרות זיקה לאובייקט או לאירוע המיוצג בתא, או שמשקלם גבוה ביחס לזיקה שלהן. או כאשר התא חסר שלוחות שייצגו את תוכנו באופן אובייקטיבי יותר. מקור העיוות בתא יהיה בהתאם למערכת בה הבעיה נמצאת, קרי במערכת הזיהוי, החיזוי, או התיוג. כאשר עיוות החשיבה הוא שלילי מתרחשת גם השפעה רגשית שלילית, המתעצמת במיוחד כאשר האירוע המיוצג בתא מתויג באופן שלילי קיצוני, מה שעשוי אף לגרום להפרעה הנפשית.  

עיוותי חשיבה פתולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיוותי חשיבה האופייניים למקרים של הפרעות נפשיות הן לרוב מצבי קיצון של התרעות שגויות, דוגמאות לעיוותי חשיבה כאלה תוארו על ידי אהרון בק, וממשיכי דרכו כגון דייויד ברנס שתיאר אותם בספרו 'בוחרים להרגיש טוב'. כל סוג של עיוות חשיבה להלן עשוי להתייחס לעצמי (ייחוס עצמי), לזולת, או לעולם בכלל.

  1. זיהוי שלילי- 'הכל או כלום' מתאר מצב קיצון של זיהוי שלילי, שבו למשל הצלחה לא מושלמת מזוהה על ידי הפרט ככישלון. 'מתן תווית' מתאר סוג קיצוני יותר של זיהוי שלילי, לפיו כישלון גורם לפרט לזהות את עצמו או את זולתו ככישלון באופן כללי.
  2. אי זיהוי חיובי- 'מסננת מנטלית' של זיהוי, מתאר מצב קיצון של אי זיהוי חיובי. כלומר הפרט מזהה את החלק של הכישלון ומתעלם מהחלק של ההצלחה, ולכן האירוע כולו מזוהה אצלו ככישלון מוחלט.
  3. חיזוי שלילי- 'הכללה חפוזה' מתאר עיוות קיצוני של חיזוי שלילי, שסימן ההיכר שלו הוא 'תמיד' או 'לעולם לא' המתווספים לעיוות החשיבה. כלפי העצמי-"התלמיד סבור ש'תמיד ייכשל' וש'לעולם לא' יצליח". כלפי הזולת- "המורה סבור שהתלמיד תמיד יכשל ושלעולם לא יצליח". כלפי העולם- המצב תמיד ישאר גרוע ולעולם לא ישתפר".
  4. אי חיזוי חיובי- 'מסננת מנטלית' של חיזוי, מתאר מצב קיצון של אי חיזוי חיובי, שבו הפרט מתעלם מאירועים חיוביים. כלומר הפרט חוזה את האירוע השלילי שיגרם בעקבות אירוע מסוים, אך מתעלם מאירוע נוסף וחיובי שיגרם אף הוא בעקבות אותו האירוע.
  5. תיוג שלילי- 'חשיבה דיכוטומית' מסוג 'העצמה' מתאר מצב קיצוני ומוחלט של תיוג שלילי המלווה ברגש שלילי התואם לסוג התיוג. או בצירוף תיוג שכלתני שלילי, כלומר בצירוף הצגת השלכות שליליות מסוימות.
  6. אי תיוג חיובי- 'חשיבה דיכוטומית' מסוג 'מזעור' מתאר מצב קיצון של אי תיוג חיובי, המתבטא בהיעדר רגש ובהתעלמות מתיוג חיובי שתואם את האירוע.

עיוותי חשיבה דומים קיימים גם במובן החיובי: בכללם חיזוי חיובי מעוות- אי חיזוי שלילי- זיהוי חיובי- אי זיהוי שלילי- תיוג חיובי, אי תיוג שלילי. גם עיוותי חשיבה חיוביים עשויים להתברר כלא חיוביים בהכרח, זאת מפני שהעיוות עשוי לפגוע ביכולת קבלת ההחלטות וכך למנוע את ההצלחה, מה שעשוי בעקיפין לחזק רגשות שליליים. למשל התמודדות שגויה עם חרדה שנובע מחיזוי אופטימי מדי לגבי התוצאה של פעולת ההתמודדות עשוי דווקא להעצים את החרדה במקום להפחיתה. לכן מילת המפתח בטיפול הקוגניטיבי היא חשיבה אובייקטיבית, ולא בהכרח חשיבה חיובית ואי חשיבה שלילית.

גורמי עיוותי חשיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורם העיקרי לעיוותי חשיבה הוא תכונת ההכללה, הנחלק לשני סוגים. להכללה של מרכיבי הזיכרון, ולהכללה של תכונות הזיכרון. הכללה של מרכיבי הזיכרון נוצר כאשר קלט חדש ולא מוכר מכליל את עצמו בזיכרון מוכר הדומה לו. לדוגמה נמיה עשויה להיכלל במשותף לזיכרון של החתול וכך כביכול גם לקבל את תכונות החתול. הכללה של תכונות לעומת זאת היא הכללה שנוצרת לאחר שכבר קודד זיכרון נפרד עבור הקלט הלא מוכר. אולם הדמיון בינו לבין זיכרון אחר עשוי להכליל בו תכונות של הזיכרון הדומה.

תכונת ההכללה הכרחית לצורך הישרדות והתפתחות של הפרט. כי לולא ההכללה לא ניתן היה לדעת מהן הסכנות הטמונות באירוע, או מה ניתן לעשות בו. אולם למרות שבדרך כלל שני זיכרונות בעלי מכנה משותף עשויים להיות דומים זה לזה גם בשאר התכונות, הדבר נכון רק באופן חלקי. כשבמידה רבה למידה זו טומנת בחובה גם הכללת יתר שעשויה לגרום להתרעות שווא ובמקרים מסוימים עקב כך גם להפרעה נפשית. הכללת יתר מהווה אם כן גורם מרכזי לעיוותי חשיבה. אם כי גם למידה קוגניטיבית מהוראה עשויה לגרום לעיוותי חשיבה, בעיקר כאשר הפרט נתון למרות אנשים שבעצמם סובלים מעיוותי חשיבה ולומד מהם.

הפרעות נפשיות והימנעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החשיבה המודעת של המוח מתבצע במסלול הפוך מהחשיבה הלא מודעת של תהליך הזיהוי. כלומר מתא הזיכרון דרך מערכת עיבוד מידע חושי לכיוון החושים. הפעלת המסלול הזה יוצר את שליפת הזיכרון. כך שלמעשה אותן מערכות שפועלות בעת קבלת הקלט באופן לא מודע פועלות גם בעת שמודעים לאירוע לאחר שליפתו מהזיכרון רק בכיוון ההפוך, בעת שליפת הזיכרון המוח צופה ומודע לאובייקטים למרות שהוא לא חשוף אליהם באופן ישיר.

גם הלמידה ההתנהגותית והקוגניטיבית של הזיכרונות ההצהרתיים מתבצעת בעיקר במסלול ההפוך קרי בעת שליפת המידע מהזיכרון אל המודע. הלמידה ההתנהגותית מתבצעת באמצעות חשיפה חוזרת ונשנית לאירוע המיוצג בזיכרון. כאשר תחילה החשיפה גורמת כאמור להתרעה בזיכרון הדומה ביותר לאירוע שאליו נחשפים. בעקבות ההתרעה יש גם התרעה משנית של התיוג השכלתני, כלומר יש חיזוי של אירועים שמקודדים ככאלה שאמורים להיגרם בעקבות האירוע. לאחר מכן יש משוב בהולכה לאחור מהתיוג השכלתני אל הזיכרון. כך במידה וההשלכות אכן התרחשו המשוב יאשר את ההתרעה ויתבצע חיזוק של הזיהוי והחיזוי שהביאו להתרעה בזיכרון. ואם ההשלכות לא התרחשו יתקבל משוב דוחה והחלשה של הזיהוי והחיזוי הנוכחיים. הסיבה שהלמידה מתבצעת על בסיס ההשלכות היא כי מבחינת המוח ההשלכות מעניקות את המשמעות לאירוע, כלומר את הנחיצות לשמר את האירוע בזיכרון. ולכן ההגדרה של האירוע מותנה בקיום ההשלכות, ורק כך ההתרעה תיחשב כנכונה. גם מערכת התרעת התיוג הרגשי של הזיכרון מקבל משוב לאחר שהופעל בעקבות התרעת הזיכרון. משוב התיוג הרגשי מגיע מסכמת התיוגים השכלתניים. כלומר מסכמת ההשלכות החיוביות מול השליליות שהתרחשו לאחר ההתרעה בזיכרון. על פי סכמת ההשלכות נקבע האם האירוע בזיכרון הוא חיובי או שלילי ועד כמה, ובהתאם לכך התיוג הרגשי מתעדכן לצורך תיוג רגשי עתידי מדויק יותר.

בעת הלמידה ההתנהגותית משקל המעוררים של מערכות ההתרעה משתנים ביחס למשקל המעכבים בכל חשיפה בהתאם למידת הדומיננטיות של כל מרכיב בעת החשיפה ובהתאם לסוג ולמידת המשוב. כך מתקבל אירוע בעל תפיסה מציאותית יותר ככל שנחשפים יותר לאירוע. מטבע הדברים הלמידה ההתנהגותית מדויקת מאוד ביחס ללמידה מהכללה, ולכן תפקידה גם לתקן מידע שגוי שנוצר באמצעות הכללת יתר או אחר. לעומת זאת הימנעות מחשיפה והתנסות מול זיכרון חדש, עשוי לקבע את הכללת היתר ואף ליצור בהמשך סכמה של עיוותי חשיבה. סכמה מעוותת מתגבשת מזיכרונות חדשים שמוכללים עם זיכרונות קיימים בעלי מכנה משותף המכילים עיוותי חשיבה, לכן כל זיכרון חדש שדומה לסכמה המעוותת עשוי להרחיב את הסכמה.

סכמות מעוותות נרחבות עשויות גם לגרום להפרעה נפשית מוכללת כלפי מגוון האירועים הנכללים בסכמה הבעייתית. לעומת עיוות חשיבה בודד או סכמה המכילה כמה אירועים בודדים שעשויים לגרום להפרעה יותר נקודתית. ההפרעה הנפשית נובעת ומתוחזקת על ידי חסמים פיזיים או נפשיים המונעים את החשיפה לאירוע ולכן מונעים גם את הלמידה התנהגותית. החסמים מקבעים את הסכמה שממשיכה להזין את ההפרעה, ואת עיוותי החשיבה גם לזיכרונות שהתווספו לסכמה בעתיד.

אבחון עיוותי חשיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל הפרעה יש שלושה מרכיבים, רגש שלילי, אירוע מעורר הרגש, ועיוות של מרכיבי הזיכרון. תלונה המתייחסת לרגש שלילי בלי ציון האירוע. יש לאתר את האירוע הגורם לרגש. וכן את סוג העיוות. בתלונה המתייחסת לרגש וכוללת גם ציון אירוע, יש לאתר את עיוות החשיבה. תלונה גם עשויה לכלול במקביל ציון של רגש, אירוע, ועיוות.

לעתים המטופל יבטא באקראי עיוות חשיבה החשוד כגורם לרגש שלילי. העיוות יכול גם להשתמע מהפתרון שלו, כגון 'אסור' 'צריך'. במקרה זה יש לאתר את הבעיה, כלומר מדוע צריך או אסור. וכן לבדוק האם הפתרון שהוצג אובייקטיבי. בדרך כלל עיוות החשיבה הדומיננטי היא התשובה הראשונה שעולה למודעות כאשר מנסים להבין את הסיבה להרגשה מסוימת, התשובה עשויה לכלול חיזוי פסימי, אם כי מקור העיוות עשוי דווקא להימצא בזיהוי או בתיוג של האירוע השלילי הנחזה. לאחר זיהוי עיוות החשיבה משייכים אותו לאחד מסוגי עיוותי החשיבה והתיקון מתבצע בהתאם.

תיקון עיוותי חשיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום מרבית הטיפולים משלבים טיפול התנהגותי וקוגניטיבי. בטיפול ההתנהגותי מנחים את המטופל להיחשף באופן מדורג לאירוע הבעייתי על מנת להקל על החשיפה ולאפשר התמודדות עם החסמים הנפשיים באמצעות הסתגלות הדרגתית שנובע משינויים הנוצרים ביחס בין המרכיבים המעוררים והמעכבים של מערכות חיזוי וזיהוי, וביחס ההשלכות החיוביות מול השליליות במערכות התיוג. בטיפול קוגניטיבי לעומת זאת מעלים למודעות את האירוע המעוות ומערערים עליו, או מעלים אירוע חיובי כהיפוך או כפרשנות אלטרנטיבית לעיוות החשיבה השלילי, זאת כדי לאפשר חשיבה מציאותית יותר כלפי האירוע, וכדי להעביר את הזיכרון לסכמה חיובית יותר. התיקון הקוגניטיבי מתבצע בין היתר באמצעות למידה מהכללה בעזרת הדמיון. אולם כדי למנוע הכללת יתר התיקון גם מבוסס על איסוף נתונים ממקורות מוסמכים, או באמצעות לוגיקה, כלומר בעזרת איסוף נתונים מעוררים ומעכבים המוכיחים את הפרשנות החדשה, או גם נתונים המפריכים את הפרשנות השלילית. הערעור על הפרשנות המעוותת מתבצע באמצעות איסוף נתונים מעכבים, כלומר איסוף של נתון אחד לפחות שמפחית את ההיתכנות שהפרשנות המעוותת נכונה- או ביצוע סוגסטיה (איזכור) לנתון כזה שכבר ידוע. פרשנות אלטרנטיבית מתבצע באמצעות הצגת הפרשנות האלטרנטיבית. שאותו ניתן לחזק על ידי איסוף נתונים מעוררים, קרי איסוף נתון אחד לפחות המחזק את ההיתכנות של הפרשנות החדשה- או ביצוע סוגסטיה לנתון כזה שכבר ידוע.

כאמור הפרשנות האלטרנטיבית יכול להיות היפוך של החשיבה השלילית, או בנוסף אליו, זאת במידה והחשיבה השלילית אובייקטיבית ואין סיבה לשנותה. או כאשר ההיפוך יוצר התנגדות אצל המטופל, בעיה הקיימת למשל במקרה של "חשיבה רגשית" לפיו המטופל יוצר התנגדות הכרתית או תת-הכרתית לשינוי בדפוס חשיבה קיים. (חשיבה רגשית היא סוג של זיהוי מעוות, קרי, "אם אני מרגיש כך משמע שזה כך"). אופן תיקון כל אחד משלושת מערכות ההתרעה הוא כדלהלן:

  • תיקון זיהוי שלילי (ובמקרי קיצון 'הכללה חפוזה')- כתיקון יש להציג נתון (מרכיב) באירוע שמפחית את הסיכוי שהזיהוי נכון. או יצירת זיהוי אירוע אחר וחיובי כמשקל נגד לאירוע השלילי, אשר יכול להיות היפוך של השלילי, או בנוסף אליו במידה והשלילי אובייקטיבי ואין סיבה לשנותו. או כאשר ההיפוך יוצר כאמור התנגדות אצל המטופל.
  • תיקון אי זיהוי חיובי (ובמקרי קיצון 'מסננת מנטלית')- יש להציג נתון שמחזק את הזיהוי החיובי.
  • תיקון חיזוי שלילי (ובמקרי קיצון 'הכל או כלום')- יש להציג כמשקל נגד נתון שעשוי למנוע את האירוע ולהפחית את החיזוי השלילי. או להציג חיזוי לאירוע אחר וחיובי כמשקל נגד לאירוע השלילי הנוכחי, אשר יכול להיות היפוך של השלילי, או כפרשנות נוספת. 
  • תיקון אי חיזוי חיובי (ובמקרי קיצון 'מסננת מנטלית')- יש להציג נתון שעשוי לגרום לאירוע החיובי ולחזק את החיזוי שלו.
  • תיקון תיוג שלילי שכלתני- יש להציג נתון המעכב את האפשרות שהאירוע השלילי יקרה בעקבות האירוע הנוכחי. או להציג אירוע אחר וחיובי, לו ניתן להוסיף נתון מעורר שמחזק אותו.
  • תיקון אי תיוג חיובי שכלתני- יש להציג את האירוע החיובי שעשוי להתרחש בעקבות האירוע הנוכחי, ולהוסיף לו נתון שמחזק זאת.
  • תיקון תיוג שלילי רגשי (ובמקרי קיצון 'העצמה')- התיוג הרגשי מקבל משוב מסכימה של השלכותיו. כלומר התיוג השכלתני מלמד את התיוג הרגשי שמתעדכן בהתאם. לכן תיקון התיוג הרגשי יכול להתבצע באמצעות תיקון התיוג השכלתני. בטיפולים כמו דמיון מודרך מטפלים בתיוג הרגשי גם באופן ישיר. באמצעות הכנסת המטופל לאירוע באופן דמיוני ותוך כדי מעוררים בו רגשות חיוביים. בטיפול קוגניטיבי אם התיוג הוא אכזבה כתוצאה מכישלון, ניתן לבצע היפוך סוגסטי ולהציג את ההצלחה שכן הייתה אם הייתה במידה כזו או אחרת כדי לחזק תחושת סיפוק. ואם תחושת הכישלון אובייקטיבית ניתן להציג תיוג חיובי אחר לאירוע שיעמעם את תחושת הכישלון, למשל את תיוג הגאווה שנוצרת כשהפרט מייחס דברים לעצמו, דוגמה לתיקון: "למרות הכישלון עשיתי את מירב המאמצים להצליח". או למשל את תיוג האהבה "למרות הכל קבלתי יחס חם ומבין".
  • תיקון אי תיוג חיובי רגשי (ובמקרי קיצון 'מזעור')- כאמור תיקון התיוג השכלתני משפיע על למידה של התיוג הרגשי. כמו כן ניתן לטפל בתיוג הרגשי באופן ישיר באמצעות הצגת התיוג החיובי שנכון לאירוע.

נהוג לשלב בין שיטת הטיפול ההתנהגותי והקוגניטיבי במקביל, כגון ביצוע תיקוני חשיבה לפני החשיפה על מנת להתמודד טוב יותר עם החשיפה ועל מנת לנצל ללמידה התנהגותית את פרק הזמן שבו הזיכרון גמיש יחסית ללמידה, כתוצאה מהפעלתו בעת התיקון הקוגניטיבי, ולהפך. אחת המטרות היא שהמטופל גם יהיה מסוגל לזהות את עיוותי החשיבה בעת הופעתן, ולתקן אותן במהלך האירוע. הטיפול מוגבל בזמן ועיקר העבודה היא בין המפגשים - במהלכם המטופל מתבקש לעשות "שיעורי בית" בעזרת "דפי מחשבות" ייעודיות המבוססות על מודל הטיפול הקוגניטיבי. וכן להיחשף בהדרגתיות לאירועים מעוררי ההפרעה בהתאם למודל הטיפול ההתנהגותי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]