פרס אנדרסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף עיטור אנדרסן)
פרס אנדרסן
Hans Christian Andersen Award
תיאור פרס לספרות ילדים ונוער
מדינה דנמרקדנמרק דנמרק
הגוף המעניק האגודה הבינלאומית לספרות ילדים
תקופת הפרס 1956–הווה (כ־68 שנים)
נקרא על שם הנס כריסטיאן אנדרסן עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.ibby.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרס אנדרסן (אנגלית: Hans Christian Andersen Award) הוא הפרס הספרותי היוקרתי בעולם לספרות ילדים ונוער. הפרס, המכונה גם פרס נובל הקטן, נקרא על שמו של סופר הילדים המפורסם הנס כריסטיאן אנדרסן.

הפרס מוענק מדי שנתיים מאז 1956, לסופר אחד ולמאייר אחד, על ידי האגודה הבינלאומית לספרות ילדים (International Board on Books for Young People - IBBY). הוא מוענק על תרומה רבת ערך בספרות הילדים בשתי קטגוריות: סופרים ומאיירים. מדליית זהב ניתנת לזוכה על ידי מלכת דנמרק.

עיטור אנדרסן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לפרס היוקרתי מוענקים מדי שנתיים עיטורי כבוד על שם אנדרסן. העיטורים ניתנים לסופרים חברי ה-IBBY, לפי המלצת סניפי הארגון בכל מדינה. כל מדינה יכולה להמליץ על שלושה ספרים, שיזכו במתן העיטור לסופר, מאייר או מתרגם. הסניף הישראלי של המועצה הבין-לאומית לספרות ילדים ונוער על יד אונסקו, IBBY, נמצא במרכז לוין קיפניס לספרות ילדים שבמכללת לוינסקי לחינוך. במסגרתו מומלצים ומוענקים עיטורי כבוד על שם אנדרסן ליצירות ישראליות.

זוכי פרס אנדרסן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה זוכי פרס אנדרסן לסופרים זוכי פרס אנדרסן למאיירים
1956 אלינור פרג'ן לא חולק
1958 אסטריד לינדגרן
1960 אריך קסטנר
1962 מיינדרט דה יונג
1964 רנה גיו
1966 טובה ינסון אלויס קריגייה
1968 ג'יימס קריס, חוזה מריה סנצ'ז סילבה ייז'י טרנקה
1970 ג'אני רודרי מוריס סנדק
1972 סקוט אודל איב ספנג אולסן
1974 מריה גרייפ פרשיד מתקלי
1976 ססיל בדקר טטיאנה מוורינה
1978 פולה פוקס סבנד אוטו
1980 בוהומיל ריהא סואקיצ'י אקאבה
1982 ליג'יה בויונגה נונס זביגנייב רישליקי
1984 כריסטינה נסטלינגר מיצומסה אנו
1986 פטרישיה רייטסון רוברט אינגפן
1988 אנני שמידט דושאן קאלאי
1990 תורמוד האוגן ליזבת צוורגר
1992 וירג'יניה המילטון קווטה פקובסקה
1994 מיצ'יו מאדו יירג מילר
1996 אורי אורלב קלאוס אנסיקט
1998 קתרין פטרסון טומי אונגרר
2000 אנה מריה מאשאדו אנתוני בראון
2002 איידן צ'יימברס קוונטין בלייק
2004 מרטין ואדל מקס פלטהאוס
2006 מרגרט מייהי וולף ארלברוך
2008 יירג שוביגר רוברטו אינוצ'נטי
2010 דייוויד אלמונד יוטה באואר
2012 מריה תרזה אנדרוטו פיטר סיס
2014 נאהוקו ויהאשי רוג'ר מלו
2016 קאו וונקסואן רוטראוט סוזן ברנר
2018 אייקו קדונו איגור אולייניקוב
2020 ג'קלין וודסון אלברטין זולו
2022 מארי-אוד מוריי סוזי לי

זוכים ישראלים בעיטור אנדרסן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרס אנדרסן זכה נכון ל-2022 רק הסופר אורי אורלב. להלן רשימת הישראלים שזכו בעיטור אנדרסן בקטגוריות השונות:[1]

כתיבה איור תרגום
שנה סופר ספר (שנה) מאייר ספר (סופר, שנה) מתרגם ספר (שנת תרגום; סופר, שנה)
1960 משה שמיר כולם ביחד (1959) – לא קיבל עיטור; נכלל ברשימת המועמדים הסופית לפרס אנדרסן.
עיטור אנדרסן לתרגום ניתן החל משנת 1978.
1962 נחום גוטמן שביל קליפות התפוזים (1958)
עיטור אנדרסן לאיור ניתן החל משנת 1974 (לישראלים החל מ-1976).
1976 אוריאל אופק עשן כיסה את הגולן (1974) אראלה הורביץ כשאסנת ואני (נירה הראל, 1973)
1978 ע. הלל קול דודי שמחה (1976) אורה איתן חגיגה של שירים (עורך: מנחם רגב, 1977) זהר שביט חוות הקסמים (1977; א.ב. וייט, 1952)
1980 נורית זרחי לא לגרש את נני (1979) אבנר כץ הכייס הקטן (כץ, 1979) גדעון טורי המסע בדורך השחר (1979; ק.ס. לואיס, 1952)
1982 אורי אורלב האי ברחוב הציפורים (1981) אלונה פרנקל סיפור מהחיים (פרנקל, 1981) יהודה מלצר פונדק האימה (1980; יצחק בשביס-זינגר, 1967?)
1984 נורית זרחי הילדה רובין הוד (1982) רות צרפתי פרק אחד מחייו של אבא והוא הגן (צרפתי, 1982) לאה נאור ספרגל (1982; דוקטור סוס, 1968)
1986 דבורה עומר דמעות של אש (1984) דני קרמן גבעת הכפתורים (שלומית כהן-אסיף, 1985) חנה קרוגיוס האחים לב ארי (1984; אסטריד לינדגרן, 1973)
1988 לוין קיפניס חגינו (1928) שמואל כץ מסיפורי מר קשקש (לאה גולדברג, 1987) אורי אורלב קאיטוש המכשף (1987; יאנוש קורצ'אק,1934)
1990 ע. הלל ענן ביד (1989) אורה איל השפה המיוחדת של אורי (דויד גרוסמן, 1989) בשמת אבן-זהר הילדים מרחוב הרעשנים (1987; אסטריד לינדגרן, ? )
1992 סמי מיכאל אהבה בין הדקלים (1990) יוסי אבולעפיה הכינה נחמה (מאיר שלו, 1990) אביבה ברק אגדות פרו: סיפורי אמא אווזה (1991; שארל פרו, 1697)
1994 נירה הראל אחד יותר מידי (1993) טניה רוטמן הסיפור של אקו ולוגי (תמר אדר, 1992) אילנה המרמן הנסיך הקטן (1993; אנטואן דה סנט-אכזופרי, 1943)
1996 ברוך תור-רז פרצוף צנע (1994) רינת הופר ציידת הנמשים (הופר, 1995) מיכה פרנקל באין משפחה (1993; הקטור מלו, 1878)
1998 נורית זרחי אותה קיבלו חינם (1995) יוסי אבולעפיה את זה! (נירה הראל, 1997) שולמית אפפל אני רואה את הירח (1997; ק. ב. כריסטיאנסן, 1994)
2000 רות אלמוג המסע שלי עם אלכס (1999) דוד קדם המלך שידע הכל (עפרה גלברט-אבני, 1998) יחיעם פדן מונה מספר לכוכבים (1997; לויס לאורי, 1989)
2002 נעמי שמואל ילדת הקשת בענן (2000) רותו מודן אבא בורח עם הקרקס (מודן עם אתגר קרת, 2000) ש. שפרה עלילות גלגמש לילדים (2000; 1250 לפנה"ס בקירוב)
2004 צרויה להב כפכפי העץ של אנדרה (2002) נורית צרפתי החתונה (נורית זרחי, 2002) מיכאל דק הכתה המעופפת (2000; אריך קסטנר, 1933)
2006 עמי גדליה ידידות ארוגה ברשת (2003) אורה איתן קאובוי דני (2003; קריסטין לומיס, 1997) יונתן ניראד מלכה מאי (2003; מרים פרסלר, 2001)
2008 יונה טפר אבנים קטנות של אהבה (2007) ליאורה גרוסמן סיפור טעים (אבישג רבינר, 2007) עידית שורר הגן הנסתר (2006; פרנסס הודג'סון ברנט, 1911)
2010 אורית רז ברווז ושמו געגוע (2009) עפרה עמית כנפיים (מאיה חנוך, 2009) שרון פרמינגר הרפתקאות תום סויר (2008; מארק טוויין, 1876)
2012 דויד גרוסמן חיבוק (2011) נעמי שפירא גברת מגזרת (נטלי בלהסן, 2011) מאירה פירון הכוח העליון של לאקי (2010; סוזן פטרון, 2006)
2014 תמי שם-טוב אני לא גנב (2012) דוד פולונסקי טינקרטנק (נורית זרחי, 2012) דנה כספי משפחת המומינים (טובה ינסון)
2016 תמר ורטה-זהבי "מנדלה" (2014) עומר הופמן חרדיל לא רגיל ( חגי ברקת, 2014) נעם פרתום הכל בפנוכו (של סילברסטין), 2015
2018 תמר ורטה-זהבי "מנדלה" - סיפור חייו של נלסון מנדלה נעמה בנזימן הצרצר התיר (לאה גולדברג, 1950) דנה פלג אנה ואיש הסנונית (גבריאל סביט)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]