עיטור הגבורה (משטרת ישראל)
 | |
| עיטור הגבורה משטרת ישראל | |
 | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| סוג | אות גבורה |
| המעניק | השר לביטחון פנים (שר המשטרה) בהמלצת המפכ"ל |
| למען | ”מעשה גבורה עילאית שנעשה בעת מילוי תפקיד תוך חירוף נפש” |
| זכאות | שוטרי משטרת ישראל |
| סטטוס | עיטור פעיל |
| הענקות | |
| הוענק לראשונה | 1974 |
| הוענק לאחרונה | 1974 (נכון ל-2013) |
| סה"כ הוענקו | שני עיטורים |
| היררכיה | |
| עיטור מקביל | עיטור הגבורה (צה"ל), עיטור גבורה (שב"ס) |
| עיטור נמוך יותר | עיטור האומץ |
עיטור הגבורה של משטרת ישראל הוא העיטור הגבוה ביותר שניתן במשטרת ישראל. העיטור ניתן על מעשה של גבורה עילאית תוך חירוף נפש בעת מילוי תפקיד. העיטור מחולק על ידי השר לביטחון פנים בהמלצת המפכ"ל. עד היום הוענקו רק שני עיטורים מסוג זה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1972 חוקק חוק העיטורים משטרת ישראל במסגרתו יוסדו שלושה עיטורים למעשי גבורה של שוטרים או סוהרים. העיטור הגבוה מבין השלושה הוא עיטור הגבורה. בשנת 1974 חולקו שני עיטורי גבורה לשוטרים שקיבלו בעבר ציון לשבח מהמפכ"ל ובעקבות חוק העיטורים הומר הצל"ש שלהם לעיטור גבורה. השוטרים הם יונה קוממי ויוסף וקיל.
יונה קוממי הייתה השוטרת הראשונה שנרצחה במדינת ישראל, לאחר שרדפה אחרי רוצח חמוש על אף שהיא לא הייתה חמושה, היא קיבלה ציון לשבח מהמפכ"ל בשנת 1965 שהומר לעיטור גבורה.[1] סמל שני יוסף וקיל היה מפקד כיתה במשמר הגבול בעת מלחמת ההתשה בעמק בית שאן, באחד הסיורים נפגע נגמ"ש של צה"ל ויוסף רץ לחלץ ממנו את הפצועים תחת אש כבדה, מאוחר יותר גילה שאחד מחבריו נפצע והוא רץ וחבש אותו צמוד לקווי האויב וכן נשאר איתו בשטח תחת אש עד שחולץ. הוא קיבל ציון לשבח מהמפכ"ל בשנת 1969 שהומר לעיטור גבורה.[2]
ב-14 במרץ 2011 החליטה ועדת הצל"שים של משטרת ישראל להעניק את עיטור הגבורה לשלושת השוטרים שנספו בשרפה בכרמל: תת-ניצב אהובה תומר (מפקדת תחנת חיפה), תת-ניצב ליאור בוקר וסגן ניצב איציק מלינה. ההחלטה הוסברה בין היתר בכך ש"אין סיכון גבוה יותר מאשר לרוץ לתוך הלהבות כדי להציל אנשים ולדעת שאי אפשר לצאת מתוך הבערה",[3] בסופו של דבר הוענק להם עיטור המופת.
מקבלי עיטור הגבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם | דרגה | מקום | תאריך | תיאור המעשה |
|---|---|---|---|---|
| יונה קוממי | שוטרת | רמת גן | 29 באוגוסט 1965 | מרדף אחר רוצח |
| יוסף וקיל | סמל שני | ליד מעוז חיים | 29 באפריל 1969 | חילוץ פצועים תחת אש |
עיצוב העיטור וענידתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
את העיטור עיצב נתן קרפ. מדליית העיטור היא עיגול בקוטר כ-4 סנטימטרים עליו מוטבעת מנורת שבעה קנים בקווים ישרים. בתחתית המנורה סמל משטרת ישראל ומתחת לסמל שני עלי זית. העיטור מחובר לסרט ברוחב 4 סנטימטרים שהשליש המרכזי שלו בצבע תכלת ושני השלישים החיצוניים שלו בצבע אדום. העיטור עשוי כסף ומשקלו כ-25 גרם.
את העיטור מנפיקה החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות.
אות העיטור, בדומה לסרט מחולק לשלישים: אדום, תכלת אדום, והוא נענד על הצד השמאלי של החזה. העיטור עצמו נענד בצד ימין כאשר הוא נענד במלואו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת מקבלי עיטור הגבורה באתר הגבורה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יונה קוממי באתר משטרת ישראל
- ^ סמ"ש יוסף וקיל., באתר הגבורה
- ^ אבי אשכנזי, ועדת הצל"שים החליטה: עיטור הגבורה לקצינים שנספו בכרמל, nrg מעריב, 14 במרץ 2011