עיכוב התפתחותי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

עיכוב התפתחותי הוא מונח מתחומי הרפואה והפסיכולוגיה המתאר מצב בו אדם מתפקד בתחום מסוים או במספר תחומים באופן פחות טוב מהמצופה מאנשים בגילו ובאופן דומה לאנשים צעירים ממנו. אדם בעל עיכוב כזה יכול להתפתח לאט בתחום בו קיים העיכוב או שהתפתחותו יכולה להעצר כליל בתחום זה.

על פי הפסיכולוגיה ההתפתחותית ישנן אבני דרך שהאדם חייב להשיג במהלך התפתחותו כדי להגיע לתפקוד נורמלי. לאבני דרך אלה יש גילים נורמטיבים להשגה במהלך הילדות. העיכוב ההתפתחותי עשוי להתבטא בתחום הקוגניטיבי, תחום השפה והדיבור, המוטוריקה העדינה ו/או הגסה, התחום הרגשי או החברתי. ההתפתחות היא אינדיבידואלית לכל ילד, רצף ההתפתחות אוניברסלי אך קצב ההתפתחות שונה מילד לילד. הנתונים הסטטיסטיים על ילדי ישראל בשנת 2008-2009 מראים כי בקרב ילדים עם צרכים מיוחדים בשכבת הגיל הקדם-יסודי 44.8% מהילדים אובחנו כבעלי עיכוב התפתחותי, בשכבת הגיל היסודי השיעור יורד ל-4.9%, ובשכבת הגיל העל-יסודי שיעורם יורד ל-0.1%.‏[1]. עיכוב התפתחותי יכול להוות נכות לא נראית.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיכוב ההתפתחותי אצל ילדים בא לידי ביטוי בתחומים שונים, קוגניטיביים ומוטוריים. בתחום המוטורי, אין אפשרות לילד הסובל מלקות זו לעשות פעילות גופנית מאומצת, הדורשת סיבולת לב ריאה, תפקודי מערכת הדם והנשימה אצלו חלשים מאד, קיימת חולשה בשרירים, התעייפות מהירה ואף ליקויי יציבה מה שמקשה על קיום הפעילות הגופנית.

אצל ילד הסובל מעיכוב התפתחותי עשויים להתגלות קשיים בתחומים הבאים:

  • יד דומיננטית - לילד תהיה נטייה להשתמש בשתי הידיים לביצוע פעילויות מוטוריות, לא תתפתח יד דומיננטית חזקה.
  • הפרדת תנועה - לילד יהיה קושי להשתמש בכל אחד מאיברי גופו באופן נפרד בעת ביצוע פעילויות.
  • קושי בחציית קו האמצע - לילד יהיה קושי לעשות פעילויות בצד המנוגד ליד דומיננטית במידה והתפתחה. כך למשל, לילד יהיה קושי לכתוב עם יד ימין בצד השמאלי של הדף.
  • מוטוריקה עדינה - זמן ארוך מהרגיל ברכישת מיומנויות הדורשות מוטוריקה עדינה כגון: כתיבה, שריכת שרוכים, רכיסת כפתור, גזירה במספריים וכדומה. כמו כן, יהיה קושי ברכישת מיומנויות בתפקוד עצמאי כמו: שימוש בסכין ומזלג, רחצה והגיינה וכו'.
  • קושי בהתמצאות במרחב - הילד יתקשה לצבוע בתוך מסגרת מוגדרת, יתקשה לבנות בלבנים.
  • קושי בשילוב בין מוטוריקה עדינה והתמצאות במרחב למשל: הרכבת פאזלים ותפעול משחקים.

העיכוב בקריאה בא לידי ביטוי בכתיבה, איות וחשבון יכולת ציור דלה, יכולת ארגון דלה, בלבול כללי ואי הבנת הוראות- בהבדלים גדולים ברמות הביצוע בזמנים שונים.

כמו כן, לקות התפתחותית יכולה להוביל להתנהגות אבנורמאלית בלפחות בשניים מהתחומים הבאים:

  • פגם איכותי בפיתוח אינטראקציה חברתית (פגם בשפה לא דבורה, כישלון ביצירת מערכת יחסים, חוסר בחברה או ביחסי גומלין רגשיים)
  • פגם איכותי בתקשורת (עיכוב או חוסר בשפה הדבורה, חוסר יכולת להשתתף בדיון או להביע דעה, שימוש סטריאוטיפי בשפה, ליקוי במשחקים שדורשים אמון)
  • מוגבלות וחזרה בהתנהגויות, קשיים בפעילויות שדורשות מוטוריקה ונימוסין.
  • מבחינת ליקויים תחושתיים, אפשר שאצל הילד תתפתח רגישות יתר, תת-רגישות חושית או חיפוש חושי. (יזדי-עוגב וזיפר, 1992)

גורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדים שמוגדרים כילדים הסובלים מעיכוב התפתחותי עשויים להיות ילדים שאובחנה אצלם גם לקות מוגדרת אחרת, כמו שיתוק מוחין, תסמונת גנטית ספציפית, או ליקוי אחר הגורם לעיכוב בהתפתחות. גורם אחר שעשוי להשפיע הוא הגורם הסביבתי, כגון גדילה בסביבה לא מספיק מעשירה ומטפחת, אשר אין ביכולתה לספק את הגירויים הנדרשים לילד ואף לסכנו. קבוצת הילדים שנמצאת בסיכון התפתחותי מוגבר כוללת: פגים במשקל לידה מתחת ל-1500 גרם, או שבוע 32 להיריון, כמו כן בקבוצת הסיכון נמצאים ילדים אשר נולדו לאמהות מכורות לסמים ואלכוהול, תינוקות אשר סבלו מסיבוכים בדרכי נשימה בלידתם, תינוקות עם חשד לזיהום תוך רחמי וחשד לפגיעות מוחיות שונות[2].

פיגור סביבתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיגור סביבתי הוא מושג שקיומו שנוי במחלוקת, וגם אלו המקבלים אותו חלוקים ביניהם לגבי אפיונו ומידת השפעתו. ככלל המושג מתאר עיכוב התפתחותי הנגרם לאדם על ידי סביבה דלה או סביבה שאינה נגישה ללקותו. למושג יש חפיפה חלקית עם מושג שנוי במחלוקת נוסף – טעון טיפוח. דוגמאות להשפעה של פיגור סביבתי על התפתחותו של אדם:

  • מקרים קיצוניים של ילדים שגדלו סגורים במרתפים, לבדם ביער או שגודלו על ידי זאבים.
  • אדם עם לקות תנועה קשה שבמהלך כל ילדותו ישב בפינת החדר לא יכול היה לשחק בצעצועים שלא הוגשו לו. כשכבר הוגש לו צעצוע, הצעצוע היה כבד מידי עבור ידיו החלשות והוא בקושי הצליח לשחק בו. הילדים האחרים רצו לחצר ולחדרים אחרים בבית ושיחקו בלעדיו.
  • אדם שבשל אינטגרציה חושית רעה ופחד מהפתעות בורח כבר מילדות לפינות שקטות ואינו מתקשר עם אנשים בקלות (יש חשש כבד שתופעה זו מחריפה אוטיזם אצל מי שכבר סובל ממנו גם בלא פיגור סביבתי).
  • אדם עם דיסלקציה ועם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות שלומד קרוא וכתוב רק בכיתות עם ארבעים איש נוספים ומתקשה להתרכז שם במלאכת הקריאה.
  • אדם שגדל וחי בין אנשים שאוצר המילים שלהם דל יפתח אוצר מילים דל (במיוחד בתקופה בה לא הייתה תקשורת המונים מפותחת).
  • החירש היחיד שגדל בכפר מבודד בו איש אינו יודע קרוא וכתוב יהיה אדם חסר שפה.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילוי של העיכוב ההתפתחותי נעשה בדרך כלל בגיל מוקדם, בטיפת חלב כשהורה מגיע עם הילד לבדיקה שגרתית, ייתכן וההורים עצמם מזהים קושי אצל ילדם או שהגננת בגן תבחין בקשיים ותמליץ לפנות לייעוץ מוקדם של מומחה. בגיל שנתיים מאובחן באמצעות ניסיון למשוך את תשומת לב התינוק ותגובותיו לגירויים חיצוניים, בגיל מאוחר יותר מאובחן על ידי היכולת של הילד ליצור קשרים חברתיים, לשחק עם בני גילו ופיתוח התנהגות מסתגלת בחברה.

לאחר קבלת חוות דעת ראשונית של מומחה (רופא משפחה, גננת, קלינאי תקשורת וכדומה) על ההורים לפנות למקור מוסמך בביצוע אבחונים שביכולתו לאבחן מהי הלקות אצל הילד. קיימים שני סוגי אבחונים חינוכיים:

  • אבחון פסיכולוגי חינוכי.
  • אבחון דידקטי הנעשה על ידי איש חינוך המתמחה בנושא זה.

באבחונים אלה נעזרים המאבחנים בשיטות אבחון שונות כגון: מבחני מיומנות, אינטליגנציה, ומבחן אישיות, המסייעות להבנת מצבו של הילד כך שניתן יהיה לנקוט בצעדים המתאימים ביותר לקידומו ולשילובו בגן או בבית הספר. אבחונים מהימנים אחרים הם:

  • אבחון נוירולוגי, הנעשה על ידי רופא נוירולוג מומחה.
  • אבחון שפתי, על ידי קלינאי תקשורת.
  • אבחון תפקודי על ידי מרפא/ה בעיסוק.
  • אבחון פסיכומטורי- על ידי פיזיותרפיסט.
  • אבחון התפתחותי- על ידי פסיכולוג התפתחותי.
  • אבחון הנעשה על ידי אופטימטריסט הבוחן את מיקוד הראייה בחלק החיצוני של העין ויכול לגלות ליקויים כגון: פזילה,עין עצלה ולקויים נוספים המקשים על קידומו של הילד.

כל האבחונים הנ"ל ניתנים רוב ליועצת בית הספר, שתפקידה לעדכן את מוריו של התלמיד אודות מצבו ולמצוא שיטות לטיפול בעניינו בתוככי בית הספר יחד עם הצוות החינוכי המלווה את הילד. תוקפם של כל האבחונים הוא 5 שנים, לאחר מכן יש לבצע אבחון נוסף. (אורבך, 2001)

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא תמיד מזוהה העיכוב ההתפתחותי בשלב מוקדם, לעתים האבחון מתבצע בגיל בוגר יחסית בשל חוסר מודעות של ההורים, שלרוב מגיעים מרקע סוציו אקונומי נמוך, ועל כן נוצרים קשיים רבים נוספים, ביניהם פער לימודי של הילד, תחושת תסכול וחוסר ביטחון עצמי של הילד. אבחון בגיל צעיר עשוי לשפר את מצבו של הילד בצורה ניכרת. אגף שח"ר במשרד החינוך הוקם ע"מ למצוא מענה לצרכיהם של ילדים בעלי פערים לימודיים הנובעים מליקויי למידה בארץ, בהם ילדים בעלי עיכוב התפתחותי. קיימות דרכים שונות לטיפול בילדים הסובלים מעיכוב התפתחותי אם זה במסגרת בית הספר או מחוצה לה. בתחום בית הספר המטרה היא לקדם ולפתח את כישוריו ויכולתו של הילד" החריג", לתקן ולשפר את תפקודו הגופני, השכלי, הנפשי וההתנהגותי ולהקנות לו ידע, מיומנות והרגלים המקובלים בחברה. שיטת הטיפול עשויה להיות פרטנית או קבוצתית, בין אם הקבוצה היא כיתה, חלק מכיתה או כמה תלמידים מכיתות שונות. העזרים המשמשים לטיפול עשויים לכלול עזרים טיפוליים ייעודיים שעשויים להיות משולבים בסביבה הטבעית של התלמיד ומשמשים אותו בתפקודו היום יומי. שיטה נוספת של טיפול היא שיטה בגישה אלטרנטיבית, פסיכותרפיה (איזון הגוף והנפש), עיסוק וריפוי[3]

שירותי סיוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקבע כי יש צורך במכונים להתפתחות הילד וביחידות התפתחותיות טיפוליות. כיום כ-שליש מהמכונים להתפתחות הילד שייכים למשרד הבריאות וצמודים לבתי חולים כלליים, פרט למכון קהילתי אחד בירושלים. שאר המכונים ההתפתחותיים שייכים לקופות החולים השונות. היחידות ההתפתחותיות הטיפוליות קשורות למכונים להתפתחות הילד, המטרה העיקרית של יחידות אלו הינה מתן טיפולים על ידי צוות רב מקצועי, במקרים הקלים יותר. יחידות אילו אינן מאבחנות ליקויים התפתחותיים[4] חוק בריאות ממלכתי קבע כי על ילדים בעלי לקות התפתחותית, להיות מטופלים במכונים וביחידות מוכרות, במידה והילדים מטופלים על ידי מטפלים פרטיים, על המטפל להיות בעל ניסיון של שנתיים לפחות בעבודה במכון מוכר להתפתחות הילד. כמו כן, נושא החינוך המיוחד מאוד התפתח בשנים האחרונות וכעת ישנם מוסדות לחינוך מיוחד שעובדים עם ילדים בעלי לקות התפתחותית ומאפשרים להם להשתלב בחברה באופן מקסימלי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]