עין גדי מים מינרליים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבנה המפעל בעין גדי

עין גדי מים מינרליים בע"מ היא חברה להפקה ושיווק של מים מינרליים הנמצאת בבעלות משותפת של השותפות יפאורה-תבורי וקיבוץ עין גדי. מפעל החברה פועל בקיבוץ עין גדי החל מפברואר 1997 והוא הגדול מסוגו במזרח התיכון.

מקור המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעלי המים של "עין גדי מים מינרליים" סמוכים לקיבוץ עין גדי, הממוקם בנווה עין-גדי, נוה המדבר הגדול והמרכזי בישראל. חלק ניכר מהשטח, לרבות המעיינות, מוכרז כשמורת טבע. מי הגשם היורדים בהרי יהודה מחלחלים במשך שנים דרך שכבות קרקע עליהן לא התקיימה כל פעילות תעשייתית או מזהמת ולכן הם נובעים צלולים ונקיים במיוחד. הצלילות הגבוהה של המים נובעת גם מהחלחול הארוך והמסנן דרך שכבות הסלעי המשקע, תוך כדי חלחול וסינון המים סופחים מינרלים חיוניים כאבץ, מגנזיום, סידן ואשלגן.

המים נתפסים מנביעה טבעית ללא קידוח ומוזרמים ללא מגע יד אדם הישר לבקבוקים, לאחר תהליך סינון מיקרוביולוגי. בקבוקי המים נבדקים מדגמית כל שעתיים למניעת זיהומים, כפי שמתחייב מהתקן האירופאי.

המאבק על מקורות המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפעל משתמש במים בהתאם למכסת מים שהוקצתה לקיבוץ ושימשה בעבר לצורכי חקלאות. עם זאת, בעוד שבעבר לא תמיד נוצלה המכסה במלואה, והעודפים זרמו לשמורת עין גדי, לאחר הקמת המפעל מנוצלת המכסה במלואה. פעילי איכות סביבה בישראל יצאו נגד השימוש במים למפעל וטענו שהדבר פוגע בשמורת הטבע. פרופ' יורם אבנימלך, מומחה לענייני מים מהטכניון המליץ בשנת 2004 לכנסת שהקיבוץ יחדול מן השימוש במי מעיין לצרכיו השוטפים‏‏‏[1] וח"כ נחמה רונן העלתה שאילתה בנושא.

ד"ר עוזי פז, שהיה ב-1958 מקימו של המדור לשמירה על הטבע במשרד החקלאות, כתב למערכת הארץ: "נאת עין גדי ... הייתה נאת מדבר מקסימה בשפע הצמחייה שבה, שהתבלטה למרחקים בצבעה הירוק. כיום לא נותר במדרון שמתחת למעיין עין גדי אלא יער מצבות של עצים ושיחים שמתו מיובש, לאחר שגזלו את מימיהם. ... הקיבוץ טוען כי קיבל מכסת מים לחקלאות ושואל מה ההבדל אם הוא 'אורז' אותם בקליפה של מלון או פומלה, או בפלסטיק מעוצב כבקבוק. אחד ההבדלים הוא שכתמי הירק של החקלאות משתלבים בנוף ואילו המבנה המפלצתי שהוקם בלב השטחים החקלאיים עומד בסתירה לכל מהותה של השמורה. ואם לא די במבנה כשלעצמו, הרי גם משאיות ענק פולשות לתוך השקט והשלווה שאמורים להיות במקום", וקרא לחרם צרכנים על המפעל.

הקיבוץ, מצידו, טען שהמפעל הוקם תוך תיאום עם גורמי שמירת סביבה ורשות העתיקות ושומר על שיווי משקל אקולוגי עם סביבתו, הכולל בידוד רעש וטיפוח נוי סביב שטח המפעל. לטענת הקיבוץ, הנזקים לשמורה נובעים מתופעות טבע שאין לקיבוץ שליטה עליהם, כמו ירידת מפלס ים המלח[2].

באפריל 2007 נחתם הסכם בין הקיבוץ לבין רשות הטבע והגנים, על פיו הקיבוץ ישתמש לצורך המפעל רק במי מעיין שולמית, ומים לצרכים אחרים הוא ייקח ממוצא השמורה במקום ישירות מהמעיין, כפי שהיה מאז הקמת הקיבוץ. כן נקבע, שבמידה והקיבוץ ירצה לקחת מים ממעיין עין גדי הוא יצטרך להזרים מים בכמות שווה ממוצא השמורה חזרה לנקודת הנביעה של המעיין‏[3]. בעקבות ההסכם הוסר הצינור שעבר בנחל דוד והזרימה שבה לנחל במהלך כל השנה‏[4].

עתירה לבג"ץ שבקשה את ביטול הרישיון למכירת מים מינרליים ממעיינות, כולל ממעיין עין גדי, נדחתה‏[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]