עין גנים
ערך זה עוסק בשכונה בעיר פתח תקווה. אם התכוונתם לעיר קדומה שהתפתחה מאוחר יותר לעיר ג'נין, ראו עין גנים (אתר מקראי).
עין גנים הוא מושב פועלים שמהווה היום שכונה ורחוב במרכז פתח תקווה. מצוי כ-50 מטרים מעל פני הים. מקובל להגדיר את עין גנים כמושב הפועלים הראשון.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור השם
מקור השם "עין גנים" הוא בספר יהושע (י"ט, כא / כ"א, כט). על פי מקור זה, עין גנים הוקמה בתקופת ההתנחלות בארץ ישראל כעיר לויים בנחלת שבט יששכר, והמקום מזוהה על ידי חוקרים כג'נין של ימינו. בכל מקרה, שם המושב הנוכחי נועד לתאר את אופי השכונה - שכונת גנים ורווחה עבור הפועלים שיועדו להתיישב במקום.
[עריכה] היסטוריה
המושב הוקם ב-1908 (על פי גרסתו של זאב וילנאי בחודש ניסן (21 ביוני), ועל פי גרסאות אחרות בסוכות אותה שנה) על ידי קבוצת פועלים, בעיקר בני העלייה השנייה, שהועסקה עד כה אצל איכרים במושבה פתח תקווה. איכרי המושבה העדיפו לשכור ערבים, שהיו כוח אדם זול יותר ויעיל יותר, כך שהפרנסה עבור אותה קבוצת פועלים, כמו לרבים מבני העלייה השנייה, הייתה קשה מאוד. אי-לכך, הם החליטו להתאגד ולבנות לעצמם בית ומשק זעיר בצדו כדי לשפר את פרנסתם. הפועלים בחרו לעצמם אדמה בצדו הדרומי של הכפר פג'ה, שהשתרעה על פני 522 דונם. גרסה אחרת טוענת כי האדמות נקנו מכפר ערבי אחר בשם דלייקה. האדמה נקנתה בכספי הפועלים ובעזרת הלוואה שקיבלו מבנק אפ"ק, הפועלים סירבו לקבל כל עזרה ממוסדות היישוב כדי למנוע תלות עתידית בהם.
המושב עוצב מתחילתו כרחוב, וחלקות הפועלים השתרעו משני צדיו. הקרקע חולקה שווה בשווה בין שלושים ואחד בתי אב. מצדו הצפוני של הרחוב השתרעו חלקות נוספות ששימשו לעיבוד חקלאי אינטנסיבי יותר ולמרעה. החלוקה המקורית הותירה גם קרקעות במרכז המושב למבני ציבור ולנותני שירות כדוגמת מורים וחנוונים.
תקנות המושב עוצבו ברוח העלייה השנייה הסוציאליסטית - על המתיישבים הוטלה חובה לעסוק בחקלאות בעצמם ולא להיות "מנהלי עבודה" כדוגמת איכרי פתח תקווה, והחובה להעסיק במידת הצורך אך ורק פועלים יהודיים על פי העיקרון של עבודה עברית. נקבע כי כל חבר יהיה בעליה של לא יותר מחלקה אחת (בכדי למנוע פערים כלכליים), וכי השפה השלטת במושב תהיה עברית.
עד מהרה הפכה עין גנים למרכז רוחני של ראשי תנועת העבודה. ב-1911 קמה זעקה גדולה בקרב היישוב הישן ובני המושבות על חילול שבת וחג פומבי במושב. הרב אברהם יצחק הכהן קוק תיאר זאת בכתביו (מאמרי הראי"ה, עמ' 451): "חלול שבת ויו"ט שנעשה בפרהסיא במושבה עין גנים על ידי אספת הפועלים בהמון, הרעיש את לב קהל ה' בכללו, את כל ישראל יושב ארץ ישראל, עד שהמחאה התפרצה כמעט באפס יד. נשמת האומה מצאה את עצמה נכאבת ועלובה על ידי אחדים מבניה, אשר ירמסו ברגלים כל כך גסות את עורק חייה. היא לא תוכל לדום, היא תמחה בכל עוז, ומלחמה תשיב אל חיק בניה מהרסיה ומחריביה". עוד ב-1911 הוקמה בה הסתדרות הפועלים החקלאיים ביהודה.
ב-1920 התכנס בעין גנים הארגון להקמת מושבי עובדים בארץ ישראל. במהלך שנותיה הראשונות התגוררו בה גם רבים מראשי תנועת העבודה, בהם דוד בן-גוריון, יוסף חיים ברנר ושמואל דיין.
ההסתמכות העצמית על עבודה של אנשי המקום נמשכה גם אל תוך שנות ה-20 של המאה ה-20. בשנת 1925 סירבה האספה הכללית של המושב להלוואה של הממשלה לתיקון בארות, מכיוון שהממשלה דרשה שעבודות התיקון יימסרו לזוכה במכרז חיצוני.[1] עם זאת, המושב לא דבק לגמרי בעקרון העבודה העצמית וספג ביקורת על כך.[2] אנשי המושב הסכימו לעתים לדרישות הפועלים, אך לא תמיד. בקיץ 1929 הסכימו חלק מאכרי עין גנים מיל ליום עבודה, אך אחרים סירבו.[3] לקראת סוף שנות ה-20 התחלקו אנשי המקום לשתי קבוצות שהתחרו על השלטון במושבה: "מעוטי הנכסים" ו"מרובי הנכסים".[4] בבחירות לכנסת ישראל בשנת 1931 כבר נתנו רוב הקולות למפלגות הימין. בבחירות נספרו 122 קולות אשר כללו 43 למפא"י, 34 לרוויזוניסטים, 25 לציונים כלליים, 8 למפלגת הנשים, 5 לרשימה על שם בורוכוב, 3 לספרדים רביזוניטים, 2 למזרחי, 1 לספרדים של מפא"י ו-1 לפועלי ציון שמאל.[5]
המושב הובא כדוגמה מוצלחת לחקלאות זעירה ליד כל בית[6] ולהצלחה כנגד תחזיות ה"מומחים" שחזו לו כישלון.[7]
בסמוך לשכונה היה יער בבעלות המושב שהיווה מקום לטיולים לאנשי המושב ובני פתח תקווה.[1].
[עריכה] עין גנים כיום
בשנת 1930 חוברה עין גנים לרשת החשמל. כבר בסוף שנות ה-20 הסתמכה עין גנים על פעילויות תרבות ופעילות הצופים בפתח תקווה,[4] ובשנת 1930 הציעו השלטונות לאחד את עין גנים, כפר גנים ומחנה יהודה לתוך פתח תקווה.[8]
בשנת 1937 הוכרזה פתח תקווה כעיר על ידי שלטונות המנדט הבריטי – הכרזה שהגבירה את תנופת הבנייה והביאה לכך שהעיר הלכה וגדלה, והחלה להתקרב אל המושב ו"לבלוע" אותו. בשנת 1940 סופח המושב רשמית לפתח תקווה ומאז החל לאבד את הייחודיות שלו. השטחים החקלאים הלכו והצטמצמו עד שלבסוף הפכו כולם לשטחי נדל"ן, כשבהדרגה החלו הבתים המקוריים להיהרס. התופעה הגיעה לשיאה בשנות השמונים, וכיום ניתן למצוא רק שרידים מעטים מאוד מהמושב. למעשה הזיכרון המרכזי מהמושב הוא בשמו של הרחוב שפעם היווה אותו. עניין זה הביא לכינוי הידוע "מושב שהוא רחוב".
השרידים שנותרו הם "בית פסילוב", שבו התגורר במשך תקופת מה יוסף חיים ברנר. הבית הממוקם בצומת הרחובות וולפסון ועין גנים, שוחזר על ידי חברת בנייה שבנתה בית בסמוך. השחזור מדויק מאוד ומציג את הבית בצורתו החיצונית בדיוק כפי שהיה נראה בעת בנייתו. הבית נמצא כעת בבעלות אותה חברה והיא משכירה אותו לשימושה של מספרה. בקרב הציבור כמו גם בעיתונות המקומית נמתחה ביקורת קשה על התנהלות העירייה בפרשה זו, שכן מדובר בבית בעל ערך היסטורי וארכיטקטוני חשוב. שריד נוסף הוא בית הכנסת אל מול בית פסילוב, שמבנהו אָמנם שרד מתקופת המושב, אך הוא שונה ושופץ לבלי היכר. מבנה אותנטי נוסף הוא בית מאירוב-פרלמן המשמש כיום כמזכירות וכחדר המורים של בית הספר היסודי-ממלכתי, עין גנים. המבנה לא שוחזר והזמן נתן בו את אותותיו. בין משפחות מאירוב ופרלמן, שכל אחת מהן הייתה בעלתו של הבית בתקופה מסוימת ניטש ויכוח באשר לשמו. שאר מבני המושב נהרסו כולם ובמקומם נבנו בתי קומות, בעיקר במהלך שנות השמונים.
השכונה המודרנית היוותה את מושבם של שני סופרי ילדים מפורסמים - יגאל מוסינזון שכתב את חסמבה ותמר בורנשטיין לזר שכתבה את "קופיקו". בורנשטיין-לזר ביססה את סדרת ספרי "קופיקו" כמו גם את סדרת הטלוויזיה, על אופייה של השכונה ודמויות הספר הן דמויות אמיתיות - תושבי השכונה שאיתם נמצאה בורנשטיין-לזר בקשר יומיומי. סדרת הספרים מתארת בצורה נאמנה למדי את אופי השכונה נכון לתקופה שבה נכתבו, כאשר עין גנים כבר סופחה לפתח תקווה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- עדה אמיכל ייבין, עין גנים: סיפורו של מושב הפועלים הראשון, ירושלים: יד יצחק בן צבי (מתוך סדרת ראשונים), תשס"ו 2005. (דף תיאור הספר.)
- אלון שניידרמן, עין גנים קופיקו נגד חסמב"ה, "מלאבס", 7 בספטמבר 2005.
- מרדכי חריזמן, עין גנים, ספרית א"י של הקק"ל, "אמנות", תל אביב, 1930.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- נדב מן, משפחת כצנלסון: מרוסיה לעין גנים, באתר ynet
- נילי קלינגר, משחק באיכרות, משחק ביישובו של עולם, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2010
[עריכה] הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 עין גנים, דבר, 13 באוגוסט 1925.
- ^ בית ציבורי בעין גנים, דבר, 13 ביולי 1927.
- ^ פתח תקווה - ארגון העבודה, דבר, 11 ביולי 1929.
- ^ 4.0 4.1 עין גנים, דבר, 27 במאי 1930.
- ^ תוצאות הבחירות לכנסת ישראל, עין גנים, דבר, 9 בינואר 1931 - מפתח הרשימות נמצא כאן: 22,475 למפלגת פועלי ארץ ישראל, דבר, 8 בינואר 1931.
- ^ על העיר הנשברת, דבר, 21 בפברואר 1927.
- ^ יעקב רבינוביץ, מאמר, דבר, 29 בנובמבר 1926.
- ^ פתח תקווה - שומרי החומות, דבר, 6 באוגוסט 1930.
