עין ע'זאל (אתר ארכאולוגי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 31°59′20″N 35°58′40″E / 31.988889°N 35.977778°E / 31.988889; 35.977778

צלמית ממטמון הפולחן

עין ע'זאלערבית: عين غزال) הוא אתר ארכאולוגי מהתקופה הנאוליתית השוכן בירדן בנחל יבוק בקצה הצפוני מזרחי של רבת עמון.

אתר זה הוא אחד האתרים הנאוליתיים הגדולים בעולם. שטחו הוא מעל 150 דונם, והוא משתרע על שתי גדות היבוק. תחילת ההתיישבות באתר הייתה בשנת 7250 לפנה"ס לערך והוא היה מיושב ברציפות יותר מאלפיים שנה עד שנת 5000 לפנה"ס לערך. היישוב שכן בסמוך לגבול המזרחי של האזורים בהם ניתן לקיים חקלאות בעל.

גילוי האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר התגלה לראשונה בשנת 1974 על ידי יזם שסלל כביש מהיר בעמק היבוק בין עמאן לזרקא. רק בשנת 1982 החלו חפירות הצלה באתר. עד לתחילת החפירות נסללו כבר כ-600 מטר של הדרך בתוך האתר. למרות הנזק הגדול שנגרם לאתר, החלק שלא ניזוק, סיפק מידע רב.

האתר נחפר במשך 9 עונות חפירה שהתקיימו בין השנים 1995-1982.

חשיבות האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המידע על התקופה הנאוליתית במזרח הקרוב עד שנות ה-80 של המאה ה-20, התבסס בעיקר על חפירות וסקרים ארכאולוגיים שהתקיימו בשטח ארץ ישראל.

החלוקה של התקופה הנאוליתית לתקופות משנה מקורה במסגרת שהיתוותה קתלין קניון בשנות החמישים בחפירותיה בתל יריחו. חלוקה זו שימשה גם אזורים שכמעט לא נחפרו, למרות מגוון הטופוגרפיה והצמחייה ברחבי האזור. הממצאים מהאתר נתנו הבנה רבה יותר על המשותף והשונה בין אתר זה לאתרים אחרים כגון ביסמון, יריחו ואתרים נוספים.

הרציפות בהתיישבות באתר וגודלו אפשרו ללמוד את שינויי התרבות כתוצאה מגידול האוכלוסייה והשפעת הגידול על הסביבה.

האתר אפשר להשלים את רצף התקופות הנאוליתיות בלבנט. באתר תל יריחו ההתיישבות הסתיימה בתקופה הקדם קרמית ב ולאחר מכן האתר היה נטוש למשך זמן רב. עד לחשיפת אתר זה היו חוקרים שהציעו שהפער ההתיישבותי נמשך כאלף שנה. באתר זה התקיים שלב תרבותי נוסף שנקרא התקופה הנאוליתית הקדם קראמית ג.‏[1]

תקופות ההתיישבות באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארכאולוגים חילקו את ההתיישבות באתר לארבע תקופות:

  1. שנים 6500-7250 לפנה"ס – השלב התיכון של התקופה הנאוליתית הקדם קראמית ב
  2. שנים 6000-6500 לפנה"ס – השלב המאוחר של התקופה הנאוליתית הקדם קראמית ב
  3. שנים 5500-6000 לפנה"ס – התקופה הנאוליתית הקדם קראמית ג
  4. שנים 5000-5500 לפנה"ס – תקופת התרבות הירמוכית – התקופה הנאוליתית הקראמית

השלב התיכון של התקופה הנאוליתית הקדם קראמית ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצאים של שרידי בעלי חיים באתר מראים שבתחילתו היה ה יישוב של חברת ציידים-חקלאים. סמוך לשנת 6500 בויתו העזים. החקלאות התבססה בעיקר על גידול דגנים וקטניות. כלכלת האתר אפשרה את הגידול באוכלוסייה.

המבנים בתקופה זו נבנו מאבני גיר ואבני צור מקומיות, הרצפות טויחו בטיח סיד ונצבעו בנוזל אדום על בסיס אוכרה. נמצאו גם עיטורי דגמים. בתחילת השלב היו הבתים בעלי חדר אחד גדול (35 מ"ר לערך) בהמשך חולק הבית למספר חדרים. במרכז אחד מחדרי הבית נקבע בשקע ברצפה מוקד אש.

בשלב נמצאו מספר רב של צלמיות עשויות טין של דמויות אדם ובעלי חיים. המעידות על פולחן ואמונה דתית. נמצאו גם צלמיות פריון של נשים עם כרס תפוחה ושדיים גדולים.

הפולחן בא לידי ביטוי גם בקבורה. באתר זה כמו באתרים נאוליתים אחרים נמצאו קברים מתחת לרצפת הבית. אלה קברים של נפטרים שזכו לכבוד. נמצאו גם גולגולות, שלוש מהן תוארכו לשנת 7100 לפנה"ס. מסגנונות הקבורה שונים אפשר להבחין בחלוקה למעמדות באוכלוסייה. כמעט רבע מקבורות המבוגרים נמצאו בבורות אשפה. מתחת לרצפה נמצאו גם שש גולגלות מכוירות.

בשנת 1983 נחשף באתר בור ובו 26 פסלים ופרוטומות עשויים טין המתוארך לשנת 6700 לפנה"ס, בשנת 1985 התגלה מטמון נוסף של 11 פריטים. גובה הפסלים כ-90 ס"מ, גובה הפרוטומות 40-35 ס"מ, מהם שני פסלים בעלי שני ראשים. החוקרים משערים שמדובר בפולחן ברמת הקהילה.

השלב המאוחר של התקופה הנאוליתית הקדם קראמית ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלמיות ממטמון הפולחן, המוזיאון לארכאולוגיה של ירדן

באתרים ארכאולוגים רבים בדרום הלבאנט זוהתה במחצית האלף השביעי לפנה"ס מגמה של נטישת אתרים, הסיבה לכך יכולה להיות התמעטות משקעים או ניצול יתר של סביבת היישובים. בעין ע'זאל ובסביבתו זוהתה על ידי הארכאולוגים מגמה הפוכה. השערת החוקרים היא שתושבים שנטשו אזורים אחרים היגרו לסביבה זאת.

באתר ניכרת מגמה של ניצול יתר של הסביבה הקרובה שבאה לידי ביטוי בירידה גדולה במגוון שרידי בעלי החיים, ומעבר מבעלי חיים החיים בחורש, לבעלי חיים מבויתים. גם סגנון הבנייה הושפע מהיעלמות העצים בסביבה הקרובה, על ידי מעבר מבניה בעץ לבניה באבן.

חלק גדול מהשכבות הארכאולוגיות של תקופה זו נפגעו על ידי הבנייה של תושבי השלב של התרבות הירמוכית.

המבנים הקדומים בשלב המאוחר דומים למבנים של השלב התיכון. בהמשך חל שינוי במבנים, וממבנים ששימשו למשפחה אחת עברו התושבים למבנים גדולים יותר ששימשו מספר משפחות. במבנה גדול שנחשף באתר (שנהרס בחלקו על ידי דחפור) שוחזרו 10 חדרים שהשתרעו על כ-100 מטר מרובע. במבנה נמצאו רבבות עדשים ואפונים מפוחמות. על פי השרידים זיהו החוקרים קומה שנייה במבנה שהשתרעה על חלקו של המבנה. השערת החוקרים היא שהתדלדלות משאבי הסביבה אילצו את התושבים לאחד כוחות כדי להגדיל את סיכויי השרידות.

מהממצאים באתר לא נמצאו הבדלים בין שיטות הקבורה של שלב זה לשלב התיכון. בקבורת אשפה התגלתה גולגולת שבחלקה העליון היה נעוץ להב צור שנשבר.

התקופה הנאוליתית הקדם קרמית ג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה זו ניכר השינוי בהרגלי התזונה של התושבים, מגוון בעלי החיים לצייד הצטמצם מאד, הם צדו בעיקר צבאים וסוסי בר. במקביל בויתו החזירים והבקר ששימשו תחליף להתמעטות בשר הציד. חל גידול ביחס השימוש בכבשים לעומת עזים. בתקופה הקדם קראמית ב' כמעט ולא נמצאו שרידי עצמות כבשים, ואילו בתקופה זו היחס הוא ששה כבשים על עז אחת. הגידול בכמות הכבשים והעזים השפיעה על אורחות החיים של התושבים, חלקם בילה זמן רב מחוץ ליישוב ברעיית העדרים.

בתקופה זו חלה חזרה לשיטת בנייה של בתים קטנים חד קומתיים וחד משפחתיים. בעקבות המחסור בעצי בעירה בסביבה הקרובה, פסק השימוש בטיח סיד לרצפה, ובמקומו נעשה שימשו בתערובת של אבני גיר כתושות ובוץ שהוא עמיד פחות. הבנייה פחות צפופה, דבר המעיד על ירידה בכמות האוכלוסייה. שינוי נוסף היה בבניית מבנים לאחסון מזון שהיו משוקעים למחצה בקרקע, ושימשו כנראה את התושבים שנעדרו חלק מהשנה מהיישוב.

נמצא גם שינוי בכלי האבן בהם השתמשו התושבים בתקופה הקדם קראמית ב' נעשה שימוש בגרעיני להבים דמויי סירה. במקומם יוצרו להבים קצרים ובים יותר. שיטת ייצור זו הייתה קלה יותר אבל גם פחות יעילה.

בשיטות הקבורה חל שינוי גדול בתקופה זו, הופסק הנוהג להפריד בין הגולגולת והשלד, מספר הקבורות בחצר היה רב לעומת הקבורה מתחת לרצפת הבתים. ממצאים אלה מעדים על ירידה בחשיבות של פולחן האבות. בפעם הראשונה נמצאו קבורות שהכילו שלדים רבים בבור קבורה אחד. על פי בדיקות נמצא שהאוכלוסייה החלה לסבול ממחלת השחפת. ולראשונה נמצאו בקברים מנחות של עצמות חזירים. ממצאי צלמיות אדם וחיה היו נדירים בהשוואה לתקופת הקדם קרמית ב. אחד הממצאים הייחודיים הייתה צלמית פיריון מאבן בגובה 15.5 ס"מ.

התרבות הירמוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לחפירות בעין עזאל, השערת החוקרים הייתה, שכלי הקרמיקה שהופיעו בתקופה הנאוליתית הקראמית מקורם היה מייבוא מן הצפון. הממצאים באתר הוכיחו שהטכנולוגיה הייתה התפתחות מקומית.

בחפירות בתוך קירות מבנים ששופצו, נמצאה קרמיקה שזהה במרקמה לכלים הירמוכיים, אבל הם לא הכילו עיטורים. כלים אלה מעידים על שלב מעבר מהתקופה הקדם קרמית ג', לתקופה הנאוליתית הקראמית.

בתקופה הירמוכית נבנו באתר מבנים שהכילו מכלול מפותח של כלים ירמוכיים אופייניים, עם ובלי עיטור.

מבני התקופה כללו 3-2 חדרים, היו בעלי קירות אבן עבים, ורצפתם הייתה עפר או תערובת אבני גיר כתושות ובוץ. המוקדים היו מחוץ לבתים. הבתים היו בעלי חצרות נרחבות ומבודדים, עובדה המעידה על המשך ההצטמצמות של האוכלוסייה. מקבצי שקעים בחצרות מעידים על בניית סככות. באחת החצרות נמצא מתקן סגלגל שהכיל כלי חרס גדול ששימש לאחסון בעל קורט 50 ס"מ, לידו נמצא לוח שחיקה וכירה קטנה. השערת החוקרים שהמתקן שימש לבישול דגנים או קטניות.

ביישוב התגלה רחוב רחב במרכזו. הרחוב בעל המדרגות עלה במעלה הגבעה. משני צידי הרחוב התגלו פתחים שהובילו לחצרות בתים.

לא נמצאו באתר קברים מתקופה זאת. קבורה מחוץ ליישוב אופיינית לתרבות זאת. נמצאו מעט צלמיות. נמצאה גם צלמית-פריון מטיפוס "עיני פולי קפה" (נקראת גם צדף פי הכושי) שנמצאו גם באתרים שער הגולן ובחורבת מנחה (מונחתה).

נטישת האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר שימש את האוכלוסיית האזור ברציפות במשך אלפיים שנים. ניצול הקרקע החקלאית בצורה אינטנסיבית, הביא לדלדולה והקרקעות לא יכלו יותר לכלכל אוכלוסיית קבע. בסוף האלף ה-6 לפנה"ס או בתחילת האלף ה-5 לפנה"ס ניטש המקום. משלב אחרון זה נמצאו באתר שרידי מבנים עגולים, באחד מהם נמצאו שקעים לעמודים. המתקן שימש כנראה להקמת מתקן ארעי ששימש את הרועים שבאו להשתמש במי עין ע'זאל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עופר בר יוסף ויוסף גרפינקל, הפרהיסטוריה של ארץ ישראל: תרבות האדם לפני המצאת הכתב] ירושלים, הוצאת אריאל בשיתוף מוזיאון התרבות הירמוכית ע"ש יהודה רות, 2008, עמ' 130