עיסאם סרטאווי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

עיסאם סרטאוויערבית: عصام السرطاوي; 193610 באפריל 1983) היה ממנהיגי הפת"ח.

סרטאווי נולד בעכו[1] ובשנת 1948 נמלטה משפחתו לעיראק. סרטאווי למד רפואה בבגדאד ובארצות הברית ובעת מלחמת ששת הימים היה מנתח לב בארצות הברית. בעקבות המלחמה נסע לירדן, הצטרף לפת"ח והשתתף בקרב כראמה (1968). ב-1969 פרש מהפת"ח והקים את הארגון "ועד הפעולה לשחרור פלסטין", שנחשב לקיצוני יותר וביצע פיגוע נגד נוסעי אוטובוס אל על בשדה התעופה במינכן ב-1970[2]. סרטאווי ביקר את גרמניה המערבית על תמיכתה בישראל וטען שלא היה מבצע פעולת טרור על אדמת צרפת ויוון התומכות בפלסטינים‏[3]. ביוני 1970 הצטרף למזכירות משותפת של ששה ארגוני טרור, בה היו חברים גם יאסר ערפאת, ג'ורג' חבש ונאיף חוואתמה.

לאחר מכן הפך מנץ ליונה. ב-1971 חזר להיות פעיל בפת"ח‏[4]. בשנות השבעים נפגש עם שורה של פעילי שלום ישראלים ביניהם אורי אבנרי, מתי פלד ולובה אליאב[5]. בדצמבר 1977 שיבח את השיחות בין ישראל למצרים והכיר בזכויות העם היהודי בארץ ישראל‏[6], דברים מהם התנער דובר אש"ף‏[7]. בשנת 1979 נפגש באופן לא רשמי עם שגריר ארצות הברית בוינה‏[8] ועם ועדת החוץ של הפרלמנט ההולנדי‏[9] כיועצו האישי של ערפאת באירופה. בשנת 1980 נפגש עם נשיא צרפת‏[10]. באפריל 1981 התפטר מהמועצה הלאומית הפלשתינית בגלל סירובה לקבל ממנו דיווח על שיחות השלום שלו‏[11]. בתחילת 1983 אמר שאש"ף טועה בכך שאינה מכירה בישראל ואמר שאש"ף מוכנה להסתפק במדינה פלסטינית ביהודה שומרון ורצועת עזה, תוך ויתור על דרישותיה לגבי שטחה של ישראל‏[12]. בפברואר 1983 התפטר שוב מהמועצה הלאומית הפלסטינית על רקע עמדותיו המתונות‏[13]. במרץ 1983 קרא למשא ומתן ישיר עם ישראל‏[14].

ב-1979 קיבל בווינה יחד עם אליאב את פרס ברונו קרייסקי.

דעותיו המתונות עוררו עליו זעם בארגוני הטרור הפלסטיניים. באפריל 1983 הגיע לועידת האינטרנציונל הסוציאליסטי במעמד משקיף‏[15], לאחר ששמעון פרס הסכים לנוכחותו ללא מעמד רשמי‏[16]. סרטאווי נרצח ב-10 באפריל 1983, בידי מתנקש שהיה ככל הנראה מארגונו של אבו נידאל, באלבופרה, פורטוגל במהלך כנס של האינטרנציונל הסוציאליסטי[17].

P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עסאם סרטאווי באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  2. ^ התוקפים במינכן - חברי ארגון המקבל רוב הסיוע מעיראק, דבר, 13 בפברואר 1970
  3. ^ א. דויטשקורן, מנהיג ארגון הפעולה: גרמניה שטח אויב, מעריב, 12 במרץ 1970
  4. ^ הסעיקה וחבאש מגנים את בורגיבה, דבר, 12 ביולי 1973
  5. ^ דני רובינשטיין, מדיניות החוץ של לובה אליאב, דבר, 4 במרץ 1977
  6. ^ זאב בארט, סרטאווי מראשי אש"ף משבח שיחות קהיר, דבר, 13 בדצמבר 1977; המשך
  7. ^ דני רובינשטיין, סרטאווי מוצע כנציג פלשתינאי, דבר, 14 בדצמבר 1977
  8. ^ מרדכי ברקאי, יאנג התפטר, דבר, 16 באוגוסט 1979
  9. ^ סרטאווי ייפגש עם ועדת החוץ של הפרלמנט ההולנדי, דבר, 4 באוקטובר 1979
  10. ^ אש"ף רכש בניין מפואר ברובע ה-16 בפאריס, מעריב, 25 בנובמבר 1980
  11. ^ אליהו אגרס, כשההיסטוריה חוזרת על עצמה, דבר, 29 בינואר 1982
  12. ^ יוסף פריאל, סרטאווי: אש"ף שוגה קשות, דבר, 8 בפברואר 1983
  13. ^ דן אבידן, סרטווי התפטר מהנהגת אש"ף, דבר, 21 בפברואר 1983
  14. ^ שאול צדקיה, סרטאווי קורא לחתור למו"מ ישיר עם ישראל, דבר, 8 במרץ 1983
  15. ^ מעמד נציגי אש"ף, דבר, 8 באפריל 1983
  16. ^ איך הוזמן סרטאווי, דבר, 10 באפריל 1983
  17. ^ מבקשים לקבור את סרטאווי בגדה, דבר, 11 באפריל 1983