עירוב תבשילין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עירוב תבשילין - תקנה בהלכה שמטרתה להתיר בישול אוכל מיום טוב לשבת שחלה לאחריו.

המקור במשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cquote2.svg

יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת - לֹא יְבַשֵּׁל אָדָם בַּתְּחִלָּה מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת. אֲבָל מְבַשֵּׁל הוּא לְיוֹם טוֹב, וְאִם הוֹתִיר - הוֹתִיר לַשַּׁבָּת. וְעוֹשֶׂה תַּבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, תַּבְשִׁיל אֶחָד. וְשָׁוִין בְּדָג וּבֵיצָה שֶׁעָלָיו - שֶׁהֵן שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין. אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד - לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו בַּתְּחִלָּה. וְאִם שִׁיֵּר מִמֶּנּוּ כָּל שֶׁהוּא - סוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת:

Cquote3.svg
משנה, מסכת ביצה, פרק ב', משנה א'.

ההלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ההלכה אסור לבשל ביום השבת, ויש להכין את כל המאכלים ליום השבת לפני כניסתו. בימי החגים מותר, לעומת זאת, להכין את כל צורכי הסעודה. (אוכל נפש) (ובתנאי שלא יוצרים אש חדשה) "כָּל-מְלָאכָה, לֹא-יֵעָשֶׂה בָהֶם--אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל-נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.‏[1].

כאשר חג חל ביום שישי, מדין התורה מותר לבשל מיום טוב לצורך שבת, אולם חכמים אסרו לבשל ביום טוב בשביל השבת שאחריו, ללא עירוב תבשילים.

לאיסור זה יש שני טעמים בתלמוד‏[2]:

  • לפי פירושו של רב אשי, עיקר התקנה הייתה משום כבוד יום טוב, כדי שאנשים ילמדו מכך שחכמים אסרו לבשל ביום טוב עבור שבת, קל וחומר שאסור לבשל ביום טוב עבור ימות החול, אלא שכדי שיהיה אפשר לבשל ביום טוב תבשילים טריים עבור השבת, תיקנו חז"ל את תקנת "עירוב תבשילין".
  • לפי פירושו של רבא, עיקר מטרת התקנה הייתה שיעשו עירוב תבשילין בערב החג, וממילא יזכרו להניח מנה יפה לשבת, ולא יאכלו את כל האוכל בחג.

תקנת העירוב תבשילין היא כזו: אדם שרוצה לבשל ולאפות ביום טוב לשבת יכין כיכר לחם (או חלה או מצה) ומאכל מבושל הנאכל עם הפת לפני החג בשביל לאוכלם בשבת, (בדיעבד אפשר להסתפק בתבשיל אחד) וכך כשמבשל ביום טוב מאכלים אחרים לשבת, המעשה מוגדר כסיום הבישול וההכנות לשבת, ולא כהכנה שלמה מיום טוב לשבת, ולכן מותר לעשותו. נפסק שגם לצורך הדלקת נרות שבת וחג יש צורך לעשות עירוב תבשילין, ולכן גם אדם שלא מבשל בחג חייב לעשות עירוב תבשילין, ורק אורח שאינו מדליק נרות שבת פטור מעירוב תבשילין.

צורת עשיית ערוב תבשילין[עריכת קוד מקור | עריכה]

עושה הערוב לוקח את המאפה והתבשיל בידיו ומברך ברכה לאלוקים, שנוסחהּ הוא:

"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות עירוב"

ואחר כך אומר: "בעירוב זה יהיה מתר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת, לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת"

מלבד המצווה האישית על כל אדם לערב, יש מצווה על האדם החשוב בעיר, לערב בשביל כל אחד מתושבי העיר. כדי שגם אלו ששכחו לעשות ערוב או שהערוב אבד להם בחג לפני שבישלו - יוכלו לבשל. לצורך זה לוקח חשוב העיר, מאפה ותבשיל ומקנה אותם על ידי אחר לכל אנשי העיר. לאחר מכן הוא נוטל את המאפה והתבשיל בידיו, ואומר את הנוסח שנכתב מקודם. אם כי, אדם ששכח יכול לסמוך על עירובו של רב העיר רק לאחר הפעם הראשונה, ולא לאחר הפעם השנייה שבה, לאחר זלזול שנשנה בתקנה, ניכר שמדובר בזלזול בדברי חכמים ועל כך לא מועלת דעתו של רב העיר‏[3]. יש הפוסקים שמי שרוצה לסמוך לכתחילה על עירובו של רב העיר, יכול לעשות כך, ורק במקרה של שכחה כאשר התכנון היה להכין לבד עירוב תבשילין, לא ניתן לסמוך על עירובו של רב העיר.

לפי השולחן-ערוך שם, גם אשה יכולה לעשות עירוב תבשילין ולברך.

טעם השם - "ערוב תבשילין"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם כתב שערוב תבשילין נקרא כך בגלל הדמיון שלו למושג ההלכתי ערוב חצרות - כפי שערוב חצרות נועד להוות היכר - שלא יבואו בני אדם לטעות ולחשוב שמותר להוציא בשבת מרשות לרשות, כך גם ערוב תבשילין מיועד להיכר וזיכרון - כדי שלא יחשבו שמותר לאפות בחג דברים שאינם נאכלים בו.

בצורה פשוטה יותר ניתן לבאר שבעירוב התבשילין בעצם 'מערבים' (כלומר מצרפים) את המאכלים שבושלו טרם החג למאכלים שבושלו בחג עצמו, ועל כן מותר, לדברי חז"ל, לבשל מיום החג ליום השבת שחל לאחריו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.