עירוב תחומין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עירוב תחומין הוא תקנת חכמים המאפשרת לשנות את מיקומו של תחום שבת, וכתוצאה מכך את מרחק ההליכה האפשרי לפי ההלכה מחוץ ליישוב בשבת, יום טוב, ויום הכיפורים, מ-2,000 אמות מחוץ ליישוב (כ-960 מטרים, מרחק ההליכה המותר הרגיל של תחום שבת), עד למרחק כפול של 4,000 אמות. העירוב נעשה בדרך כלל באמצעות הנחת לחם או מזון בכמות המספיקה לשתי סעודות (לכל משתתף בעירוב), בנקודה כל שהיא הנמצאת בתוך תחום השבת הרגיל של מניח העירוב.

ההיגיון מאחורי תקנה זו הוא שעל ידי הנחת העירוב האדם מצהיר שהוא קובע את מקום המגורים שלו במקום בו הונח העירוב, ושם נמצאת נקודת המרכז של תחום השבת החדש שלו, וכך מתאפשר לו ללכת אלפיים אמה ממקום הנחת העירוב לכל כיוון. בדרך כלל מונח העירוב בנקודה שנמצאת בקצה תחום השבת הרגיל של מניח העירוב, על מנת להתיר הליכה למרחק מקסימלי באמצעות עירוב התחומין ממקום ישיבתו לאותו כיוון, אולם ניתן להניח את העירוב בכל נקודה אחרת בתוך תחום השבת הרגיל. כתוצאה נלווית מהנחת עירוב התחומין נאסר על מניח העירוב ללכת לכיוון ההפוך ממקום הנחת עירוב התחומין, מאחר שהוא מתרחק יותר מאלפיים אמה ממקום העירוב, שהוא נקודת המרכז של תחום השבת החדש[1].

המונח 'עירוב' משמעו ערבוב, והוא מציין את ערבוב 2,000 האמה המותרים לפני הנחת העירוב, עם ה-2,000 אמה הנוספים.

הנחת עירוב התחומין[עריכת קוד מקור | עריכה]

העירוב נעשה באחת משתי דרכים: באמצעות נוכחות פיזית במקום העירוב בשעת כניסת שבת ('עירוב ברגליו'), נוכחות שהיא הכרזה שמניח העירוב קובע שם את מקום שביתתו בשבת, או על ידי הימצאות מזון בנקודה מסוימת בשעת כניסת שבת, דבר שמציין גם כן שהאדם קובע שם את מקום ישיבתו. הדרך הראשונה היא העיקרית, אולם הדרך השנייה היא הנפוצה והמקובלת יותר[2].

עירוב תחומין תקף גם אם הונחו כמה עירובי תחומין במקומות שונים לאדם אחד, אולם למעשה התוצאה היא שכל עירוב תחומין נוסף מגביל את אפשרות ההליכה של האדם, והוא מותר ללכת רק במקום שנחשב לתחום שבת לפי כל העירובים שהונחו[3].

ניתן להניח עירוב תחומין רק לכל יום השבת, ולא ניתן להניח עירוב שיהיה תקף רק לחצי מהיום אם הונח עירוב כזה, הוא חל לכל היום, ואם הונחו שניים, הם נחשבים כמניח שני עירובי תחומין[4].

אין מערבים אלא לדבר מצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר תקנת עירוב תחומין נועדה למקרה של צורך מצווה ולא לצורך חול ('רשות'). לכתחילה מניחים עירוב תחומין רק לצורך מצווה, אולם בדיעבד גם עירוב תחומין שהונח לצורך רשות חל[5].

אולם הגדרת מצווה שלצורכה ניתן להניח עירוב תחומין היא רחבה, וכוללת עירוב תחומין לצורך ביקור חולים או ניחום אבלים, כמו גם עירוב לצורך טיול שיש בו עונג שבת ועירוב לצורך מי ששוהה בשעת כניסת שבת במקום מרוחק מביתו[5][6].

הנחת עירוב תחומין באמצעות נוכחות פיזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרך העיקרית להנחת עירוב תחומין היא נוכחות פיזית של האדם במקום בו הוא רוצה לקנות שביתה בשעת בין השמשות של ערב שבת, דרך זו מכונה: 'עירוב ברגליו'. אין צורך באמירה על מנת לקנות שביתה, אולם יש צורך בכוונה כללית לקניית שביתה באמצעות הנוכחות[7].

מאחר שהזמן הקובע לתחום שבת הוא זמן בין השמשות בכניסת שבת, לאחר הנחת העירוב באמצעות נוכחות פיזית רשאי האדם לחזור לביתו שבתוך יישוב סמוך.

ההולך בדרך סמוך לזמן בין השמשות ומזהה מרחוק מקום ידוע שבו הוא רוצה שיהיה מרכז תחום השבת שלו, יכול להכריז: 'שביתתי במקום פלוני' אף שהוא במרוחק ממנו[8]. דין זה הוא קולא בעירוב תחומין, אך הוא בתנאי שהמכריז יכול להגיע למקום קודם זמן בין השמשות אם יתאמץ או ירוץ. לפי שיטת הרמב"ם יש צורך להגדיר מקום ספציפי לשביתה בשטח של עד ארבע אמות, כגון בחלקו המזרחי של עץ ידוע, אך לא כאשר מגדיר את שביתתו תחת העץ, שהוא שטח גדול מארבע אמות[9].

הנחת עירוב תחומין באמצעות מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהדרך העיקרית להנחת עירוב תחומין היא באמצעות נוכחות פיזית, בשל הקושי על הימצאות במקום העירוב בשעת כניסת שבת חכמים הקלו והתירו הנחת מזון מראש במקום המיועד להיות מקום שביתתו של האדם ומרכז תחום השבת החדש, הנחה שמציינת את כוונת האדם לקניית שביתה במקום הנחת העירוב. הנחה זו יכולה להעשות הן על ידי האדם לו מיועד עירוב התחומין, והן על ידי שליח הנשלח על ידו מדעתו להנחת המזון במקום המיועד[10]. דרך זו של הנחת עירוב תחומין באמצעות מזון היא הדרך נפוצה בהנחת עירוב תחומין בפועל.

זמן הנחת עירוב תחומין[עריכת קוד מקור | עריכה]

את העירוב יש להניח קודם כניסת השבת, כך שבשעת כניסת השבת העירוב יהיה במקום המיועד. מאחר שהשעה הקובעת לעירוב התחומין הוא שעת בין השמשות בכניסת שבת, העירוב לא חייב להישאר במקומו כל השבת (או החג), וניתן לאכול אותו (או ביו"ט, לקחת אותו) לאחר שעת בין השמשות. בדיעבד, עירוב שהונח בשעת בין השמשות עצמה - חל[11].

מקום הנחת עירוב תחומין[עריכת קוד מקור | עריכה]

את העירוב יש להניח במקום נגיש, כך שבשעת בין השמשות ניתן יהיה לגשת אל העירוב. אם העירוב היה בכשרות בשעת בין השמשות העירוב נקבע לכל השבת, אף אם העירוב ישרף, יאכל או יפסל בדרך כל שהיא. ניתן להניח את העירוב אף בשטח פתוח, ואין צורך להניחו במבנה.

כיוון שאיסורי שבת מדרבנן נאסרו רק בשבת עצמה ולא בבין השמשות שהוא הזמן שבו העירוב חל, ישנם מקרים בהם העירוב כשר גם אם הונח במקום שכדי להגיע אליו יש לעבור על איסור שבת דרבנן, אך העירוב פסול במקום שיש שכדי להגיע אליו יש לעבור על איסור שבת מהתורה (כגון הוצאה מרשות לרשות) או על איסורי שבת דרבנן מסוימים, כגון המניח עירוב על עץ. אם העירוב נעקר ממקום הנחתו (קודם שעת בין השמשות הקובעת) ונתגלגל למקום אחר, כך שבשעת בין השמשות האדם מניח העירוב היה מרוחק מעירובו מרחק של יותר מ-2000 אמות - העירוב פסול היות שהעירוב ומניחו לא היו ברשות אחת בשעת הקובעת לעירוב[12].

שיעור המזון לעירוב תחומין[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור המזון הנצרך לעירוב תחומין הוא שיעור שתי סעודות, שהוא לדעת רבי יוחנן בן ברוקא נפח של שש ביצים[10], ולדעת רבי שמעון נפח של ⅓5 ביצים[13], הרמב"ם פסק כרבי יוחנן בן נורי, בעוד רש"י וראשונים אחרים נקטו כרבי שמעון. עם זאת, בטור נכתב ששהשיעור הוא נפח של 8 ביצים[14]. ניתן להניח עירוב תחומין לקבוצת אנשים גדולה, בתנאי ששיעור המזון בעירוב יהיה שיעור שתי סעודות לכל משתתף בעירוב[15].

במאכלים המשמשים כלפתן, כגון חומץ, בשר צלי, וזיתים, על המזון להיות בשיעור כדי אכילת שתי סעודות[16]. בפועל, שיעור זה הוא קטן בהרבה משיעור מזון שתי סעודות, וקל יותר לערב בדרך זו עבור מספר גדול של אנשים.

הנחת עירוב תחומין עבור אדם אחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להניח עירוב תחומין לאדם אחר רק מדעתו והסכמתו, למעט ילד עד גיל 6 שנגרר אחרי אמו[17][18].

אמירה וברכה בשעת הנחת עירוב תחומין על ידי מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעירוב תחומין באמצעות מזון יש צורך באמירה מפורשת בשעת הנחת העירוב על כך שהאדם מתכוון לקבוע את שביתתו במקום זה, וללא אמירה זו אין משמעות להנחתו[19]. המניח מברך בשעת הנחת העירוב: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על מצות עירוב". הברכה אינה מעכבת את העירוב. נוסח האמירה המתלווה להנחת עירוב תחומין הוא: "בעירוב זה יהיה מותר לי (בעירוב המונח על ידי שליח: שמו של המשלח) ללכת מחר ממקום זה אלפים אמה"[20].

עירוב תחומין שנפסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל המקרים בהם העירוב נפסל, האדם המניחו חוזר לתחום השבת המקורי שלו, אף שהתכוון ליצור לעצמו תחום שבת אחר כתחליף לתחום השבת המקורי[21]. במקרה ובשעת כניסת השבת האדם שעבורו הונח עירוב התחומין שהה מחוץ לתחום השבת החדש, העירוב בטל והוא חוזר לתחום השבת הרגיל שלו[22].

ספק עירוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם ישנו ספק לאחר שהונח העירוב בדבר כשרותו, כגון ספק אם נאכל העירוב קודם שעת בין השמשות או לאחריה - העירוב כשר מכח הכלל: "ספק עירוב כשר". כלל זה הוא דווקא כאשר העירוב הונח בוודאות, אולם אם ישנו ספק לגבי עצם הנחת העירוב - העירוב פסול[23].

תחום ארבע אמות בעיר לאחר הנחת העירוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה מחלוקת אם לאחר הנחת העירוב יכול מניח העירוב ללכת בכל היישוב בו הוא שובת בפועל לאחר הנחת העירוב, גם למרחק גדול מאלפיים אמה ממקום הנחת העירוב, אם מניח העירוב לן ביישוב[24].

המניח עירוב תחומין בתוך עיר גדולה - רשאי ללכת בכל תחומה אפילו אם שטחה גדול בהרבה מתחום שבת[25].

ברירה בהנחת העירוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להניח עירוב קודם שבת, אך ההחלטה אם הוא ישפיע תתקבל על ידי האדם בשבת. דין זה הוא מכח העיקרון ההלכתי 'ברירה' שמשמעותו אפשרות למתן תוקף רטואקטיבי ('למפרע') לפעולה שנעשתה בעבר. מכח עיקרון זה ניתן להניח עירוב תחומין ביום שישי, ולקבוע האם הוא יחול או לא בשבת עצמה, להניח עירוב תחומין עבור כל שבתות השנה כאשר הקביעה אם הוא יחול או לא בכל שבת היא ביד המניח (ובתנאי שהעירוב קיים באותו ערב שבת בין השמשות) ולהניח שני עירובי תחומין בכיוונים סותרים, כאשר ההחלטה איזה מהם יחול תהיה בשבת[17][26].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ערוך השולחן אורח חיים תח סעיף ב
  2. ^ ערוך השולחן אורח חיים תח סעיף א
  3. ^ ערוך השולחן אורח חיים תיב סעיף ב
  4. ^ ערוך השולחן אורח חיים תיב סעיף א
  5. ^ 1 2 ערוך השולחן אורח חיים תטו סעיף א
  6. ^ ערוך השולחן אורח חיים תטו סעיף ב
  7. ^ ערוך השולחן אורח חיים תט סעיף ח
  8. ^ ערוך השולחן אורח חיים תט סעיף יד
  9. ^ ערוך השולחן אורח חיים תט סעיף טז
  10. ^ 1 2 ערוך השולחן אורח חיים תט סעיף ט
  11. ^ ערוך השולחן אורח חיים תטו סעיף ג
  12. ^ ערוך השולחן אורח חיים תט סעיף ב
  13. ^ משנה עירובין ח ב – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
  14. ^ טור אורח חיים סימן תט. ראו בית יוסף שם שתמה על הטור.
  15. ^ ערוך השולחן אורח חיים תיג סעיף א
  16. ^ רמב"ם הלכות עירובין א י – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
  17. ^ 1 2 ערוך השולחן אורח חיים תיג סעיף ב
  18. ^ ערוך השולחן אורח חיים תיד סעיף ג
  19. ^ ערוך השולחן אורח חיים תטו סעיף ד
  20. ^ ערוך השולחן אורח חיים תט סעיף י
  21. ^ ערוך השולחן אורח חיים תט סעיף ז
  22. ^ ערוך השולחן אורח חיים תיא סעיף א
  23. ^ ערוך השולחן אורח חיים תט סעיף ו
  24. ^ ערוך השולחן אורח חיים תח סעיף ד
  25. ^ ערוך השולחן אורח חיים תח סעיף ז
  26. ^ ערוך השולחן אורח חיים תיג סעיף ג