עיריית באר שבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בניין עיריית באר שבע
מסדרון טיפוסי בבניין

באר שבע היא עיר במחוז הדרום. היא העיר השביעית באוכלוסייתה במדינת ישראל, והשנייה בשטחה (אחרי ירושלים). שטח השיפוט של באר שבע הוא 117,500 דונם [1]. הוכרזה כעיר בשנת 1906.

בנין העירייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנין עיריית באר שבע נמצא בשכונה ג' בסמוך לצומת הרחובות יצחק רגר ושדרות שז"ר. בסמוך אליו נמצאים מבני ציבור נוספים כמו בית יד לבנים ובית העם ששימש שנים רבות כמשכן לתיאטרון באר שבע. את בנין העירייה תכננו זוג האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר ושמואל ביקסון בעקבות זכייתם בתחרות אדריכלים. לאחר עיכובים רבין הושלם המבנה ב-1972.

בחירות לעירייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1950 מונתה ועדת עירייה חדשה לבאר שבע לאחר שהעירייה הערבית מימי הבריטים חדלה להתקיים‏[2][3] וב-26 בפברואר 1950 נערכה ישיבה חגיגית ראשונה של העירייה בראשות דוד טוביהו[4].

בבחירות של 1955 זכו מפא"י ב-4 מנדטים, מפ"ם ב-3 מנדטים, אחדות העבודה - 1 מנדט, המפד"ל ב-2 מנדטים, אגודת ישראל 1-מנדט, חרות-1, עובדים כלליים והעובד הדתי - 1 מנדט‏[5].

בבחירות של 1959 זכו מפא"י ב-5 מנדטים, מפ"ם ב-4 מנדטים, אחדות העבודה - 1 מנדט, המפד"ל ב-2 מנדטים, חרות-1, הציונים הכלליים - 1 מנדט, למען באר שבע עולי מצרים - 1 מנדט‏[6].

בבחירות של 1969 זכו המערך ב-9 מנדטים במועצה, המפד"ל ל-3 מנדטים, חרדים ב-1, גח"ל ב-3 מנדטים ורשימת "לתמורה" במנדט אחד‏[7].

בבחירות בדצמבר 1973 זכו המערך ב-9 מנדטים במועצה, המפד"ל ל-2 מנדטים, חרדים ב-1, הליכוד ב-4 מנדטים ורשימת "לתמורה" במנדט אחד‏[8].

בבחירות בנובמבר 1978 חבר ראש העיר אליהו נאווי לרשימת "לתמורה" הבלתי מפלגתית והרשימה זכתה ב-9 מנדטים. המערך קיבל 5 מנדטים, חזית דתית מאוחדת - 4 מנדטים, הליכוד - 2 מנדטים והתנועה הדמוקרטית עודד - 1 מנדט‏[9].

בבחירות בנובמבר 1983 זכה המערך ב-5 מנדטים, רשימת אשל של אליהו נאווי ב-6 מנדטים, הדתיים ב-4 מנדטים בשלוש רשימות שונות, הליכוד - 3 מנדטים, מפ"ם - 1 מנדט ורשימת "אביב" ב-1 מנדט. אליהו נאווי זכה בראשות העיר בסיבוב שני‏[10].

בבחירות בתחילת 1989 זכה הליכוד ב-10 מנדטים, המערך ב-5 מנדטים, רשימה משותפת של מפלגת ש"ס ואגודת ישראל ב-2 מנדטים, המפד"ל - 1 מנדט, רצ - 1 מנדט, ושלוש רשימות מקומיות ב-4 מנדטים יחד. בראשות העיר זכה יצחק רגר מהליכוד עם מעל 60% מהקולות‏[11].

בבחירות של 1993 התמודד אריה בר בראשות רשימה עצמאית נגד ראש העיר המכהן יצחק רגר, אשר גבר עליו עם 46% מהקולות מול קרוב ל-30%. למועצת העריה נבחרו, רשימתו של רגר - 5 מנדטים, רשימתו של בר - 4 מנדטים, הליכוד - 4 מנדטים, מפלגת העבודה - 3 מנדטים‏[12].

בבחירות של 1998 התמודד יעקב טרנר בראשות רשימה עצמאית נגד ראש העיר המכהן דוד בונפלד שנכנס לתפקיד לאחר פטירתו של רגר. טרנר זכה בקרוב ל-60% מהקולות, אל מול כ-40% מהקולות לבונפלד. למועצת העריה נבחרו, רשימתו של טרנר - 7 מנדטים, הליכוד בראשות בונפלד - 3 מנדטים, ישראל בעלייה - 5 מנדטים, מפלגת ש"ס - 3 מנדטים, המפד"ל ואגודה - 2 מנדטים, מפלגת העבודה - 1 מנדט, ארבע רשימות מקומיות קיבלו יחד 6 מנדטים‏[13].

בבחירות של 2003 זכה יעקב טרנר לכהונה נוספת לאחר שזכה במעל 48% מהקולות, אל מול 15-17% בהם זכו כל אחד מיריביו העיקריים: אנדריי אוזן וצבי פוגל. בבחירות למועצה זכתה רשימתו של טרנר ב-4 מנדטים, רשימתו של פוגל ב-2 מנדטים ורשימת הליכוד של אוזן ב-2 מנדטים. הדתיים שרצו במשותף קיבלו 4 מנדטים, "באר שבע ביתנו" של ישראל ביתנו זכתה ב-3 מנדטים ושלוש רשימות קטנות זכו כל אחד במנדט אחד. הישג מיוחד הגיע לרשימה של רוביק דנילוביץ' שקיבל 7 מנדטים‏[14].

בבחירות של 2008 גבר רוביק דנילוביץ' על יעקב טרנר ברוב של מעל 60% מול 30%. בבחירות למועצה זכתה רשימתו של רוביק דנילוביץ' ב-8 מנדטים, רשימתו של טרנר ב-2 מנדטים, רשימה דתית ב-3 מנדטים, מפלגת ש"ס - 3 מנדטים, הליכוד - 1 מנדט, ישראל ביתנו 3 מנדטים וחמש רשימות מקומיות זכו יחד ב-7 מנדטים‏[15].

בבחירות של 2013 זכה דנילוביץ' ברוב מוחץ של מעל ל-92% מקולות הבוחרים ונבחר לכהונה שנייה. מפלגתו זכתה ברוב של 14 מושבים, מתוך 27 המושבים במועצת העיר, עליה מ-8 מושבים.

ראשי העירייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו הערה בדבר שטח שיפוט העירייה, קטגוריית הנדסה ותשתיות, אתר העיר
  2. ^ פקודת העיריות 1934 - צו בדבר מינוי ועדת העירייה באר שבע, 15 בינואר 1950, קובץ התקנות 69, 16 בפברואר 1950, עמ' 521-522
  3. ^ בירת הנגב תהיה עיר סולל בונה, מעריב, 16 בינואר 1950
  4. ^ א. חלילי, ישיבה חגיגית ראשונה של עירית באר שבע, דבר, 27 בפברואר 1950
  5. ^ ילקוט הפרסומים 435, 22 באוגוסט 1955, עמוד 1183
  6. ^ ילקוט הפרסומים 721, 30 בנובמבר 1959, עמוד 331
  7. ^ ילקוט הפרסומים 1576, 17 בנובמבר 1969, עמוד 509
  8. ^ ילקוט הפרסומים 1983, 3 בפברואר 1974, עמוד 706
  9. ^ ילקוט הפרסומים 2484, 1 בדצמבר 1978, עמוד 301
  10. ^ ילקוט הפרסומים 2989, 2 בדצמבר 1983, עמוד 636
  11. ^ ילקוט הפרסומים 3632, 13 במרץ 1989, עמוד 1978
  12. ^ ילקוט הפרסומים 4169, 23 בנובמבר 1993, עמודים 882-884
  13. ^ ילקוט הפרסומים 4707, 3 בדצמבר 1998, עמודים 989-990
  14. ^ ילקוט הפרסומים 5238, 17 בנובמבר 2003, עמודים 388-390
  15. ^ ילקוט הפרסומים 5874, 3 בדצמבר 2008, עמודים 655-659