עיר ללא אלימות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוגו עיר ללא אלימות

עיר ללא אלימות היא תוכנית לאומית למאבק באלימות ברשויות המקומיות, אשר נבחרה לשמש תוכנית הדגל של ממשלת ישראל ושל המשרד לביטחון הפנים בתחום ההתמודדות עם התנהגות אנטי-חברתית, אלימות, עבריינות ופשיעה. ‏[1] התוכנית היא תוכנית רב-תחומית ומורכבת, המבוססת על התמודדות עירונית - מערכתית עם תופעות שונות של אלימות, בכללן אלימות וונדליזים של בני נוער, אלימות בבתי ספר ואלימות בקרב מתבגרים. הפעילות מתבצעת תוך זיהוי מכנים משותפים לאלימות, שיתוף פעולה בין גורמים מהמגזרים השונים וגיוס כל המערכות המתמודדות עם הנושא (חינוך, רווחה, אכיפה ועוד) במטרה לפתור את בעיות האלימות בעיר.

התוכנית ממומנת בידי המשרד לביטחון הפנים והרשויות המקומיות. היא מנוהלת על ידי ועדת היגוי בראשות מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים. בוועדה משתתפים נציגים של משרדי הממשלה השונים העוסקים בתחום והמטה המקצועי של התוכנית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית פותחה על ידי ד"ר אורלי אינס-קניג, ראש המטה המקצועי לתוכנית והחלה לפעול ב-2004 בעיר אילת ביוזמת ראש העיר מאיר יצחק-הלוי. על רקע הצלחת התוכנית בצמצום שיעורי האלימות והפשיעה באילת ועל רקע תופעות האלימות המתגברות בארץ, החליטה ועדת השרים למאבק באלימות ב-25 בספטמבר 2006, בראשות השר לביטחון הפנים דאז, ח"כ אבי דיכטר, לאמץ את תוכנית 'עיר ללא אלימות' כמודל ארצי–לאומי למאבק באלימות בתחומי הרשויות המקומיות. בשנת 2007 הורחבה פעילות התוכנית ל-12 רשויות מקומיות המונות את אילת, טבריה, עכו, מעלה אדומים, רהט, בת-ים, אשקלון, נתניה, חדרה, נצרת עילית, רמלה ולוד. החל מ-2010 הורחבה התוכנית ל-74 רשויות נוספות ובהמשך עוד התרחבה וכיום היא פועלת ב-139 רשויות ברחבי הארץ.‏[2]

שיטת העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט עיר ללא אלימות במתחם עיר הנוער בנשר, יולי 2014

תפיסת העבודה של 'עיר ללא אלימות' היא התמודדות מערכתית ברמה העירונית עם תופעות שונות של אלימות תוך זיהוי מכנים משותפים לאלימות ומתן פתרונות לכל אחת מהתופעות. תהליך זה מתבצע באמצעות הקמת מערך עירוני מקיף, מתואם ואפקטיבי בראשות ראש הרשות המקומית, המגייס את כל המערכות המתמודדות עם הנושא (חינוך, רווחה, אכיפה, פנאי, הקשר קהילתי) ופועל בשותפות רחבה ככל שניתן לצמצום אירועי האלימות בעיר.

התוכנית מתמקדת בחמישה תחומי פעילות מרכזיים הפועלים ברמה העירונית, ומייצרת שיתופי פעולה רוחביים ביניהם, המבוססים על ראייה הוליסטית ואינטגרטיבית של התמודדות בבעיית האלימות. אסטרטגיית הפעולה בכל אחד מהתחומים נגזרת מתהליך אבחון ולימוד יסודי של המאפיינים והצרכים הייחודיים של כל יישוב.

תחומי הפעילות המרכזיים הם: חינוך, חינוך בלתי פורמלי (פנאי), אכיפה, רווחה ותחום הקהילה.

פעולות בתחום החינוך כוללות, בין היתר, הדרכה והכשרה של צוותי חינוך ואנשי מקצוע בבתי הספר ובגנים, הפעלת 'מדריכי מוגנות' אשר תפקידם הוא לשמור על סביבת בית הספר בטוחה ולפעמים גם מחוצה לה, במועצות אזוריות מפעילה התוכנית ליווי של התלמידים במערך ההסעות לבית הספר.

פעולות בתחום הפנאי כוללות, בין היתר, הפעלת תוכנית 'קיץ בטוח' בזמן חופשת הקיץ, פיתוח מנהיגות נוער, הפעלת מגרשי ספורט אל תוך הלילה בתוכנית 'מגרשים מוארים' יחד עם מדריך ספורט שמקנה לנוער ערכים של סובלנות, הפעלת מדריך נוער וקיום תוכנית 'מניעת אלימות מבוססת ספורט' שמפעילה במשך כל השנה טורניר כדורגל ב-60 רשויות.

פעולות בתחום האכיפה כוללות, בין היתר, הקמת פורום אכיפה עירוני, הצבת מצלמות באזורים חמים המועדים לאלימות ופשיעה והפעלת ניידות של שיטור משולב וסיורים של סיירות הורים.

פעולות בתחום הקהילתי כוללות, בין היתר, הסברה, ארגון והפעלת מתנדבים בתחומים שונים בקהילה, וקידום המסר של אפס סובלנות לאלימות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]