עכנאי נאה
 עכנאי נאה
| |
|---|---|
עכנאי נאה
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | צמחים וסקולריים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | זיפניים |
| סוג: | עכנאי |
| מין: | עכנאי נאה |
| שם מדעי | |
 Echium plantagineumליניאוס, 1771 | |
| |
עַכְנַאי נָאֶה (שם מדעי: .Echium plantagineum L, שם קודם: עכנאי לחכי) הוא צמח חד-שנתי, ים-תיכוני, אחד מ-68 מינים בסוג עכנאי ממשפחת הזיפניים ואחד מבין 6 מינים הגדלים בר בישראל ובסביבתה[1][2][3][4]. משרעת תפוצתו בעולם היא סביב אגן הים התיכון ומאיי מקרונזיה ועד מרכז אסיה (קווקז). עכנאי נאה דומה מאוד לעכנאי יהודה.
עכנאי נאה הוא צמח עשבוני זקוף כחול פרחים או סגול פרחים, מכוסה בצפיפות בשערות רכות. הפרחים בתפרחת חד-בדית עקרבית, נישאים בראשי הגבעול, ומלווים בחפים מוארכים. הכותרת דמוית חצוצרה, לועה רחב ואורכה 2 עד 3 ס"מ. צבעה כחלחל-סגול, וכמעט שאין לה (כמו שיש לשאר מיני העכנאי) שלב אדום בצעירותה. רק מן הפקעיות מבצבצים כדורים אדומים.
עכנאי נאה תורבת ומשמש גם בגינות-נוי. וככזה הוא צמח אור מלא, עמיד בקרב ובשרב, רגיש לגיר ולמליחות גדל בקרקעות קלות ומנוקזות בהר, בעמק ובשפלה. הריבוי באמצעות זרעים בסתיו ובאמצעות ייחורים בקיץ.
מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צמח עשבוני חד-שנתי, זקוף או פושט לצדדים, גובהו עד 90 ס"מ, בלתי לביד, אך בעל שערות או זיפים לבנים, שלפחות קצתם מפושקים.
הגבעולים גלילים, זקופים ומסתעפים מבסיסם וגם מחלקם העליון (בשונה מעכנאי מגובב שאינו מסתעף אלא מהבסיס). הם מכוסים בזיפים (שערות קצרות ונוקשות) מפושקים, דלילים וארוכים שיוצאים מגבשושים ובשערות צפופות, קצרות וכמעט הדוקות במרווחים שבין הזיפים (בשונה מעכנאי זיפני ועכנאי סיני שבהן אין שערות אחרות בין השערות הדוקרניות)[5][6]. הגבעולים מכוסים בעדשתיות (lenticle) - כתמים מחוספסים, אדומים שהופכים לשחורים.
העלים מסורגים, פשוטים, תמימים, מוארכים ומחוסרי לוואים. העלים התחתונים דמויי ביצה (אלפיזיים) ומוצרים כלפי הפטוטרת, הם מזכירם עלי לחך (מקור שמו הלועזי ושמו העברי הקודם). עלי הגבעול העליונים מוארכים או דמויי אזמל, קהים בקודקודם, רחבים בבסיסם וחובקים את הגבעול. השערות המכסות את העלה הן שוות צורה, כולן רובצות והדוקות אל העלה[5].
התפרחת מסוימת, מטיפוס חד-בדית עקרבית והן מלוות חפים מוארכים או דמויי אזמל וכמעט שווים באורכם לאורך הגביע. התפרחות חיקיות והן ארוכות ונושאות פרחים רבים שיושבים (ללא עוקץ) בצד אחד של הגבעול. הפרחים נראות כערוכות בשיבולים חד-צדדיות עקרביות. הפרח אינו חיקי והעלה המלווה אותו (החפה) נמצא בצד אחר של הגבעול. גבעולי התפרחת זקופים ומתארכים בעת הפריחה ומתעקלים רק בקצה. התארכות הגבעול מרווחת את המרחק בין הפרחים ולאחר נשירת הכותרת את המרחק בין הגביעים המשתיירים והעלה המלווה אותם מן הצד.
הפרחים דו-מיניים, אינם חיקיים, אינם נכונים, בעלי עטיף כפול, בעלי שחלה עילית, אורכם 1.5 עד 5 ס"מ ורוחב לועם מגיע גם הוא לכדי 2 ס"מ. העלים המלווים את הפרחים שעירים, מוארכים או דמויי אזמל וכמעט שווים באורכם לאורך הגביע. הם לופתים את הגבעול מצדו השני של הפרח ופונים פעם לצד זה ופעם לצד הנגדי.
הגביע בעל 5 עלים שעירים בדומה לעלים המלווים את הפרחים, דמויי סרגל או דמויי אזמל, ארוכים ומחודדים בקודקודם, מפורדים כמעט עד לבסיסם ושווים זה לזה באורכם. הגביע משתייר ומתפרה (מתארך עם הבשלת הפרי) וסוגרים על הזרעים.
הכותרת דמוית שופר ואינה נכונה. היא בעלת עלי כותרת שמאוחות בבסיסם לצינור שמסתיים באוגן אלכסוני, בעל 5 אונות קצרות ובלתי שוות. הכותרת קירחת פרט לשערות ארוכות לאורך העורקים. (בשונה מעכנאי יהודה שכותרתו שעירה בכל שטחה ובעלת שערות ארוכות יותר לאורך העורקים). לוע הכותרת ללא קשקשים[5][7]. אורך הכותרת 20 עד 30 מ"מ, כפולה מאורך הגביע. רוחב האוגן (הלוע) רחב מאוד - 2 ס"מ.
הכותרת כחלחלה-סגולה בתחילת הפריחה, וכמעט שאין לה (כמו שיש לשאר מיני העכנאי) שלב אדום בצעירותה. רק ניצני הפרחים, בעודם כדוריים, הם אדומים.
האבקנים 5, כמספר עלה הכותרת, ובלתי שווים באורכם. כל האבקנים חבויים בתוך הכותרת או 2 הארוכים שבהם בולטים במקצת מתוכה[6]. הזירים דקים, סגולים וקבועים בחלקו התחתון של צינור הכותרת צינור הכותרת לסירוגין עם אונות הכותרת. אורך הזירים ארוכים פעמים אחדות מאורך המאבקים. המאבקים קטנים ונפתחים בסדקי אורך.
השחלה עילית, בעלת שני עלי שחלה ומחולקת על ידי מחיצות ל-4 מגורות, לעיתים רחוקות השחלה בת 2 מגורות בלבד. מספר הביציות במגורה 1 או 2.
עמוד השחלה סגול-לבן, נימי ארוך, וכרגיל שעיר, יוצא משקע שבין 4 אונות השחלה, מבסיס השחלה. הצלקת מפוצלת בקודקודה לשני סעיפים לשני צלקות1.
הפרי עשוי 4 פרודות חד-זרעיות (אגוזיות) דמויות ביצה ובעלות 3 מקצועות. כל אחת מהפרודות מחוברת אל מצעית הפרח באמצעות בסיס משולש ושטוח ומעורות בעמוד המרכזי של השחלה[5]. הפרודות יושבות וחבויות בתוך גביע משתייר ומתפרה ועמוד השחלה יוצא ביניהן. שטחן של הפרודות מקומט ושפתיהן מגובששות על פי רוב. לעיתים 1 עד 3 פרודות מתנוונות. לפרודות אין הליוזום (elaiosome) - גופיף שומני על הזרע הנאכל על ידי נמלים.
אצל עכנאי נאה - העלוה מתחילת נובמבר ועד סוף יוני, הפריחה מסוף מרץ ועד תחילת מאי, פרי ירוק מסוף אפריל, פרי בשל בסוף מאי, ופרי בהפצה מתחילת יוני עד אמצע יוני[8].
בית גידול ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משרעת תפוצתו בעולם היא סביב אגן הים התיכון ומאיי מקרונזיה ועד מרכז אסיה (קווקז).
עכנאי נאה גדל בבתי-גידול טבעיים בלבד בבתות בצפון הארץ בעיקר במישורי הגולן. הוא נדיר בגולן, בגליל העליון ובגליל התחתון; נדיר מאוד בבקעת חולה, בבקעת כנרות, בעמק יזרעאל ובעמון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עכנאי נאה, באתר ITIS (באנגלית)
- עכנאי נאה, באתר NCBI (באנגלית)
- עכנאי נאה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- עכנאי נאה, באתר צמח השדה
- עכנאי נאה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- עכנאי נאה, באתר Tropicos (באנגלית)
- עכנאי נאה, באתר GBIF (באנגלית)
- עכנאי נאה, באתר The Plant List (באנגלית)
- עכנאי נאה, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ .Echium plantagineum L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ .Echium plantagineum L, WFO: World Flora Online. Published on the Internet
- ^ עכנאי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ במגדיר החדש של מיכאל זהרי מופעים 7 מינים בשונה מאתר צמחיית ישראל וסביבתה כי היא כוללת את עכנאי סיני והיא כוללת את עכנאי ארוך עלים שהועבר לסוד אחר.
- ^ 1 2 3 מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 369-371
- ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 539-540
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 358
- ^ עכנאי נאה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
