עליית בעלי התוספות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| עליות לארץ ישראל והתיישבות בה |
|
בזמן השלטון הצלבני התפתחה בעיר עכו קהילה יהודית חשובה. בשנת 1165 עלה הרמב"ם לארץ ישראל דרך עכו וגר בעיר כחצי שנה, כאן הוא יצר קשר עם הרב יפת, איתו התכתב הרמב"ם לאחר שעבר למצרים.
מבתי המדרש של בעלי התוספות יצאה תנועת העלייה לארץ ישראל הידועה גם בשם "עליית הרבנים מצרפת ומאנגליה".
בגל הראשון שלה, בין השנים 1211-1209 עלו לארץ ישראל כשלוש מאות תלמידי חכמים, בהם כמה ממנהיגיו הרוחניים של הדור ובראשם רבי שמשון משאנץ ורבי יהונתן מלוניל. הם התיישבו בעכו, מרכז המדינה הצלבנית, ויסדו בה בית מדרש ברוח בעלי התוספות. בבתי הקברות העתיקים בחיפה ובגוש חלב שרדו כמה קברים של העולים בעלייה זו, ובהם רבי מאיר ב"ר יצחק שליח-ציבור, מחבר פיוט האקדמות.
דור לאחר מכן, לאחר שריפת התלמוד, בעקבות משפט פריז הגיע גל עליה נוסף (בשנת 1258) בראשותו של ר' יחיאל מפריז, שהעתיק אף הוא את ישיבתו מפריז לעכו. לאחר פטירת רבי יחיאל בשנת 1266, החליף אותו הרמב"ן בראשות ישיבת עכו. באותו זמן הגיע לעכו גם הרב אברהם אבולעפיה מספרד [1].
ככלל, הקהילה היהודית בעכו במאה ה-13 נחשבה לקהילה חשובה ומרכזית בעולם היהודי בארץ ובחו"ל. חכמי עכו היו חלוקים ביחס לכתבי הרמב"ם, ובשנת 1288 דן ר' שלמה פטיט מעכו את הספר "מורה נבוכים" לשריפה. החכמים הספרדים התנגדו לגישת רבי שלמה, ואף נידו אותו. הכיבוש הממלוכי, בשנת 1291 הביא קץ על קהילה זו, הקהילה התפזרה, ועכו היהודית איבדה מחשיבותה.
ראוי לציין שאף שבעלי התוספות סברו שההלכה שבני זוג יכולים לכפות על השני לעלות לארץ ישראל אינה נוהגת בזמנם, בשל סכנת דרכים[2]. ושרבינו חיים הכהן מפאריס, תלמידו של רבנו תם, ומחשובי בעלי התוספות, צוטט כמי שאמר "דעכשיו אינו מצוה לדור בארץ ישראל, כי יש כמה מצוות וכמה עונשין, דאין אנו יכולין ליזהר בהן ולעמוד עליהן."[3], בכל זאת התרחשה עליה זו לארץ ישראל של בעלי התוספות, עוד בחייו של רבינו חיים[4].
[עריכה] הערות שוליים
- ^ בשל קרב עין ג'אלות שהתחולל בין הממלוכים והטטרים באזור עין חרוד נאלץ לחזור לאירופה. הדבר מצביע על המצב המלחמתי ששרר בארץ, שהיה אחת מהסיבות, שהקשו באותה תקופה על ההתיישבות, גם במקומות אחרים בארץ .
- ^ בבלי, כתובות ק"י, ע"ב - ק"א, ע"א
- ^ ספר ה"מרדכי" לכתובות, סימן שי"ג
- ^ ירמיהו מלחי, מצוות ישוב ארץ ישראל בראיה היסטורית, אתר דעת
