עלינו לשבח

עלינו לשבח היא תפילה שחלקה הראשון מכיל דברי שבח לאלוהים על כך שאנו זוכים להתפלל לפניו בניגוד לגויים המתפללים לאל שווא, ובחלקה השני תפילה שכל בני בשר יכירו בייחודו של האל ויעבדו אותו. התפילה שנתקנה עבור החלק הפותח את מלכויות בתפילת מוסף של ראש השנה, נאמרת גם בסיום שלוש התפילות בכל יום.

אמירת התפילה

תפילת עלינו מסיימת את כל שלוש התפילות ביהדות (למעט בנוסח אשכנז בתפילת שחרית ומוסף, שם הוא נאמר לפני "שיר של יום" ו"פיטום הקטורת"). בימי חול הוא מסיים את שלוש התפילות – שחרית, מנחה וערבית (למעט ביהדות תימן ואיטליה בו הוא לא נאמר במנחה). בימים שבהם מתפללים גם מוסף כגון שבת או ראש חודש לא נאמרת התפילה בסיום תפילת שחרית כי אם בסיום תפילת מוסף.

בראש השנה נאמר עלינו לשבח באמצעה של תפילת העמידה של מוסף, והוא מהווה חלק מברכת מלכויות. בעדות רבות נאמר הקטע הראשון של עלינו לשבח גם באמצעה של תפילת העמידה של מוסף של יום הכיפורים. הספרדים שבאיטליה ומערב אירופה אינם אומרים את החלק השני ("על כן נקווה"), למעט בברכת מלכויות שבתפילת מוסף של ראש השנה כאמור.

התפילה נאמרת למנהג האשכנזים גם בסיום קדוש לבנה ובסיום טקס ברית המילה.

מנהגים

נהוג לעמוד בעת אמירת עלינו לשבח ולהשתחוות כשאומרים "ואנחנו כורעים ומשתחוים". אצל האשכנזים נהוג ביום הכיפורים לכרוע על הברכיים ולהשתחוות בעת אמירת עלינו לשבח.

הרב דוד הלוי סגל מזכיר מנהג לירוק בעת אמירת עלינו לשבח לפני אמירת "ואנחנו כורעים"‏, כדי לבזות את האלילים. הדעות היו חלוקות האם יש לקיים מנהג זה. הרב ישעיה הלוי הורוביץ, בהגהותיו על צוואת אביו, כתב: "וקצת מן ההמון נוהגים להקיא רוק בעלינו ואין יודעים למה, ... וגם עלינו נתוקן על ידי יהושע בן נון שהיו בימיו עובדי עבודת כוכבים ומזלות שאינו בזמנינו. וגם הוא סכנה גדולה שמא יחשבו האומות שבזמנינו שעליהם נאמר ככל המונם וכו' ... על כן מן הראוי שיש למחות בידיהם"‏‏. לעומת זאת, הרב חיים יוסף דוד אזולאי כתב שאין לחשוש לקיים את המנהג‏.

כיום נהוג בכמה חסידויות (וביניהם חסידות חב"ד), שבשעת אמירת עלינו לשבח, כשמגיעים למילים "והם (=עובדי עבודה זרה) משתחווים להבל ולריק", יורקים מעט, ומוסבר בספר היום יום שערך הרבי מליובאוויטש שזה על מנת שלא לבלוע ולהנות מן הרוק שנוצר בעת הדיבור על עבודה זרה.

תולדות התפילה

המסורת היהודית מייחסת את חיבור התפילה ליהושע בן נון‏‏ בשעה שכבש את הארץ‏. ספר חרדים מציין שעלינו נאמר בעת הקפת חומות יריחו‏.

קטע דומה לתפילת עלינו לשבח, מופיע בספרות ההיכלות והמרכבה‏. הקטע הוא כדלהלן: "עלי לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית, שלא עשאנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה, שלא שם חלקי בהם וגורלי ככל המונם, שהם משתחוים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע, ואני מתפלל לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ, ושכינת עוזו בגבהי מרומים, הוא אלוהינו ואין עוד אחר אמת מלכנו אפס זולתך, ה' הוא האלוהים, ה' הוא האלוהים, ה' הוא האלוהים, הוא אחד ושמו אחד, ה' אלוהינו ה' אחד, ה' ה' אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ואמת, על כן נקוה לך ...".

החוקרים חלוקים בדעותיהם בשאלת המקור הראשון של התפילה, כמו גם לגבי תקופת חיבור התפילה. מ"ד שווארץ טוען שהמקור הוא בסידור התפילה ומשם הועתקה התפילה לספרות ההיכלות. לטענתו, הרעיונות של מלכות ה' לעתיד לבוא והכרת האומות במלכות ה', המופיעים ב"ועל כן נקוה", חלקו השני של עלינו, זרים לספרות ההיכלות. בנוסף, הוא כותב שמכיוון שעלינו לשבח אינה תפילה מיסטית, לא סביר שמקורה בספרות ההיכלות. דעה זאת מייחסת את חיבור תפילת עלינו לשבח לתקופת התנאים ומייחסת אותה לעתים לרב אשר בתלמוד נרמז שהוא חיבר את תפילת מלכויות זכרונות ושופרות. לעומת זאת, מאיר בר-אילן טוען שכיוון המעבר הטבעי הוא מספרות ההיכלות, הידוע כמקור ממנו נלקחו טקסטים שונים אל סידור התפילה והתלמוד, אל סידור התפילה המהווה אוסף של טקסטים שנלקחו ממקורות שונים. הוא מצביע על כך שעלינו לשבח נעדר את המילה המרכזית של תפילת מלכויות, למעט בביטוי "מלך מלכי המלכים", וכי תפילת עלינו לשבח אינה נצרכת לגוף של תפילת מלכויות שנקבעה כחובה בהלכה. כן טוען בר-אילן שעלינו לשבח כתפילת שבח כלל אינו מתאים לברכת מלכויות שתפקידו להמליך את ה' ולא לשבחו וכי עלינו לשבח בעל המוטיב הלאומי אינו מתאים למוסף של ראש השנה בעל האופי האוניברסלי. נוסף על כך מצביע בר-אילן על הליטוש הלשוני של תפילת עלינו לשבח בסידור המקפיד על שימוש בגוף ראשון רבים, בניגוד לנוסח בהיכלות, דבר המצביע לשיטתו על כך שנוסח הסידור מאוחר יותר. כמו כן מזכיר בר-אילן את הנוהג הרווח לתרגם מלשון יחיד ללשון רבים קטעים המוכנסים לסידור התפילה. בעקבות קביעתו שעלינו לשבח מקורו בספרות ההיכלות, טוען בר-אילן שהוא נכתב בין המאה ה-3 למאה ה-5 לספירה.

קוהלר, באנציקלופדיה היהודית טוען שהתפילה נוסחה לפני היווסד הנצרות ומתפלמס עם הטוענים שהתפילה נכתבה על ידי רב. לטענתו, ההתייחסות ל"מלך מלכי המלכים" מעיד על מקור מהתקופה הפרסית, בה המלך היה מכונה מלך המלכים. כן הוא מצביע על העדר בקשה בתפילה על בניין בית המקדש, דבר המעיד שבית המקדש היה קיים, והעדר תפילה לבא המשיח כמעיד שהוא קדום לנצרות. כן הוא טוען שמלשון התפילה ניכר שהיא הודבקה לתוך תפילת מלכויות של מוסף לראש השנה והוא קדום לו‏. יוסף היינימן טען שעלינו לשבח שייך לקבוצת התפילות שמקום היווצרן הוא בית המדרש, כלומר "תפילות שנוצרו בעקבות לימוד התורה בציבור, ובייחוד אגב הדרשה בציבור"‏.

מקום שיבוצו הראשון של עלינו לשבח בתפילה הוא במוסף של ראש השנה כחלק ממערכת המלכויות, והוא נאמר רק בשני ימי ראש השנה. המקור הקדום ביותר המעיד על אמירת "עלינו לשבח" בסיום התפילה בכל יום הוא מחזור ויטרי המביא את תפילת עלינו לשבח ביום חול, תוך ציון: "ואומר בלחש עלינו לשבח"‏ ובסיום תפילת שבת מציין באופן סתמי: "ויאמרו 'עלינו לשבח', 'על כן נקוה לך', ונפטרין לבתיהם לשלום"‏. עם זאת, אין אזכור לאמירת עלינו לשבח בסוף התפילה בסידור הרמב"ם ואפילו לא בשולחן ערוך. בספר תורה לשמה של הבן איש חי מובאת תשובה של הרב יחזקאל כחלי הקובע שיש לאומרו לאחר כל תפילה ולא כמו אלו הנוהגים לאומרו רק בשחרית‏.

ב"ספר זיכרון" של אפרים בן יעקב מבון מסופר שבמסעי הצלב ב-1171, אמרו יהודי בלואה שבצרפת את תפילת "עלינו לשבח", בעת שנלקחו למות על קידוש השם. יש הטוענים שבעקבות זאת החלו לאמר את תפילת עלינו לשבח בכל יום‏.

אגדה נפוצה במסורת היהודית מייחסת את החלק השני של "עלינו לשבח", הפותח במילים: "על כן נקווה לך..." לדמות המקראית עכן בן כרמי מתקופת יהושע, וזאת בשל ראשי התיבות הפותחים את קטע התפילה: "על כן נקווה".

היו שהצביעו על דמיון בין תפילת עלינו לשבח ו"תפילת המלאכים לאל אחד" של עדת ביתא ישראל, בכך ששתי התפילות מכילות את ההיגד "ולו תשבע כל לשון ולו תכרע כל ברך".‏ ומסתיימות באותו פסוק מזכריה י"ד, פסוק ט'.

יחס לנצרות, צנזורה

הרב ליפמן מילהויזן מספר שבשנת ה'קנ"ט טען פסח פטר, משומד נוצרי בן המאה ה-14, שהמשפט "שהם משתחוים להבל וריק" מכוון כנגד אמונתם של הנוצרים מכיוון ש"וריק" שווה בגימטריה ל"ישו".‏ הרב ליפמן ענה לו:

	אמרתי לו הנוצרים לא קראו לאלהיהם יש"ו. כי בלשונם נקרא יזו"ש. ובלשוננו נקרא ישו"ע. ענה ואמר אמת ומקצתכם קוראים לו ישו"ע וכן שמו לפי שהושיע להם מן הגיהנם.‏

. היו גם שטענו שהצירוף "הבל וריק" מופיע כבר בישעיהו ל', פסוק ז', מאות שנים לפני הופעת הנצרות ‏‏. ב-28 באוגוסט 1703 הורה פרידריך הראשון, מלך פרוסיה ליהודים למחוק את המילים "שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ". כמו כן אסר הקיסר על היהודים לירוק לאחר אמירת מלים אלה. המשפט נשמט מסידורים רבים שנדפסו באירופה‏. בתפילות הרפורמיות וקונסרבטיביות נשמט משפט זה על מנת לא לפגוע בבני דתות אחרות.

תוכן התפילה

בחלק הראשון של התפילה תיאור גדולתו של אלוהים ושל עם ישראל העובדים אותו לעומת אלילי השקר של שאר העמים. בחלק השני של התפילה בקשה "להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון" – תפילה לביטול עבודת האלילים ולהכרת האנושות כולה במונותאיזם.

נוסח התפילה

(לפי נוסח הספרדים)

	עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, (וְלֹא) גוֹרָלֵנוּ כְּכָל-הֲמוֹנָם, (שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ). וַאֲנַחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵינוּ וְאֵין עוֹד אַחֵר, אֱמֶת מַלְכֵּנוּ וְאֶפֶס זוּלָתוֹ. כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. אֵין עוֹד: עַל כֵּן נְקַוֶּה-לָּךְ ה' אֱלֹהֵינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ, לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל-בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי-לְךָ תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד: וְנֶאֱמַר: וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל-כָּל-הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

נוסחאות

במקורות קדומים רבים וכן בסידורים של יהודי תימן, מופיע הנוסח "לתכן עולם במלכות שדי", ולא הנוסח "לתקן עולם במלכות שדי". נוסח זה משתלב יותר טוב בתוכן החלק השני של התפילה: "ועל כן נקוה", המוקדש כולו לבקשה על מלכות ה' בעולם ולא לתיקון העולם‏.

קישורים חיצוניים

• מאיר בר-אילן, מקורה של תפילת 'עלינו לשבח', דעת, מ"ג, תשנ"ט, עמ' 24-5.

מקורות

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.