עלי ח'אמנאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עלי ח'אמנאי
(17 ביולי 1939; משהד שבאיראן) (בן 75)
Grand Ayatollah Ali Khamenei,.jpg

עלי ח'אמנאי, בזמן מלחמת איראן עיראק
שם בשפת המקור آیت‌الله سید علی حسینی خامنه‌ای
מדינה הרפובליקה האסלאמית של איראן
המנהיג העליון באיראן ה-2
תקופת כהונה 4 ביוני 1989 - מכהן (25 שנים)
הקודם בתפקיד רוחאללה ח'ומייני
נשיא איראן ה-3
תקופת כהונה 13 באוקטובר 1981 - 3 באוגוסט 1989 (7 שנים ו-42 שבועות)
הקודם בתפקיד מוחמד עלי רג'אי
הבא בתפקיד אכבר האשמי רפסנג'אני

האייתוללה סייד עלי חוסייני ח'אמנאי (נולד ב-17 ביולי 1939; בפרסית: آیت‌الله سید علی حسینی خامنه‌ای, , תעתיק מדויק: איתאללה סיד עלי חסיני ח'אמנהאי); הוא המנהיג העליון של איראן ומרג'ע תריסרי שיעי ומוביל הקו השמרני בה.

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח'אמנאי נולד במשהד, השני מבין שמונה ילדים. שניים מאחיו גם הם אנשי דת. אחיו הצעיר חדי חמינאי הוא עורך עיתון בכיר ואיש דת. אימו היא ילידת יזד. ח'אמנאי קיבל חינוך מוסלמי דתי כבר בילדותו, כבן לאיש דת עני.

בנו הוא מוג'תבא ח'אמנאי.

תחילת דרכו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1963 נעצר עקב פעילותו בארגון מחאת סטודנטים מוסלמים אדוקים כנגד השלטון. הוא שוחרר אחרי זמן קצר, אך לאחר מכן נעצר שוב עוד כמה פעמים במרוצת השנים.

במקצועו עסק בהוראת לימודי דת, חיבר ותרגם ספרים בנושאי אסלאם.

ב-1975 נעצר ח'אמנאי על ידי הסאוואכ, המשטרה החשאית של השאה, הפעם לתקופה ארוכה יותר. הוא שוחרר לאחר כמה חודשים, אך לא הורשה עוד למסור שיעורים.

המהפכה ונשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהפכה האסלאמית ב-1979 היה דמות מפתח ואיש סודו של רוחאללה ח'ומייני. הוא קיבל שלל תפקידים בכירים, וב-1981 נבחר לנשיא איראן. מעט אחרי בחירתו לנשיא הצליח לחמוק מניסיון התנקשות. במהלך מסיבת עיתונאים התפוצץ לידו מכשיר הקלטה, אך הוא יצא בפציעה קלה. האחראי להתנקשות היה ארגון המוג'אהדין ח'לק. ב-1985 נבחר לתקופת כהונה שנייה. יחסיו עם המנהיג העליון דאז, האייתוללה ח'ומייני, התאפיינו בהרמוניה. שניהם היו שותפים לאותו קו פונדמנטליסטי נוקשה.

מנהיג עליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המנהיג העליון באיראן

עם מותו של ח'ומייני ב-1989, מינתה אותו מועצת המומחים להחליפו כמנהיג העליון. באותה שנה הוענק לו התואר "אייתוללה". בתחילה העריכו במערב כי ח'אמנאי הוא רק מינוי זמני, עד שיוכרע מאבק הכוחות בין דמויות חזקות ממנו: מפקד הצבא, יו"ר הפרלמנט האשמי רפסנג'אני, ובנו של ח'ומייני, אחמד, אולם ח'אמנאי הפתיע והצליח לייצב עצמו כמנהיגה של איראן לשנים ארוכות.

כהונתו של ח'אמנאי אופיינה בעימותים רבים עם חברי הפרלמנט האיראני המתונים ממנו בהרבה. הוא הטיל וטו על החלטות רבות של הפרלמנט, ובהשראתו אסרה מועצת שומרי החוקה על המתונים שבמועמדים לפרלמנט להתמודד, מפאת "חוסר נאמנותם למהפכה". בין השאר פעל למנוע הרחבה של חופש הביטוי בעיתונות ועורר עליו תרעומת רבה בקרב המתונים. יש הרואים בו את הכוח המניע מאחורי מאמצי הגרעין הסודיים של איראן.

ח'אמנאי שם כבלים על רגליו של נשיא איראן המתון מוחמד ח'אתמי, שכיהן בשנים 1997 - 2005, ומלכתחילה לא רצה בבחירתו. כאשר קרא ח'אתמי להידברות עם האמריקנים, אמר ח'אמנאי כי "הממשל של ארצות הברית הוא אויב הרפובליקה האסלאמית". כאשר מחו הסטודנטים בטהראן נגד המשטר הנוקשה, אמר בנימת איום כי "למנהיגים אין זכות לחוס על שליחיו של האויב".

במהלך המהומות שאחרי הבחירות לנשיאות אירן ב-2009 התייצב ח'אמנאי מאחורי הנשיא מחמוד אחמדינז'אד ודחה את הטענות בדבר זיופים. הוא גיבה את כוחות הביטחון שנקטו יד קשה כלפי המפגינים והרגו עשרות מהם. רבים העריכו שהוא עומד מאחורי זיופים שמנעו את בחירתו של מיר חוסיין מוסאווי, המועמד הרפורמיסטי. עם זאת, ב-2011 דווח על מתיחות בין ח'אמנאי לבין אחמדינז'אד, על רקע חילוקי דעות בנושא השליטה במשרד המודיעין ומחלוקות פנימיות נוספות. 

בנובמבר 2013 פורסם בסוכנות הידיעות רויטרס כי לח'אמנאי יש נכסים בשווי של כ-95 מיליארד דולר והוא חולש עליהם באמצעות ארגון בשם "סטאד"‏[1].

יחסו לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבין מנהיגי מדינות העולם, ח'אמנאי הוא גדול שונאיה המוצהרים של מדינת ישראל. השקפתו על הציונות יוצאת דופן בחריפותה:

"הם (הציונים) אספו אנשים רשעים מכל רחבי העולם והקימו משהו הקרוי האומה הישראלית. האם זו אומה? כל היהודים הרעים והרשעים נאספו שם... אלה שבאו לישראל הם גנבים ורוצחים רודפי בצע..."

אחרי הסכם ואי קבע ח'אמנאי כי אפילו יאסר ערפאת הוא "משרתם של הציונים".

ח'אמנאי הוא אחד ממנהיגי העולם הקוראים בפומבי להשמדת ישראל ודוחה בתוקף כל אפשרות פשרה איתה. בהנחייתו מושיטה איראן סיוע רב לחזבאללה ולארגוני טרור אחרים.

הקודם:
רוחאללה ח'ומייני
המנהיג העליון
1989 - עדיין מכהן
הבא:
עדיין מכהן
הקודם:
מוחמד עלי רג'אי
נשיא איראן
1981 - 1989
הבא:
אכבר האשמי רפסנג'אני

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]