עלי מוחמד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקדש ה"באב" בחיפה - מאוזוליאום שבו טמונות עצמותיו של מייסד הדת הבהאית

סייד עלי מוחמד (ערבית: سيد علي ‌محمد) (20 באוקטובר 1819 - 9 ביולי 1850) היה סוחר משיראז שבפרס, שבגיל 25 הכריז על עצמו כהתגלמותו החדשה והעצמאית של האל, והמהדי המובטח. לאחר הכרזתו לקח לעצמו את התואר בַּאבּ (ערבית: باب), שפירושו "שער". שש שנים לאחר מכן הוא נורה למוות על ידי כיתת יורים בתִבריז.

בין כינוייו: "המקור העיקרי" ו"מקור הבייאן".

הבהאים מאמינים כי ה"באב" היה מפיצה הראשון של הדת הבהאית. בהאא אללה, הנביא המייסד של האמונה הבהאית, היה מחסידיו של ה"באב", ולטענתו, התגשמות נבואותיו של ה"באב".

שחרותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלי מוחמד נולד ב-20 באוקטובר 1819 בשיראז, בדרום-מערב איראן, ויום זה הוא אחד מתשעת ימי החג של הדת הבהאית. אביו נפטר זמן קצר לאחר שנולד, ודודו האג'י מירזא סייד עלי, שגם הוא היה סוחר, הוא שגידל אותו.

עם הגיעו לבגרות, הצטרף עלי לבית המסחר של משפחתו והיה לסוחר. מקורות אוהדים מתארים את אמינותו ואדיקותו, שהפכוהו לחביב הסוחרים עמם עבד. הוא אף מתואר כאדם נדיב, במיוחד כלפי העניים. ב-1842 הוא נישא לח'אדיג'ה-באג'ם, ונולד להם בן בשם אחמד, שנפטר בילדותו.

התנועה השייח'ית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרס של שנות ה-90 במאה ה-18 החל שייח' אחמד תנועה דתית בתוך השיעה. חסידיו, שהיו ידועים בשם "שייח'אים", ציפו להגעתו המיידית של הגואל מבית מוחמד, הידוע גם בשם "מהדי". לאחר מותו של השייח' אחמד, הנהגת התנועה עברה לסייד כאט'ם, מראשְתְ (כיום נמצאת סמוך לגבולה הצפון-מערבי של איראן).

במהלך עלייתו לרגל של עלי מוחמד לכרבלא, הוא נכח לעתים בהרצאות של סייד כאט'ם. מספר הפעמים בהם נפגשו ומשך מערכת היחסים ביניהם היו לסלע מחלוקת בין תומכי ה"באב" למתנגדיו. המקורות הבהאיים מראים כי עלי מוחמד השתתף רק בהרצאות ספורות, ולא היה מתלמידיו של סייד כאט'ם. כותבים אחרים, כדוגמת הסופר האחמדי מַאוּלָנַה, טוענים כי מערכת היחסים בין השניים הייתה הדוקה, ונמשכה מספר שנים, ובכך יש רמז כי הכרזתו של ה"באב" על עצמו כמהדי אינה אירוע כה נסי, כפי שטוענים הבהאים.

טרם מותו של סייד כאט'ם ב-1843, הוא החל לדחוק בחסידיו לעזוב את ביתם ולצאת לחפש את "מלך הזמן", שביאתו תתרחש בקרוב. אחד מחסידים אלו, בשם מולה חוסיין, התפלל וצם במשך 40 יום, ואז הגיע לשיראז, בה פגש את עלי מוחמד.

הכרזתו של מולה חוסיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הגעתו לשיראז ב-23 במאי 1844, מולה חוסיין פגש אדם צעיר, שלבש טורבן ירוק (שסימל את היותו סייד - מצאצאיו של מוחמד). הזר, שהיה עלי מוחמד, הזמין את מולה חוסיין לביתו.

החדר בו הצהיר עלי מוחמד על עצמו כ"באב" בערב-22 במאי 1844.

ה"באב" שאל את מולה חוסיין מהם מעשיו בשיראז, ומולה חוסיין ענה כי הוא מחפש את "המובטח". ה"באב" שאל אותו בתגובה כיצד ניתן לזהות את "המובטח" הזה, ואז חוסיין ענה: "הוא יהיה משושלת יוחסין טהורה, ממוצא מהולל, והוא בעל יכולות מולדות, והוא חסר כל פגם גופני". להפתעתו של המולה, ה"באב" הכריז כי כל התכונות הללו קיימות בו.

למולה חוסיין היה עוד סימן אחד שעל פיו ניתן לזהות את "המובטח". הוא שמע מסייד כאט'ם כי "המובטח" יכתוב פירוש על סורת יוסף, ה-12 בקוראן, מבלי שיתבקש לעשות זאת. עלי מוחמד הגשים את הדרישה הזו גם כן, וכתב את הפירוש לאחר שהכריז על עצמו כ"באב".

לאחר שבילה לילה שלם עם ה"באב", כתב מולה חוסיין: "התגלות זו, שהוטחה בי באופן כה פתאומי ונמהר, פגעה בי כמכת ברק...ידיעת התגלותו חשמלה אותי. הרגשתי מלא באומץ וכוח רב, כך שגם אם העולם, על כל תושביו ושליטיו רבי העוצמה, יקומו נגדי, אצליח לבדי להתמודד עם הסתערותם. הרגשתי כי היקום אינו אלא קמצוץ עפר באחיזתי. הרגשתי כקולו של גבריאל, הקורא לכל האנושות: "התעוררו, ראו! אור השחר עלה. התרוממו, כי מטרת (האל) הופכת לידועה. הפתח לחסדו נפתח לרווחה! הכנסו לפיכך, אנשי העולם! שכן "המובטח" הגיע"."‏[1]. יום הכרזת הבאב הוא חג בהאי הנחוג בכל שנה ב-23 במאי.

ההצהרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת מחלוקת בין החוקרים לגבי מה היה תוכן הצהרתו של ה"באב" לגבי עצמו, ומתי היא ניתנה. הבהאים טוענים כי דבריו היו ברורים, כפי שתיאר שוגי אפנדי, בהקדמה לספר "מעלי-השחר": "השיעים מצפים לחזרתו של ה"קאים" (כינוי למהדי), שיגיע בקץ הזמנים, וכמו כן לחזרתו של האימאם חוסיין. הסונים מצפים לביאתו של המהדי, וכמו כן לחזרתו של ישו הנוצרי". כאשר ה"באב", בתחילת שליחותו, המשיך את המסורת השיעית, הכריז כי ישמש בתור ה"קאים" וכשער ("באב"). חלק מהמוסלמים לא הבינו את התפקיד השני, ה"שער". הם דמיינו כי משמעותו לשמש כשער חמישי (למהדי) כיורשו של עלי אבן מוחמד (נציגו הרביעי והאחרון של המהדי, במהלך תקופת "ההיעלמות הקצרה" שלו); אולם המשמעות האמיתית, כפי שהוא הצהיר בבירור, שונה לחלוטין. הוא היה הקאים; אך הקאים, הגם שהוא נביא עליון, מתייחס למעשה אל התגלות גדולה יותר (בהאא-אללה, בראיית הבהאים), כפי שהתייחס יוחנן המטביל לישו. הוא היה המבשר של מישהו אדיר אף ממנו.

לאחר מכן הכריז עלי מוחמד על עצמו כ"באב" ו"מהדי", בנוכחות יורש הכס הפרסי, ואנשים ידועים אחרים‏[2].

מספר מוצמצם של מקורות טוענים כי מלכתחילה הכריז עלי מוחמד על עצמו כשער ("באב") לאימאם הנסתר (המהדי, בראייה השיעית), ורק לאחר מכן הכריז על עצמו כ"מובטח" עצמו.

18 המאמינים הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מולה חוסיין היה חסידו הראשון של ה"באב". תוך חמישה חודשים, 17 מחסידיו האחרים של סייד כאט'ם הכירו בנפרד ב"באב" כ"התגלמותו של האל"‏[3], ביניהם אשה, משוררת, שקיבלה לאחר מכן את הכינוי טאהירי ("טהורה"). 18 המאמינים האלו נודעו כ"אותיות החיים" והוטל עליהם תפקיד הפצת האמונה החדשה בראשית דרכה.

מסעותיו וכליאתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ה"באב" בתבריז, לפני שנהרס במהפכה באיראן ב-1979 על ידי אסלאמיסטים קיצונים.

לאחר הכרתם של 18 המאמינים הראשונים בו כ"באב", הוא יצא לעלייה לרגל למכה ומדינה עם אחת ממאמינותיו, קוּדוּס. במכה, ה"באב" כתב לשריף של מכה, והסביר לו על משימתו וייעודו. לאחד העלייה לרגל, השניים חזרו לבוּשהֶר, פרס (כיום סמוך לגבולה הדרומי-מזרחי של איראן). לאחר זמן מה, לאור ההתנגדות של חכמי הדת המוסלמים, המושל של שיראז הורה על מעצרו של ה"באב". כשהוא שמע על כך, עזב ה"באב" את בושהר, לכיוון שיראז, כדי להסגיר את עצמו. ה"באב" הושם במעצר בית בבית דודו, ושוחרר משם כאשר מגפה פרצה בשיראז.

לאחר שחרורו ב-1846, ה"באב" יצא לאספהאן. במהלך שהותו שם, המוני אנשים ביקרו אצלו מדי יום. נוכח לחצים מחכמי הדת במחוז, השאה מוחמד קאג'אר הורה ל"באב" להגיע לטהראן. לפני שה"באב" הספיק להיפגש עם השאה, ראש ממשלת השאה שלח את ה"באב" לתַבריז בצפון המדינה, שם הוא נעצר, ואיש לא הורשה לבקרו. ה"באב" הועבר למצודה מאקוּ במחוז אזרבייג'ן דאז (כיום סמוך לגבולה הצפוני-מערבי של איראן). במהלך תשעת חודשיי שהותו במקום, ה"באב" כתב את עבודתו החשובה ביותר, הבָיאן הפרסי, שהוא לא הספיק לסיים לפני מותו. לאור הפופולריות הגוברת של ה"באב" במאקו, ראש הממשלה העביר אותו למצודה צ'יהריק; אך שוב, לאור הפופולריות הגוברת של ה"באב" במקום, ראש הממשלה הורה להחזיר את ה"באב" לתִבריז. בתִבריז, ארגן הממשל פגישות עם חכמי דת שונים, כדי לבחון את אמונת ה"באב". נציגי הממשל שאלו את מוחמד עלי לגבי התפקיד שהוא מייחס לעצמו. ה"באב" ענה כי הוא ה"מובטח" שלו ציפו המוסלמים (המהדי). הוא הוחזר שוב למצודת צ'יריק.

הוצאתו להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1850, ראש הממשלה החדש הורה על הוצאתו להורג של ה"באב"; הוא הובא בחזרה לתִבריז, שם הייתה כיתת יורים אמורה לבצע את גזר הדין. ערב לפני הוצאתו להורג, כשהובל מתאו, נפל לרגליו של ה"באב" בחור בשם אַניס (הידוע גם בשם מולה מוחמד עלי זוּנוּזי), וביקש כי יוציאוהו להורג יחדיו עם ה"באב"; הוא הושם בתאו של ה"באב".

בבוקר של ה-9 ביולי 1850 ה"באב" נלקח לחצר הבסיס הצבאי בתבריז, בה הוחזק בתא. המונים החלו להתקהל לקראת ההוצאה להורג, ה"באב" ואניס, אחד ממאמיניו אשר ביקש למות עמו, הועמדו בפני קיר, וכיתת היורים התכוננה לבצע את פקודותיה.

למרות שחשיבותם של האירועים הבאים שנויה במחלוקת, הפרטים שיובאו להלן מבוססים על מספר רב של עדויות מאנשים שנכחו במקום, בכלל זה דיפלומטים מערביים. ניתנה פקודה לירות על האסורים, חצר המחנה נתמלאה בעשן הרובים העתיקים. כאשר התפזר העשן, ה"באב" כבר לא היה בחצר, ואניס עזב ללא פגע. תוך תכונה רבה בקהל, רבים האמינו כי ה"באב" עלה לגן עדן, או פשוט נעלם. בסופו של דבר מצאו החיילים את ה"באב" בתא שלו, ללא פגע. הוא ואניס נכפתו שוב להוצאה להורג, כיתת יורים שנייה נעמדה מולם, ופקודה חוזרת לירות על העצירים ניתנה. הפעם, ה"באב" ומלווהו נהרגו. במסורת הבאבית/בהאית כשלונה של כיתת היורים הראשונה נחשבת לנס. גופותיהם נזרקו מחוץ לשערי העיר, כדי שייאכלו על ידי חיות, אולם חולצו בחשאי על ידי קבוצת באבים והוחבאו. מאחר יותר הועברו עצמותיהם בחשאי לאספהאן, קרמנשאה, בגדאד (עיראק), דמשק (סוריה) ולבסוף לעכו (ישראל) ב-1899[4]. ב-1909, הגופות הושמו בקבר מיוחד, שהוקם לצורך זה על ידי עבדול בהאא, בהר הכרמל. מעל המבנה שוכנת כיום כיפת הבאב וסביבה משתרע המרכז הבהאי העולמי. יום מותו של הבאב הוא חג בהאי הנחוג מידי שנה ב-9 ביולי.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת בצורת סמל הייכאל, מעשה ידיו של הבאב

ה"באב" הותיר מספר רב של כתבים, המרמזים לבואו הקרב של ה"מובטח", המכונה על ידי הבהאים כ"זה שאלוהים יגלה (לאנושות)", ושה"באב" עצמו היה "רק טבעת על ידו של זה שאלוהים יגלה". 20 שנים לאחר מותו של ה"באב", יותר מ-25 אנשים טענו כי הם ה"מובטח", החשוב ביניהם היה בהאא אללה.

טרם מותו של ה"באב", הוא כתב מכתב לסובְח-אי-אזאל (אחיו למחצה והצעיר יותר של בהאא אללה), שנחשב לצוואתו‏[5]. במכתב הוא מינה את סובח-אי-אזאל למנהיג הקהילה הבאבית, לאחר מותו. הוא גם ציווה לציית ל"מובטח" לכשזה יופיע.

בהאא אללה טען ב-1853, במהלך כליאתו בטהראן, כי הוא זכה לביקור מ"נערה מגן העדן", שהעניקה לו את המשימה לשמש כשליחו של אלוהים. עשר שנים לאחר מכן בבגדאד, הוא הכריז על כך לראשונה באופן פומבי. מרבית הבאבים זיהו אותו כ"זה שאלוהים יגלה", והחלו לקרוא לעצמם בהאים.

סובח-אי-אזאל ערער על הכרזתו של בהאא אללה, וכך גם כל שאר האנשים שטענו כי הם "המובטח". מדווח, כי לאחר שקיבל את המכתב הרשמי מבהאא אללה, הוא טען כי זכה להתגלות אלוהית משלו; אולם הוא הכחיש זאת מאוחר יותר. מאמיניו של סובח-אי-אזאל היו ידועים בשם בייאנים או אזאלים. עבור הבאבים שלא הסכימו כי בהאא אללה הוא ה"מובטח", המשיך סובח-אי-אזאל לשמש כמנהיג, עד מותו ב-1912. השאלה האם היו לו יורשים, שנויה במחלוקת. מקורות בהאים טוענים כי 11 מתוך 18 מ"העדים" שמינה הפכו לבהאים, ובכלל זה בנו של סובח-אי-אזאל. האדם שכביכול הוא מינה לרשת אותו, האדי-אי-דאוּלאת-אבאדי, הכחיש בפומבי את אמונתו ב"באב" ובסובח-אי-אזאל.

טענתו של בהאא אללה התחזקה עוד יותר, לאחר ויכוח דוקטריני עם סובח-אי-אזאל. מרבית חסידיו של ה"באב" עזבו את סובח-אי-אזאל, והפכו לבהאים. כיום, הבהאים מונים כששה מיליון מאמינים, והאזאלים (או בייאנים) מונים כאלף איש.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו של הבאב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות בהאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Nabíl-i-A'zam, The Dawn-Breakers, p. 65
  2. ^ MacEoin, Denis (May 1997). "The Trial of the Bab: Shi'ite Orthodoxy Confronts its Mirror Image". Occasional Papers in Shaykhi, Babi and Baha'i Studies 1. Retrieved on 2006-07-02.
  3. ^ ראו כתבת ה-BBC על חייו של ה"באב"
  4. ^ Effendi, Shoghi (1944). God Passes By. Wilmette, Illinois, USA: Bahá'í Publishing Trust, pp. 273-289. ISBN 0877430209.
  5. ^ ראו את הצוואה כאן