עמאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עמאי - בתאולוגיה הנוצרית ובבודהיזם הוא אדם מאמין שאינו איש כמורה מוסמך או חבר במסדר נזירים. בתוך מסדר נזירים נוהגים לכנות כך נזיר שלא הוסמך ככומר (באנגלית "lay brother", אח עמאי). ואף להפך, במושגים כדוגמת "כומר עמאי", "כמורה עמאית", ו"נזירה עמאית" נעשה בעבר שימוש בתרבות הנוצרית ובתרבות הבודהיסטית על מנת לציין אנשים שהוסמכו לכהונה דתית והמשיכו להתגורר יחד עם קהיליית המאמינים במקום לפרוש למנזר.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המילה "עמאי" כתרגום של המושג הנוצרי המציא האח יוחנן, ממקימי הקהילה הקתולית דוברת העברית ‏[1]. הוא התבסס על כך שברוב השפות האירופיות המילה המתארת את המושג היא נגזרת של המילה בלטינית "לאיקוּס" (laicus) שמקורה במילה היוונית "לאיקוֹס" (λαϊκός) – "של העם" שנגזרה מהמילה "לאוֹס" (λαός) – "עם". באנגלית, למשל, מכונה גבר עמאי Layman, וכלל המאמינים שאינם אנשי כמורה קרויים Laity.

למילה "עמאי" אין מעמד רשמי, והאקדמיה ללשון העברית לא דנה בנושא‏[2], אבל נעשה בה שימוש בספרים העוסקים בנצרות‏[3].

עם השנים נוספה למונח בשפות האירופיות משמעות נוספת, וכיום נעשה בו גם שימוש במובן של מי שאיננו מומחה בתחום מקצועי מסוים. זו הסיבה שהתרגום המקובל לעברית של המילה האנגלית Layman הוא "הדיוט". בניגוד לשפות האירופיות, משמשת כיום המילה הדיוט, שחדרה לשפה העברית מהיוונית, רק במשמעות השנייה, אם כי בעבר שימשה המילה הדיוט גם בממסד הדתי היהודי. "כהן הדיוט" הוא כהן פשוט, להבדיל מ"כהן גדול".

היחס לעמאים בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה הקתולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנצרות הקתולית יש למונח עמאי שתי משמעויות מובחנות. המשמעות העיקרית היא ככינוי למאמין שאינו חבר באחד מהמסדרים הקדושים, כלומר שלא עבר הסמכה לאחד מהתפקידים הדתיים (בישוף, כומר או דיאקון), ואין זה משנה האם נושא התפקיד הדתי משרת בקהילה או שהוא חי בתוך המסדר בלבד. משמעות משנית למונח עמאי היא למי שאינו חי בתוך מסדר דתי (כך למשל, כמרים של הקהילה מכונים לעתיים כמרים חילוניים). המושג עמאי, במסמכים רשמיים, מתייחס בדרך כלל לאדם שלא עבר הסמכה.

העמאי בתאולוגיה של הכנסייה הקתולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחוקה ההלכתית של הקתולים, לומן ג'נטיום ("אור גויים" בלטינית, כציטוט מישעיהו מב 6 ומט 6, אשר פותח את המסמך), שנקבעה בועידת הוותיקן השנייה מוגדרים עמאים כך:

יש להבין את המושג עמאים במסמך זה ככלל המאמינים, למעט אלו שבמסדרים הקדושים או אלו המקיימים חיים דתיים כפי שאושרו על ידי הכנסייה. מאמינים אלו, שבאקט הטבילה היו לגוף אחד עם ישו ונכללו בין אנשי האלוהים, הם, בדרכם שלהם, נעשו שותפים לתפקידיו המלכותיים, הנבואיים והכוהניים של ישו, והם נוטלים את חלקם במשימה של כל הנוצרים בכנסייה ובעולם.

– פסקה 31 לומן ג'נטיום

ועידת הוותיקן השנייה לימדה שהאופי הייחודי לעמאים הוא "חילוניות", כלומר, כנוצרים "החיים את חייו של ישו בעולם", ייעודם הוא לקדש את העולם שנברא על ידי הכוונתו להיות נוצרי יותר במוסדותיו ובמערכותיו. כפי שהצהירה הוועידה ב"לומן ג'נטיום": "על העמאים מוטלת הזכות לשחר אחר ממלכת האלוהים בכך שיעסקו בענייני העולם ויכוונו אותם בהתאם לרצון האל".

המסמך המסכם את תפקיד העמאי בכנסייה הקתולית התקבל בוועידת הוותיקן השנייה במושבה הרביעי ופורסם רשמית על ידי האפיפיור פאולוס השישי ב-18 בנובמבר 1965. המסמך "צו בדבר שליחותם של העמאים" המכונה Apostolicam Actuositatem (לטינית "פעילות אפיפיורית" - שתי המילים הראשונות במסמך) מגדיר את משימתם של המאמינים הנוצרים העמאים "להוביל את הבלתי-מאמינים אל האמונה, ולהדריך, לחזק ולעודד את המאמינים לחיים אדוקים יותר"

העמאים הם חברים מלאים בכנסייה ושותפים מלאים במטרת הכנסייה של התקדשות, של "האיחוד הפנימי בין בני האדם לאל" (קטכיזם (ספר עיקרי הנצרות) של הכנסייה קתולית 775 Lumen Gentium 1; CCC 775) כשהם פועלים מתוך חופש ואחריות אישית ולא כסוכנים סתם של ההיררכיה. משום שעברו טבילה, הם חברים במשפחת האלוהים, הכנסייה, והם גדלים תוך איחוד אינטימי עם אלוהים, "ב" ו"באמצעות" העולם החומרי. הם אינם מקדשים עצמם בדרך בה עושים זאת נזירים ונזירות הפורשים מן העולם, אלא הם יכולים לגעת באלוהים דווקא באמצעות העולם החומרי שקודש בשל התגשמות האלוהים בבשר ודם. רופאים, אימהות למשפחה, איכרים, פקידי בנק, ונהגים העושים את מלאכתם בעולם ברוח נוצרית מרחיבים בכך את ממלכת האלוהים. על פי הצהרות חוזרות ונשנות של האפיפיורים ומנהיגים קתולים עמאים, העמאים יכולים לומר "אנחנו הכנסייה" באותה דרך בה הקדושים אמרו "ישו חי בתוכי".

תפקידי העמאי בכנסייה הקתולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעורבות עמאים בכנסייה, שהחלה בשותפות בחיי הקהילה הקתולית, קיבלה במשך השנים צורות ביטוי מגוונות באמצעות ארגוני עמאים ממוסדים. ארגונים כאלו צצו החל בימי הביניים וארגונים חדשים נוסדים מדי פעם גם בימינו. דוגמאות לארגונים שמקורם בימי הביניים:

  • אחוות (בלטינית confraternitas) – ארגוני צדקה שמטרתם עזרה הדדית מחוץ לכנסייה. פעילות האחוות כולל תפילה משותפת, עזרה לחולים, צדקה לעניים והרמת תרומות לרכישת ציוד לכנסייה. בדרך כלל אחווה מוקדשת לקדוש או לשרידים קדושים.
  • קומונות – ארגונים שנוצרו מסיבות חילוניות בעידוד הכנסייה הקתולית בערים של ימי הביניים, בעיקר באיטליה, והשליטו בכוח הזרוע סדר בערים וגם מסביבן.
  • גילדות - אגודות של בעלי מקצוע העוסקים באותו תחום, הגילדות החלו כאחווה דתית. רובן, למעט הסתתים ויצרני הזכוכית, ניתקו את הקשר אל הדת והפכו לחוג סגור של בעלי מקצוע העוסקים באותו תחום, שמטרתו להגן על האינטרסים המשותפים שלהם ולקיים תקני התנהגות או מוסר בין חברי האגודה.
  • מסדרים שלישיים – מוסד הקיים (אם כי בצורה שונה) אצל הפרנציסקנים והכרמליתים. הן אצל הפרנציסקנים והן אצל הכרמליתים "המסדר הראשון" הוא מסדר הנזירים, "המסדר השני" הוא מסדר הנזירות, ו"המסדר השלישי" הוא מסדר של עמאים. את המסדר השלישי של הפרנציסקנים ייסד פרנציסקוס הקדוש ב-1226. חבריו ממשיכים לעסוק בעבודתם האזרחית, אבל חיים על פי תקנון בפיקוח והדרכה של נזירים מהמסדר הראשון. משנת 1978 מכונה המסדר השלישי "המסדר הפרציסקני החילוני". העמאים החברים במסדר השלישי הכרמליתי מכונים טרציארים ומתחלקים לשתי קבוצות. האחת מתאספת מדי חודש על מנת לקבל הרצאה רוחנית הניתנת על יד אב כרמליתי. בקבוצה השנייה חברים עמאים המקבלים עליהם את נדרי הנזירות ומתמסרים לתפקידים ציבוריים כמו ניהול בתי ספר, בתי חולים, ובתי מלאכה לנוער.
  • איגודי התפילות (באנגלית unions of prayer) – סוג של אחוות שקמו לראשונה במאה ה-19 העוסקות בעיקר בתפילות משותפות של עמאים כדרך לכפר על חטאים.

במאה ה-20 נוסדו מספר ארגוני עמאים למטרות שונות. בהכירו בחשיבות התופעה ועל בסיס המסמך "צו בדבר שליחותם של העמאים" המכונה Apostolicam Actuositatem שהתקבל בוועידת הוותיקן השנייה, החליט האפיפיור פאולוס השישי להקים גוף שידריך ויכוון את פעילות ארגונים אלו. "המועצה האפיפיורית עבור עמאים" (Pontificium Consilium pro Laicis) הוקמה בינואר 1967, ומדצמבר 1976 היא חלק מהקוריה (ממשלת הוותיקן). המועצה מאשרת הקמת ארגונים חדשים ומארגנת כנסים. המועצה מנהלת ומפרסמת את המדריך הרשמי "ארגונים בינלאומיים של המאמינים". בין סוגי ארגוני העמאים הקתולים המודרניים מצויים:

  • שליחים עמאים (באנגלית lay apostolate) – ארגונים קתוליים שתפקידם לפעול במקומות אליהם איש דת אינו מגיע או שחסר לו הידע המקצועי כדוגמת טכנולוגיית מחשב או רפואה.
  • הפעולה הקתולית - ארגונים קתולים הפועלים בתחום הפוליטי. הארגון הידוע ביותר הוא Azione Cattolica האיטלקי.
  • מוסדות חילוניים – (באנגלית secular institutes) שם כולל לארגוני עמאים שלקחו על עצמם להתקדש באמצעות שלושת הנדרים המקובלים אצל הנזירים: עוני (הינזרות מרכוש), קבלת עול משמעת וצניעות (הינזרות מיחסי מין), אבל תוך המשך חייהם בעולם החילוני מבלי להצטרף למנזר.
  • תנועות עמאיות כנסייתיות קתוליות (באנגלית Roman Catholic lay ecclesial movement) – קבוצות של קתולים שהתארגנו לצורך לימודי דת, פעילות תרבותית, עזרה הדדית או פעילות מיסיונרית. לא כל חבריהם הם עמאים, שכן חלק מהקבוצות כוללות כמרים כחברים בקבוצה.

כהונה כ"כומר עמאי" הוא אחד התפקידים שיכולים עמאים למלא בכנסייה הקתולית. מדובר על מילוי תפקידים שבעבר ביצעו כמרים מוסמכים בלבד וכיום מבצעים אותם עמאים שקבלו הכשרה בנושא, אך לא למדו בסמינר לכמורה ולא הוסמכו. זהו סממן של תופעת "המחסור בכמרים" שאופיינית לעולם המודרני. בארצות הברית, למשל, כמות הסטודנטים הלומדים לתפקיד "כמרים עמאים" באוניברסיטאות או בקורסי דת מיוחדים שמעבירה הבישופות גדולה פי עשרה מכמות הלומדים בסמינרים לכמורה.

הכנסייה האנגליקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסייה האנגליקנית מתייחס המונח "עמאי", לכל אדם שאינו איש כמורה (בישוף, כומר או דיאקון) או למי שחבר במסדר השלישי של כוהנים בכנסייה. במסורת האנגליקנית יכול כל אדם שהוטבל להיקרא לכהן בשמו של ישו. שלושת המסדרים של הכהונה הם כמרים, דיאקונים ועמאים.

מטרת החברים במסדר הכהונה של העמאים על פי "ספר התפילה המשותף" של הכנסייה האפיסקופלית (שנוסדה בארצות הברית כשלוחה של הנצרות האנגליקנית) היא "לייצג את ישו וכנסייתו, להעיד עליו בכל מקום בו הם נמצאים, ובהתאם לכשרונות הטבעיים שניחנו בהם להמשיך את פועלו של ישו בפיוס עולמי וליטול את חלקם בחיים, בפולחן ובניהול הכנסייה."

חוקת הכנסייה האפיסקופלית מפרטת שישה סוגים של עמאים המוסמכים לשרת בקודש:

  1. מנהיג קהילה (Pastoral Leader) - אדם הממונה על העניינים האדמיניסטרטיביים של הקהילה ומשמש תחליף לכוהן דת בקהילות קטנות.
  2. מנהיג הפולחן (Worship Leader) - הזמר המוביל בפולחן (בדומה לשליח ציבור ביהדות).
  3. מטיף (Preacher)
  4. כהן סעודת האדון (Eucharistic Minister) - תפקידו להגיש את יין ולחם קודש במיסה.
  5. מבקר סעודת האדון (Eucharistic Visitor) - תפקידו להגיש את יין ולחם קודש לאנשים שנבצר מהם להשתתף במיסה בכנסייה בשל מחלה או נכות.
  6. קטכיסט (Catechist) - מדריך עיקרי האמונה.

האנשים המשרתים במשרות אלו מקבלים הסמכה מהבישוף של הדיוקסיה המתאימה. מ-2003, שעה שחוקי הכנסייה עברו שינוי, ניתן הרישיון למשרות אלו לשנה אחת, אך ניתן לחדשו. כומר הקהילה או הבישוף של הדיוקסיה רשאי לבטל רישיונות אלה מיידית.

עמאים משרתים בכנסייה ובתפילות במשרות נוספות חשובות שאינן דורשות רישיון מהבישוף הכוללות:

  • שמש או נושא השרביט (verger) – תפקידו לתכנן את הטקס והוא מוביל את תהלוכת הכומר בכנסייה. מקובל בקהילות רבות שהכומר הוא שממנה את העמאי לתפקיד זה. לתפקיד זה יש מדים מיוחדים.
  • עוזר לכומר (acolyte) – שם כללי למגוון תפקידים. את העוזרים ממנה בדרך כלל מנהל העוזרים (Acolyte Master) ולא הכומר. את מנהל העוזרים ממנה כומר הקהילה. תפקידי העוזרים: "נושא הלפיד" (torch bearer) - נושא את הנרות (המכונים לפיד), "נושא הצלב" (crucifer) – תפקידו לשאת את הצלב בתהלוכה, "מניף הקטורת" (thurifer) - נושא את מתקן הנחושת המכיל קטורת וגחלים, "שרת" (server) - עוזר לכומר בזמן הטקס ו"תת-דיאקון" (subdeacon) עוזר לכומר במזבח.
  • קריין התפילה (lay reader) - רשאי לערוך את התפילה גם בהיעדרו של הכומר.
  • דרשן (lector) – קורא בכתבי הקודש.

הכנסייה האפיסקופלית מאפשרת לעמאים להשפיע על החקיקה בכנסייה. בכינוס הכללי של הכנסייה האפיסקופלית הנערך אחת לשלוש שנים מתקבלות החלטות על ידי שני גופים. "בית הבישופים" שבו חברים כל הבישופים של הכנסייה האפיסקופלית ו"בית הנבחרים" שבו מיוצגת כל דיוקסיה על ידי ארבעה עמאים נבחרים וארבעה אנשי כמורה. העמאים מצביעים על החלטות בבית הנבחרים בנפרד מאנשי הכמורה. החלטה עוברת בכנס רק אם שני הבתים הצביעו בעדה. ברמת הקהילה נבחרים עמאים למועצת הכנסייה המכונה באנגלית vestry.

המטיף העמאי במסורת המתודיסטית / וסליאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורת מוקדמת של צורת הטפה בכנסיות המתודיסטיות / וסליאניות (פלג במתודיזם על שם ג'ון וסלי מייסד התנועה) הייתה המטיף העמאי (Lay Preacher). המטיף העמאי מונה על מנת להוביל את הטקסים והפולחנים ולהטיף בקבוצה במקומות מפגש או בכנסיות. המטיף העמאי הלך או רכב על גב סוס במסלול קבוע של מקומות מפגש בהתאם לתכנון ותזמון מוסכם (המכונה בטרמינולוגיה של המתודיסטים 'circuit', כלומר חוג), והמאמינים באו למפגשים על פי תוכנית זו, מסורת שזכתה לכינוי "רוכב הנפות" (Circuit rider). לאחר שהכנסייה התמסדה והוסמכו בה כמרים המשיכה מסורת ההטפה העמאית כשהמטיף העמאי מונה על ידי הכנסייה המקומית. מינוי זה זכה לעתים לאישור של כנסיות סמוכות ולהזמנתו של המטיף העמאי אליהן כעוזר לכומר או בשל היעדרות מתוכננת של הכומר המקומי.

קיים הבדל ביחס לעמאי המוביל את טקסי התפילות והפולחן בין הכנסייה המתודיסטית של בריטניה (ושלוחותיה באוסטרליה, ניו זילנד, הודו ופיג'י), לבין הכנסיות המתודיסטיות בארצות הברית. בבריטניה מכונה התפקיד "מטיף מקומי" (Local Preacher) והתפקיד דורש לימוד בהתכתבות ובחינה. סמכויותיו של המטיף המקומי נרחבות, ולמעט ביצוע סקרמנטים הוא מבצע את כל תפקידיו המסורתיים של הכומר המוסמך, ולכן מותר לו לשנות את סדר התפילה ולהוסיף או להשמיט קטעים מהתפילה. בארצות הברית מכונה התפקיד "דובר עמאי" (Lay Speaker) והוא מוביל את התפילה בהיעדרו של הכומר בכנסייה שבה נבחר בלבד. דרגה מעל הדובר העמאי מצוי "דובר עמאי מוסמך" (Certified lay speaker). מעבר לעובדה שהלימוד הבסיסי שלו נרחב יותר, נדרש הדובר העמאי המוסמך להמשיך את לימודיו פעם בשלוש שנים. הדובר העמאי המוסמך יכול להוביל את התפילה גם בכנסיות נוספות מזו שבחרה בו.

היחס לעמאים בבודהיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו בדף שיחת הערך את דבריו של ד"ר אביתר מרינברג.
  2. ^ ראו בדף שיחת הערך את מכתבה של רחל סליג מהמזכירות המדעית של האקדמיה העברית.
  3. ^ למשל "הנצרות וארץ הקודש" של אהרון לירון ו"קתוליות עכשיו" של ד"ר אביתר מרינברג.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר הערך הוא תרגום ועיבוד של הערך Laity מוויקיפדיה באנגלית בתוספת מידע מהמקורות הבאים:

  • ערכים נוספים בוויקיפדיה באנגלית העוסקים בכנסייה הקתולית, האפיסקופלית והמתודיסטית.
  • אתר הכנסייה האפיסקופלית,
  • האנציקלופדיה הקתולית .
  • הספר "הנצרות וארץ הקודש" של אהרון לירון, הוצאת צ'ריקובר, 1997.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]