עמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת המזרח הקדום, ארץ עמון מימין באמצע, בצבע סגול בהיר

עמון הוא עם קדום אשר יצא מהמדבר הסורי-ערבי באלף ה-2 לפנה"ס והקים ממלכה בעבר הירדן, שבירתה הייתה רבת עמון. ממלכתם התקיימה מהמאה ה-13 לפנה"ס עד לשנת 334 לפנה"ס.

על פי המסופר במקרא בספר בראשית[1], העמונים הם צאצאי "בן עמי", בן בתו הצעירה של לוט מגילוי עריות אתו. על פי המקרא שררה איבה בין עמון לישראל, ולהם היסטוריה ארוכה של סכסוך גבולות. על שאול מסופר במקרא שהעמונים ניסו להרחיק את בני ישראל מגלעד. על יפתח השופט מסופר שלחם בהם, אבל לא כבשם באופן סופי. על דוד המלך מסופר שכבש את כל ארצם. לאחר התפלגות ממלכת ישראל, עמון הייתה עצמאית. עוזיהו מלך יהודה (757-784 לפנה"ס) הכניע את העמונים והם שלמו מס לו ולבנו יותם מלך יהודה (741-757 לפנה"ס). העמונים השתתפו יחד עם הבבלים במלחמה נגד יהויקים מלך יהודה (599-609 לפנה"ס).

הקיום של יישובים קבועים בעמון נפסק באמצע המאה ה-6 לפנה"ס אחרי כיבושם על ידי שבטים מזרחיים.

העמונים היו דוברי השפה העמונית שברובה דומה מאוד לעברית המקראית, ונכחדה עם הכחדתו של העם העמוני.

האל הראשי של העמונים היה "מלכום" או "מולך".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה ותנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.